אור ברסלב

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות חלה · סימן שכד

סימן שכג

ס"א מ"ג ביצים וחומש עיין ש"ך במנין חלה ולרמז חומש יש ה' בסוף תיבת חלה שהרי א"א לכתוב ה' במנין מ"ג אלא בתיבת חלה שהרי מיד כשתקח בידך מנין ה' נשאר בידך מנין ל"ח והרי חלה דברי הש"ך סתומים ועיין ביע"ד מ"ש בזה באחד מדרושיו ובמדרש רבה פ' קרח ובצוהר התיבה ובמדרש הנעלם פ' שלח. ולפענ"ד נראה לי על פי מה שמצאתי בירושלמי ספ"ק דחלה חלה חולין הוא הייתי אומר מותר לגלגל בהן לפום כן צריך לומר חייבין עליהם מיתה וחומש ופירש המפרש דהא דחלה חולין הוא ורק שנטבלה לענין שצריך להרים אבל אם הוגב' יכול לגלגל ולאכול לכך קמ"ל ע"ש והוא תימה דמהיכן ס"ד לומר כן ולפענ"ד נרא' דהנה שרש לשון חלה לא נודע וכפי הנרא' השורש היא חל דהיינו שהוא חול והיינו נמי חולין שהוא הדיוטות והבדל שבין חול לקדש הוא שזה קודש וזה חול וא"כ גם בחלה הייתי אומר שהוא חול אבל מדחייב חומש ע"כ שהוא קדש ולפ"ז זה הוא הה"א שנתוסף וזה שאמר שתשאר מנין ל"ח והיינו חל שכתוב בלא וי"ו רק ח"ל והה"א מרמז על תוספת חומש על מ"ג ביצים ולפענ"ד עוד להוסיף שאחרי שכבר הופרש תרומ' ומעשרות א"כ העיס' כלה חולין וא"כ ה"א שצריך רק להרים אבל יהי' מותר לזר ולכך נקרא ח"ל שהוא כבר נעשה חולין מתוקנים ודו"ק היטב:

עיין ט"ז ס"ק ט"ו מ"ש בשם מהרי"ו והב"ח ומ"ש הוא בזה בסי' שכ"ג ובחג השבועות שנת תרט"ז הקשיתי בזה מהא דאמרו ביבמות דף פ"ו דאמרו שם תרומ' טובלת אף מעשר ראשון נמי טובל ופירש"י דתרומ' טובל דהיינו דחייב מיתה על אכילתו של טבל בשביל התרומ' שבתוכ' והתוס' הקשו דא"כ תרומת מעשר נמי וע"ז כתבו משום דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידים לתרום הכתוב מדבר ויליף חילול מתרומ' ע"ש והמתבאר מדברי התוס' דאף טרם שהופרש התרומ' נאסר מפני שהתרומ' בתוכ' ולהתוס' מפני שעתיד לתרום וזה שלא כדברי הב"ח וגם להט"ז יקשה דשם מבואר דנאסר עוד קודם הפרש' ועיין שו"ת מהרי"ט בראשונות סי' כ"ה ומה שנדפס כ"ד הוא ט"ס. ושם ביאר דסברת רש"י היא דבתרומ' שכתוב מיתה ה"ה עד שלא הופרש' דהעומד לגזוז כגזוז דמי וה"ה במע"ר כל שכבר הופרש המע"ר שוב תרומת מעשר שבו כאילו הופרש כבר גם התרומ' וכל שלא הופרש עדן המע"ר ס"ד דלא טביל לתרומת מעשר שבו דאכתי לא חל חיובו ובזה נתרב' מהקישא ולהתוס' נתרב' מקרא דמה שעתיד לתרום דחייב עכ"פ מבואר בהדיא דאף בלא הפריש כל שעתיד לתרום חייב מיתה על התרומ' שבתוכה וה"ה במע"ר מה שהתרומת מעשר בתוכה ולרש"י ואף שלא הופרש כלל המע"ר חייב וא"כ ממילא דברי מהרי"ו מבוארים שתוכל החלה לאסור אף שלא הופרש' עדיין וא"כ שוב כל הקושיות שכתבתי לעיל צע"ג ודברי הב"ח והט"ז וכל האחרונים תמוהים לפענ"ד וצע"ג וכל מ"ש בספר חלת לחם שהזכרתי בסי' שכ"ג לא יתכנו. והנה מ"ש בחלת לחם דאיך שייך ביטול הא הו"ל דבר שבא לעולם בתערובות ול"ש ביטול כמ"ש המרדכי. הנה זה קשה גם במה דאמר תרומה טובלת ולמה לא נימא דבטל ברוב וע"כ דבא לעולם בתערובות. ומצאתי בבית מאיר סי' קס"ט ס"ע שהרגיש בזה. אך לפענ"ד כיון דעיקר איסור' אינו רק בשביל התרומ' שבו א"כ קודם שהפריש התרומ' הרי הכל טבל ומותר דעיקר איסורו הוא בשביל התרומ' וא"כ הרי ההיתר ניכר והאיסור אינו ניכר. אמנם לפענ"ד נראה כיון דהאומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום דבעינן ראשית שיהי' שירי' ניכרים כמבואר במשנה בחלה ובחולין דף קל"ז וא"כ איך אפשר שתאסר כל העיס' או כל התבוא' דא"כ הוה כל העיס' חלה כשאין בה ק"א לנגדו או בתבוא' ק"א וא"כ שוב לא יהי' ראשית ולא מקרי חלה ותרומה כלל ולכך לא כתב המהרי"ו רק ביש ק"א כנגדו ובחלת ח"ל דיש לומר ברירה שוב יכול לאסור אבל בחלת א"י דתאסר כלה דל"ש בריר' וא"כ איך אפשר דתאסר כלו הרי שוב לא הוה חלה כלל וז"ב לדעתי ובש"ס יבמות דף פ"ו הנ"ל לא אמרו רק דאם אכל הטבל חייב מיתה בשביל שאכל התרומ' שבה אבל לא שתאסר כל התבוא' דא"כ שוב לא הוה שם תרומ' ע"ז כנלפענ"ד דבר חדש ודו"ק היטב:

והנה בשנת תרט"ז כ"ו תמוז פה טריסקווינץ הגיעני מהרב הגאון ר' יצחק שמעלקיש נ"י שהקש' בדברי הט"ז וכבר הבאתי לעיל סי' שכ"ג בשמו ובשם ספר חלת לחם וכעת הוסיף דשמואל ל"ל ברירה דאיך אמר חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ולפענ"ד בזה בודאי שייך בריר' דבודאי עתיד להפריש ודו"ק:

והנה הייתי בבית הגאון מוה' ר' שמחה נתן עלינבערג נ"י כי נתמניתי להיות משגיח בענייני הוראה וד"ת להיות זקן ותש כח הנה ספר לי הרב הגדול הדיין מוהר"פ נ"י כי נשאל ביו"ט העבר שנפל חלה בתבשיל וכבר אכלו כל התבשיל ואח"כ נזכרו כי נפל החלה והנה אז אי אפשר בשאל' שאין נשאלין ביו"ט וגם לאחר שכבר אכלו והוא רצה לסמוך על מ"ש הט"ז סי' שכ"ג ס"ק א' דבטל ברוב וכ"כ בסוף ס"ק ב' ע"ש ואני אמרתי דלפענ"ד זה דוקא במב"מ חבל לא בשא"מ ואף דבחל' מב"מ מבואר דחמור מא"מ מ"מ כיון שבאמת בכל התור' מב"מ בטל ברוב רק שבחל' מב"מ בק"א ולפ"ז בחלת ח"ל מוקמינן אדינא דמב"מ בטל ברוב ואף מדרבנן בטל ברוב אבל בא"מ דתלוי בנ"ט ואף באיסור דרבנן בעי ששים א"כ גם בחלת ח"ל מחמרינן כנלפענ"ד ודו"ק ועיין חק יעקב סי' תנ"ד ס"ק ד' שכתב בשם חותנו הגאון ז"ל שאם נפלה חלה תוך תבשיל רותח שמותרת מטעם חליטה ולפענ"ד זהו דוקא כשהוציאו תיכף בעודו רותח הא לא"ה אסור דאחר שנח מרתיחתו שוב אסור ובגוף הוראת הח"י גם לפמ"ש הנוב"י בתשובתו בענין חליטה נוכל ג"כ להתיר ודו"ק:

והנה במ"ש הש"ך ס"ק וא"ו דאם כבר נאכל העיסה א"א לשאול עליה דא"כ אכל טבל למפרע מזה דייק הגאון מוה' וואלף המבורג בספרו שער זקנים ח"ב סי' א' דאם לא היה טבל למפרע הי' יכול לשאול אף שכבר אכל כלה והגאון מוהר"מ קארגויא דחה דיש לומר דמיירי דנשאר מקצת ורק מה שנאכל הי' טבל למפרע ויפה דחה. אמנם מ"ש שם דהש"ך לא כוון יפה בד"מ דהבין דהד"מ קאי באם נתערב החלה באותה עיס' אבל הד"מ מיירי בשתי עיסות ואחת נטלה חלת' ונפל' החלה לתוך העיסה אחרת ע"ש. הנה במחכ"ת לא עיין בד"מ סי' שכ"ג ששם קאי על דינא דמהרי"ו המובא בש"ך שם ובט"ז סי' שכ"ד ויפה העתיק הרמ"א והנה לדינא מסקי שם תרוויהו דאם שכח בשבת ע"פ ליטול חלה מהלחם שבת שכתב המ"א סי' תק"ו שאינו תקנה והוא המציא תקנה שיערב הלחם חמץ עם המצות שבסל דלאחר אפיי' אין חשש וישאל על החלה שהפריש מהמצות וממילא יוכל לאכול ויפריש מצה אחת ויהי' חלה על כל מה שבסל ומהר"ם קארגויא כתב שכן הורה הגאון בעל הפלא' ע"ש שהאריכו. והנה בשער זקנים שם הקשה בהך דשוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה ולמה ילקה לימא הואיל ואי בעי מתשיל עלה וכתב דעולת נדבה הוה כתרומ' ביד כהן דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנ' איתא. ובזה תירץ קושית התוס' דלמא עולת חובה משום דעולת חוב שוב כיון דחייב באחריות לא הוה שלו ומהר"ם הנ"ל חלק עליו דגם בזה אף שחייב באחריות מ"מ הוה בי גזא דרחמנ' ע"ש ועיין בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' ס"ב. ולפענ"ד הי' נראה בפשיטות דהנה בשו"ת רשב"ש הקשה בהא דאמר הואיל ואי בעי מתשיל עלה דהא אין נשאלין על נדרי מצוה אלא מדוחק וכתב דיכול לשאול שיתן טוב יותר ויפה ממה שנדר ובכה"ג המצוה משובחת ע"ש. ולפ"ז בנדב' דאמר הרי זו א"א לשנות לדבר אחר דכבר נתפס הקדוש' ע"ז ושוב אי אפשר לשאול ע"ז אבל בחובה יכול לשאול ע"ז ודו"ק. ואף דבחלה יכול לשאול היינו משום דהחיוב של חלה הי' חל מתחל' וא"כ אח"כ שבירר זאת יכול להפריש יותר טוב אבל בהרי זו אותו שבירר וחל הקדושה שוב א"י לשנות כנלפע"ד ודו"ק היטב:

שם ס"ג והפריש מורסן מתוכן וחזר וערבן וכו'. כן הוא במשנה פ"ב דחלה משנה וא"ו ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן וערבן פטור וראיתי בשו"ת גינת וורדים הספרדי בחלק יו"ד כלל ג' סי' ד' שהאריך הרחיב הדיבור בזה מהו סובין ומהו מורסנן והביא דרש"י ודעימיה מחולקים עם הרמב"ם בפירוש סובין ומורסנן שהרמב"ם מפרש דמורסנן הוא הגס יותר ורש"י ספ"ז דשבת פירש שסובין הוא הנושר מחמת הכתישה והמורסנן הוא הנשאר בנפה וע"ז האריך הג"ו דלפירוש רש"י א"ש כא דנקט מורסנן לרבותא דאף היותר חשוב אם חזר וערבן פטור אבל להרמב"ם היה לו לנקוט סובין דהוא רבותא טפי דאף בזה אם כבר נלקח וחזר וערבן אין מצטרף ובפרט שהתחיל התנא בסובן ומורסן ושבק סובין ונקט מורסן ולפענ"ד אין ראיה דהנה בתרומות פי"א משנה ה' מבואר דהמורסן מותר והסובין בזמן שה חדשות אסורין ופירש הרא"ש וכ"כ הרע"ב שם דסובין יש בהם קמח רב יותר ממורסן וא"כ ממילא לפי פירש רבינו ודאי א"ש דמורסן הוא גס ואין בו קמח אבל סובין יש בהם קמח וכיון שכן שפיר נקט כאן מורסן דבסובין יש לחלק בין חדשות לישנות דבחדשות שיש בהם קמח הי' מקום לצרפו לחלה ולכך נקט מורסן ובאמת שלפי' רש"י צריך להבין דלדבריו דסובין גרועין היאך יפרנס משנתינו דהרי בסובין יש בהם קמח יותר ממורסן ואולי מפרש רש"י דכיון דנושר מחמת הכתיש' עוד לא הוציא הקמח שבו והמורסן שנשאר בנפה כפוהו ויצא ממנו כל הקמח שבו ונשאר ריק. אבל בכ"ז פירוש הרמב"ם יותר נראה לפענ"ד שהרי בכ"מ נקט סובין קודם למורסן ומשמע דסובין חשיבי טפי ממורסן ונקט בדרך זו ואצ"ל זו והרע"ב סותר פירושי בחלה ובשבת שם ועיין בתוס' יו"ט ועיין במ"א סי' תנ"ד ובחק יעקב שם והג"ו שם הביא ראיה לרש"י מהא דאמרו בב"ב פרק המוכר פירות הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קנ מסובין ולמה נקט סובין ולא נקט מורסן דהוא גרוע יותר לפירוש הרמב"ם. ואין רא"ה דלענין קלות וכבדות אולי מורסן כבד יותר ולפי שהוא קל ופסולת נקטיה ועיין רשב"ם שם אבל מהא דאמרו בב"ק דף ז' ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין משמע דסובין הוא היותר גרוע דאל"כ הי' לנקוט רבותא אף מורסן אבל אין ראיה גם מזה דאדרב' לפי שהוא יותר גרוע לא הי' בו שווי כלל ולא הי' הדרך ללקטו מהתבוא' וסובין היה בהם שווי כי יש בו קמח וגם הי' ראוי לצורפי זהב כדאמרו בשבת דף ע"ח דרך כלל לפענ"ד פירוש הרמב"ם יותר מחוור ודו"ק שוב מצאתי ברש"י בכתובות דף קי"ב סאה סובין וסאה מורסן ופירש"י סובין שהמכתשת מוציא' כשלותתין חטין לסלת כותשין אותו במכתשת מורסן הן סובין היוצאין באחרונ' הרי דגם הוא דעתו דמורסן הם הגרועים שיוצאים באחרונ' (ועיין ירושלמי פ"ט דסוטה הלכה י"א סאה מורסן סאה סובין ומשמע דסובין גרוע וצ"ע) והג"ו לא זכר דברי רש"י אלו. ובזה נראה להבין פירוש רבינו פ"ז דשבת שפירש סובין הוא הקמח הבינוני ונדחק הג"ו שם בפירושו ומרש"י כאן מבואר דזה הבינוני בין הקמחים ודו"ק. עכ"פ משם ראי' ברורה לפירוש רבינו והג"ו חשב פירושו לדוחק ע"ש ועיין ברמב"ם פי"ג מתרומות ה"ז משמע ג"כ דמורסן היינו פסולת ואין בו קמח ואינו אוכל ע"ש והוא מהירושלמי והיא ג"כ ראיה לפירוש רבינו. איברא דרבינו פי"ח משבת הלכה וא"ו כתב המוציא סובין כדי ליתן ע"פ כור של צורפי זהב המוציא מורסן אם לאכיל' כגרוגרת וכו' ומשמע דמורסן טפי ראוי לאכיל' מסובין והג"ו הרגיש שם בזה אבל אין ראיה משם דשם תלוי במה שדרך להוציאו וא"כ בסובין הי' דרכם להוציאו לתת לתוך כור של צורפי זהב אבל מורסן שלא הי' ראוי לזה הי' מוציאין אם לאכיל' אם לזרוע ואף דאינו ראוי לאכיל' היינו בפ"ע אבל ראוי לערבו עם התבואה וכ דרך העני לאכול עיסה בליס' דלכך מצטרף עם הסובין ומורסן לענין חלה כמבואר כאן וכדאמרו בירושלמי. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בשו"ת תפארת צבי סי' כ"א חלק או"ח שהביא דברי רבינו והרגיש דמ"ש כאן דסובין השיעור כדי ליתן ע"פ כור של צורפי זהב ומורסן לאכיל' אדרבא מורסן גרע טפי וכתב כמ"ש והנאני. ומה שהקש' דהא מורס עכ"פ לא חזי לאכיל' א"ש וכמ"ש ודו"ק. ומ"ש שם להקשות על הריש פ"א דטבול יום משנה ה' במ"ש השעור' והכוסמת בזמן שאינם קלופות והקש' הר"ש מהא דאמר ר"י בחולין דף קי"ט שעורה בקליפת' ונדחק ולא נזכר מש"ס מנחות דף ע' ע"ב דמחלק בשעורין בין לחות ליבשות. באמת שקושיא גדולה היא ומצאתי בתוס' חדשים שהרב מהרש"ח הרגיש בזה ובגליון משניות כתב שם ליישב דהמשנ' ע"כ מיירי שם בלחה דאל"כ אמאי מטמא לרבנן באב הטומא' הא הקליפ' מפסיק ואינו מקבל טומאה ביבש ויפה כתב לפי חומר הנושא ומ"ש הת"ץ להקשות דמה פריך הש"ס מנחות דף ע' שם מתנא דבי ר"י דתנא שעורה בקליפת' ולא משני דשעור' בקליפת' מיירי לענין טומא' דרבנן כדכתב הר"ש ואינו קושיא לפענ"ד דלשון רבא דאמר דבעי אוכלא בעיני' משמע דאינו טמא כלל אף מדרבנן דדומיא דבצק בעינן וע"ז מקשה דעכ"פ מדרבנן בעי כנלפענ"ד וצ"ע על רבינו דהעתיק בפ"ה מטומאת אוכלין הלכה ד' סתם דשעור' בקליפת' מטמא ולא חילק בין לחות ליבישות כדאמרו בהדיא במנחות הנ"ל ואולי דרבינו לשיטתו דכתב בפ"ז מט"א הלכה ח' לפרש הך משנה דטבול יום דשעורין בזמן שאינו קלופות הוא דוקא בטבול יום הקלו אבל בשאר טומאות מטמא ולא חלקה בין לחה ליביש' אלמא דגם יבישה מטמא בשאר טומאות רק בטבול יום הקלו וא"כ לכך דחה הש"ס דמנחות הנ"ל אבל עדיין צע"ג דמנ"ל לדחות ש"ס ערוך במנחות הנ"ל ולפרש המשנ' שם ביבש דלמא התם בלחה מיירי וגם בלחה הקלו בטבול יום אבל ביבש' אינו מטמא אף בשאר טומאות וצ"ע ודו"ק היטב בכל מ"ש ועיין בב"י לקמן סי' ש"ל שהביא הירושלמי לענין עיסת הרועים דאמר רשב"ל דאם עירב מורסן פטורה וע"ש היטב ושם מוכח ג"כ כפירוש רבינו דמורסן גרע ודו"ק וצ"ע בהא דאמר באדר"נ פי"ח והובא בגיטין דף ס"ז דר"ש משכח קמעא ומה שמוציא אינו מוציא אלא סובין ולפירוש רבינו הי' לו לנקוט דאינו מוציא אלא מורסן דהא הגרוע מסובין:

שם ס"ו עיסה שכבר הורמ' חלתא אעתיק כאן מ"ש בזה בתשובה לידידי הרב החריף מופלג בתורה מוה' צבי יהודא ליב הכהן מראווא כ"י ע"ד מה שהראני דברי הרא"ש בהלכות חלה שהביא הירושלמי מה בין הקדש מה בין חלה הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו בחלה חלה אין ראוי לפדות' ולחייב' והקשה מעלתו הא ג"כ הקדש אין ראוי לפדות ולהתחייב בחלה דלאחר גלגול פטור' מן החלה דגלגול הקדש פוטר. והנה השבתי מיד בהשקפ' ראשונ' דמיירי קודם גלגול דאז ראוי לפדות ולהתחייב וע"ז אמר מעלתו דהר"א פולדא בירושלמי מקשה דנימא הואיל ואי בעי מתשיל עלה וכתב דמ"מ אינו עומד לשאל' וא"כ ע"כ מיירי לאחר גלגול דאי קודם גלגול אינו עומד עכ"פ לגלגול ג"כ וא"כ כל שלא תתגלגל בהקדש אינו פטור מאלה והנה אין הנדון דומה לראיה דשם כתב הרא"פ שפיר דאינו עומד לשאל' ומניחין הדבר שלא ישתנה מחזקתו שעד עתה הקדש היתה ומהכ"ת נימא דעומד לשאל' שיהי' חולין אבל לענין גלגול הקדש בלי ספק שתתגלגל העיס' דקמח עומד להתגלגל וא"ל דס"ס שמא לא תהי' של הקדש בעת הגלגול ע"ז שפיר מוקמינן לי' בחזקתו שהוא של הקדש ולא תפדה הן אמת שגוף קושית הרא"פ לא ידעתי ואין הירושלמי ת"י לעיין בו דמה קושייתו דנימא הואיל ואי בעי מתשיל ודלמא מיירי לאחר שכבר בא ליד כהן דלא מצי למתשל ואולי יש לומר לפמ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ת בטעם דאתי ליד גזבר לא מצי למשאל הוא משום דבאמת יש ספק אם הפתח והחרט' הוא אמת ולכך כ"ז שהוא ת"י נאמן לומר שיש לו פתח וחרטה משא"כ כשהוא ביד גזבר ל"מ להוציא מספיק' ולפ"ז יש לומר דזה כוונת הירושלמי דראוי לפדות ולהתחייב וא"ל דנפטרת כשנתגלגל דזה אינו דלאחר הפדיי' שוב מצי לשאול דל"ש לומר דאינו נאמן להוציא מיד הגזבר דהא הגזבר אין לו הפסד דכבר נפדה. אך כפי הנרא' עיקר קושית מוהרא"פ על חלה דלמה אינו מצטרף והא ראוי לשאול על חלה. ומיהו גם שם יש לומר דמיירי בבא ליד גזבר וחלה אין ראוי לפדות ושפיר פטור. ובגוף קושית מעלתו לא הבינותי דניהו דגלגול הקדש פוטר מ"מ אם לא תתגלגל בידי הקדש שהיתה נפדית מקודם היתה חייבת בחלה וא"כ לא גרע מעיס' שהורמה חלתה דמצטרף כיון שכבר נתחייב' בחלה וכמבואר כאן וא"כ ה"ה בזה הא עכ"פ נתחייב' כבר. איברא דקושיית מעלתו יתכן לפמ"ש הרא"ש בטעם דעיס' שהורמ' חלתה דחייבת משום דראוי להתחייב אם נותן בו שאור מעיס' שלא הורמה חלתה ואין לה פרנסה ממקום אחר וא"כ זה ל"ש בהקדש אבל באמת בהקדש גם אם יפדה לאחר שהית' גלגול בהקדשות ומתערב משום שלא הורמה חלתה יתחייב ומעכת"ה רצה לפרש באמת דברי הירושלמי דהכוונ' שראוי לפדות ולהתחייב בחלה והיינו לכשיתערב שאור מעיסה שלא הורמ' חלתה. והנה מלבד דלשון הירושלמי אינו מורה ע"ז אף גם דאין סברא לומר שזה יהיה מקרי צירוף בשביל שראוי להצטרף אם יפדה ויבא עליה שאור שלא הורמה חלתה ותאסר משום דטבל אוסר בכ"ש ובפרט הא כל הטעם דמפריש מיני' וביה כתב הש"ך בס"ק י"ח משום דא"א שלא יהי' כ"ש משאור שלא הורמ' חלה וטבל אוסר במינה בכ"ש. ולפ"ז גוף ההקדש פטור' רק שנאסרת מחמת השאור וא"כ במה יצטרף הא אותה העיס' בעצמות' פטור' היתה וע"כ לא כתב הרא"ש רק בחלה דאות' עיסה בעצמות' נתחייב' בחלה רק שכעת פטור' לפי שנפרש ממנה חלה לזה שפיר אמר כיון שכבר נתחייב' וגם אם תהי' נתערב בשאור שלא הורמה חלתה תתחייב שנית משום שתאסר הרי לא נפקע ממנה שם חיוב חלה אבל בהקדש שאין עליו שם חלה במה יתחייב בשביל שתאסר בכ"ש ויש להמתיק הדבר לפמ"ש הר"ן בטעם דדבר שיל"מ דלא בטיל במינו משום דיש להם שווי במין וההיתר ואיסור אינו מפריד בינותם דגם זה עתיד להיות מותר ועיין באורך בר"ן נדרים דף נ"ב וא"כ בכה"ג מודו רבנן לר"י דמין במינו לא בטיל. ומעת' הא כל טעמו דר"י דיליף מדם הפר ודם שעיר דהמיעוט אינו בטל ברוב. ולפ"ז ניהו דהמעוט אינו מתבטל ברוב ונקרא גם על שם המעוט ג"כ אבל זה ודאי דשם המרוב' לא יתבטל ותהי' נקרא ע"ש המעוט ועיין בחידושי פני יהושע בביצ' דף ל"ח בסוגיא דעיס' ומים כרגלי שתיהן וא"כ איך אפשר דיהי' מצטרף לחלה הא הקדש פטור מאי אית לך למימר בשביל שתאסר ע"י השאור שאוסר בכ"ש לא יהי' נקרא של הקדש זה א"א אבל בעיס' שלא הורמ' היא בעצמות' שם חיוב חלה עלה ושפיר נתן הרא"ש טעם דתהי' חייבת בחלה ול"ש לומר דאיך תקרא ע"ש המעוט דז"א דאטו היא בעצמות' פטור' רק שכבר נפרש חלתה אבל כבר נתחייב' וז"ש במשנה שכבר נתחייב' בחלה והרא"ש נתן טעם אחר ולפמ"ש א"ש דדא ודא אחת היא וז"ב. מיהו מ"ש למעל' נכון דגם הקדש מקרי כבר נתחייב בחלה דעכ"פ קודם הגלגול כבר נתחייב' בחלה ודו"ק:

והנה לדברי מעכ"ת יקשה דא"כ אמאי קב של כותים אינו מצטרף הא גם בזה ראוי להתחייב בחלה ע"י שיצטרף עם שאור שלא הורמ' חלתה. ומ"ש מעלתו דמזה ראי' למ"ש הש"ך דשאור של עכו"ם לא מקרי טבולה לחלה לענין שתפריש מיני' ובי' אבל מה יענ' לשיטת הרא"ש והטור והכי קי"ל דגם בשאור של עכו"ם מפריש מיני' וביה וגם בקב של מדומע דאין מצטרף, ולפמ"ש א"ש דקב של כותים מעולם פטור הי' כ"ז שהיא של עכו"ם ואף דאם נתנה לישראל קודם גלגול חייבת היינו שנעש' של ישראל משא"כ בהיות' של עכו"ם אבל בהקדש אף שהוא של הקדש כל שלא גלגל' חייבת מדרבנן ודו"ק היטב בכל מ"ש. הנה כאן דברי הש"ך שהאריך בס"ק ח"י אי בשאור מותר להפריש דהא אין בילה ורק מטעם דטבל אוסר בכ"ש והו"ל כאילו כלו טבול לחלה הנה מצאתי דבר נפלא בחידושי רמב"ן בע"ז דף ע"ג בהא דאמרו דטבל במשהו דכהיתירו כך איסורו והקשה ר"ת דת"ל דטבל הו"ל דבר שיל"מ וכתב ר"ת דמיירי שאין לו פרנס' ממקום אחר וע"ז כתב הרמב"ן דאכתי קשה מפ"ג דחלה דהנוטל שאור מעיס' שלא הורמה חלתה ונתן לתוך עיס' שהורמ' חלתה אם יש לה פרנס' ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל כיוצ' בו זית מסוק שנתערבו בזית כקוף וכו' דאלמ' דטבל הו"ל דשיל"מ שאם אין לו פרנס' ממקום אחר מוציא חלה אחת לכל וקשיא לר"ת וע"ז כתב דבאמת כל שאינו מפריש ממקום אחר לפי חשבון וצריך להפריש חלה אחת על הכל שוב לא מקרי דבר שיל"מ דכל שמפסיד המותר לא מקרי דבר שיל"מ ובשלמ' אם נותן טעם הטעם לא בטיל ומפריש מן החיוב אבל כשאינו רק משהו א"כ מפריש מן הפטור וזה אינו בדין ול"מ דבר שיל"מ וע"כ פירש דהך שאור הוא בלול ומעורב בכל העיס' דיש בילה בלח וזיתי מסוק הוא בשמן שהוא דבר לח אבל בדבר יבש ל"ש בילה ע"ש. הנה מבואר דבכה"ג ל"ש דבר שיל"מ ורק משום בילה וכמ"ש התה"ד סי' ק"ץ:

והנה שם ברמב"ן מביא דברי הירושלמי במס' חלה דאפלגו אי טבל בטל ברוב וע"ז מקשה על מ"ד דטבל בטל ברוב והתנינן אם לאו מוציא חלה אחת על הכל אר"י מודין כל עמא שהוא מפריש ומה פליגין בהפרשה שניה מ"ד אין הטבל בטל ברוב ארימה נפל לאתר חורי חושש להפרש' שניה עכ"ל הירושלמי ודברי הירושלמי משולל ביאור והרמב"ן כתב שאין פירושו ברור לפי גמרתינו ולפענ"ד הדבר ברור דכוונת הירושלמי למ"ש בתה"ד סי' ק"ץ וברמ"א כאן סי"א דאם כבר עבר ועשה מותר לכתחל' ליקח מאותה עיסה וליתן בעיסה אחרת והיינו מטעם שכתב התה"ד שם דל"ח ששני פעמים יזדמן דוקא אותה חלק עיסה הפטור יקח לשם חלה ע"ש. ואני אומר דזה דוקא אם אין טבל אוסר במשהו ורק משום דשאור הוא דבר בלול א"כ עכ"פ אין לחוש שיזדמן שני פעמים אבל אם טבל אוסר בכ"ש דהו"ל דבר שיל"מ שפיר אוסר בהפרש' שניה. ומעתה דברי הירושלמי מבוארין דעל מה דמקשה דממה דתני מפריש אחת על הכל משמע דטבל אינו בטל ברוב והיינו דהו"ל דשיל"מ ע"ז משני דכ"ע מודו שהוא מפריש והיינו משום דבשאור יש בילה ומפריש אחת על הכל רק דמה דפליגי אי הוה דבר שיל"מ הוא דוקא אם נפל לאתר חורי והיינו אם לקח מאותה עיסה ונתן לעיסה אחרת אם אוסר וז"ב כשמש ונסתייע דברי התה"ד ומבואר דלא כשיטת הש"ך בזה. והנה זה רבות בשנים חידשתי בגוף הקושיא דלמה נתן הטעם דכהיתירו כך איסורו ות"ל דהו"ל דבר שיל"מ ואמרתי דבאמת לא שייך דבר שיל"מ דמפסיד הרבה והוה כמו בצריך הוצאות להגעילו דלא מהני דבר שיל"מ וא"כ ה"נ כיון דצריך להפריש לא הוה דבר שיל"מ ולכך אמר כיון דחטה אחת פוטרת אב הכרי שוב הוה דבר שיל"מ דא"צ הוצאות ובאמת שזה דחוק קצת דזה לא מקרי הוצאות רק היכא דמפסיד משלו מה שלא היה צריך וכמו מעשר בירושלים. אך נראה דלפמ"ש הרמב"ן דאינו בדין שיפסיד משלו וכל שאינו נותן טעם לא שייך דבר שיל"מ א"כ אם נימא דאוסר במשהו ויצטרך להפריש ממקום אחר שוב יפסיד משלו ולא מקרי דבר שיל"מ לכך אמר כיון דמה"ת חטה אחת פוטרת א"כ מד"ת א"צ להקדיש רק חטה אחת ורק מדרבנן תקנו שיעור בחמשים וששים וא"כ עכ"פ ע"י שחז"ל החמירו ואיכא קולא מזה ומקרי דבר שיל"מ וכמ"ש הר"ן בפרק כ"ש לענין חמץ דאף דרבנן קנסו בחמץ שעבר עליו הפסח כיון דמן התורה לא אסור מקרי דבר שיל"מ וה"ה כאן וז"ב מאד. ובחידושי אמרתי ליישב בזה קושיית הריטב"א דהקשה דלמה יהיה טבל חמור מתרומ' דבטל במאה וטבל דלא בא רק מחמת התרומה היא במשהו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת עיקר הוא דהו"ל דבר שיל"מ וכיון דתרומה לא חשיב דבר שיל"מ כדאמרו בנדרים דף נ"ט א"כ שוב בטל. והנה לפמ"ש בתוס' רי"ד והבאתי לעיל סי' שכ"ב ס"א דניהו דחטה אחת פוטרת מן התורה אבל לכהן צריך ליתן נתינה חשובה א"כ שוב לא שייך דבר שיל"מ דהא מפסיד משלו וכעין מ"ש הרמב"ן הנ"ל אבל באמת דברי התוס' רי"ד דחויין הן כמ"ש המלמ"ל פ"ו ממ"ע וכמ"ש לעיל ועכ"פ הרווחנו בזה קושית הריטב"א הנ"ל דזה לענין טבל אבל תרומה ודאי בטל דכל דחז"ל תקנו שיעור נתינה שוב עכ"פ לא מקרי דבר שיל"מ וכאן לא שייך דעכ"פ מה"ת פוטר במשהו דזה דוקא כשאנו דנין על הטבל א"כ דנין על העיסה והעיסה הרי נפטרה במשהו אבל התרומ' אנו דנין על מה שהפריש וכל שהפריש שוב יש לה דין תרומה מן התורה ושוב ל"מ דבר שיל"מ ודו"ק היטב וע' במח"א הלכות מעשר סי"ב ע"ש וע' בתשב"ץ ח"ב סי' רצ"א בפסקי חלה פרק ה' דדעת התשב"ץ שם דבשאור בעי שיהיה בו טעם כעיקר ע"ש:

והנה נשאלתי שנת תרי"א בחוה"מ פסח מהרב מוהר"ש אווירבויך ני' שנשאל באחד שלקח חלה מהמצות רק שדרך העולם לקחת הרבה מצות ולעשות מהם קמח לעשות מהם אפוי ומבושל ומזה הקמח לא לקח חלה ובא לשאול ביו"ט ראשון כדת מה לעשות וע"ז השיב שכיון שאותן מצות נתחייבו בחלה כשהיו ביחד עם המצות האחרות וכעת שנעשה קמח אי נימא דאין בילה שוב יש חשש שלא יקח מאיזה מצות חלה והרי כל מצה ומצה בפני עצמה נתחייבה בחלה ע"ד שחשש במק"ח סי' תכיא ותירוצו לא שייך בזה וע"כ אמר שימתינו ולא יקחו חלה עד חוה"מ ואז יצרפו עם המצות שכבר ניקח חלה ע"פ המבואר כאן סי"ב בנתערב לו מה שהפריש חלה עם פת שלא הפריש שעושה עוגה קטנה. והנה השבתי כי לא יפה הורה ואם יש חשש שלא יקח חלה מאיזה מצות שכבר נתחייבו מה מועיל מה שיצרפו להמצות שכבר נפטרו ול"ד למה דמבואר סי"ב שכאן יש באותה עיסה שנתערב שיעור חלה שלא נלקח עוד חלה רק שא"א להפריש מניה וביה שלא נודע איזה חייב ואיזה פטור לכך עושין עוגה אחרת ומקיפין משא"כ כאן שאותן המצות כבר נפטרו ונלקח מהם החלה והודה לי הרב שטעה בדמיונו. אמנם התקנה בזה הוא פשוט לפענ"ד דמלבד דיש לומר דקמח מקרי לח ושייך בילה אף גם יוכל לבללו כלו וללושו ולעשות מהם עיסה גדולה ויקח חלה שבזה בודאי יש בילה ואח"כ יוכל לחלקו לכמה בציקות וגם כיון דחלה בזה"ז אינו רק דרבנן א"כ בודאי יש בילה דבדרבנן יש בילה ובזה פסק גם ספיקו של המק"ח סי' תנ"ז שם ודו"ק. אחר זמן רב ראיתי ברש"י דף קל"ה ע"ב ד"ה טבל וחולין שמביא דברי התוספתא וכתב שלא ידע לפרשה והוא תמוה דהדבר מבואר בפ"ג דחלה משנה ח' דהנוטל שאור המבואר כאן וע"ש וברמב"ם פ"ח ממעשר הלכה א' ב' ג' ובראב"ד וכ"מ ומלמ"ל וצע"ג למה לא הביא רש"י המשנה ובריש שם הובא התוספתא הלז והוא כמבואר במשנה רק דבמשנה מבואר גם תרומה והוא אינו מביא רק תרומת מעשר ע"ש. והנה ראיתי בדברי התוס' רי"ד שנדפס מחדש במהד"ב על ע"ז בסוף המס' כתב ליישב קושית התוס' דטבל הו"ל דבר שיל"מ וכתב דכל שהוא נימוח ולח בלח לא שייך דבר שיל"מ דלא יכול לחול ע"ז פדיון לא תפס קדושה ע"ז שהרי נימוח בטל שמו מעליו ואף למ"ד טעמו אסור אבל אין לוקה ול"מ דבר שיל"מ והכה מבואר מזה דא"י להפריש ע"ז שנימוח דזה אין שמו עליו והו"ל מפריש מחיוב על הפטור וגוף תירוצו כעין זה מבואר בר"ש פ"ב דמע"ש ובא"מ ח"ב בתשובה סי' ז' האריך בזה אבל לא הרגיש ליישב קושית התוס' ע"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה