דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות בכור בהמה טהורה · סימן שיט
סי"א וי"א שאינו בכור. נשאלתי מאחר מתלמידי בשנת תרח"י דלמה בסי' ש"ה סכ"ב לענין בכור אדם כתב בש"ע דהיוצ' מחותך אברים הבא אחריו אינו בכור ולא הגיה הרב דלפמ"ש כאן מהראוי שהי' בכור והשבתי דבהניח אברים כ"ע מודו כמבואר כאן ודו"ק.
שם ס"ג נתקדש למפרע היינו בר"ה ועיין תוס' חילין שם ד"ה ר"ה שכתבו דסוגי' דתמורה דף כ"ה דאמר על הבכור עם יציאת רובו יהא עולה עולה הוי או בכור הוי ההיא דלא כר"ה דמשמע דפשיט' ליה דקודם יציאת רובו יכול להפקיע ממנו קדושת בכור אם לא נחלק בין מכירה להנך ע"ש ודבריהן תמוהין דאמאי לא הקשו טפי דהיאך מבעיא ליה ביצא רובא אם חל קדושת עולה והיינו דאמר עם יציאת רובו וחל בבת אחת הא קדושת בכור קדים דחל למפרע לר"ה ואיך יחול קדושת עולה דלא חל אלא השתא וע"כ לומר דמ"מ כיון דביציאת רובו הוא דנתקדש למפרע וכל דחל עליו בב"א קדושת עולה נפקע קדושת בכור אף דחל למפרע וא"כ מכ"ש באם אמר שתחול קדושת עולה קודם יציאת רובו דודאי חל קדושת עולה ואף דביציאת רובו חל קדושת בכור למפרע מ"מ לא תוכל להפקיע קדושת עולה דקדים חייל וכבר נתקשה בזה בספר לב אריה שם. ולפענ"ד נראה דדברי התוס' נכונים דבאמת צריך להבין איך אפשר למבעי' אם חל קדושת עולה באומר עם יציאת רובו והא אי נימא דאי אפשר לצמצם וכבר נודע שיטת הר"ש מאינבולא בחולין דף כ"ח דהיכא דאיכ' סני צדדים מקרי אפשר לצמצם וא"כ גם כאן אם נימא דיצא טפי מרובו ואז ודאי חל למפרע קדושת בכור ואף אם הוא בב"א על כל פנים חל קדושת בכור בשוה עם קדושת עולה וא"כ שני הצדדים שוים לבכור מיהו זה אינו דגם להיפך יש שני צדדין דהוא אמר עם יציאת רובו יהיה עולה והיינו אף דא"א לצמצם וא"כ יש לומר להיפך דאם הוא פחות ממחצה וגם מחצה על מחצה ממש חל קדושת עולה וא"כ יש שני צדדין לקדושת עולה ג"כ וזה באמת עיקר האיבעיא אם הוא בצמצום ממש רוב אם חל קדושת עולה או קדושת בכור. ומעתה שפיר מקשים התוס' דאם נימא כר"ה א"כ גם קודם יציאת רובו מכי יצא רובו אח"כ תחול קדושת בכור למפרע ושוב ליכא שני צדדים לקדושת עולה דבין שהוא פחות מרוב או יותר מרוב חל קדושת בכורה למפרע ולא נשאר רק אם הוא בצמצום וא"כ אי אפשר לצמצם ובפשיטות יש לומר דזה באמת קושיית התוס' דאיך שייך לומר דברובו ממש אף דנימא דאפשר לצמצם דיהיה חל קדושת בכור והא אף בפחות מהרוב לא היה חל קדושת עולה דהרי קדושת בכורה חל למפרע וא"כ מכ"ש דאי אפשר שתחול קדושת עולה ביציאת רובו וע"כ דלא כר"ה וז"ב ופשוט והתוס' מקשים מכח כ"ש דהשתא אם היה אומר קודם יציאת רובו תהי' עולה לא היה יכול להפקיע קדושת בכורה מכ"ש באומר בב"א. עוד נלפענ"ד דהאבעיא של הש"ס היה באם אמר עם יציאת רובו תהיה עולה למפרע ונמצא גם קדושת עולה חל למפרע והוה שוה בשוה לקדושת בכור מיהו זה דחוק. ולפענ"ד נראה דיש לומר דהכי אזלה האיבעיא באם אומר שתחול הקדושה עם יציאת רובו היינו שתקדש כל פורתא ופורתא שיוצא לשם קדושת עולה וגמר הקדוש' תהיה עם יציאת רובו. ולפ"ז ניהו דבקדושת בכור חל למפרע מ"מ הוה כמו האומר שור זה עולה עד שלשים יום ואח"כ יהיה שלמים דקי"ל דקדושת הגוף לא פקעה בכדי וכמבואר בנדרים דף כ"ט בסוגיא דבר פדא וא"כ מיושב קושית התוס' דקודם יציאת רובו לא שייך דחל למפרע דהא על כל פורתא ופורתא חל קדושת הגוף של עולה והוי כאומר רגלה של זו עולה דפשטה קדושה בכולה וה"ה כאן דהא כ"ז שלא יצא רובו חל על פורתא ופורתא שיצא קדושת עולה ולא חל עדן קדושת בכור ושוב פשטה קדושה בכולה ומה בכך שביציאת רובו נתקדש למפרע מ"מ עד יציאת רובו כבר תפש קדושה עד הזמן שתצא רובה וכל דנתפש קדושת הגוף לזמן לא נפקע קדושת הגוף ממנה אבל באומר עם יציאת רובו שפיר מבעיא ליה דלא שייך לומר דפשטה קדוש' בכולה דהא לא היה לה מקום שתחול קדושת עולה כיון דחל קדושת בכור ג"כ ואף דעל כל פורתא ופורתא חל קדושת עולה אבל כל דלא נגמרה הקדושה עד יציאת רובו והוא בעצמו לא רצה שתפשוט קדושה בכלה עד יציאת רובו שפיר מבעיא ליה אי חייל וזה מבואר בלשון הש"ס בתמורה שם עולה הוה דכל פורתא ופורתא דקא נפיק היא כליל או בכור הוה דכל פורתא ופורתא דקא נפיק במלתיה הוא והיינו כיון דעולה חל על כל פורתא א"כ פשטה קדושה בכלה דהא עד הזמן שיצא רובו ודאי חל על המקצת קדושת עולה ולא נפקע או דלמא כיון דאמר שתגמר הקדוש' עם יציאת רובו וא"כ ביציאת רובו חל קדושת בכור למפרע ונמצא שעל פורתא ופורתא חל קדושת בכור למפרע ופשטה קדושה בכלה ולא מצי חל קדושת עולה עלי'. ומעתה אדרבא מזה סייעתא לר"ה דחל למפרע דאל"כ באמת ראוי שתחול קדושת עולה על כל פורתא ופורתא ושוב לא נפקע וגם ל"א דאמר עולה הוה שכן קדושה חיילא עליה היינו ג"כ דעד יציאת רובו חל קדושת עולה או דלמא בכור הוה שכן קדושתו מרחם ולא מצי חל קדושת עולה כלל ודו"ק וע' עירובין דף ט"ז תוס' ד"ה פרוץ כעומד ומיהו עדיין צ"ב דהיאך אפשר דתכוונ' עם יציאת רובו עולה היינו גמר עולה דזה אינו במשמעות הלשון אמנם נראה דבאמת היה האבעיא אם אמר עם יציאת רובו יהיה עולה ועד יציאת רובו לא תחול כלל קדושת עולה רק דסברת האבעיא היה כיון דאם הי' רוצה להקדיש קידם יציאת רובו הי' כל פורת' ופורת' עולה וא"כ בידו להפקיע קדושת בכור' ע"י שיקדיש כל פורת' ופורת' לעולה ואז הי' פשטה קדושה בכלה ז"ש עולה הוה שכן קדוש' חלה עליה והיינו שהי' בידו להקדיש' או דלמ' בכור הוה שכן קדושתו מרחם והרי קדושתו חל ממיל' וזה צריך אמיר' להקדישו וא"כ קודם יציאת רובו פשיט' דחל קדושת עולה דעד יציאת רובו חל הקדוש' ושוב לא פקע בכדי אבל ביציאת רובו שוב כל שלא הפקיע הקדוש' א"כ קדוש למפרע ושפיר חל קדושת בכור שא"צ אמירה משא"כ קדושת עולה צריך אמיר' וז"ש דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין. ובזה מיושבין דברי הרמב"ם שפסק בפ"ד מבכורות כר"ה ותמה הלח"מ דהא התוס' כתבו דכמה סוגיות כרבה ולפמ"ש אדרב' מאותה סוגי' משמע כר"ה וכמ"ש וע' בפט"ו מהלכות פסהמ"ק הט"ו ברמב"ם וראב"ד שם. והנה התוס' כתבו דיש לחלק בין מכרו להנך וכוונתם דמכרו שאני והמכיר' בטילה משא"כ בהקדיש. והנה באמת במתנ' מ"מ שתחזיר וקי"ל דכל היכא דאית' בעינ' ל"מ חזרת דמים ואפ"ה במכיר' מועיל חזרת דמים כמבואר ברא"ש פ"ק דקידושין וע' קצה"ח סי' רמ"א צ"ל דשם שאני דרק מחמת התנאי הוא ואמדינן דעתיה דכל שמכרו לא רצה שתתבטל המכיר' בשביל זה אבל כאן לענין שיפקיע קדושת בכור' שפיר אמרי' כאן דל"מ מכירתו להפקיע קדושת בכורתו אבל במ"ש התוס' דמועיל ההקדש לעול' להפקיע קדושת בכור צ"ע דמ"מ קדושת בכור' קדים ואיך יכול להפקיע ובכ"מ דמי קדוש' למכר וכשם שמכר אינו מועיל לענין בכור' כמו כן לא מועיל קדושתו להפקיע קדושתו של שמים ומה לי מכרו להדיוט או מכרו לגבוה וצ"ל דכל שהקדישו קודם שיצא רובו ואז לא חל קדושת הבכור אף שאח"כ תחול למפרע קדושת בכור' בכה"ג אלים קדושת פיו לשמים מקדושת בכור דלא חל אז רק למפרע כנלפענ"ד ודו"ק היטב: