אור ברסלב

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות חלה · סימן שכו

סימן שכה

ס"א אם היו של שנים וכו' נשאלתי באשה ובתה שדרכם לקחת חלה כל אחת מהעיס' לאחר שנאפ' אם רשאות. והנה לכאור' הי' נ"ל דתלוי במחלוק' שכ' הב"י אי בעינן שדעתו לחלק בבצק וכל שאין דעתם לחלק בבצק אף שמחלקו' לאחר אפיה אז מצטרפים ואח"כ הביא בשם הסמ"ג שתלוי באם דעתו לחלק באפייה וא"כ לפ"ז כאן שבאמת כל העיס' שייך להאש' ובתה סעוכ' על שלחנ' וא"כ אף שדעת' לחלק אחר אפייה כדי שתקיים בתה ג"כ מצות חלה אפ"ה הי' מקודם בעת הלישה עיסה אחת ולפ"ז לפי מה שנרא' שהב"י מסכים לשיטת הרשב"א דדוק' בדעתו לחלק בבצק א"כ כאן ל"מ ועש"ך ס"ק א'. אבל אחר העיון אינו דומה כלל דכאן מיירי שאין בכל אחת כשיעור וצריך צירוף לפ"ז אמרי' שפיר דכל שדעתו להצטרף בשעת לישה אף שדעתם לחלק לאחר אפייה כבר נצטרפו אבל בנדון השאל' יש בעיס' כשיעור כמה חלות וא"כ האשה רוצה ליתן לבתה חלק מהלחם לקחת חלה מה בכך שנעש' כל העיס' ביחד מ"מ יכולין לחלק ולזכו' כל אחת במצו' וע' במשאת בנימין סי' א' ובש"ך ס"ק ג' דאף בנחתום יכולין לעיל כשיעור חלה כל אחד ואחד ושפיר דמי וגם להב"ח נרא' לפענ"ד דבזה מודים דדעת האשה מתחל' לקחת העיס' ולחלק' או בשעת לישה או בשעת אפייה כדי שיוכלו שתיהן לקחת חלה ובאמת מ"ש הב"ח דבהפרש' חלה של הנחתום פטור' כל העיס' לית לן למוכר' לחלקים ושיברך כל אחד ברכה בפ"ע משום ברכה שא"צ לפענ"ד בכה"ג אין בו משום ברכה שא"צ כמ"ש המג"א סי' רט"ו ס"ק וא"ו דאף בשביל השלמת מאה ברכו' יכול לצוות שאם יביאו לפניו שלא בבת אחת הפירו' כדי שיצטרך לחזו' ולברך ואף אם נימא דבשביל מאה ברכו' אסור כמ"ש הכ"ה בשם ספר הזכרונו' מ"ע בשביל לקיים סעוד' שלישית אף שדעת התוס' בשבת דקי"ח דאסו' לחלק הסעוד' לשתים דהו"ל כמברך ברכה שא"צ אבל אנן לא קי"ל כמבוא' סי' תמ"ד ובכמ' מקומו' דכשחל שבת ביו"ט דא"א לקיים סעוד' שלישית מן המנח' מותר לחלק סעודת שחרית לשתים וא"כ מכ"ש במצו' חלה שהיא מצות תורה והנשים נצטוו עליה והם נזהרו' מאד בזה דפשיט' דאינו בכלל ברכ' שא"צ וע' מג"א שם ואף שמצאתי בריטב"א בחידושיו לסוכ' דף כ"ו שגם הוא פוסק כהתוס' דהו"ל גורם ברכה שא"צ מ"מ נרא' לפענ"ד דבחל' כ"ע מודים דמצו' גדול' היא וע' בתב"ש סי' י"ט ס"ק י"ז שהאריך דבכה"ג לא מקרי ברכה שא"צ ומכ"ש בזה דשתיהן רוצים לקיים מצות חלה וע"ש בס"ק כ"ז וז"פ וברור וע' פסקי תוס' במנחו' פרק ר' ישמעאל אות רמ"ד וכפי מה שהבינותי מדבריהם נרא' דביו"ט של פסח דא"א להפריש חלה בבצק רק באפייה ולתת לכהן קטן א"כ אף שלשה נשים מצטרפו' דאין דעתם לחלק בבצק רק שתזהיר שלא יתחלפו החלקים או שיתנו שכל מה שיגיע ליד כל אחד הוא שלו במתנ' כנלפענ"ד בכוונת התוס' וע' באו"ח סי' תנ"ז:

והנה שאלני הרב מוה' אברהם נ"י להיות כי אופים גם פת הנילוש בחמא' ובמ"פ וא"כ ע"ז יש ספק אם נתחייב בחלה. ולפ"ז כיון דזה אינו חייב רק מדרבנן ואיך להפריש מהם חלה הא קבלה ריח מהפת הנאפ' עמהם ושוב הוה כאילו קבלה טעם מהטבל ולא יוכל הפת שנילוש בחמא' לפטור דהוה כפטור על החיוב. והשבתי דזה טעות דאף אם נימא ריחא מלתא היינו לענין שתוכל לאסו' אם הוא דבר האיסו' וצריך ששים ולשיטת הרי"ף אוסר במשהו אבל כ"ז לענין איסור אבל לענין חלה כל שלא קבלה בממשו' איזה ממשיי מטבל פשיט' שאינו חייב בחלה דחלה בטעם וממש תלוי לא בריח כנלפענ"ד ברור ופשוט וע' בקונטרס כת"י לר' פייביל שכ' בסי' שכ"ו ס"ק ג' מדברי הר"ן נדרים דף ל"ה ודברי המהרי"ט ח"א סי' ק"ן וכבר הרגשתי בזה בחבורי יד שאול סי' רכ"ב ע"ש:

והנה נשאלתי בער"ח שבט תרי"ז מהרב מוה' שאול אוירבאך נ"י מק' באשר נשאל לפניו שתי נשים לקחו שתי חלות מעיס' אחת שלא ידעו הדין והנה חלה אחת לא היתה חלה כלל. והנה חלה אחת נשרפ' כדינ' וחלה אחת נתערב' בעיס' אבל יש ספק אם החלה הראשונ' נתערב שהיא באמת היתה החל' כדינ' וא"כ אם זו החלה נתערב' הי' צריך ק"א כנגדו דמב"מ בחלה צריך ק"א אמנם מפני שיש ספק אולי החלה הראוי' נשרפ' והחל' השני' לא נשרפ' ונתערב' וחלת ח"ל אינו רק מדרבנן ולקול' ובטל ברוב או בששים ואמרתי שיש להקל בספק דרבנן וגם עפ"י דברי התוס' בשם הרמ"ר לחלק יש מקום להאריך אבל כבר הארכתי למעל' בביאור הדברים וע' שו"ת ב"א לש"ב הגאון מוהר"ז מרגליו' ז"ל סי' ע' מ"ש בביאור התוס' ולא נפניתי כעת. ודרך אגב ארשום מה שנתחדש לי אור ליום ד' תשא תרכ"ד בגזל סאה חטין ואפאה והפריש חלה דאין זה מברך אלא מנאץ כדאמרו בב"ק דף צ"ד ומשמע דחלה מיהא הוי רק דאינו מברך מטעם דשינוי במקומו עומד כדאמרו שם והדבר תמוה כמו שתמה בשאגת אריה סי' צ"ד דהרא"ש כ' דמצה גזולה לא מקרי לכם דיליף לחם מחלה והרי בחלה גופא מקרי חלה ולא יהא טפל חמור מן העיקר ע"ש שהניח בקושי' ולפענ"ד נרא' דלפמ"ש המהרי"ו דחלה שנתערב' בעיס' דצריך ק"א והט"ז האריך שם וכ"כ למעל' דכ"ז שלא הפריש החלה לא טביל ע"ש שהארכתי בזה ולפ"ז נ"ל דבר ברור דכיון דהחל' פתיך בעיס' וכדאמרו בנדה דף וא"ו דתרומ' פריך בעיס' א"כ כיון שהנגזל ג"כ הי' חייב בחלה אילו הי' שלו וא"כ הרי גם הוא ניחא ליה שיפריש הגזלן חלה והוה כשניהם מתרצים להקדיש דדעת הב"ש סי' כ"ח ס"ק דבריצוי שניהם נעשה הקדש וה"ה כאן אנן סהדי דניח' ליה להנגזל שיהי' חלה ואף אם נימא דגם בריצוי שניהם לא נעשה הקדש וע' באבני מלואים שם שהאריך בזה אך זה דוקא לענין שיהי' יכול להקדיש דזה ענין חדש אבל כאן דהעיס' פתיך בה חלה רק קודם שהפריש הרי כלו טבל ואח"כ כשהפריש עכ"פ מה שהפריש ודאי חייבת בחלה כנלפענ"ד דבר חדש וגדול' מזו נרא' דמה שהפריש לחלה א"צ להחזי' להנגזל כיון דזה נתחייב הנגזל ג"כ ואף דהנגזל יכול לומר אני רציתי להפריש אחד מששים וכדומ' מ"מ מה שנתן לחלה א"צ להחזי' דיכול לומר אני אמדתיך בעין יפה כיון שהוא עכ"פ לא לקח לעצמו רק לחלה. ובזה נרא' מה שהקשו התוס' דלמה נקט והפריש הא בשעת גלגול נתחייב ולפמ"ש יש לומר דבאמת כל עוד שלא הפריש כ"כ דלא נעשה טבול לחלה רק ע"י הפרש' וכמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל והבאתיו למעל' ועכ"פ לפענ"ד נרא' דבחל' נתחייב וכמ"ש וראיתי במקור חיים סי' תנ"ד שיישב קושית הש"א הנ"ל דחלה שאני דהעיס' נעשה טבול לחלה מצד הנגזל דאם לוקח אדם קמח חבירו ועושהו עיסה נעשה טבל לחלה וה"ה כאן שאין אנו דנין מצד הגזלן רק מצד הנגזל ע"ש ולפענ"ד לא נהירא דכאן כל שגזלו להקמח הרי אינו של הנגזל ואינו ברשותו לא נתחייב העיס' בחלה מצד הנגזל ול"ד ללוקח קמח חבירו שלא נתכוין לגזול אבל כאן הרי נתכוין לגזול ושוב אינו של הנגזל וגם לדבריו הרי אנן קי"ל דשינוי קונה וא"כ אדרב' עי"ז לא נעשה חלה כלל דהא אינו שלו ולהס"ד דלא קנה שינוי ושינוי במקומו עומד אפשר דשייך סברת המק"ח א בל להמסקנ' דמסיק דשינוי קונה ורק ברכה אינו מברך שוב לא הוה חלה וגם להס"ד דשינוי במקומו עומד מ"מ הנגזל אינו חייב דאינו ברשותו אף דהוא שלו ועכ"פ יקשה על הרא"ש דלמד מצה מחלה והרי חלה שאני דהוא מצד הנגזל לדבריו וע"כ דבריו תמוהין לפענ"ד ומ"ש נרא' ברור דלענין החלה שניהם מסכימים ונעשה חלה ודו"ק היטב. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש הראב"ד פ"א מברכות האוכל דבר איסור חייב לברך והרא"ש חיזק דבריו מהא דאין זה מברך אלא מנאץ אלמא דמברך רק דהוה ניאוץ. ולפמ"ש יש לומר דשאני כאן דעכ"פ חל שם חלה ועשה מצוה רק דהוה מצוה הבאה בעבירה א"כ מברך והוה מנאץ וכדמסיק שם דהוה מצוה הבאה בעביר' אבל בכל דבר איסור לא שייך לברך כלל דהוה איסור ולא שייך הנאה אבל כאן הרי נעשה חלה וחייב האוכלו כרת וא"כ רק הוא עשה עביר' ולכך נקרא מנאץ אבל החלה חלה מקרי וז"ב. והב"י כתב דדברי הרמב"ם יש להם חיזוק מהירושלמי ולפמ"ש באמת גם בחלה מקרי מצוה הבאה בעביר' אבל שאני חלה וכמ"ש דשייך ברכה על החלה וכמ"ש. וראיתי להט"ז באו"ח סי' קצ"ו דרצה לומר דדוקא בשוגג נחלקו אבל לא במזיד וגם הראב"ד מודה אבל לישנא דהראב"ד והרא"ש לא מורים כן ומ"ש דהאוכל בשעת הסכנ' לא יברך דדמי לשוגג במחכ"ת ל"ד שוגג לאנוס דהשוגג היה לו לבדוק והיה בא על האמת משא"כ אונס וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפ"ה משגגות ה"ה הבדל שבין שוגג לאונס ע"ש ודו"ק. שוב נזכרתי שזקני בש"א הקשה בסי' ב' בלולב הגזול דאמאי לא נימא דניחא ליה בממונא למעבד מצוה אבל ל"ק דכל דאינו ברשותו שוב ל"ש ניחותא דידיה כיון דא"ב אבל בחלה כיון דניחא ליה והגזלן ג"כ רוצה להפריש חלה שוב הוה כשניהם מרוצים ובחלה גם כשהי' ברשותו היה חייב וא"כ לא הוה ניחותא חדשה וז"ב. והנה מה דאמרו בירושלמי אבל בסוף דמים הוא דחייב לו נרא' לפענ"ד לפמ"ש הט"ז סי' תנ"ד דאם שאל לו מצה כיון דליתא בחזרה יוצא ודמים הוא דחייב לו ולפ"ז ה"ה בגזל כל דכבר אכלו וליתא בחזר' שוב אינו חייב רק דמים וכבר נעשה שלו ע"י דלעסו וכשבא לבית הבליעה באופן דא"א להחזיר דמים הוא דנתחייב לו ושוב יוצא בו וכבר הארכתי הרבה בענין זה:

והנה בדברי החינוך מצוה שפ"ח שכתב בשם מורו דדוקא כשנתן הפת מן התנור לסל הוא דהסל מצרף אבל לא כשנותן מן התנור על גבי לוח או קרקע שאין לו בית קיבול ואח"כ אף שנתנו לסל אינו מצרף ומצאתי בספר גבורת אנשים בסופו בשו"ת סי' ה' שהביא זה והארכתי בזה בתשובה. והנה בר"ח כסלו שנת כתרו ישועה כה הראני הרב החריף מו"ה מאיר בראם נ"י דברי רש"י בנדה דף ה' במ"ש שם הרודה מן התנור להסל הסל מצרפן דפירש רש"י כשהוא רודו מן התנור ולאיזה צורך פירש כן ע"כ דכוון דוקא כשהוא רודן מן התנור להסל ודו"ק. ודרך אגב אזכיר מ"ש בספר דברי אמת קונטרס עשירי דף צ"ח ע"ד בשם רשב"א שכתב בשם רש"י דמוקף הוא מדרבנן והוא כתב דלא ידע מקומו ע"ש והוא ברש"י נדרים דף מ"ד ע"ב שהארכתי בזה בסי' שכ"ה ע"ש ודו"ק. והנה בשנת תר"ל אור ליום י"ג ניסן נשאלתי היאך ינהוג במה שמשייר שאור להיות לו למוצאי פסח והיאך יעשה בזה והשבתי דכשיעשה עיסה יקח שאור קודם שהפריש חלה מן העיסה וימכור אותו לעכו"ם ובמוצאי פסח יקח חלה. ואמרתי הטעם בזה דכשמשייר שאור אחר שהפריש מהעיס' הו"ל אח"כ מן הפטור על החיוב ושמא יפריש מן השאור שכבר נפטר וע' ט"ז וש"ך סי' שכ"ד והש"ך שם ס"ק כ"ו האריך בזה וגם אני הארכתי הרבה ובמקום אחר בחידושי להלכות חלה מ"ש בזה ליישב קושית המהר"ם מינץ ז"ל וגם מ"ש בזה בספר מחנה אפרים הלכות מעשר פי"ב וע"כ נכון להפריש שאור שלא הפריש וכל שכבר נתחייבה בחלה אף שימכור לעכו"ם לא נפקע חיוב חלה ואחר יו"ט יקנה השאור ואז שפיר מפריש מחיוב על חיוב ודו"ק:

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה