דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות חלה · סימן שכה
ס"א הסל מצרפין לפי שיש בזה מבוכה בין הפוסקים אמרתי לבאר הדברים לאשורם לפענ"ד נרא' דהא דסל מצרפים דא"צ להגיעם יחד הוא לפי שהסל מחברם וצריך להחיבור דאל"כ אין בכל אחד כשיעור ואיך יפריש חלה וע"כ דע"י הסל מקרי חיבור וכיון דמקרי חיבור עי"ז ממילא הסל מצרפם עד שמקרי עי"ז נשיכות להדדי והוה מן המוקף וז"ב לפענ"ד ולפ"ז למ"ד דגם ביש בכל אחת כשיעור נמי צריך מן המוקף בזה לא מועיל חיבור הסל דכיון דלענין גוף החיוב לא הועיל צירוף הסל וא"כ מה מועיל צירוף הסל הא בעי שיהיה מן המוקף דבשלמא כשאין בכל אחת כשיעור א"כ לא היה צריך חלה כלל ורק ע"י הסל נעשים חיבור וכיון שע"י הסל נצטרף ממילא מקרי מוקף אבל כשנתחייבו בלא"ה לא מועיל צירוף הסל שיהיה קרוי מן המוקף ומה דמבואר כאן בס"ב דביש בכל עיסה כשיעור א"צ לא צירוף סל ולא נגיעה אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו היינו לפי שדעתו דכל שהן לפניו מקרי מן המוקף אבל אם היה צריך שיהיה נגיעה לא היה מועיל צירוף סל. ובזה נראה לי לפרש מ"ש התוס' בפסחים דף מ"ו דצירוף סל לא צריך רק אם אין בכל אחד כשיעור אבל כשיש בכל אחד כשיעור ל"צ צירוף סל מיהו אומר ר"י דעם צירוף סל בעי נגיעה וכו' ודבריהם תמוהים דאהיכן קאי אם על אין בו כשיעור דצריך צירוף סל א"כ היאך הוכיחו מסוטה דף למ"ד הא שם מיירי בשתי עיסות שיש בהם כשיעור בכל אחד והיאך מוכח דאם אין כשיעור ודלמא התם לא סגי בצירוף סל וע"כ דקאי על יש בהם כשיעור וקשה למה לי סל ונגיעה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת קאי על יש בו כשיעור ע"ז כתבו דסל בלא נגיעה לא מועיל וז"ש דעם צירוף סל בעי נגיעה והיינו דהצירוף סל לא מעלה ולא מוריד ואף שהיה צירוף סל בעי נגיעה וכמ"ש בסוטה דף למ"ד. ובזה נראה לי הא דהאריך הש"ך בנקה"כ סי' ש"ו דמנ"ל להמחבר שביש כשיעור א"צ לא צירוף סל ולא נגיעה והא דעת הרבה פוסקים דצריך צירוף סל. ולפמ"ש יש להוכיח כן מדברי התוס' דכיון דאם נימא דצריך צירוף סל שוב הסל מחברם והוה כאילו הגיעו זה בזה וא"כ למה צריך בסוטה דף ל' שם שישוכו זה בזה וע"כ דביש כשיעור א"צ צירוף סל ולא בעי הצירוף ולכך צריך נשיכה. וא"ל דיש חילוק בין טמאה לטהור' דשם בודאי צריך נשיכ' זה אינו דא"כ אין מקום להוכחת התוס' דעם צירוף סל בעי נגיעה והביאו מסוטה שם ודלמא שאני התם דצריך שישוכו לפי שהם טמאה וטהור'. ובזה הן נסתר מחמתו מה שהאריך הנקה"כ שם להוכיח דאף במקפידין א"צ צירוף סל ולא נגיע' ודוקא בטומא' וטהר' הוא דצריך נגיעה שמקפיד ביותר ומדברי התוס' לא נראה כן דאל"כ אין ראיה מסוטה שם וז"ב לדעתי. ובזה נרא' לי ליישב דברי התוס' בנדה דף ז' ד"ה ומקפת שכתבו דהא דא"צ נשיכ' היינו בלש פחות מכשיעור ובסוטה דצריך נשיכ' משום דשם מיירי בכשיעור וע"ז כתבו במצות של פסח נכון להגיע זה אצל זה כשמפרישין אחת על כלן דאין מועיל צירוף סל ודבריהם תמוהין לכאורה דאם אין בהם כשיעור א"כ לא צריך נגיע' ואם יש בהם כשיעור ל"ל נגיעה וצירוף כלל. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת חיישינן דלמא יש בהם כשיעור דאף דנהגו למיפא קפיזא קפיזא בכ"ז יש חשש שמא באמת יש בעיסה כשיעור דרק נהגו למיפא קפיזא קפיזא ולא דקדקו שיהי' פחות כשיעור דוקא וא"כ כיון שיש כשיעור שוב ל"צ צירוף סל וכיון דלא צריך שוב בעי חיבור מעליא לכך טוב שיגיע וכמ"ש. ובזה אתי שפיר מ"ש שם דאף דבחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש היינו בשכבר היתה מחובר ע"ש והקשה המהרש"א דא"כ למה נדחקו למעל' בהא דלא בעי בסוט' דף למ"ד הקפה בשעת קריאת השם ודלמא מיירי שם בחלת ח"ל ובזה סגי בהקפ' שהיה בתחל' קודם קריאת שם. ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ יקשה למה צריך שישוכו זה בזה לסגי בצירוף סל דכיון דבעי חיבור עכ"פ בתחל' א"כ שום ל"צ השכה וע"כ דלא סגי בזה וצריך גם בשעת קריאת השם הקפה ולא מועיל צירוף סל דבאמת לא הועיל החיבור לענין נגיע' דבשלמא אם היה די בהקפה קודם קריאת שם כמו בחלת ח"ל א"כ היה גם הצירוף סל מחברם אבל כיון שצריך שיגיע בהדדי בשעת קריאת השם א"כ ל"מ צירוף סל דמה מועיל זה לענין הגעה ודו"ק. ובהג"ה שם כתבו לדחות הראי' מסוט' דטמאה וטהור' שאני דבעי צירוף טפי ע"ש וזהו כמ"ש הש"ך בנקה"כ דטמא' וטהור' בעי צירוף טפי. ובאמת שכן נרא' מר"ש בפ"ב דתרומות דלכך אין תורמין מטמא על הטהור משום דחושש שלא יגעו אהדדי ולא יתרום מן המוקף ע"ש הרי דתרומ' טמאה וטהור' בעי צירוף טפי ועכ"פ מדברי התוס' בעצמם בפסחים ובנדה נרא' דאין לחלק כלל בזה וערש"י בנדרים דף מ"ד ע"ב שכתב לחד לישנא דלכך בעי גבי תרומה מן המוקף שאל"כ נרא' כפוד' תרומ' כאדם שפוד' קדשים במעות ולכך מן הפטור על החיוב ל"מ ע"ש וא"כ נרא' שאין חילוק בין טמאה וטהור' לטהור' וטהורה וע"כ אין לדחות דברי הט"ז כ"כ. ובזה יש ליישב דברי הטור והש"ע באו"ח סי' תנ"ז שכתבו דצירוף סל מועיל לענין מצות וא"צ נגיע' והקשה הב"ח דמהתוס' והרא"ש משמע דצריך נגיע' ולפמ"ש אתי שפיר דהתוס' בפסחים שם והרא"ש בהלכות חלה מיירי ביש בכל אחת כשיעור וא"כ לא הועיל צירוף הסל לענין חיוב החלה לכך בעי הגעה אבל הטור שכתב דצריך לדקדק בעיסות שלא להרבות בה משום חשש חימוץ ומוטב שימעט בה וא"כ החשש הוא שמא יבא אח"כ לידי חיוב חלה מחמת צירוף הסל ובזה בודאי מועיל צירוף הסל בלי נגיע' וכמ"ש ואף שכתבו התוס' בנדה דגם במצות של פסח נכון להצריך נגיע' לא כתבו שצריך נגיע' רק שנכון אבל אין בו חיוב. ובאמת גם הטוש"ע כתב דאם יכול לקרבם בעודם עיסות טוב יותר. ובאמת שגם הט"ז שם רצה לחלק כן רק דהוא אתי עלה מטעם אוחרא דבחלת ח"ל א"צ הקפה כלל משום דאוכל והולך ואח"כ מפריש וכמ"ש בסי' שכ"ג ורק בעיס' שנילושה בפ"ע צריך מן המוקף ע"ש. ובאמת שכן מבואר בש"ע שם בשם הכלבו והמרדכי אבל יש לומר דכוונת דבריהם הוא כמ"ש התוס' בנדה שם דדוקא בעיס' שהית' כבר מחוייבת לא בעי מן המוקף. ולפ"ז אף בשתי עיסות הנילושות בפ"ע כל שכבר הי' מחוברין סגי ויכול להפריש שלא מן המוקף ומידי דהוה אחלת ח"ל דאוכל והולך ואח"כ מפריש ואף שיש לחלק אבל עכ"פ מ"ש אנכי לחלק ודאי אתי שפיר ומ"ש הט"ז שם ס"ק ג' להקשות דברי הרא"ש אהדדי דבפ"ק דביצה כתב דחלת ח"ל ל"צ הקפה כלל ובפסחים שם כתב דצריך הקפה וגם דברי הטור בסי' תנ"ז סותרין זא"ז תכ"ד שכתב בטור לקרבם והביא בעצמו דחלת ח"ל אוכל והולך ע"ש ועיין בפר"ח שם. נרא' לפענ"ד דבר נחמד עפמ"ש בחידושי להלכות חלה סי' שכ"ו מהד"ק טעם נחמד למה דחלת ח"ל א"צ להפריש מן המוקף עפמ"ש בראב"ד פ"ג דתרומות הי"ז דלכך צריך בתרומ' מן המוקף משום דבעי שיעור וכשלא יהי' מן המוקף אי אפשר באומד שיאמד כשיעור ע"ש וע' בש"ך לקמן סי' של"א ס"ק מ"ט ולפ"ז כיון דמבואר בסי' שכ"ב בהג"ה דחלת ח"ל כיון שהיא בשריפ' א"צ שיעור כלל שוב א"צ הקפה דא"צ שיעור ול"ש שיטעה בשיעורים וע"ש שהארכתי בזה לחלק בין תרומה לחלה. ומעתה כיון דמבואר בש"ך ס"ק ט' שם ובמג"א סי' תנ"ז דבפסח נוהגין ליתן החלה לכהן קטן ע"ש וא"כ הרא"ש בפסחים דמיירי לענין כיצד מפרישין חלה בטומא' ביו"ט של פסח ומשום החשש דחמץ וא"כ בזה שפיר צריך הקפה וכן הטור שפיר הוצרך הקפה אף דחלת ח"ל אוכל והולך וא"צ הקפה משום דבשאר ימות השנה א"צ שיתנו לכהן וא"כ אין נותנין שיעור כלל כשהולך לשריפ' וא"כ א"צ הקפה אבל בפסח שפיר צריך הקפה כיון דנותנו לכהן קטן וצריך שיעור וא"כ ממילא צריך הקפה ודו"ק כי נעים ונחמד הוא. ומ"ש הטור דאם שכח להפריש ואכל יפריש אח"כ משום דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש היינו בשכח ואכל כבר וא"א בהקפה פשיטא דמפריש אף שלא בהקפה אבל לכתחל' ודאי דצריך הקפה. איברא דיש לעיין עדן לפמ"ש התוס' ביבמות דף צ"ג דבשבת ויו"ט א"צ מן המוקף גם בתרומ' וע' מלמ"ל פ"ג מתרומות הי"ז א"כ למה צריך בפסח מן המוקף כלל. אבל ל"ק כלל חדא דזה דוקא ביו"ט עצמו משום עונג יו"ט אבל קודם יו"ט צריך הקפה ועוד דזה דוקא היכא שא"א להקיף בזה א"צ בשביל זה לבטל מעונג יו"ט ויכול לאכול שלא בהקפה אבל כל שיכול להקיף ודאי צריך להקיף ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ. והנה הא דמבואר כאן בש"ע דאם נתנם על טבלא שאין לה לבזבז אינו מצטרף הוא בעיא דלא אפשטא בפסחים דף מ"ח ואזלינן לקולא כמ"ש השיך והיינו דאינו חייב בחלה דזה קולא וכמ"ש ובבאר הגולה נדפס בטעות לחומרא ואם אין באחת שיעור חלה הביא הש"ך ס"ק וא"ו בשם הב"ח דא"צ לא צירוף כלי ולא כיסוי וכמבואר סי' שכ"ד ובאמת שהיא תמוה למה לא יצטרך צירוף כלי כיון דבזה אין בו כשיעור ובמק"ח סי' תכ"ז הגיה בש"ך ול"צ צירוף סל ובמח"כ לא ראה דברי הב"ח במקומם שמבואר בהדיא דא"צ צירוף סל כלל והביא מסי' שכ"ד ובסי' שכ"ד ביאר להדיא כן אבל טעמו צ"ע כעת וצ"ע במצות שיש בהם ספיקות כגון כפול' וכדומ' ואם מצטרפו' בסל בלי נשיכ' דלא גרע ממקפיד שלא יתערבו המבואר כאן וצ"ע שוב ראיתי בספר מקור חיים סי' תנ"ז שדעתו בשבת ע"פ ששכח להפריש מלחם שבת שיש תקנה לצרפו עם המצות בסל וליקח חלה מהמצ' ולפענ"ד תמוה דאין לך קפידא גדול' מזו לערב חמץ עם מצה שהעולם מקפידין מאד ועיין בב"י סי' תמ"ז מ"ש בשם הכלבו שאם נגע לחם חמץ במצה שאסור משום מראית עין שהעולם מקפידין ע"ז וא"כ עכ"פ הוה קפידא ואין ליקח חלה מזה ע"ז וע"כ דבריו תמוהים לפענ"ד. ודרך אגב אומר במה דהקש' לי הרב החריף המופלג מוה' מאיר בראם נ"י בהא דכתבו התוס' בביצ' דף ט' ד"ה גלגל דצריך שתהא גדול' כדי שיהי' לה היכירא אחר הפרש' דבעינן שיריה ניכרים וע"ז הקש' דא"כ היכא קאמר דלימא פליגא אדשמואל דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש והיינו דל"ח תיקון כלל ולפ"ז הא חשוב תיקון שלא יצטרך להפריש רק כשיעור חלה משא"כ אם יניח על מחר יצטרך להניח יותר שיהי' שירי' ניכרין והשבתי בתכ"ד דזה לא מקרי תיקון דהא כל פורתא חזי ליה ויניח אחרת שיהי' שירי' ניכרים וא"כ אין התיקון ניכר ולא מקרי מתקן וגם כיון דמה שצריך להניח הוא משום שיהיו שירי' ניכרים ואילו הי' מפריש מאתמול הי' מפריש כדי חלתו שיהיו שירים הרבה וא"כ זה מקרי טבילי האידנא שלא נתחייב מאתמול רק להפריש חלה ובזה מותר להפריש דדוקא בגלגל עיסה מעיו"ט הוא דאסר אבוה דשמואל ושפיר פריך הש"ס דכל דיכול לאכול ואח"כ להפריש לא מקרי תיקון ואי דמתקן שלא יצטרך להניח יותר זה מקרי טבילי האידנא וזה מותר ביו"ט דמה שהוא צרכי יו"ט ולא אפשר מאתמול דל"ש מאתמול דמאתמול לא הי' צריך להפריש רק כשיעור חלה מקרי טבילי האידנא ושרי ודו"ק היטב כי נכון הוא:
והנה אירע מעשה שהאם ובת שתיהן צריכין להפריש חלה ודרכן לחלק העיס' לשתים ויש שיעור חלה בשתיהם וזו מפריש חלה לעצמ' או שלשין כל אחת בפ"ע והנה פ"א אירע שנטל' האם חלה מעיסת' והבת לא היתה בבית' ובאת' ע"ש סמוך לחשיכ' וכבר נתערבו העיסות באופן שלא ניכר מאיז' עיסה נלקח החל' ושאלו את המור' ואמר שילושו עיסה אחרת ולהפריש עליה והנה זה לא הי' באפשר ושאל אותו האיש בשבת כדת מה לעשות ואמר שיפריש מכל אחת ואחת כדין חלת ח"ל שאוכל והולך ואח"כ מפריש. והנ' זה בודאי נכון ועכ"פ אסור לדעתי לומר שמפריש ומשייר לשם חלה דאז הוה כמפריש בשבת רק שמשייר סתם ואח"כ מבערו לאחר השבת באור וע' במג"א סי' תק"ו ס"ק ח' דגם בשבת שרי רק בשבת ע"פ אין תקנה. אמנם לפענ"ד צ"ע דכל הטורח שטרחנו לכאור' הי' מקום לומר כיון דחלת ח"ל אינו רק מדרבנן ובדרבנן יש לומר בריר' והוברר הדבר שמה שמפריש הוא מהחיוב על החיוב ולא מן הפטור על החיוב וא"ל כיון דיש תקנה לאפות עיסה אחרת או להפריש מכל אחת מעט הו"ל דבר שיל"מ ולא אמרינן בריר' אף בדרבנן כמ"ש האחרונים ומכללן בעל שאגת אריה דבדבר שיל"מ לא אמרינן בריר' אף בדרבנן דז"א דע"כ לא אמרו רק לענין איסור יו"ט דיש לו מתירין לאחר יו"ט ואף בדרבנן לא אמרי' בריר' כל דיהי' לו מתירין לאחר יו"ט אבל כאן דגם אם אופין חלה אחרת הוא ג"כ ההיתר ע"י שמפרישין חלה וא"כ מה נ"מ במה שאופין עיסה אחרת או שמפרישין מזה עצמו וסמכינן ע"ז דזה מן מה שלא הופרש חלה והוה מן החיוב ול"ש דבר שיל"מ דהא ההיתר לא יהי' בעצמותו רק ע"י הפרשת חלה וז"ב לפענ"ד. ובזה לא ידעתי כל הטורח שטורחין כל האחרונים במצו' שנתערבו וע' במק"ח סי' תנ"ז כל הטרחא למה לי הא בדרבנן נוכל לומר בריר' ואולי לא שייך בכאן בריר' לפמ"ש התוס' בתמור' דף למ"ד ד"ה ואידך בשם הרמ"ר דכל שהוברר האיסור מקודם לא סמכינן אבריר' כיון שתערובתו הי' באיסור אבל דברי הרמ"ר עצמן אינם מבוררין וכבר הארכתי בביאור דבריו בתשו' אחת וצ"ע. והנ' סברת התוס' נרא' לפענ"ד דכל שתערובתו הי' באיסור לא שייך בריר' והיינו דאיך נסמוך על בריר' ונימא שזה האיסור במה נודע שזהו האיסור והא יכול להיות ההיפוך שזה ההיתר וזהו האיסור ואיך נתברר הספק שנתערב לפנינו איסור בודאי ונאמר שזהו האיסור דבשלמא כשלא הי' כאן איסור קודם התערובו' שפיר אמרינן דסמכינן שזהו האיסור וכל שנוטל זאת נשאר השאר כמו שהי' מתחל' אבל כל שנתערב כאן איסור בודאי זה האיסור הי' איסור מבורר מקודם ובמה נתלה שזה שלקח הוא האיסור דלמא היא ההיתר והשני האיסור ולפ"ז גם כאן הא העיס' עד שלא נפרש ממנה חלתה הי' האיסור בבירור וכלה טבל וע"י הפרשת חלה נתקן כל האיסור וא"כ אם נחוש שמא זהו שמפריש הוא היתר במה נתקן כל העיס' אמנם מה נעש' שבתוס' סוטה דף ח"י ד"ה חזר סתרו דבריהם דלא שייך לחלק בין בריר' שלא הוכר האיסור מתחל' לבריר' שהוכר מתחלתו האיסור ע"ס. וראיתי בכמה ספרים שהקשו על הרמ"ר מהך דמעיל' דף כ"ב בפרוט' של הקדש שנפל' לתוך הפת ובאמת לא ראו דברי התוס' בסוט' הנ"ל שהקשו באמת על האי חלוקא ודחותו. אמנם לפענ"ד גם התוס' בסוט' לא כתבו רק להיפך דגם אם מקודם התערובו' לא הי' איסור ג"כ שייך ענין בריר' אבל לא להיפך ובכ"ז נשאר קושית התוס' דלמה אמרו לברור חדא מינייהו להדי כלבא. והנה בתוס' בכורו' כתבו בדף ג' ע"ב ד"ה לברור כיון דיש בריר' מהראוי לומר דאותו שיברור יהי' כנגד הכלב ע"ש. ולפענ"ד אדרבא איפכא מסתברא דבכה"ג שבתחל' לא בירר רק שהי' דעתו שמה שיברר יהי' הנגד הכלב בכה"ג בודאי לא מועיל בריר' וכמ"ש התוס' רי"ד בקידושין דף נ"א גבי שתי אחיות דאם אומר אחת משתי אחיות שארצ' לברור אח"כ תהי' מקודשת דאף למ"ד בריר' בזה לא אמרינן בריר' וע' באבני מלואים סי' מ"א וע' בקצה"ח סי' ס"ח שהקש' על חלוקו של התוס' בתמור' דף למ"ד בשם הרמ"ר מהך דשני לוגין שאני עתיד להפריש דשם ג"כ לא ניכר האיסור מתחל' ומה אעש' שגם הוא לא נזכר מדברי התוס' בסוט' דף ח"י הנ"ל שהרגישו בזה והוכיחו דגם בכה"ג לא שייך בריר'. אך לפענ"ד הי' נרא' בקושיית התוס' ולברור דבהא לא אמרי' בריר' וכן בהא דאמרו ולשדי ד' זוזי בנהרא דשם ל"ד לשאר בריר' דבשלמ' כשנתערב איסור עם היתר והוא איסור בעצם בכה"ג שייך ענין בריר' אבל מחיר כלב בעצם אין בהם איסור רק שקנו הוויית מחיר כלב עליהם וכל שבירר אחד נגד הכלב נשאר בעצמותו כלו היתר דגם זה שכנגד הכלב אינו איסור בעצם רק שמאיס לגבוה בשביל שהוא מחיר כלב וא"כ כל שמברר אחד ממילא הם מותרין בעצם וכמו כן שם בתקלין דהזוזים בעצמותם הם היתר רק שהם נושאין מקרה שם חטאת שמתו בעלי' וא"כ כל שמשליך ד' זוזי הרי הם אינם חטאת שמתו בעלי' דהאיסור בעצמותו אינו דבק עמו אבל זוזי הם כשאר מעות רק שהופרש לשם חטאת וכל שמשליך ד' זוזי השאר הם מותרים כנלפענ"ד חילוק נכון אבל מה אעשה דעדיין קשה קושיית התוס' דביומא מדמה הש"ס הך בריר' דלשדי ד' זוזי לשאר בריר' דבתלמוד ולפמ"ש אין שוה לו ולכן א"א לומר כלל בזה וצ"ע כעת
שוב ראיתי ביש"ש בב"ק פ"ה בדיני בריר' שהעמיק בדיני בריר' והביא גם הכלל הלז של הרמ"ר וכ' דאביי ורבא נחלקו בזה ורבא לא ס"ל הכלל הלז ולפמ"ש בתשו' אחת בטעם דברי הסמ"ק דכל שניכר האיסור מקודם הו"ל מבטל איסור משא"כ כשאיסור בתוך התערובות והבאתי דברי המג"א בסי' תס"ז ס"ק ד' במ"ש בשם הראבי"ה ולפ"ז כאן בחלה דאינו רוצה לבטל האיסור רק לתקנו ע"י הפרש' רק שמן הפטור לא מועיל להפריש ותלינן שהוא מן החיוב וא"כ אפשר דבכה"ג ל"ש מבטל איסור ואמרינן בריר' דזהו החיוב ואין כאן משום מבטל איסור ודו"ק היטב וצ"ע בזה. עוד נ"ל דל"ש בחלת ח"ל אין מבטלין איסור דהא לא הוה רק כדי שלא לשתכח תורת חלה אבל בעצמותו אין בו איסור ומה"ט נ"ל דלכך חלת ח"ל מבטל ברוב אף להפוסקים דאיסור דרבנן ג"כ אסור לבטל משום דלא הוה איסור כלל וא"כ עכ"פ יש לומר בריר' בזה דעכ"פ מפריש ולא ישכח תורת חלה כנלפענ"ד ברור. אך באו"ח סי' תנ"ז מבואר שם דשייך גם בזה משום מבטל איסור ע"ש בב"י שכ' כן בשם הרמב"ן וצ"ע:
והנה בשנת תר"ט כשלמדתי באו"ח סי' תנ"ז עם תלמידים נתחדש לי במ"ש הט"ז שם ס"ק ב' על מ"ש שם דשמא יש בהם אחד שלא הי' בהם כשיעור וכ' הט"ז דחיישי' שמא יבא אח"כ לידי חיוב מחמת צירוף ונמצא שאוכל טבל וכוונתו דאם יקח כעת חלה וכל שלא הי' בו כשיעור פטור מן החלה ואח"כ כשיצטרף עם עוד עיסה אחת שלא הי' בה כשיעור יצטרף אח"כ ביחד ויהי' טבל ואם יפריש אח"כ שנית מי יודע מאיזה עיסה יקח ואם אולי יזדמן לו אח"כ שיקח מן אותה עיסה שכבר נפטר' ויהי' מן הפטור על החיוב. והנ' רציתי לחדש דלפמ"ש התוס' בשם הרמ"ר יהי' מותר ליקח אח"כ אחת מן המצו' ונימא דזהו שהוברר שהוא מאות' עיסה שלא נתחייב' רק ע"י תערובו' ומטעם כיון דעד שנתערבו נפטרו רק שכעת נתחייבו בתערובו' בכה"ג אמרינן בריר' עכ"פ למ"ד יש בריר' והרי בחלת ח"ל בודאי אמרי' בריר'. והנ' השיב אחד מן התלמידים דל"ד דשם אין שום איסור כלל במציאו' רק דאחד מהטלאים הוא מחיר כלב אבל לא נתברר וגם בתערובו' כעת לא נתברר שם האיסור רק היא היולי ולא במציאו' שייך בריר' אבל כאן אם נצטרף נתחייב בחלה רק שאנן לא ידענו בזה לא שייך בריר' זהו תורף דבריו ואני העתקתי הדברים. והנה אף אם נימא דלמ"ד יש בריר' גם בכה"ג אמרי' בריר' אבל לדידן דאין בריר' רק בבא ע"י תערובו' נרצה להקל וע' בתוס' יו"ט שם מ"מ בכה"ג נרא' דודאי לא נימא בריר' ומה גם דכבר הארכתי בביאור דברי הרמ"ר וגם לעיל הארכתי בזה א"כ א"א לסמוך על היתר זה:
והנ' מ"ש הט"ז שם דכל שלא הי' בו כשיעור ונצטרף אח"כ כשיעור א"צ מן המוקף ומדמה למ"ש הטור וש"ע ביו"ד לעיל סי' שכ"ג דדוק' כשנילוש בתחל' ביחד ואח"כ חלקו הוא דא"צ מן המוקף משא"כ כשנילוש כל עיסה בפני עצמה דצריך מן המוקף וכמו כן באם לא הי' כשיעור ונצטרף אח"כ עם אחת שלא הי' בה ג"כ כשיעור בזה לא בעי מן המוקף הנה לכאור' ל"ד דבשלמ' שם כבר הי' עיסה אחת ונתחייב' וא"צ מן המוקף אבל כאן שכל אחת נילוש בפ"ע ועוד הי' לה פטור שלא הי' כשיעור במה יצטרף אח"כ עד שלא הי' צריך מן המוקף והנה אחד מהתלמידים השיב כיון שנתחייב ע"י שנצטרפו הוה כערסן ביחד ולכאור' יפה השיב והרי הר"ן וכל הפוסקים כתבו הטעם דצירוף סל מועיל דהוה כערסן יחד אבל אכתי תמוה דלמה יהי' עוד עדיף יותר מאילו הי' בכל אחת כשיעור וחז"ל לא אמרו דצירוף סל מועיל רק דאף שאחר אפייה היא אפ"ה מועיל גם בזה וכדכתיב והי' באכלכם מלחם הארץ אבל לא שיעדיף יותר ובשלמ' לשיטת הפוסקים דצירוף סל לא מועיל רק בשאין בכל אחת כשיעור א"כ יש לומר דזה מקרי כערסן יחד אבל לדעת הפוסקים דאדרב' כשיש בכל אחת כשיעור מועיל יותר צירוף הסל א"כ מה"ת לומר דלענין מוקף יהי' עדיף יותר כשאין בכל אחת כשיעור מיש בכל אחת כשיעור. אך נרא' דבר חדש דהנ' כבר הזכרתי למעל' דברי רש"י דכ' בנדרים דלכך צריך מן המוקף משום דאם לא כן הי' נרא' כפוד' תרומ' ובאמת אסור לפדות תרומ' וחלה. ולפ"ז נרא' ברור דלכך כשהיו עיסה אחת מקודם ואח"כ נתחלק שפיר מועיל וא"צ מן המוקף דל"ש פדייה דהא באמת נתחייב' כל העיס' והוא מפריש חלה מכל העיס' אבל כשלא נילוש ביחד א"כ נרא' כפוד' מאחת על חבירו ולפ"ז כל שאין בכל אחד כשיעור א"כ רק ע"י התחברו' ביחד נתחייב ואיך שייך שפור' מזה על זה הא שניהם היו פטורין ובהתחברם יחד נתחייבו והוה כמו בשר בחלב דכל אחד בפ"ע שרי ובהתחברם נאסרו וא"כ נעש' הכל איסור אחד וכמו כן בזה דביחד נתחייבו ולכך א"א לתרום מן המוקף. ובזה הי' נרא' לפענ"ד דבר חדש דלכך בחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אף דבעי מן המוקף ועט"ז ומג"א סי' תנ"ז ובח"י שם ובנקה"כ סי' שכ"ו משום דכיון דחלת ח"ל מותר לבטל ברוב הרי שמותר לבטלו לגמרי מכ"ש דל"ח במה שיהי' נראה כפוד' ובלא"ה נרא' לפענ"ד דאף אם נימא דמ"מ נרא' כפוד' מ"מ אימת יהי' נרא' כפודה בשעה שכבר אכל ומה פודה ובעת שאוכל אינו פודה ול"ש משום מראית עין וכיוצא בזה כ' הש"ך ביו"ד סי' פ"ז לענין מראית עין בחלב שקדים. ובזה יש ליישב הרבה קושיות שהקשו הט"ז והב"ח שם ואכ"מ ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש:
והנה בשנת תר"ט קודם חג הפסח חידשתי זאת וכתבתי הדברים אל כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י והנ' אחר החג יום ג' כ"ה ניסן הגיעני דבריו וז"ל ע"ד חידושי תורתך אשר כתבת מה טובים דבריך ומה נאמנו עפ"י דברי רש"י ז"ל בנדרים אשר מצאת ואם דבריו סותרין למ"ש בחולין ו' הטעם שמא נאבד או נאכל הדבר אשר רוצים לעשר ממנו הנה שם ידבר אם רוצה לעשר מהדבר אשר אין לפניו כעת ושייך החשש הנ"ל אך בנדרים ידבר אם רוצה לעשר מדבר אשר לפניו ולפניך הכל גלוי וגם לפי דבריו בחולין עולים דברי הט"ז דכיון דאין בכל אחד שיעור חלה א"כ לא שייך החשש הנ"ל דממנ"פ אם כבר נאכל האחד הרי אין כאן צירוף ושניהם פטורים ודו"ק וממילא דלק"מ מחלת ח"ל דשם הרי מותר לכתחל' להפריש אחר שנאכל האחד ואיך נחוש לשמא נאכל וקצרתי עכ"ל היקר. והנ' מ"ש לחלק דלא יסתרו דברי רש"י הדברים ברורים דהרי שם אמרו דלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף והרי לכ"ע אסור לתרום שלא מן המוקף וע"כ דכשהם לפנינו דנרא' כפוד' זה אסור לר"ע וכשאינו לפנינו דלא שייך החשש נרא' כפוד' דהרוא' שתורם א"י על מה תרם אולי על אותה שלפניו א"כ לא שייך החשש רק דחברים חוששים שמא נאכל וע"ה אינו חושש לזה. ובזה מיושב דלכך לא כ' רש"י בחולין טועם שכ' בנדרים משום דשם תלה דוקא בחברים. שוב מצאתי בתוס' גיטין דף למ"ד שכתבו בשם י"מ דוקא חברים לא נחשדו ולפמ"ש אתי שפיר וע' ברמב"ם פ"ג מתרומות הי"ז וה"כ דמחלק בין תרומ' ובין תרומת מעשר דתרומת מעשר תורמין שלא מן המוקף וע' ראב"ד שם ובכ"מ וצ"ע במ"ש דלראב"ד לא א"ש הך דחולין דף וא"ו דהרי גם להרמב"ם לא א"ש דהרי שם בתרומ' גרידא מיירי ולמה נקט חברים וע' שעה"מ שם ובאמת לשיטת רש"י דאינו רק כפוד' הקדש א"כ בתרומ' דרבנן הי' מהראוי להתיר וגם במה שהותר בשבת ויו"ט הי' נרא' לכאור' ראיה לשיטת רש"י דבשבת ויו"ט ל"ש שנרא' כפוד' דהא אסור לפדות בשבת ויו"ט ומן הסתם לא פדה ומיהו זה אינו דהרי ביבמות דף צ"ג למדו מקרא ובקרא ל"ש משום גזיר' וע"כ דשם ס"ל דהוא מן התור' וא"ל דהוה אסמכת' בעלמ' דא"כ מ"פ שם וכי אצטריך קרא למשרי טלטול בעלמ' וע"כ דהוא מן התור' ובאמת אותן דס"ל דאינו רק מדרבנן צ"ע מה יענו לראי' זו. שוב ראיתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי' קכ"ג הקש' זאת ע"ש אחר זמן רב מצאתי בנדה דף ע"א וקוצ' לה חלתה ומקפת וקורא' לה שם ופירש"י שמנחת' בכלי ומקרבת אצל העיס' דבע' מן המוקף והרמב"ן בחידושיו משיג ע"ז וכ' דבעי נשיכ' ולא סגי בהקפ' בעלמ' והביא ראיה מהך דר"א דתורם מן הטהור' על הטמא' דבעי שיגע וישוך זה בזה. ובאמת ל"ק דכאן שקוצ' חלה מאות' עיסה בעצמ' פשיט' דא"צ לא נשיכ' ולא נגיע' רק בהקפ' בעלמא סגי ומה שהביא מטמא' עם הטהור' באמת כל שיש בשתיהן כשיעור א"צ לא נשיכ' ולא נגיע' רק ששתיהם לפניו ומה דאמרו שם ומקפת היינו בטמא' עם טהור' דמקפידין הרבה ולשיטת הט"ז בכל הקפד' צריך להיות נשיכה ונגיע' וע' לקמן סי' שכ"ו אבל בלא הקפד' ובפרט אם ליקח החלה מאות' עיסה ונותנ' בכלי צריך לקרב הכלי להעיס' ולא יותר ודברי הרמב"ן צע"ג וע' בחידושי הר"ן שכ' ג"כ כהרמב"ן וצ"ע ובקונטרס ר"פ הביא בסי' זה ס"א דברי החינוך פ' שלח דל"מ לצרף אח"כ בסל כל שלא נתנן תיכף בהוציאו מהסל והביא שבספר גבורת אנשים מביא דבריו וכ' שכל הפוסקים לא הזכירו דבריו וזכורני שאני ביארתי דבריו באיז' מקום ומצאתי באחד מהחיבורים שלי כת"י בסוגיא דהואיל ועוד הוספתי עפ"י דברי השאלתות פ' צו דצירוף סל נפקא ליה ממה דכתיב והי' באכלכם מלחם הארץ וכעת מצאתי שגם בהרי"ף והר"ן כתוב טעם זה וע' בפר"ח או"ח ר"ס תנ"ז וע' תרומות פ"ג משנה ד' חוץ מן הדרוכות ופירש הר"ש יין מן הגת להפריש אח"כ כשיטמא הגת שכעת הוה דבר שלא נגמר' מלאכתו ונשאלתי דאמאי חשו למה דאין תורמין מדבר שלא נגמר' מלאכתו יותר משאינו מן המוקף ובשניהם הדין שוה דבדיעבד הוה תרומ' ולפמ"ש הט"ז כל שלקחו יין מאותו הגת לא שייך שלא מן המוקף כלל אתי שפיר ודו"ק:
והנה בשבת ע"פ שנת תרי"ב נשאלתי באחד ששכח להפריש חלה מהמצות שאפה גם מהקמח שנטחן מהמצות לצורך מיני תרגומי' ונזכר בשבת מה תקנה יש לו שלהפריש מכל מצה ומצה קשה מאד וגם מה נעש' בהקמח שיש בו עירוב מכמה עיסות שכבר הופרש מהם חלה מהמצות וגם נשאלתי באחד שכבר לקח חלות מהמצות בע"פ ומהקמח של המצות לא לקח מה תקנה יש לו אמנם בשניהם הי' צירוף סל קודם הפסח והשבתי הנה בטור סי' תק"ו מבואר שני דיעות באם גלגל עיסה מעיו"ט אם מותר להפריש ביו"ט וכ' הטור כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב שלא להפריש אלא אוכל ומשייר וצ"ב למה לא יהי' גם אוכל ומשייר בכלל אין מגביהין תרומו' ומעשרו' כמו שהוא באמת דעת הר"ח בשם רש"י והנרא' בזה עפ"י דברי רבינו בפכ"ג משבת ה"ט אין מגביהין תרומו' ומעשרו' בשבת משום שנרא' כמתקן ובהי"ד כ' אין מגביהין תרומו' ומעשרו' שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש ועוד משום שהוא כמתקן אותן בשבת ובהשנו' הטעמים כ' בשו"ת מהרלב"ח סי' ט"ז [וכן הסכים בשו"ת זקיני בעל שער אפרים סי' ט"ו] דלהטעם דמחזי כמתקן הי' מותר ביו"ט כיון שהוא לצורך אוכל נפש משא"כ משום מקדיש אסור אף ביו"ט ע"ש. והנה הצל"ח בדף י"ב חידש דמשום מקדיש ל"ש כ"ז שלא נתנו ליד כהן כיון דכ"ז שלא נתנו ליד כהן יכול לשאול אין זה מקדיש גמור ולפ"ז הי' מותר להפריש ביו"ט ולא ליתנו לכהן רק אחר יו"ט. אמנם נרא' דבאמת המרכבת חידש דניהו דחלק החולין מותר לצורך יו"ט אבל מה שמפריש ונעש' תרומ' זה אסור לזרים ואינו לצורך אוכל נפש ואסור משום מתקן אם לא שיתנו לכהן בו ביום ע"ש בפכ"ג משבת ולפ"ז אסור להפריש ביו"ט ממנ"פ דאם נתנו לכהן הרי הוא כמקדיש ואם לא נתנה שוב אסור משום מתקן ול"ש או"נ בזה. ולפ"ז נתבאר היטב סברת הטור דבשלמ' להפריש שפיר אסור מממנ"פ הנ"ל אבל לשייר ליכא לא משום מקדיש ולא משום מתקן. ובזה יש ליישב דברי התוס' ד"ט ד"ה גלגל ובתוספת' פירש דטעמ' דרבה דמיירי בח"ל ולא מחזי כמתקן כיון שבלא"ה יוכל לאכול אבל בא"י מודה רבה ע"ז דחו התוס' דהא בש"ס קאמר מי לא מודה שמואל שאם קרא עליה שם שאסור' לזרים וכיון דשם חלה עליה מחזי כמתקן ולפמ"ש את שפיר דבאמת צ"ב מה הי' סברת המקשן דניהו דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אבל לזרים מיהו אסור. אמנם נרא' עפ"י מה שיש לומר עוד טעם דל"ש מחזי כמתקן דיו"ט דהנה בסוגי' דטבילת כלים מבואר דכלי שנטמ' בולד הטומא' מטבילין אותה ביו"ט ומטעם דטומא' מדרבנן לא מקרי מתקן וכ' הה"מ דדוק' ולד הטומא' כיון דחזי לחולין אבל כלים הנקחין מגוי דאסורים אף בחולין אסור לטובלן ביו"ט אף שאינו אלא מדרבנן ולפ"ז חלת ח"ל דאינו אלא מדרבנן וגם חזיא דהא אוכל ואח"כ משייר ודאי מותר להפריש ביו"ט ולפ"ז זה הי' סברת המקש' כיון דחלת ח"ל אוכל והולך לא שייך משום מתקן כיון דחזיא אף בלא תיקון וע"ז אמר דאסו' לזרים א"כ מה שיפריש לשם חלה זה אסור משום מתקן דאינו לצורך אוכל נפש ואינו ראוי כלל שאם יתנה לכהן אסור משום מקדיש ואם לא יתנה אסור משום מתקן כהנ"ל וזהו שכתבו התוס' דבח"ל לא מחזי כמתקן כיון שיכול בל"ז והיינו כיון דחזיא בלא זה לא הוה מתקן והוה כולד הטומא' ולפ"ז נתבאר עכ"פ דבחלת ח"ל מותר לסייר. ובזה מבואר היטב דברי המרדכי הובאו ביתה יוסף סי' תנ"ז שכ' דאם שכח ולא הפריש מעיו"ט אין לסמוך על שיור המצו' להיות אוכל והולך ואח"כ מפריש דאם היתה כל העיס' נלושה ביחד אז הי' מותר וכו' וכתב הב"י דהיינו כשלא נצטרפו בסל והפר"ח תמה דמה ענין צירוף סל לזה שיהי' מותר ביו"ט ולא יהי' בזה משום אין מגביהין ע"ש שהאריך גם בד"מ וב"ח הרגישו בזה ולפמ"ש אתי שפיר עפ"י מ"ש הגה"מ והסמ"ק דאם לא יפריש חלה ממצות שכ"א נלוש' לבדה לא מהני צירוף סל אח"כ למה שנאכל כבר וצריך לשייר מכל אחת ואחת לבדה ע"ש ובב"י סי' תנ"ז ולפ"ז כיון דליכ' תקנה לאכול ואח"כ להפריש כל דלא נצטרף בסל שוב גם לשייר מכל אחת ואחת אסור דזה הוה בכלל אין מגביהין וכו' כמ"ש רש"י ושפיר כב"י ומשמע דהיינו כשלא נצטרפו בסל ודו"ק ולפ"ז כל שנצטרפו בסל יוכל לאכול ואח"כ מפריש אחד על הכל והנה כ"ז באם לא הפריש כלל אבל בהפריש מהמצו' ולא מהקמח נראה לפענ"ד כיון דיש בילה בדבר לח כמש"ל שוב יוכל אף להפריש ביו"ט וחילי דילי ממ"ש התוס' בגיטין דל"א ד"ה במחשב' דלמה לא מגביהין תרומו' בשבת כיון דשרי בנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר וכיון דאפשר במחשב' מותר אף להגבי' כדאמרו בשבת דף קמ"א לענין מדומע וכתבו שאני מדומע שכבר הוא מתוקן אבל תחלת תקונו של טבל ל"ש משום שאפשר במחשב' ע"ש וכן מצאתי ברמב"ן בביצה פ"ק גבי גלגל עיסה ע"ש במלחמו' ולפ"ז כאן שכבר הפריש מהמצו' ויש ספק על הקמח אם אולי היא באה מאותה עיסה שכבר הופרש חלה מהמצו' הוה כמו מדומע ושרי ולא הוה בכלל גזירת אין מגביהין ודו"ק. והנה הרמב"ן הביא שם תוספת' דלשה מעיו"ט אסור להפריש ממנה חלה וקשה מזה על רבה ורצו לחלק בין חלת ח"ל לא"י והתוספת' מיירי בא"י ורבה מיירי בח"ל ולפענ"ד דלזה כוונו התוס' במה שכתבו ובתוספת' פירש דטעמ' דרבה דמיירי בח"ל ונדחקו המהרש"ל והמהרש"א בכוונת התוס' דהיכן מבואר בתוספת' זאת ולפמ"ש הרמב"ן אתי שפיר דהתוספת' שאוסר ע"כ בא"י מיירי דלא תקשי לרבה וע' במק"ח סי' תנ"ז ע"ש מ"ש בזה ויש לי הרהורים רבים על דבריו ואכ"מ וע' מהרי"ט אלגזי הלכו' בכורו' להרמב"ן דף ל"ה ד"ה גרסינן בגמר' דרצה לומר דאינו טבל רק שתקנו להפריש תרומ' כדי שלא לשתכח תרומ' בזה"ז אבל אינה טובלת ולדבריו כל שלא נתן ליד כהן שוב הי' מותר ביו"ט דלא שייך מתקן ולא משום מקדיש כמ"ש למעל' ומכל הפוסקים לא נרא' כן גם גוף דברי הצל"ח שכ' דכל דיוכל לשאול על הקדש לא שייך משום מקדיש צ"ע ועכ"פ כ"ז שלא שאל כיו דזה אסרה על עצמו יכול האחר לזכו' בו דהיינו הכהן וא"כ הו"ל מקדיש וע' בר"ן בנדרים דף פ"ה במה שנחלק עם הרשב"א ודו"ק: