דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות בכור בהמה טהורה · סימן שיז
ס"כ וכיון שהנפקד מוחזק. מכאן תמיה לי שיטת הרשב"ם דס"ל בב"ב דף פ"ה דרשות הנפקד שהפקדון מונח בו קנוי להמפקיד א"כ אמאי נקרא הבעה"ב מוחזק הא הו"ל חצר של שניהם וכדאמרו גבי רועה כהן דמיד דאקנויי אקני ליה מקום בחצירו והו"ל חצר של שניהם וגם משם איכא ראיה דדוקא גבי רועה כהן הוא דס"ד למימר הכי משום דניחא ליה דלעביד מצוה בממוניה והרי דעת הרשב"ם דבכ"מ קנוי להמפקיד המקום והו"ל חצר של שניהם וע' בתוס' בכורות דף י"ח שם שכתבו דמה שקונה הרועה החצר הוא בנעילה אלמא דחצירו אינו קנוי להמפקיד וע' במהרי"ט ח"א סי' ס"ה שהאריך לחלוק על הרשב"ם ומהתימ' שלא זכר שם מכאן וע' בט"ז חו"מ סי' קפ"ט שהחזיק בדברי רשב"ם אלו ובקצה"ח שם מילא ידו ובחידושי הארכתי ג"כ ולכאור' הדבר מבואר כאן להיפך וצע"ג. ולכאור' רציתי לומר בזה דגם להרשב"ם כיון דהמקום נקנה לו מקודם א"כ הו"ל כחצר השותפין שאין קונין זה מזה ולא קני הולד ובשלמא גוף המקום שקנוי לו להרשב"ם הוא משום דבזה נקנה לו המקום ונעשה עי"ז חצר השותפין אבל כל שכבר נקנה לו המקום והוא רוצה להקנות עי"ז הבכור אפשר דמקרי חצר השותפין שאין קונין זה מזה אלא שלפ"ז יקשה בהא דאמרו גבי רועה שם דאקנוי אקני לי' מקום בחצירו והו"ל כחצר השותפין והא אין קונין בחצר השותפין ולפמ"ש המחנה אפרים בהלכות קנין חצר סי' וא"ו דמוכח מדברי הר"ן גבי סלע של שניהם שאם גילה דעתו השותף דמשאיל לו מקום כדי שיקנה בו קנה בחצר השותפין א"כ שם דאמרי' דניחא ליה לבעה"ב כדי שיעשה מצוה א"כ השאיל לו מקום בחצר השותפין דיקנה וגם כל מה שהקנה לו החצר ונעשה חצר השותפין הוא שיקנה הבכור וא"כ לכך קני אבל להרשב"ם דחצר הנפקד קנוי להמפקיד א"כ נקנה לו כבר החצר והוא לא גילה דעתו שיקנה לו מקום לענין ולד הבכור א"כ לא קנה בחצר השותפין ודו"ק כי יש להאריך בזה ועדיין צ"ע. ולפמ"ש בתשובה דכל שיש לזה קנין הגוף ולזה קנין פירות לא שייך חצר השותפין ומצאתי כעת במהרי"ט אלגזי על בכורות דף כ' ע"ג שהרגיש בסברא זו א"כ יש מקום להאריך בזה ודו"ק: