דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות חלה · סימן שכה
ס"א עיין ט"ז מה שהאריך בדין המשרתת אי מותרת לתקן החלה בלי ידיעת בעה"ב והביא דברי התה"ד סי' קפ"ח והקצה"ח סי' רמ"ג הקשה עליו מדברי הרשב"א והארכתי בזה במק"א. והנה הקשה אותי תלמיד אחד מהא דאיבעיא להו בנדרים דף ל"ו משלו על של בעה"ב וא"א צריך דעת בעלים הא קמהני לי' וע"ז הקשה דבאמת לכאור' הוה מצי לאוקמא גם משל בעה"ב על של בעה"ב ואף דמאן שוייה שליח הא יש לומר דשמע שאמר לאחד ועשהו שליח וא"כ יכול הוא להפריש דמה נ"מ בין זה או אחר אך ז"א דבפ"ק דחולין דף י"ב אמרו דל"מ אם עשה שליח לזה ושמע אחר דאסור להשני לתרום. אך לפמ"ש התה"ד והובא בט"ז כאן הטעם דזה יודע מדתו של בעה"ב וזה א"י א"כ זה כשתורם משל בעה"ב אבל כשתורם משלו על של אחר א"כ ל"ש זאת דהא אינו תורם משל בעה"ב וא"כ נוכל לאוקמא כשתרם שלא מדעת בעה"ב רק ששמע שהבעה"ב צוה לאחר א"כ ל"ש דניחא ליה למעבד מצוה בעצמו דהרי צוה לשלוחו ושוב שפיר יכול לתרום אף שלא מדעתו. ולק"מ דכל שצוה לשליח שיתרום א"כ ניחא ליה למעבד מצוה בממונו ובודאי ל"מ במה שזה תרם משלו על של בעה"ב דניחא ליה למעבד בממונו ואף אם נימא דבכה"ג דתרם משלו לא בעי דעת בעה"ב היינו מסתם דאמרינן דניחא ליה אבל במצווה בפירוש לשלוחו לתרום פשיטא דאסור לאחר לתרום דלא ניחא ליה שיעש' אחר מצותו ואמרינן דניחא ליה לאיניש לעשות מצוה בממונו כדאמרו בפסחים דף ד' ובדף יו"ד בתוס' ד"ה בממוני' ועיין מ"ג סי' י"ד שהארכנו בפרט הזה וא"כ לק"מ ועיין ביו"ד סי' ש"ה ובנקה"כ לענין פדיון הבן אי שייך זכייה לקטן ע"ש. והנה בקושית הקצה"ח על התה"ד מדברי הרשב"א בנדרים דף ל"ו שכתב דבתרומ' ל"מ מתורת ניחותא דבעינן גם אתם מדעתיכם:
והגה הרב המופלג מוה' שרגא פייביל מביטשאטש נ"י תמה ע"ז דל"מ בכ"מ דאמרו דזכין לו לאדם שלא יועיל ניחותא עד שיזכהו משלו וכל שמגיע לו תועלת בזה מועיל והאריך בזה ולפענ"ד כוונת הרשב"א דהנה בתרומ' כתיב אתם ומהראוי להיות דלא יועיל שליחות כלל וכעין ע"ש התוס' ב"מ דף צ"ו ד"ה שליח דלשון בעליו ואישות משמע הוא דוקא ולא השליח ומכ"ש לשון אתם דודאי דוקא משמע רק דהתורה רבתה גם אתם דמועיל שליחות אבל עכ"פ בעינן דעת בעלים שיהי' דומיא דאתם ממש ולכך שפיר הקשה הרשב"א דל"ש כאן ניחותא דבעלים וצריך דעת בעלים וע"ז כתב לחלק דכל דתורם משלו על של חבירו ל"צ כלל תורת שליחות ול"צ לרבות מלשון גם אתם ממילא דלא בעי שיהי' דומיא דאתם ודו"ק היטב. וא"כ דברי הקצה"ח נכונים דל"ד לכל זכיות דל"צ רק שליחות אבל לא בעי שיהיה דומיא דאתם משא"כ בזה ועקצה"ח סי' ק"ה ס"ק ב' מה שהקשה מב"מ דף כ"ב וזהו באמת קושית התה"ד סי' קפ"ח. אבל באמת שאני תרומה דל"מ ניחותא כמ"ש הרשב"א וכ"כ הר"ן פרק התקבל גבי מי שהי' מושלך בבור וגבי תרומה ל"מ ניחותא ודלא כהרמב"ן ועיין בר"ן נדרים דף ל"ו ע"ב ד"ה הכא ודו"ק ועיין קידושין דף מ"א ע"ב דאמרו הואיל ואמר מר אתם ולא אריסין וכו' אימא אתם ולא שלוחכם נמי קמ"ל והיינו כיון דבעינן אתם ה"א דשליחות ג"כ לא יועיל קמ"ל מגם אתם דמועיל שליחות אבל בעינן דומיא דאתם. אך באמת אחר העיון נראה דהדין עם התה"ד דהוא ס"ל כשיטת הרמב"ן דמועיל ניחותא ואף דכתיב גם אתם הא חזינן דאתם לאו דוקא דהרי בהא דאמרו אתם ולא השותפין הקשה בירושלמי ר"ש תרומות ממשנה ג' פ"ג דתרומות השותפין שתרמו זאח"ז ומש כאן להלכה כאן בדיעבד ופירש הר"ש ריש מס' תרומות ובפ"ג שם דבדיעבד מועיל שותפין שתרמו שלא מדעת שותפו משום דלא קפדי אהדדי וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מתרומות ה"ח ע"ש ובכ"מ ע"ש בשם הר"י קורקוס ומבואר דניחותא סגי ולא בעי אתם ממש ובכ"מ שם בשם הר"י קורקוס כתב עוד דס"ל להרמב"ם דאתם ולא השותפין אינו רק אסמכתא בעלמא ע"ש וא"כ דברי הרמב"ן והתה"ד נכונים. ובזה יש לפרש דברי הירושלמי מה אנן קיימין אם בממחין אף ר"ע מודה ופירש הר"ש דהיינו שהוא בקי ואין לו מובן ולפמ"ש התה"ד סי' קפ"ח שם דלכך ל"מ כשאמר לשלוחו צא ותרום והלך אחר ותרם משום דבזמן הש"ס היה חילוק בין עין יפה ורעה ובינונית וי"ל דרצה שיהי' שלוחו דוקא הבקי בשיעוריו ע"ש א"כ ז"ש בממחין דהיינו שהוא בקי בשיעור התרומה מ"ט דר"ע. ובזה מיושב מ"ש אח"כ כשיעור תורה או כשיעור חברין ע"ש ודו"ק היטב. עכ"פ מבואר כהתה"ד וע' בא"מ סי' ל"ו ס"ק ב' שהבין מדברי רשב"א אלו דבכל שליחות צריך שיהי' דומיא דאתם גם אתם ומדעתו דוקא ול"מ זכייה ולפענ"ד א"ח לומר כן ודוקא גבי תרומה הוא כן וכמ"ש וע' במקנה בק"א סי' ל"ה ס"ק א' וסי' ל"ו ס"ק א' דאתי מטעם אוחרא די"ל דרצונה להתקדש בעצמה דניחא לה למעבד מצוה בעצמה וגם זה לא נהירא לפענ"ד דמה נ"מ באם נתקדשה בעצמה או ע"י שליח הא לגבי דידה אינו מצוה רק דמסייע לבעל כמ"ש הח"מ וא"כ כל שנתקדש' אף ע"י שליח שפיר עושית מצוה. ועט"ז מ"ש ראיה להתה"ד מהא דאמר חוץ מן הדרוכות ופירש הר"ש והיינו אף שלא צוה בפירוש שהם יפרישו ע"ש ויפה כתב וכן ביאר בתוי"ט שם וע' ברמב"ם פ"ד מתרומות הי"ג שכתב שכל שמסר בידם הרי האמין להם וניחא ליה בהפרשתם ע"ש ובהשגות הראב"ד ולפ"ז י"ל דגם המשרתת הרי מסר לה כל צרכי הבית וגם האמין להם בכשרות המאכלים ג"כ ניחא להו ויכולה להפריש ודו"ק. ומפירוש הרמב"ם יש ראיה למה דקי"ל דכל שהיה בידו נאמן מטעם דהוה כשליש שהמניה וע' פני יהושע בסוגיא דגיטין דף נ"ד כל שבידו ומדברי הרמב"ם יש ראיה שהרי כתב דכל שהיה יכול לטמא הוה כמסרו בידו והמניה ע"ש ודו"ק:
והנה בהא דאמרו אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם לכאורה צ"ב היאך שייך לומר אף שלוחכם לדעתכם הא שליח א"א שיהי' שלא מדעת דא"כ אינו שליחו והוא לכאור' דקדוק עצום. אך נרא' דאם נימא דזכייה מטעם שליחות משום דאנן סהדי דעושהו שליח א"כ משכחת לה שליח שלא מדעתו וע"ז קמ"ל דשליחות מרבינן מגם אתם בעינן דומיא דאתם דוקא מדעת ולא שלא מדעת. ובזה מבואר היטב מה שהקש' הרשב"א בנדרים דף ל"ו בהא דאיבעי' להו אי בתורם משלו על של בעה"ב מועיל והקש' הרשב"א דהא בתרומה בעי שליחות ול"מ ניחותא ולכאור' אם נימא דזכיי' מטעם שליחו' והיינו דניח' להו א"כ מה קשיא לי' לרשב"א מהך דשליחו' מדעתכם הא כל דהוה זכייה הוא כמו דעשאו שליח ולפמ"ש א"ש כיון דהתור' רבתה אתם גם אתם מה אתם מדעתכם אף שלוחכם מדעתכם וא"כ מבואר דל"מ שלא מדעתו אף דניחא ליה. איברא דבאמת צ"ב מהיכן נפקא ליה דלמא באמה כל דזכיה מטעם שליחות הוה כשליח מדעת. אך נר' דכיון דהשליחות בתרומה יליף מאתם גם אתם לרבות שליח א"כ כל דענין שליחות נתרבה מגם אתם דהיינו שליחות א"כ מקיש שליח למשלח דמה אתם מדעתכם אף שלוחכם מדעתכם דאין היקש למחצה והמעיין ברש"י ב"מ דף כ"ב ימצא דכוון לזה במה דפירש דשליחות יליף בקידושין מאתם גם אתם ולכאור' שפת יתר הוא ולאיזה צורך אמר זאת ולפמ"ש א"ש דלכך בעי מדעתכם ולא סגי בזכייה וניחות' משום דכל עיקר שליחות יליף מזה א"כ אין היקש למחצה ודו"ק. ולפ"ז נ"ל דבר חדש דלפי מה דמסיק הש"ס בקידושין שם דתרומה יליף מהנך ואתם גם אתם לרבות שליח בן ברית א"כ לא הוקש השליחות למשלח רק לזה דבעי בן ברית א"כ שוב י"ל דלענין שלא יועיל ניחותא לא יליף מאתם גם אתם ואף דאין היקש למחצה הא חידש הפ"י דכל דלא מסתבר לא שייך למילף בהיקש ע"ש וכן נרא' מדברי התוס' בקידושין דף וא"ו א"כ לענין ניחות' לא מסתבר כלל לומר דתרומה יצא מהכלל ואמרי' דגם זה מקרי מדעתכם. ובזה ממילא מיושב קושית הרשב"א בנדרים הנ"ל דבאמת לפי המסקנא מועיל אף שאינו מדעתכם בשליחות וז"ב. ובזה ממילא מיושב קושית הקצה"ח סי' רמ"ג על התה"ד ורמ"א מדברי הרשב"א הנ"ל ולפמ"ש באמת לפי המסקנא לא קשה קושית הרשב"א והיינו דלא מצינו כלל זה הדרוש מה אתם מדעתכם לענין תרומה בקידושין שם ובאמת לא קי"ל כהך דב"מ דף כ"ב דדרשו מה אתם מדעתכם ובזה מיושב קושית הקצה"ח סי' ק"ה ס"ק א' יעו"ש וגם במה דכ' בא"מ סי' ל"ו דבכ"מ ילפי' מתרומה דבעינן שליחות מדעת זה ודאי ליתא דלא מצינו רק בתרומה וכמ"ש בטעמו ובזה מיושב דברי הרמב"ם ובטוש"ע סי' של"א סעיף ל"א דלא כתב דשוויה שליח ותמה הכ"מ ובט"ז שם דבש"ס מוקי אליבא דאביי בשויא שליח דל"מ ניחותא ולפמ"ש א"ש דבאמת ניחותא מועיל דהוה כשליח אלא דשם דדרשו מאתם גם אתם ממילא גלי קרא דבעי שליחות בפירוש אבל באמת לפי מסקנת הש"ס בקידושין סגי בניחותא דהוה כשליח ודו"ק היטב. שוב ראיתי בטורי אבן בחגיגה דף יו"ד ע"ב ד"ה מה התם שכתב ג"כ דלפי המסקנא לא יליף שליחות בתרומה מאתם גם אתם ע"ש מ"ש בזה ונדחק לקיים דברי רש"י אבל הרמב"ם לא ס"ל כן וכן כל הפוסקים וכמ"ש ודו"ק:
ומדי דברי זכר אזכור מה שנחלקו הט"ז והנקה"כ בסי' ש"ה אי מקרי חובה במה דניחא ליה לאינש לעשות המצוה בעצמו ולא ע"י שליח ודעת הנקה"כ דזה לא מקרי חוב כלל ע"ש ואני מצאתי בשטה מקובצת בב"מ דף כ"ב שכתב דלמאי דס"ד דלא שויא שליח אמאי נקט דוקא דהקפידא הוא בשביל גזל ולא נקט הקפידא דניחא ליה לעשות המצוה בעצמו ע"ש דבעשאו שליח הרי גלה דעתו ע"ש ומבואר כהט"ז:
והנה בתוס' בכורות דף י"א כתבו לענין פודה פטר חמור של חבירו דל"ד למאי דמבעיא לן בתורם על של חבירו אי מועיל דשאני התם דכתיב אתם גם אתם ובעי מדעת המשלח אבל כאן לא כתיב בעלים ע"ש ולפי מ"ש אף בתרומה א"צ שליחות מדעת כפי המסקנא וע' מלמ"ל פ"ד מתרומות ובמחנה אפרים הלכות זכיה סי' ז' ובהלכות שלוחין סי' כ"ה ויש לי הויות רבות בכל זה וא"א לפורטם. אך מ"ש המלמ"ל לתמוה כיון דשליחות יליף בקידושין מתרומה ראוי לומר דבכה"ת בעי שליחות מדעת אני תמה דלפי המסקנא יליף תרומה מגיטין וקידושין וקדשים ואתם גם אתם אתי לרבות שליח בן ברית ע"ש ובאמת אני תמה לשטת הרשב"א דבתרומה דכתיב אתם גם אתם גלתה התורה דל"מ ניחות' וכמ"ש למעל' להסביר הסברא א"כ קשה מה פריך הש"ס לא לכתוב בתרומה ותיתי מהנך הא א"א ללמוד מהני דשם מועיל ניחות' וזכיה מטעם דאנן סהדי דהיה עושהו שליח משא"כ בתרומה ע"ז מורה הקרא דאתם גם אתם וע"כ דא"א לומר כן ודו"ק היטב:
והנה בגוף דברי הרשב"א במה שחילק דדוקא תורם משל בעה"ב ל"מ מתורת שליחות אבל משלו על של בעה"ב לא בעינן שליחות ממש לכאורה לא נודע החילוק דסוף סוף שליחות בעי וגזירת הכתוב היא דבעי שליח לדעתכם וביום ב' ויקהל פקודי תרכ"ח הגיד לי החריף ושנון מוה' גבריאל מענקיס נ"י די"ל הסברא דהנה בהפרשת תרומה יש שתי ענינים דמה דעושה זאת לתרומה ומתיר השאר שלא יהי' טבל והנה בעי שליחות לדעתכם דאל"כ לא מצי לחול שם תרומה דאין אדם מקדיש או אוסר דבר שאינו שלו ולכך שוב לא יכול להתיר הטבל ג"כ אבל בשתורם משלו על בעה"ב א"כ שלו יכול להקדיש ושוב ממילא יכול להתיר היטב ג"כ ולכאורה דבר חכמה אמר אבל לכאורה קשה בהא דאמרו בקידושין מ"א אתם ולא שותפין וקשה הא בחולין דף מ"א אמרו כל דאית ליה שותפות בגווה יכול לאסור גם חלק חבירו וא"כ יהי' יכול לתרום ואף דבהמה של שני שותפין א"י להקדיש היינו משום דדעת אחרת מעכב כדאמרו בקידושין דף וא"ו אבל בסתם שלא ידענו אם מעכב שפיר יכול להקדיש וא"כ למה לא יוכל לתרום שותף שלא מדעת חבירו:
אמנם לפמ"ש הסמ"ע סי' שפ"ה לחלק בין יין דיכול לחלק לא יכול לאסור של שותף משא"כ בשחיט' ע"ש א"כ שפיר יש לומר דבתרומ' כל דיכול לחלק שמבורר חלקו של כל אחד או שיכול לחלק בזה לא מועיל שותף וע' גיטין דף נ"ב דפירש"י ולא שותפין היינו חלק חבירו ע"ש ולפ"ז במקום דאין בו כדי חלוק' או שאינו עומד לחלוק' שפיר יכול לתרום שותף וע' רמב"ם פ"ד מתרומות ה"ח ובכ"מ בסופו שם הביא הירושלמי שמקשה אהדדי ע"ש מ"ש כאן להלכה כאן למעשה ולפמ"ש אתי שפיר הקושיא ודו"ק. והנה בשנת תרל"ב אור ליום ה' ויצא ראיתי קושיא בספר טיב גיטין בגיטין דף ט"ו אם מעצמו נפל הרי"ז גט והקשה לפמ"ש התה"ד הנ"ל דכל דבשעת מעשה לא ידענו דניחא ליה ל"מ למפרע בתורת שליחות א"כ כאן דבעת שאמר כתבו לא נכלל שליחות על הנתינ' וא"כ למה יועיל למפרע ע"ש. ובמח"כ לא דק דדברי התה"ד הם אם המשלח לא ידע כלל ל"ש זכיה מטעם שליחות דאז לא היה זכייה ולא ניחא ליה אבל כאן בשעה שאמר כתבו הוא ידע שדעתו לפול והי' ניחא לי' רק שאנן לא ידענו כוונתו א"כ אח"כ שנתגלה למפרע דעתו שפיר נעשה שליח למפרע וז"ב ופשוט. ולפמ"ש יש ליישב דברי הכ"מ פ"ד מתרומות ממה שהקש' המלמ"ל דכל דנימא דאף בתורם משלו ל"מ וס"ל דגם בזה בעי שליחות א"כ מהראוי שיהיה טובת הנאה לבעל הכרי דהא צריך לבא מכח שליחות וז"ב כשמש: