דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות בכור בהמה טהורה · סימן שיב
סעיף ב' אין החכם רואה בכור לעצמו ע' ט"ז מ"ש בשם הר"ש דדוק' היכא דאתחזיק איסור ועיינתי בר"ש פ"ב דנגעים משנה ה' והנה אמת נכון הדבר שכ"כ ומדמה לה לע"א נאמן באיסורין דבאתחזיק איסור אינו נאמן אבל צ"ע דא"כ היאך תני כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו והא ניהו דאתחזק בנדר אבל עכ"פ בידו לשאול על הנדר לחכם וכל שבידו נאמן אף באתחזיק איסור וכאן הוה בידו וא"ל דלא מקרי בידו דמי יימר דמזדקק ליה חכם דז"א דהא אי לא מזדקק ליה חכם סגי בג' הדיוטות וכדאמרו בשבת דף מ"ד מיהו בקידושין דף ס"ב אמרו לענין גר דלא מקרי בידו כיון דצריך תלתא מי יימר דמזדקק ליה תלתא הן אמת דביבמות דף פ"ח אמרי' גבי קונמות דלכך נאמן משום דבידו לאתשלי וע' בחידושי רשב"א שהקשה מהאי דקידושין דל"מ בידו הואיל וצריך שלשה ומחלק שם ע"ש עכ"פ ראינו דלענין זה מקרי בידו שיהי' ע"א נאמן וכיון שע"א נאמן ממיל' קשה למה לא יוכל להתיר לעצמו וע' בשעה"מ פי"ג מא"ב מ"ש בזה. ודבריו לא יגהו מזור דעכ"פ יהי' איך שיהי' הש"ס ביבמות פשיט' להו דזה לא מקרי אתחזיק דהוה בידו. אך נראה דיש לחלק דבשלמ' שם לענין קונמות דנאמן לומר שאינו קונמות שפיר אמרי' דכל שבידו לשאול לא מקרי אתחזיק דבידו להסיר החזק' אבל כאן דאמרי' דאינו נאמן על נדרי עצמו משום חשדא והיינו שידמה לו שהוא פתח ואינו פתת וא"כ כל כה"ג לא מקרי בידו דהאחר לא יתיר לו כל שלא יהי' פתח גמור. שוב ראיתי שבלא"ה אין מקום קושי' דבאמת בנדרי עצמו נפקא ליה מקרא דבל יחל אחרים מוחלין לו והוא אינו מיחל כמ"ש הר"ש ורק דעל נדרי אשתו הוא משום חשדא כמ"ש הר"ש דנדרי אשתו ל"מ בידו דהרי אסור לכנופי שלשה רק במצא מקובצים כדאמרו בנדרים דף ח' ובלא"ה לפמ"ש בהג"ה בר"ש שם דגם נדרי אשתו א"י להפר לר"י משום דאשתו כגופו ולא משום חשדא וגם הר"ן נסתפק בזה בפ"ק דנדרים שם וכן קבע ב"י בש"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף נ"ז דאף בצירוף שתים א"י להתיר א"כ בלא"ה ל"ק משם ודברי הב"י שם צ"ע במה שהבין דברי הטור בשם הרא"ש מ"ש דאינו מתיר אפי' כשאר חכם היינו בצירוף שנים דהרי הרא"ש בפירושו לטהרות שנדפס מחדש כ' בהדי' בפ"ב דנגעים דדוק' ביחיד אינו מתיר אבל בצירוף שנים יכול להתיר וכן מורה פשטת לשון הרא"ש פרק בתרא דנגעים וע"כ דברי הב"י צ"ע ופירוש ראשון של הב"י עיקר וכן מורה פסקי הרא"ש פרק בתרא דנדרים שם שחברם הטור ע"ש ומן האמור אני תמה על מ"ש רש"י בנדרים דף ס"ה ד"ה לך והתר דת"ח מיפר לעצמו והדבר תמוה דהא משנה ערוכה היא דכל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו וכאן מיירי בחכם כמו דמוקי בבכורות דף ל"א סיפא דמשנ' דכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורת עצמו דמיירי ביחיד מומחה ומיהו יש לומר דרש"י מפרש דהמשנ' לא מיירי רק מדרבנן ורש"י אמר התם דמרע"ה הי' יכול להתיר לעצמו דק"ל לרש"י היאך אמר לו למשה לך התר נדרך במדין אצל מי יתיר נדרו במדין וכ' דהי' יכול להתיר לעצמו דת"ח מפר לעצמו מן התור' והא דאמרו בנדרים הוא אינו מיפר אבל אחרים מוחלין לו ס"ל לרש"י דזה דוקא בשלשה הדיוטות לא ביחיד מומחה וע' בשעה"מ פ"ו משבועות הלכה ה'. נחזור לענינינו דשיטת הרא"ש דבאתחזיק איסור' א"י לדון לעצמו ובאמת שצריך להבין הא דכתבו התוס' בנדה דף כ' ע"ב דחכם יכול לראות דמי אשתו וכ"כ הר"ש כאן והא אתחזיק איסור כדה ואף דהתוס' כתבו בריש גיטין דנדה לא מקרי אתחזיק איסור' דלאחר שבעה תטהר ובידה לטבול זה דוקא לענין דנאמנת לומר דכלו ימי נדתה משום דבידה אבל היאך נאמן לראות דמי אשתו היכא דאתחזיק איסור נדה לבא עליה בכלות ימי נדתה מהחשבון הקודם והא אתחזיק איסור ואינו בידו וצ"ל דבאמת בזה אינו נאמן וא"ל דא"כ למה לא מוקי התוס' והרא"ש הא דר"נ לא חזי דמי ילתא אשתו באתחזיק דזה אינו דדייקי מלשון הש"ס כיון דכל יומא ויומא מדכי לה משמע דבשום פעם לא ראה ר"כ דמי אשתו והרי אם אינה בחזקת נדה כגון בימי לבונה או בעת טהרה אם קרה לה שראתה הי' יכול לראות. איבר' דלפ"ז יקשה דאמאי לא תנא כל הדמים אדם רואה חוץ מדמי אשתו וכמ"ש התוס' והיינו בימים דאתחזק' נדה ואפשר דמלת' דפסיק' נקט מה דתני אינו דן אבל נדה לא פסיק' מלתא. אך אי קשיא הא קשיא על מ"ש הרמב"ן בחידושיו לגיטין ליישב קושית התוס' דלכך לא למדין מנדה דנאמנת אף באתחזיק איסור' וכ' דשאני נדה דמתוך שנאמנת על עצמה נאמנת על של בעלה ובזה יקשה דע"ז גופא אנו דנין למה תהי' נאמנת על עצמה ואפשר כיון דמן התור' נאמנת גם חז"ל האמינו לה דא"א שתבי' עדים על כל דבר וכמ"ש הרמב"ן בתירוצו השני שם:
והנה לפמ"ש הש"ך סי' י"ח ס"ק ל"א שם דלכך מותר ליקח הכרכשות דל"ח שיאכל טריפות רק שימכר א"כ יש לומר דה"ה דל"ח שיבא עליה בנדתה ח"ו אבל באמת מלבד דדבריו קלושים כמ"ש התב"ש אף גם הוא תמוה דפשיט' דח"ו לא חשדינן לחכם שח"ו יכשיל בידים בטריפות ברור רק דאמרינן מתוך שנוגע לו יטעה במחשבתו ויסבור שבאמת כשר הוא וא"כ יש לחוש שיאכל ג"כ. ובזה נראה חלוקו של הר"ש נכון דכיון דאינו רק חשש שמא יטעה וא"כ בספק מוקמינן אחזקה ודו"ק וע"כ נראה לפענ"ד דכ"מ דאתחזק בנדה אין לחכם לראות דמי אשתו והש"ך ביו"ד סי' קפ"ח הביא דברי התוס' בסתם ולפענ"ד נראה כמ"ש ודו"ק. והנה הרב מו"ה אהרן ראב"ד דק' סטרעליסק נ"י הקשה לי בשם חכם אחד דהיאך משכחת לה האי דינא בזה"ז דהא אין לנו חכם מומחה וכמ"ש המחבר עצמו בסי' ש"ט וע"כ צריך להיות שלשה ובשלשה ל"ש חשדא. והשבתי כרגע דמשכחת לה כמ"ש הב"י בחו"מ סי' רצ"ה דמשכחת לה לדון דיני כפל בזה"ז בא"י כשיסכימו כל החכמים לסמוך ויהי' לו דין סמוך כמ"ש הרמב"ם ע"ש וע' קונטרס הסמיכה למהרלב"ח והדברים עתיקים וא"כ אף דלא שכיח האידנ' דין מומחה מ"מ עכ"פ המשנה לא זזה ממקומה כיון דמשכחת מומחה כשיסכימו כל חכמי א"י ודו"ק היטב וע' מג"א סי' רס"ו ומ"ש בגליון שם וגם בגליון הרמב"ם פ"ה מהלכות סנהדרין בשם חמרא וחיי להרב הכנה"ג מה שהעתיק בחמר חורין עתיק בשם המאירי שלא ראו המהר"י בי רב והמהרלב"ח שם ודו"ק:
והנה שאל אותי אחד מהתלמידים דלפמ"ש הר"ש דבכור מקרי אתחזיק איסור' וא"כ מה פריך הש"ס בחולין דף מ"ד בהא דרבה שרי טריפה מהא דאבא שרי בוכרא ולא זבין בשרא ומה קושי' הא שם אתחזיק איסור' א"כ אם הבהמה היתה שלו לא הי' רשאי להורות כמו כן בבכור של אחר אין ליקח בשר דשייך חשדא משא"כ בטריפ' דלא אתחזיק איסור' לא גרע מאילו הי' של עצמו דמותר להורות ולק"מ דלענין חשדא מה נ"מ בין אתחזיק איסור' דכל דחשדינן שהורה כן להנאתו והיא טריפה באמת פשיט' דעדיף מאם אתחזיק איסור' דשם מ"מ יכול להיות שכשר אף שהי' בחזקת איסור אבל כאן הם יחשדו אותו שהכשיר הטריפ' ממש וא"כ פשיט' דאסור ליקח בשר ומה שהקש' דאמאי אסרו בבכורות דף כ"ט ליקח שכר לרואה בכור הא אית ליה פסיד' שאסור ליקח הבשר מן הבכור שהורה בה וא"כ הוה כמו בגט דמבואר באהע"ז סי' ק"ל דמותר ליקח שכר משום שנאסר לקחתה וגם הא אית ליה פסיד' לזה דהא בשר בכור ניקח בזול דהרי אסור למכור לנכרים כמבואר בסי' ש"ו ודמי למה דמבואר בבכורות דף כ"ט דאם הי' כהן מעבירו אבה"פ דמאכילו ומשקו משום פסיד' דתרומ' ע"ש וה"ה בזה. ע' בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ל'. ומ"ש דאמאי לא כתבו הפוסקים דבזה"ז הרואה בכור לא יקנה בשר ממנו כדאמרו בחולין דף מ"ד שם. לפענ"ד כיון דבזה"ז אין לנו מומחה ורק שלשה בהכ"נ ושלשה דיינים בודאי לא חשידי וע' באהע"ז סי' י"ב ודו"ק. ומ"ש בהא דאהע"ז סי' ק"ל דלא מבואר דמהדרו אחרי מי שאינם נשואים אשה דל"ש היתר דאסורין לישא את האשה אם הי' להם נשים כמבואר באהע"ז סי' י"ב לפענ"ד יש לומר דכיון דבהיו להם נשים לא חשדינן להו דפשיט' דלא יתירו בשביל נשואין שהרי יש להם נשים א"כ גם שכר מותר ליקח דהא באמת יש להם פסיד' שמא ירצו לגרש את הנשים או שימותו דניהו דל"ח שישקרו בשביל זה כל שיש להם נשים אבל מ"מ יכול להיות להם פסיד' ומ"ש לתמוה על הט"ז בחו"מ סי' ל"ד סעיף י"ח דחידש דאף שכבר ראו עדות יכולין ליקח שכר טרחא מה שהולך לב"ד דהוה כשכר הבאה ומלוי וע"ז הקשה דא"כ בהך דבכורות למה קתני אם הי' כהן מעבירו אבה"פ דמאכילו ומשקו ת"ל דשכר הליכה שרי לק"מ דבאמת רבותא קמ"ל דשרי ליתן לו פסידתו אף שהוא שוה יותר משכר טרחא. ובגוף הדין באמת לפענ"ד דברי הט"ז מבואר בירושלמי שאמר דר"ה הוה ידע סהדות' לחד וא"ל הב לי אגרא וכן מצאתי בריטב"א בחידושיו ספ"ב דקידושין דכ"כ בהדי' וע' במחכ' אפרים הלכות שכירות סי' י"ז שהאריך בזה:
והנה בחג השבועות שנת תרי"ג ראיתי בשיטה מקובצת ביצה דף כ"ז בהא דאמרו אמי וורדינא' חזא בוכר' וכו' ופריך והא רב אמי גופא הוה חזי וכ' בשטה וז"ל וא"ת והא כהן הוה כדאמרי ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי דא"י הוו וא"כ איך רואה הבכורות דהא כהנים חשודים ע"ז כדאמרי' בבכורות וי"ל דר' אמי ת"ח הוה והתם אמרינן דכהן ת"ח רואה את הבכור עכ"ל. ובראות זאת עמדתי משתומם דלא זכיתי להבין לא קושיתו ולא תירוצו דקושייתו הוא תימה דמה דאמרינן דהכהנים נחשדו היינו להטיל מום אבל זה לעצמו אבל לאחרים נאמן להעיד וכמבואר סי' שי"ד ס"ג וגם להורות לאחרים מותר ובהדי' אמרו בנגעים פ"ב מ"ה ובבכורות דף ל"א דכל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו וא"כ מה קושיא על ר' אמי דראה בכורות של אחרים ושפיר ראה והתי' שכ' דת"ח כהן רואה את הבכור הנה באמת לעצמו אינו רואה רק לאחרים וע' יומא פ"א דאף זקן ויושב בישיבה אסור להסיר וא"כ ממנ"פ אם לעצמו אף ת"ח לא מועיל ואם לאחרים א"צ להיות ת"ח רק בדיני בכור ודברי השטה צע"ג וע' בשיטה בביצה שם דף כ"ח בהא דאמרו ת"ח רואה סכין לעצמו ע"ש ותמצא שגם הוא כתב כדבריו וצע"ג:
והנה בשנת תרט"ו א' חיי הגיעני מכתב מהרב מו"ה אברהם צבי אבד"ק נאמיץ וכ' על דברת הט"ז בסי' ח"י סקט"ו וארשום בקיצור נמרץ ע"ש לתמוה על הבאה"ט שהשיג על הט"ז מדברי התוס' בנדה ד"ה כל יומא שכתבו דמותר לראות דמי אשתו וע"ז כתב דהר"ש ס"ל ע"כ דלא כתוס' שהרי הביא הך דילת' וכתב דמשום דלא תתגנה עשתה כן ומשום דלא אתחזיק איסור'. הנה יפה כ' בזה. אבל אני כתבתי למעל' דזה מקרי אתחזיק איסור' דלא כר"ש אבל באמת הט"ז כ' עפ"י ר"ש ודבריו עיקר דזה לא מקרי אתחזיק איסור'. ומה שהקש' על התוס' בכורות דף ל"א דמה הקשו מצורב' מרבנן חזי לנפשי' והא שם בידו לשחוט כהוגן והביא דברי התוס' בגיטין דף ב'. הנה ע' בבכ"ש שהקש' כן בחידושיו לבכורות דף ל"א שם ומ"ש לתמוה על הט"ז שכתב להתיר משום דרוב מצויין אצל שחיט' מומחין הן אף שהב"י כ' כן בשם המרדכי מ"מ שמרדכי לא קאי רק לענין שוחט לאחרים אבל לעצמו שייך חשדא טפי ואפי' מומחה שייך חשדא כמו גבי בכור. הנה מ"ש שגם במומח' שייך חשדא כמו גבי בכור יפה כתב וזכה לכוין לדעת הרמב"ן שנדפס מחדש בפ"ב ברי"ף וברמב"ן בכורות שם מבואר דמשום חשדא לא שייך לחלק בין צורב' מרבנן לאחר יעו"ש ואני בתשוב' לק' ערעטשניזין הבאתי דבריו ותמהתי מהך דצורב' מרבנן רואה לעצמו ע"ש מ"ש בזה אבל גוף חלוקו דלעצמו גרע הנה באמת בספר בית הלל כאן ובסי' ח"י כתב להיפך דלעצמו ולב"ב ל"ש נוגע ומותר אף שהוא נוגע וכמ"ש הריב"ש סי' תצ"ח. ובזה דבריו נכונים רק מ"ש משום דבידו ע"ז השיג עליו התב"ש בסי' ח"י ולא בזה ומה שהביא מעלתו ראיה מבכור היינו שם דוקא שהתיר לאחרים: