דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות בכור בהמה טהורה · סימן שיח
ס"א אין לכהן כלום עש"ך ס"ק ג'. והנה שאל אותי החריף מוה' מרדכי מיזיש נ"י ר"ח כסלו שנת תרי"ט במ"ש ר"י דעשו שאינו זוכה כזוכה כל שחליפי' ביד כהן אינו נותן מתנות דלפ"ז בשתי דחלות שלא בכרו וילדו שני זכרים ונקיבה דאחד לו ודאי דשם אמאי פטור ממתנות דשם לא שייך לומר דחליפי' ביד כהן דשם אחד ודאי לכהן ולא בא חליפי' ליד כהן בכה"ג שוב הכהן בא עליו מחמת שני צדדים והרי לא נתן חליפי' ליד כהן דאותו שהספק אם נקבה ילדה תחלה ע"ז לא בא חליפי' ליד כהן והאריך בזה וזה תו"ד. והנה מצד הסברא נרא' דבריו נכונים ואולי באמת לא פליג ר"י רק בסיפ' ואף דמדברי הב"י לא נרא' קצת כן מ"מ הדברים נכונים מצד הסברא אף דיש מקום לחלק ומה שהקש' עוד על פירוש המשניות להרמב"ם שכתב גבי אחת בכרה ואחת לא בכרה דהך שלא בכרה הוא שילדה הכחוש ובש"ס ריש דף נ"ט מבואר להיפך דהך שלא בכרה שביח טפי והתוס' הביאו שם ראיה לזה. הנה פשוט דהרמב"ם גרס להיפך ומי כמוהו יודע בטבעי הבע"ח ומצד הרפוא' ידע דזה הכחוש וכן מצאתי ראיה מהר"ן בדרושיו שכתב לענין מ"ש כי לי כל בכור שהבכור להיותו מזג חלוש יעו"ש ודו"ק:
והנה במ"ש למעל' דר"י לא פליג על הריס' בשתי רחלות שלא בכרו וע"ז שאל החריף הנ"ל דבמשנה מבואר דר"י פוטר ממתנות והשבתי דאדרבא מזה ראיה דהרי בריש' לא סיים הטעם כל שחליפי' ביד כהן וא"כ י"ל דבאמת הטעם משום חשש דגיזה ועבודה כדאמרו לעיל והש"ס פריך על המשנה הראשונ' ומי מצית אמרת הכי והתנן ר"מ אומר כל שחליפי' ביד כהן והיינו משום היכא דשייך כל שחליפיו בודאי טעם זה עדיף אבל בריש' דהך משנה אפשר דהטעם משום גיזה ועבוד' כנ"ל לפום רהיטא וצ"ע בזה:
שם ס"ה גר שנתגייר וכו'. כן אמרו בחולין דף קל"ד דשמנ' ספיקות נאמרו בגר ארבע לחיוב וארבע לפטור וכו' ראיתי בספר בית הלל בסימן הלז שתמה על הב"י בחו"מ סי' ס"ז לענין המלוה את חברו לעשר שנים שפסקו הפוסקים כלם שם דאין שביעית משמט וכתב הב"י דאע"ג דספק ממון קולא לנתבע דהממע"ה מ"מ כאן עיקר הספק באיסור ובאיסור שביעית בזמן הזה הוא לקולא בספיקו דאין שביעית משמטתו א"כ ה"ה לענין ממון ע"ש ולפ"ז הקשה הב"ה דא"כ פדיון הבן גבי גר דהוא מארבע' דברים דאזלי' להקל משום דהוה ספק ממון ולקול' ואמאי והא פדיון גופא היא מצות התור' דאזלי' לחומר' משום ספק וכיון דעיקר הספק הוא משום איסור דהיינו ספק פדיון דאזלי' לחומר' ניזל להחמיר גם לענין ממון ע"ש שהניח בקושי' ולפענ"ד הדבר נכון דבאמת צריך להבין גוף סברת הב"י דניהו דהספק הוא באיסור מ"ו מהראוי ליזל לקול' דהו"ל ספק ממון ועוד דשביעית משמטתו או אין משמטתו לענין ממון אתשל ואמאי לא יזל לקול' וכבר התפל' בזה המהרי"ט ח"ב, בחלק יו"ד סי' מ"ם. אמנם לפענ"ד כוונת הב"י דהנה בשביעית גם הספק של ממון אטו בא מחמת שפרע לו וכדומ' עיקר הספק לא בא רק מחמת איסור שמטה דכיון דהתור' צותה שמשמט שביעית א"י לקחתו אבל באמת לולא איסור שביעית אין לו שום ספק בחיובו והוא בודאי נתחייב ממון ולא שילם בודאי רק שיש ספק מצד מצות התור' וגזירת' דשביעית משמט וא"כ שפיר כתב הב"י כיון דלענין איסור שמטה אזלי' לקול' בזמן הזה דשביעית דרבנן ושביעית אינו משמט וכיון ששביעית אינו משמט שוב ל"ש לאוקמ' בספק ממון לקול' משום דחזקתו של ממון מסייע לו דאטו יש לו ספק בחיוב דנימא דאזלי' לקולא והלא כל הספק אינו רק מחמת שביעית ובזה אזלי' לקולא ואין שביעית משמטתו וא"כ שוב נפקע הספק מכל וכל וז"ב ומיושב היטב קושית המהרי"ט ומעת' זה התם אבל כאן בספיקו של גר דהספק על עצם החיוב אם נתחייב בפדיונו או לא מה בכך דאזלי' לחומר' לענין איסור מ"מ לענין חיוב ממון שבו אזלי' לקול' דיש לו חזקת ממון והספק הוא בעצמות החיוב וז"ב כשמש. ותדע דגם בספיקות לחיוב כתב רש"י בהדיא ד"ה ובכור דניהו דצריך להפריש טלה לאפקועי פדיונו מ"מ א"צ ליתנו לכהן דהמע"ה וכ"ה בבכורות בכמה מקומות דמצד ספק איסור צריך להפריש ומ"מ א"צ לתנו לכהן וגם בדמאי של תרומה ומעשרות ג"כ א"צ לתנו לכהן מספק ועיין ברמב"ם פ"ט ממעשר והדבר מבואר בכמה מקומות וע"כ משום דלענין ממון אזלי' לקול' אף שעיקר הספק נצמח משום ספק איסור והיינו טעמ' משום דלענין ממון יש ספק אם יש עליו חיוב בזה שפיר אזלי' לקול' אבל בשביעית כל דנפשט הספק לענין שביעית שוב ליכא שום ספק כלל לענין ממון וכמ"ש ובזה נראה לי הא דנחלקו הפוסקים אם אזלי' לקולא בספק מתנות עניים ותמה הר"ן בנדרים דף ז' מהא דמבואר כאן דספק ממון לקול'. ולפמ"ש יש לומר דסברת הרשב"א הוא כיון דבממון עניים הוא ספק צדקה וא"כ עיקר הספק אם יש יד בצדק' הוא באיסור וכל דאזלי' ביה להחמיר ואמרי' דנדר לצדק' וכל שנדר לצדק' שוב ל"ש ספק ממון לקול' דעיקר הספק הוא באיסור וכל דמחמרי' בספיקו שוב כבר נתחייב ול"ש ספק ממון. ובזה מיושב קושית הר"ן שם מהא דמשני כאן ספק ממונ' לקולא דכאן ספק ממון גרידא הוא דהספק הוא אם נתחייב במתנות וכל דליכא עליו חיוב משום דאזלי' בתר חזקה דממון שוב ממיל' ליכא שום קדוש' אבל התם ניהו דתיזל לקולא אבל לענין ספק הנדר עדיין יש עליו ספק חיוב אם קיום הנדר או לא או נתן הצדק' שהבטיח והספק הוא על הלשון אם נתחייב בזה וכיון דלענין ספק נדר אם לא הי' מגיע ממון לחבירו הוה אזלי' לחומר' כמו בכל ספק נדר א"כ שפיר אזלי' להחמיר אף בממון אבל כאן הספק נפל בעצמותו אם חייב או פטור פשיט' דאזלי' לקולא. ובזה מיושב הא דאמר רבא פרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיובא קיימ' ותמהו המפרשים דלמה לא משני תיכף דספק ממונ' לקולא ספק איסור להחמיר כדמשני אח"כ ולפמ"ש א"ש דבאמת ספק ממונ' לקולא אינו סברא כ"כ כיון דעיקר הספק על החיוב המצוה ומהראוי להחמיר בספיקו ורק כיון דבחזקת פטור קיימא א"כ ל"ש להחמיר בספיקו דהספק הוא על גוף החיוב משא"כ היכא שחזקת חיוב יש לו וא"כ אזלי' להחמיר ואח"כ חידש הסבר' הלז דכל ספק איסור לחומר' ודו"ק. ובזה יש ליישב הרבה קושיות שהקש' הש"ך לעיל סי' רנ"ט וע"ש מ"ש בזה עכ"פ יהי' איך שיהי' קושית הב"ה מיושב היטב:
(ובזה מיושב קושית המהרי"ט מספק עבד במכרו לח"ל חוץ משבתות ויו"ט שכתב רבינו פי"א מעבדים דאם תפס לא מפקינן מיני' ע"ש ולפמ"ש א"ש) ובדרך הפלפול אמרתי בכוונת הב"י דהנה בכל ספק ממון הקשה המהר"י באסאן דאמאי אזלינן לקולא הא הוה ספק גזל וכתב דהרי גם להיפך איכא ספק גזל ע"ש ולפ"ז שפיר כתב הב"י דכאן בשמיט' דאיכא ספק איסור ומצד זה אמרי' דאין שביעית משמטתו וא"כ לא שייך ספק עמון לקולא דהא הוה ספק גזל דכל שתאמר שמא אין שביעית משמטתו איכא ספק גזל וכאן לא שייך דגם להיפך איכא ספק גזל דהרי כיון דלגבי איסור אזלינן להחמיר ואין שביעית משמטתו וא"כ הוא לוקחו בחובו ואטו אם הלוה רוצה לשלם לו אף ששמטתו שביעית אינו יכול לקבל ממנו כשאומר לו אעפ"כ וא"כ כל שהוא ספק והוא צריך ליתן לו מצד ספק גזל שוב ליכא גבי מלוה ספק גזל כלל וז"ב. ולפ"ז בספק מתנות כהונה דלא שייך ספק גזל דהוה ממון שאין לו תובעין שפיר פטור מספק כיון דספק ממון לקולא ודו"ק היטב. ומיושב בזה קושית המהרי"ט ודו"ק ובגוף קושית הב"י סי' ס"ז דהא ספק ממון לקולא הארכתי ליישב קושייתו בחידושי למס' מכות והמה בכתובים עמדי ואכ"מ וע' בתוס' בכורות דף כ' שכתבו בד"ה ור"י דאין סברא דלענין בכורה וגיזה ועבודה יהי' ודאי בכור משום הרוב ולענין ממון לא ניזיל בתר רוב והיינו כסברת הב"י דכיון שנ"מ לענין איסור ובזה אזלינן בתר רוב א"כ גם לענין ממון כן והיינו התם דכל דאזלינן בתר רוב שוב אין כאן שום ספק דרוב התור' החשיבו כודאי לענין איסור וא"כ כל שאין ספק כלל ממילא ל"א לענין ממון החזקת ממון דאין כאן שום ספק כלל ודו"ק ובתשובה להחריף מהר"י סגן כהן ממקילניץ הארכתי בזה בדברי התוס' האלו ואכ"מ וע' נדה דף כ"ה דאמרו גבי אשה דממונא היא ספיק' לקולא גבי בהמה דאיסור' היא דאיכא גיזה ועבוד' ספק איסורא לחומרא והקשו בתוס' אע"ג דקולא היא שמוציאין ממון מרשות ישראל ובחידושי לנדה מהד"ק תמהתי דהא הו"ל ספק הקדש ועכ"פ הו"ל ספק מתנות כהונה וכתבתי דא"ל כיון דלגבי איסור גיזה ועבוד' צריך להחמיר מספק גם גבי ממון אזלינן לחומרא דז"א דהא כל ספק בכור הוא כן דאינו ניתן לכהן ומ"מ אסור בגיזה ועבודה והארכתי שם בזה. וכעת ראיתי במהרש"א סם בנדה שתמה באמת על התוס' דמנ"ל באמת להתוס' שמוציאין מהישראל דלמא ספק הוא ואין נותנין לכהן ואסור בגיזה ועבודה וערש"י בכורות דף ט' וע' בתדר"י בספ"ב דברכות שהביא דבבכורות דף מ"ט איבעיא אי יום שלשים כשלפניו לפדיון או כלאחריו ואסקינן לחומרא ובראשית ההשקפ' תמהתי דהא הו"ל ספק ממונא ואמאי צריך לפדות מספק והרי ספק פדיון לקולא ועיינתי בבכורות שם ולא מצאתי זאת ואדרבא במשנה מבואר שם דיום שלשים כלפניו ור"ע מחלק בין אם נתן לא יחזיר ואם לא נתן לא יתן וגדלה התמי' בעיני ועיינתי ברא"ש ומצאתי ג"כ כלשון הזה ומצאתי במעדני יו"ט שהעיר כן דלא נמצא כן בבכורות ושמחתי ועמ"ש לקמן:
אחר כמה שנים ראיתי ברש"י בכורות דף ט' ד"ה והוא לעצמו שכתב דאיסור' ליכא דפ"ח גמור אין קדושה לא בו ולא בפדיונו אלא גזל הוא דאיכא והכא גזל ליכא דספק ממונא הוא ע"ש. הנה הורה דאם היה בו קדושה הוה ספק ממונא לחומרא אף דהוה ספק ממון ובאמת שלא קיי"ל כן ועש"ך יו"ד סוף הלכות ריבית שכתב בהדי' להיפך לענין ספק ריבית והביא ראיה מבכור ומכל מתנות כהונה ע"ש אבל יש לומר דכוונת רש"י דא"צ להפריש כלל.
ובזה מיושב מה שהקש' אותי אחד מהתלמידים בהא דאמרו שם מאן תנא דלא כריה"ג דאמר אפשר לצמצם ומה ראיה דלמא ר"י לא אמר רק בספק בכור בהמה טהורה דיש ספק ואף אם נימא דאי אפשר לצמצם חייב מכח ספק מצוה משא"כ בפ"ח דליכ' רק משום ספק ממון. ולפמ"ש א"ש דכל שהוא ספק בממון אזלי' לקולא אף שיש בו ספק איסור ג"כ וכמ"ש ודו"ק.
שוב ראיתי בתוס' דף ט' שם ד"ה לאפקועי שכתבו דלפוטרו ממצות ערופה לא הוה צריך לאפרושי מספק כמו שאינו נותן לכהן מספק כמו כן אינו עורפו מספק וביאור הדברים כמ"ש המהרי"ט אלגזי בהלכות בכורות שם דכיון דהוה ספק ממונא לקול' אף מצד מצוה ל"ש וזה מבואר כדברי הש"ך הלכות ריבית הנ"ל ובמהרי"ט שם הקשה דעכ"פ יפריש לעצמו מצד מצות פדייה ואף דאינו נותנו לכהן מ"מ מקיים מצות פדייה דהרי אינו חייב באחריות אלמא עיקר המצוה בפדייה שיפריש לעצמו ולק"מ לפענ"ד דשם עכ"פ בעת הפרש' היה באופן שיתנה לכהן רק שנאבד אמרי' דמפטר מאחריות דעכ"פ הפריש אבל כאן כל דעיקר הפרש' הי' רק מספק ואינו חייב לתנו לכהן שוב לא מקיים מצות הפרש' דהא לא עשה כלום בהפרשתו ושאני ספק תרומה ותרומת מעשר דעכ"פ נאסרת התרומ' וצריך למכר' לכהן שוב עכ"פ ניכר המעש' בהפרשתו שעכ"פ חל עליו איסור תרומה ותרומת מעשר משא"כ כאן דאין שום חלות בזה ואינו עושה שום פעול' בדיבור שמפריש ולא מקיים מצות פדייה כל שאינו נותן לכהן ח"ב לפענ"ד:
והנה בשנת תרכ"ו ער"ח מנחם אב ראיתי בספר הנחמד דברי אמת בסי' ט' בשו"ת שם שהביא בשם בעה"ת שכתב שלכך ספק ממונ' לקול' אף דהוא ספק גזל משום דאוקמ' ממונא בחזקתו ולא נעשה מעשה בידים עדיף ע"ש ומסיים הספר הנ"ל דלפיכך גם כשיש דוב נגדו כיון דלזה מסייע חזקת ממון להמיעוט הו"ל פלגא ופלגא ועדיף שלא נפקע בידים ונעשה מעשה גזל בידים ע"ש. ובזה מובנים דברי מהר"י באסאן כמו שרמז הספר הנ"ל ובזה מיושב מה שהקש' אחי הקצה"ח בכללי הספיקות מהך דאין הולכין בממון אחר הרוב ולפמ"ש הרב הנ"ל א"ש ודו"ק. ועיין בתשובה סי' י"א מ"ש בזה ובמקום אחר ת"ל כוונתי לסברת הבעה"ת והוספתי בזה ע"ד שאמרו בזבחים כשהוספת עשית מעשה ועברת וכו' וה"ה בזה למה נעשה מעשה לגזול. ובזה י"ל במ"ש התוס' בכתובות דף ט' דמוציאין מעון ע"י ס"ס והפ"י נתקש' דהא אין הולכין בממון אחר הרוב וה"ה בס"ס וכ"כ בזה. וכעת נראה לפמ"ש דבשטר חשוב כגבוי ואף דלא קיי"ל כב"ש מ"מ לא חשוב מוציא כמ"ש בכנה"ג ולפ"ז אין אנו עושין מעשה להוציא דהא השטר לא חשוב עכ"פ מוצי' ושוב כיון דהס"ס מסייע בכה"ג מועיל הס"ס בזה בקושית אחי הקצה"ח ז"ל איברא דלפ"ז יקשה על ראיית התוס' מדף י"ג דשם אתרע הכתוב' דהא אין לה אלא מנה והו"ל שטר שנמחל שעבודו במקצת ושוב לא חשוב שטר מוחזק וצ"ע ועיין בישועת יעקב אהע"ז סי' י"ג ולפמ"ש גם בדבריו יש לנו לדון ואכ"מ: