דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
שאלות ותשובות · סימן מח
(לסי' תרמ"ו)
לבאר ענין עבות בהדס:
הנה בענין ענפיו חופין את עצו ועבות אינו מבואר כל כך בד' הפוסקים אם תרווייהו צריכי אם לאו. ומה ענינם וההפרש שביניהם והנה לכאורה מדאמרינן בגמרא ואימא זיתא בעינן עבות וליכא ואימא דולבא בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא מבואר עכ"פ דב' ענינים חלוקים הן ודתרווייהו צריכי אלא שבביאור ענינם נראה לכאורה שיש מחלוקת בזה והוא דמפרש"י שפירש על דולבא קלוע הוא אבל אין עליו רצופים לכסות כל עצו. משמע דענפיו חופין את עצו היינו רציפת העלין וריבוין באורך הבד וכן משמע בד"ה ואימא זיתא וענין עבות היינו מעשה שרשרת שהעלין מורכבים זה על זה וכדפירש בד"ה בעינן עבות ור"ל שמורכבים זה על זה ברחבן דאם הרכבה זו ר"ל בארכן א"כ הרי ממילא על ידי זה ענפיו חופין את עצו באורך הבד וכן אם רציפת העלין שהזכיר גבי ענפיו חופין ר"ל ריבוין ברוחב הבד. אם כן כיון שדולבא קלוע הוא הרי ממילא עליו רצופין וחופין לרוחב והיקף הבד (ולומר להיפוך דעבות היינו הרכבת העלין באורך הבד וענפיו חופין היינו לרוחב ודאי אין סברא כלל כו' גם אם כן מאי עלין ארוכין שכתב גבי זיתא) אלא ודאי דהרכבת העלין דעבות היינו ברוחב וענפיו חופין היינו באורך כנ"ל אלא דלפי זה לא אתי שפיר כל כך מ"ש בד"ה ענף עץ עבות שכולו ענף כו' על ידי שהן עשויין בקליעה ושוכבין על אפיהן. דמ"ש כולו ענף לפי הנ"ל ר"ל כל אורך הבד ואם כן בשלמא מ"ש ושוכבין על אפיהן זה ודאי מועיל דאל"כ אף אם יהיו העלין רצופים לא יכסו האורך. אבל מ"ש ע"י שעשויין בקליעה לכאורה לא שייך כאן ונראה דמשום הכי בשו"ע רבינו ז"ל הושם תיבות אלו שברש"י בב' חצאי עיגול וגם השמיט הוי"ו דושוכבין על אפיהן וכתב שוכבין כו' ע"ש והיינו לפי שענין הקליעה לא שייך לכאן כנ"ל וקצת הי' נראה מזה דס"ל לרש"י ז"ל דענפיו חופין את עצו כולל בין האורך ובין הרוחב ועבות הוא דבר נוסף בענין הרוחב לומר שלא די במה שהעלין יהיו חופין ברוחב סביבות הבד בצמצום אלא שיהיו עודפים עד שמורכבים זה על זה דוקא כמעשה שרשרת וכן משמע קצת בד"ה ואימא זיתא ובד"ה בעינן עבות ע"ש (ולדינא אין נ"מ מזה כמובן. אמנם לכאורה עלה על דעתי לפרש בד' ת"ק דברייתא שני' דאמר קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זהו הדס. דלכאורה כפל לשון הוא דמהו כמין קליעה ומהו דומה לשלשלת הכל א' וי"ל דקליעה היינו כמו קליעת חוטין שהוא הרכבה זה על זה ברוחב ושלשלת היינו כמין קייטיל המחוברת בטבעות והרי זה הרכבה זה על זה באורך ומ"ל דעבות כולל האורך והרוחב דבשניהם צריך להיות מורכבים זה על זה. וזהו חומרא גדולה וצריך עיון):
והנה בגמרא אמרינן והיכי דמי עבות אר"י והוא דקיימי תלתא כו' דמשמע דפירוש עבות הוא בכהאי גוונא ולכאורה זה סותר למה שפרש"י דפי' עבות הוא ענין קליעה והרכבת העלין זה על זה והרי זה אינו שייך לענין תלתא בחד קינא דיכול להיות שיהי' תלתא בחד ועם כל לא יהיו מורכבים זה על זה וכן נמי יכול להיות שיהיו רק שני עלין ויהיו מורכבים זה על זה וי"ל דרש"י סבירא לי' דתרוייהו משתמע ממשמעות מלת עבות דעיקר פי' עבות הוא מלשון הכתוב שרשרת מעשה עבות האמור בפ' תצוה ותרגומו עובד גדילו וע"ש בפרש"י מעשה קליעת חוטין כו' וכן פרש"י אעבות דכאן בפ' אמור קלועים כעבותות וחבלים כו' והיינו שמורכבים זה על זה ור"י הוסיף והוא דקיימי תלתא כו' ור"ל שהקליעה יהי' נעשה מג' עלין דוקא והיינו משום דעיקר קליעה וגדיל הוא מתלתא דוקא וכדאשכחן גבי ציצית בתוספות ר"פ התכלת מד"ה התכלת בשם הספרי אין גדיל פחות משלשה חוטים כדברי ב"ה כו'. ואע"ג דלא קיי"ל כב"ה בהא אלא כדאמרינן בגמרא שם דל"ט ב' גדיל שנים כו' ע"ש בפרש"י והיינו כב"ש דקיי"ל כוותי' התם דמ"א ב' ע"ש בתוס' ד"ה בית שמאי אין קפידא בזה דמכל מקום יש לומר דעיקר גדיל הוא בשלשה כדשמעינן מד' ב"ה. אי נמי יש לומר דסבירא לי' לרש"י דהך דתלתא בחד קינא לאו ממשמעותא דעבות נפיק לי' אלא שמפי הקבלה קיבל דהך קליעה דעבות צריך להיות דוקא מתלתא בחד קינא וז"ש והוא דקיימי כו' דמשמע רק לשון תנאי בפני עצמו כו' וכן משמע מפרש"י די"ב ע"א ד"ה הדס שוטה שכ' לפי שאין עבותו עשוי' של שלש שלש דמשמע שגם בפחות משלש נקרא עבות (כשמורכבים זה על זה כמש"ש בדיבור הקודם) אלא שלדינא בעינן שעבותן זו יהי' משלש דוקא ומ"ש רדל"ג דבבציר משלשה לא הוי עבות ר"ל שעפ"י דין (מקבלה) לא חשיב עבות להתכשר כו':
היוצא מכל הנ"ל לדינא דבעינן ד' תנאים בהדס והן שנים שהן ארבע. ב' מצד עבות דהיינו. א' שיהיה תלתא בחד קינא ב' שיהיו מורכבים זה על זה ברחבן. וב' מצד הדרשא דענפיו חופין את עצו. א' שיהיו העלין מרובין ורצופין באורך הבד. והב' שיהיו שוכבין על אפיהן (ואם נאמר בפי' ד' ת"ק דברייתא שני' כדלעיל יהיה עוד תנאי חמישי שיהיו הענין מורכבים זה על זה נם בארכן. וגם בל"ז לכאורה בעינן עכ"פ שיגיעו ראשו של זה בצד עיקרו של זה כבלולב כדי שיכסו כל העץ אלא שלפי הנ"ל לא די בזה אלא שיעדיפו (גם) בארכן עד שיהיו מורכבים זה על זה וצ"ע) וכ"ז על דרך פרש"י:
אך מלשון הרמב"ם ושו"ע שכתב ענפיו חופין את עצו כגון שלשה עלין כו' משמע דהכל מענין אחד דע"י שהן ג' עלין שזהו עבות על ידי זה חופין את עצו. והא ודאי אין לומר שהכל דבר אחד ממש ולא משכחת זה בלא זה שהרי מדאמרינן בגמרא על זיתא בעינן עבות וליכא ועל דולבא בעינן ענפיו חופין כו' מבואר דע"כ יש כאן ב' ענינים ומשכחת זה בלא זה אבל זאת נראה מדבריהם עכ"פ דאין מפרשים הך דענפיו חופין לענין רציפת העלין לכסות אורך הבד כנ"ל לפרש"י דאם כן לא שייך כלל לומר על זה כגון שלשה עלין כו' אלא ס"ל דהא דענפיו חופין קאי ארוחב הבד והיקפו. במקום שהעלין שם לבד ומ"ש כגון שלשה כו' אינו דרך פירוש וביאור בלבד אהא דענפיו חופין אלא הוא מעין תנאי וכאלו כו' וכגון כו' ור"ל (דעם היות דמשכחת שיהיו ענפיו חופין גם בב' עלין לבד (או בהדס שוטה) לא סגי בהכי אלא) דבעינן שיהיה חיפוי זה ע"י שהן תלתא בחד קינא שעל ידי זה סובבים ומכסים כל היקף הבד. אך אכתי קשה שהרי בגמרא מוכח דמשכחת גם כן שיהיו עבות ולא יהא ענפיו חופין וכמו בדולבא. ואם איתא דהך דענפיו חופין הוא לענין היקף ורוחב הבד לבד אם כן אם איתא נמי להא דפרש"י דעבות היינו מעשה שרשרות שהעלין מורכבין זה על זה הרי ממילא על ידי זה רוחב הבד ע"כ מוקף בעלין עכ"פ וקצת י"ל דאף אם יהיו קלועים ומורכבים זה על זה מכל מקום אם יהיו מרוחקים מגוף העץ יהיה נראה העץ גם במקום שהעלין שם וזהו דולבא ועל זה מועיל התנאי הב' שיהיו ענפיו חופין ר"ל על ידי שיהיו העלין שוכבין על אפיהן דוקא (וקצת מ"כ ממ"ש רש"י בד"ה ענף עץ ע"י שעשויין בקליעה ושוכבין על אפיהן משמע דתרי מילי נינהו ומשכחת עשויין בקליעה אף שאין שוכבין וכן הוא בהדיא במפרש על הירושלמי ע"ש שכתב ומשני עולה כמין קליעה ומ"מ אין העלין שוכבין כו'). אבל מהיות זה דוחק וגם בלאו הכי למה לא נזכר ברמב"ם ושו"ע מענין קליעה והרכבת העלין כלום הלא זהו עיקר ענין עבות לפרש"י לכן נראה לפע"ד יותר דבאמת אינם מפרשים פי' עבות מלשון שרשרות מעשה עבות דפ' תצוה שהוא מלשון קליעה כנ"ל אלא כדמסקינן בגמרא היכי דמי עבות כו' דקיימי תלתא תלתא כו' וס"ל דר"ל דזה לבד הוא משמעות מלת עבות (במסקנא זו). ולא כדלעיל לרש"י שזהו הוספה או כעין תנאי כו' וע' ברי"ף ורא"ש דלא גרסי והוא דקיימי תלתא כו' אלא כגון דקיימי כו' דמלשון זה ודאי משמע שזהו פי' וביאור משמעות עבות ממש. (מה שאין כן רש"י גופא כגירסא דידן והוא דקיימי כו' כנ"ל). ולשון עבות יש לומר שהוא מלשון עב ואולי זה סובל גם כן ענין ריבוי סמך לדבר בפסחים (ל"ז) ובפ"ב דביצה מאי פת עבה פת מרובה כו' ע"ש ואי בעית אימא באתרא דהאי תנא כו' וכן משמע במצודת ציון בפי' עלי עץ עבות דנחמיה ח' ע"ש (אלא שהרכיב בזה גם כן מלשון עבות דפ' תצוה ע"ש). וכן משמע ברשב"ם על החומש בפ' אמור שפי' מעובת הרבה. מ' דר"ל מעובת ברוב עלין. ובמכלול שם ראיתי שכתב שדעת הריק"ם שעבות לשון שליש הוא (ואולי ט"ס וצ"ל שילש או משולש) ולפי זה אתי שפיר טובא מש"א היכי דמי עבות כגון דקיימי תלתא כו' דהוא הוא משמעות עבות ממש וע"ש במכלול דגם בתחילה שפי' עבות זה מלשון מעשה עבות דפ' תצוה שתרגומו גדיל כו' מכל מקום משמע שר"ל שהיינו רק מצד חיבורם יחד למטה בגבעול אחד מה שאין כן גוף העלין משמע שא"צ להיות מחוברים ומורכבים זה על זה ולכן נקרא ענף עץ עבות דמשמע ענף היוצא מעבות וכמו גבי ציצית שהחוטין התלויין ויוצאין אחר הגדיל נקרא ענף היוצא מהגדיל כו' ע"ש (שלפי הנראה זהו פירוש ומשמעות דבריו) עכ"פ מכל זה נראה שיש מקום לומר דהרמב"ם ושו"ע ס"ל שאין בפי' ענין עבות כי אם שיהיו תלתא בחד קינא לבד כפשטות ד' ר"י בגמרא וא"צ כלל שיהיו מורכבים זה על זה ולכן לא נזכר זה בדבריהם כלל וכיון שכן אתי שפיר הא דמשמע ודאי בגמרא דענפיו חופין ועבות הם ב' תנאים ומשכחת זה בלא זה כנ"ל אף אם הכל קאי ארוחב והיקף הבד בלבד. דענפיו חופין ודאי משכחת גם בב' עלין כנ"ל וגם עבות דהיינו תלתא בחד קינא ודאי משכחת שלא יהיו חופין העץ כלל דהיינו כשאין שוכבין על אפיהן אלא פונים לכאן ולכאן (כיון דלא בעינן כלל שיהיו מורכבים זה על זה לעבות). גם עוד משכחת לה לפי הנ"ל בענין קטנים בענין שאף שיהיו שוכבין על אפיהן לא יגיעו זה לזה לכסות כל רוחב היקף הבד. ולזה בעינן התנאי הב' ענפיו חופין שיהיו העלין רחבים עד שיגיעו זה לזה עכ"פ כו' וכן משמע שפי' הלבוש שכתב בס"א שהם עלים עבים עד שמכסים את עצו (דהאי עבים ר"ל רחבים כו') ואחר כך בס"ג כתב והיכי דמי עבות ג' עלין מחד קינא כו' משמע כנ"ל (אלא שלפי זה מש"ש שבאופן זה ודאי הן מכסין כו' הוא שלא בדקדוק כל כך אלא שר"ל כשיהיו גם עבים ואדלעיל קאי כו'):
והנה לפי זה לא בעינן כי אם ב' תנאים להדס. היינו א' שיהיו תלתא בחד קינא וזהו מצד עבות. והב' שיהיו חופין את עצו באותו מקום העבות ברוחב והיקף הבד בלבד. והגם דממילא יש בזה ג' תנאים. דהא דחופין את עצו כולל ב' דברים שיהיו העלין שוכבין על אפיהן ושיהיו רחבים מכל מקום יש כאן ב' קולות נגד הנ"ל לפרש"י א' בענין רוחב העלין דאם אנו מצריכים זה רק מצד החיפוי די בשיגיעו זה לזה בצמצום מה שאין כן לפרש"י מצד עבות בעינן שיהיו עודפים עד שיהיו מורכבים זה על זה והב' בענין האורך דלפרש"י בעינן שכל האורך יהיה מחופה בעלין מה שאין כן לפי הנ"ל עפ"י דעת הרמב"ם ושו"ע לא בעינן זה. ולכאורה דבר זה בענין האורך הרי תלוי בפלוגתא דבה"ע והגאונים וש"פ שבטור לקמן דלהגאונים בעינן שיהיה עבות בכל שיעור אורך ההדס ולבה"ע די רק במקום אחד בלבד (ולהראב"ד למצוה בכולו ולעיכובא ברובא) אבל באמת אין שייכות זה לזה דהתם הפלוגתא מצד עבות אי קאי אכל ההדס או די בפ"א. והחקירה הנ"ל הוא מצד הדרשא דענפיו חופין את עצו. ולכן גם אם נאמר דהחיפוי צריך להיות בכל האורך מכל מקום הרי זה יכול להתקיים גם בלי עבות כי אם גם בב' עלין כנ"ל ויכול להיות דהא דבעינן עבות סגי בפ"א בלבד כדעת בה"ע והמותר יהיה מחופה שלא בתלתא בחד קינא לכן גם הגאונים לא הביאו ראי' מהא דענפיו חופין וכמו כן להיפוך גם לדעת הגאונים דבעינן עבות בכל האורך. מכל מקום אם נאמר דהאי דענפיו חופין לא קאי כי אם ארוחב והיקף הבד כנ"ל לדעת הרמב"ם ושו"ע. יכול להיות שהעבות יהיו מרוחקים זה מזה באופן שבין עבות לעבות העץ מגולה דכוונת הגאונים לפי הנראה הוא רק שכל העלין היוצאים בכל שיעור אורך ההדס יהיו תלתא בחדא קינא כמ"ש רבינו ז"ל אבל אין הכרח שיהיו סמוכים זה לזה דוקא כו' (ולכאורה לפי הנ"ל שלדעת הרמב"ם ושו"ע אין פי' עבות קליעה כי אם רק שיהיו תלתא בחד קינא והרי זה יכול להתקיים בלי חיפוי גם במקומן אם כן אם הא דענפיו חופין לא קאי אאורך כי אם ארוחב יש לומר שרק במקום אחד יהיה העבות בדרך שיחפה שם כל ההיקף והשאר עבות בלי חיפוי גם במקומן אך זה אינו דגם אי קאי רק ארוחב נראה דמכל מקום קאי אכל עבות ועבות כו'):
והנה הטור שכתב ענף עץ עבות דרשו חכמים שענפיו מכסים כו' וסיים והיכי דמי עבות דקיימי תלתא כו' (וע"כ האי היכי דמי עבות (לא קאי אדסמיך לי' כי אם) אעבות דקרא שהזכיר מקודם קאי) אין הכרע בדבריו איך סבירא לי' בהא דענפיו חופין אי קאי ארוחב או (גם) אאורך. אבל בפי' דעבות משמע יותר ממשמעות לשונו דס"ל כנ"ל לפ"ד הרמב"ם ושו"ע דאינו כי אם שיהיו תלתא בחד קינא ולא בעינן שיהיו מורכבין זה על זה דוקא וכן משמע מסתימת כל האחרונים שלא הזכירו כלל מהרכבה זו (וגם בענין ענפיו חופין ממה ששתקו כולם ולא העירו להזכיר בפירוש שיהיו העלין רצופים באורך ההדס משמע קצת דסבירא להו כנ"ל להרמב"ם ושו"ע):
אמנם רבינו ז"ל הביא בהדיא בפי' עבות שהוא כמין קליעה מורכבים זה על זה כדפרש"י. ולפי זה לפה"נ ע"כ דגם בהא דענפיו חופין סבירא לי' דקאי (גם) אאורך. שהרי הרוחב נכלל מצד עבות (ולא א"ש כל כך לפי זה מה שכתב שמחופה על ידי שהעלין שוכבין על אפיהן והוי לי' להזכיר גם כן רציפת העלין). אם לא שנאמר דהרכבת הענין יכול להתקיים גם בענין המרוחקים מן העץ ואינם שוכבים על אפיהן כדלעיל ואין להאריך ובתוס' יו"ע ראיתי שעירב לשון הרמב"ם עם פרש"י כאלו הן דברים אחדים. ולפי הנ"ל זה אינו וצ"ע:
והנה איך שיהיה הפי' עכ"פ זאת מובן לפי כל הנ"ל דהא דמרגלא בפומא דאינשי להדר רק אחר הדס משולש תלתא בחד קינא אינו נכון דלכ"ע בעינן עוד תנאי עכ"פ שיהיו ענפיו חופין את עצו אלא דלהרמב"ם ושו"ע די בשיהיו הענין שוכבין על אפיהן ורחבים בענין שיגיעו זה לזה עכ"פ לכסות העץ באותו מקום שבו השורה מהעלין. ולפרש"י בעינן ג"כ שיהיו מורכבים זה על זה דוקא ושיהיו שורות האלו מרובים ורצופים לכסות גם כל האורך כו' אך הנה מצאתי ברי"ו שכתב וז"ל שענפיו חופין את עצו פי' לא שצריך כך אלא כך דרכו ונתן סימנים שזהו הדס. וצריך עבות כו' שעומדים ג' ג' בחד קינא משמע שר"ל דלמעשה לא בעינן כלל שיהיו ענפיו חופין את עצו זולת שיהיה עבות והיינו תלתא בחד קינא. והרי זה כמנהג העולם אלא שלכאורה צ"ע מנין לו זה הרי בגמרא כדרך שאמרו על זיתא בעינן עבות וליכא כך אמרו על דולבא בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא משמע דתרווייהו צריכי בשוה. ולכאורה י"נ דס"ל שיש פלוגתות בזה ופסק כאידך ברייתא שהובא בגמ'. דברייתא בתרייתא תנא עבות כשר שאינו עבות פסול ולא הזכיר כלל מענין ענפיו חופין י"ל דפליגא אברייתא קמייתא וכן בברייתא מציעתא איכא פלוגתא דת"ק אמר קלוע כמין קליעה כו' זהו הדס ר' אליעזר בן יעקב אומר ענף עץ עבות כו' (ע' ריטב"א שכתב דל"נ שטעם עצו ופריו שוין אלא הכי גרסינן שענפיו חופין כו'). ופי' הר"ן דרבנן דייקי עבות וראב"י דייק ענף עץ. אם כן יש לומר דלרבנן לא קפדינן כלל על ענפיו חופין רק שיהיו עבות וכברייתא בתרייתא הנ"ל. ופסק רי"ו כוותייהו (ואע"ג דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי כבר כתבו התוס' ורא"ש רפ"ד דעירובין (מ"ב.) דלא קיימא לן התם כר' אליעזר בן יעקב משום דר"פ ס"ל כרבנן ואם כן הכא נמי לפי הנ"ל דפליגי הרי לראב"י לא קפדינן כי אם אענפיו חופין ולא אעבות והרי מד' הרבה אמוראים בסוגיא שמעינן דקפדינן אעבות נשמע דסבירא להו כרבנן). אך באמת זה אינו דאי אפשר לומר כלל דפליגי בגוף הדין ממש דאם כן לרבנן ליתכשר דולבא ולראב"י ליתכשר זיתא והא ודאי בורכא ועוד הרי גם בברייתא א' לא נזכר בגוף הברייתא כי אם הדרשא דענפיו חופין (וא"כ היינו כראב"י) ועכ"ז אמרינן ואימא זיתא בעינן עבות כו' הרי דפשיטא להו דהגם שלא הזכירה הברייתא כ"א הא דענפיו חופין מ"מ ס"ל דבעינן עבות ג"כ. וה"ה לרבנן דראב"י וברייתא ג' שהזכירו רק עבות י"ל דמודו לדינא דבעינן גם ענפיו חופין (ודוחק גדול לומר דבעבות כולי עלמא מודים משום דמפורש בקרא ומשא"כ בהך דענפיו חופין דאתי' מדרשא פליגי כו' ועוד דאם כן אכתי לרבנן ליתכשר דולבא כו' כנ"ל). ותו דמד' רי"ו עצמו מוכח דזה אינו דאם כן לא הוי לי' להזכיר כלל הא דענפיו חופין שה"ז כברייתא קמייתא (וכראב"י) אלא ודאי נראה דהברייתות לא פליגי כלל לענין הדין רק משמעות דורשין איכא בינייהו (וגם זה לא דרך פלוגתא ממש כ"א כמו מר א' חדא כו' וע"ד שכ' התוס' פ"ק דמ"ק (ה'.) ד"ה ר"פ. כל חד נקט מאי דהוי מסיק אדעתי' ולא פליגי כו' ויתבאר אי"ה). ואם כן מאן פליג ני' להרי"ו בין הא דענפיו חופין להך דעבות כו' ועוד אינו מובן מה זה שכתב על ענפיו חופין דאין צריך רק כך דרכו ונתן סימן שזהו הדס הרי כיון שזהו סימן להדס ממילא אם אינו כך זהו סימן שאינו הדס ואיך יתכשר. אמנם כן נראה לפע"ד שד' רי"ו נכונים וראויים אליו. דהנה יש שינוי ג' בין לשון ברייתא קמייתא שבאה דרך הוכחה וראי' על כוונת התורה דמ"ש ענף עץ הכוונה על הדס ובין לשון ברייתא בתרייתא הבאה דרך פסק דין דזה כשר וזה פסול ובברייתא מציעתא בד' ראב"י שאמר ענף עץ כו' הוי אומר זה הדס. הוא כלשון ברייתא קמייתא ולשון ת"ק שלא הזכיר כלל לשון הפסוק וסיים זהו הדס ולא הוי אומר כו' (שוב ראיתי ברי"ף הגירסא וזהו הדס בתוספת וי"ו ולפ"ז ע"כ אקרא קאי כו') דמשמע שבא להורות לנו דכל שהוא קלוע כו' זהו הדס וכשר הרי זה מעין לשון ברייתא בתרייתא אלא שפי' גם כן מהו פי' עבות. ומה שאין כן בברייתא בתרייתא לא ביארו כל מהו עבות רק בא להורות ולפסוק דעבות כשר ושאינו עבות פסול ועל פי' עבות שאלו בגמרא היכי דמי עבות ואר"י תלתא בחד קינא ולכאורה אינו מובן אם כן מה חידשה ברייתא זו דבעינן עבות פשיטא הרי עבות כתיב (ובפרט ברישא מה הלשון אומרת עבות כשר (דמשמע שמשמיענו איזה קולא פשיטא ואלא מאי יתכשר) ונראה דמשינויי לשונות אלו הוציא הרי"ו דינו וס"ל דכל דרשא הבאה רק דרך הוכחה וראי' על כוונת התורה וממציא סימנים להוכיח שכוונת התורה על מין זה שיש בו סימנים אלו כפי שהורה הדרשא אין להעמיד יסוד על זה לומר שצריך שיהיה כך דוקא והוא מב' פנים א' שכבר נודע מ"ש הרמב"ם בהקדמתו נסדר זרעים שכל דרשות כאלו אינם דרשות גמורות לומר שעיקר הדבר נמשך ונלמד מדרשות אלו אלא הם רק אסמכתות ורמזים להפי' המקובל כבר בע"פ מפי מרע"ה כו' ומעין זה הם ד' הריטב"א בפרקין גבי הדרשות דאתרוג (ל"ה) שכתב דהא דדרשינן הדר באילנו משנה לשנה וכה"ג לא שיהא זה הוכחה גמורה כו' אלא שהקבלה העידה לנו כו' ועפ"ז מבואר שם בד' הריטב"א דעם היות שבאמת יש מינים אחרים שיש להם סימנים אלו אין בכך כלום דהעיקר סמכינן דהקבלה העידה דהדר דקרא זה אתרוג ואם כן נראה דכדרך שאין להעמיד יסוד על הסימנים דדרשות כאלו להקל ולא מכשרינן כל א אתרוג אעפ"י שיהיו בו סימנים אלו הוא הדין להיפך אין להעמיד יסוד על זה להחמיר וכל שהוא אתרוג נא מיפסל אף אם אירע שאין בו סימנים אלו כיון שאין הדבר תלוי בסימנים אלו אלא במה שהוא אתרוג כו'. וממילא הוא הדין בדרשות דהדס וכל כהאי גוונא ולפי זה מה שמכל מקום עפ"י סימנים היוצאים מדרשות אלו מביאים ראי' על כוונת התורה דרך אסמכתא עכ"פ ע"כ צ"ל דהיינו רק משום דעל פי רוב הוא כך ר"ל רוב הפירות אינם דרים באילן משנה לשנה כו' וכה"ג בהדס וכמו כן רוב האתרוגים דרים משנה לשנה כו' על כן יש קצת רמז ואסמכתא. וע' רפ"ד דנדה דל"ב סע"א דמשמע דכל שהוא הלכתא ואסמכינהו אקרא לא קפדינן אף דקרא לא משתמע הכי ע"ש. ולכאורה קשה על זה דאם כן מה זה דפרכינן בגמ' ואימא זיתא ואימא דולבא כו' הרי לפי הנ"ל אין להקפיד כלל במה שיש איזה מינים אחרים שיש בהם גם כן סימנים אלו דבאמת העיקר רק שהקבלה תכריע כו' והריטב"א שם גבי אתרוג דפרכינן ואימא פלפלין כו' פי' שפריך הכי כלפי הדורש שרוצה להוכיח מהפסוק דזה אתרוג ומשמע דדרשא גמורה היא על זה מקשה ואימא פלפלין ר"ל דע"כ ליכא הוכחה מקרא אלא רק מפי הקבלה ופרקינן דודאי הוכחה גמורה כו' א"כ מזה נראה דעכ"פ הדורש סבירא לי' דהוכחה גמורה היא ואם כן התמי' קיימת משאר מינים הנמצאים גם כן כהם כך כמ"ש הריטב"א גופא כנ"ל (ודוחק גדול לומר שמינים ההם לא היו נמצאים בימי הגמרא) ומה זה שסיים הריטב"א דכל הדרשות הדר באילנו ואינך לא שיהא זה הוכחה גמורה שהרבה אילנות יש כו'. הרי זה כסותר דעת עצמו מרישי' לסיפי'. ונראה דצ"ל דודאי אליבא דאמת גם הדורש אין כוונתו לדרשא והוכחה גמורה אלא לאסמכתא ורמז בעלמא ורק מכח רובא וכנ"ל אלא דמ"מ בעלי הגמרא אורחייהו למידק לפעמים גם בכה"ג ואימא כך כאלו הי' כוונת הדורש לדרשא גמורה והיינו היכא שאפשר לתרץ (בקל) כו' דוגמא נדבר דמכמה דוכתי נראה דלא קפדינן באסמכתא למידרש ב' דרשות מפסוק אחד מהם בברכות (מ"א) דאמר רב יוסף ואיתימא ר"י כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה כו' אמרינן ופליגא אדר' חנן דא' ר"ח כל הפסוק לשיעורין נאמר כו' ומסקינן ואידך הני שיעורין בהדיא מי כתיבי אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלמא דכיון דהוא רק אסמכתא ל"פ אדר"ח דדרשינן מפסוק זה ב' הדרשות. (ומ"ש התוספות בסוכה ד"ו סע"א ושמא למאי דמסיק ואידך כו' לא פליגי היינו שמסתפקין בדר"ח אי למסקנא גם איהו רק לאסמכתא אמר ולא פליג אדר"י או איהו לדרשא גמורה אמר ופליג אדר"י אבל ר"י ודאי למסקנא לומד ב' הדרשות באסמכתא) וכמה פעמים הוכיחו התוס' היכא דפריך והאי קרא להכי הוא דאתי הא מיבעי לי' לדרשא אחרינא דע"כ לדרשא גמורה איתמר מהם במכילתין פ"ק (ט"ו) ד"ה מנין ע"ש שהולידו מכח זה חידושי דינים וכ"ה ברא"ש ור"ן שם. ועכ"ז מצינו לפעמים דנם באסמכתא פרכינן בכה"ג כמ"ש התוס' בב"ב (קמ"ז) ד"ה מנין אהא דפריך במ"ק (ד"ה) והאי להכי הוא דאתי ההוא מיבעי לי' לכדתניא כו' ע"ש וכן צ"ל בהא דאמר שם בב"ב ורב נחמן כו' ההוא מיבעי ליה לכדרבי כו' (וע' ג"כ תוס' מ"ק ח' ב' ד"ה בחגך. וכתובות, (מ"ד.) ד"ה דמסרן ובחגיגה ח' ב' כתב דלת"ק תרווייהו כו')., וע"כ צ"ל דהגם דבאמת לאו פירכא גמורה הא גבי אסמכתות וכמ"ש ג"כ התוס' סוטה ל"ב סע"ב דאין שיטת הגמרא לדייק כ"כ על אסמכתא מ"מ לפעמים היכא דאיכא לשנויי בקל) פרכינן ומשנינן וכה"ג צ"ל ג"כ במ"ש התוס' שם בב"ב אהא דאמרינן שם ור"כ מ"ט לא אמר מוהעברתם דפי' מ"ט לא מפיק אסמכתא דידי' מוהעברתם. ובוודאי לאו אורחא דגמ' לדייק כה"ג באסמכתות וממקומו מוכרע דהתם גופא איכא עוד אמוראי שדורשים מקראי אחריני ולא פריך מר מ"ט לא אמר כמר (וכן בכמה דוכתי) אלא ודאי דלאו קושי' היא וכמ"ש התוס' במ"ק שם ד"ה ר"פ כל חד נקט מאי דהוי מסיק אדעתי' וא"כ למה פריך כה"ג אר"נ ור"ז שם בב"ב וצ"ל דמ"מ לפעמים היכא דאיכא לשנויי בקל פרכינן א"כ גם כאן אף דבאמת דרשות אלו דגבי אתרוג והדס וכה"ג הם רק אסמכתו' בעלמא ולא קפדינן כלל מה דאיכא עוד איזה מינים שיש בהם סימנים אלו היוצאים מדרשות הללו כנ"ל מ"מ פרכינן ואימא פלפלין וכן ואימא זיתא ואימא דולבא והיינו לפי שבקל איכא לשנויי כו' (ואין ענין זה דומה למ"ש הרא"ש פ"ק דמכילתין סי' ט"ו דאורחא דהש"ס דלא מקשי אלא מאי דמצי לשנויי דהתם אדרבא הקושיות חזקות הן אלא דמ"מ אם א"א לתרץ לא מקשי ע"ש. והכא להיפוך דהקושיות אינם קושיות באמת אלא דמ"מ לפעמים פרכינן היכא דבקל לתרץ כו'):
הארכתי קצת לתרץ דעת הרמב"ם וריטב"א אבל איך שיהי' כיון שמפורש יוצא מדעת ריטב"א שאין מעמידים יסוד להקל עפ"י דרשות אלו להכשיר מינים אחרים שיש בהם סימנים אלו נראה דה"ה שאין להעמיד יסוד להחמיר ולפסול כל שהוא אתרוג והדס אף אם אירע שאין בו סימנים אלו. הא חדא. והב' (והוא העיקר) ג"כ מעין הנ"ל בע"א. דאף את"ל שדרשות גמורות הן ולפי"ז הי' מקום להקל ולהכשיר גם מינים אחרים שנמצאים בהם סימנים אלו כיון שלא ידעינן כלל שהכוונה על אתרוג והדס כ"א עי"ז שהורה לנו בדרשות אלו סימניהם א"כ אם נמצא מין אחר שיש בו סימנים אלו למה לא נאמר שע"ז כוונה התורה אבל מ"מ להיפוך עדיין יש מקום לומר כיון שלא באה הדרשא ההיא כ"א ליתן סימן שנדע ונכיר עי"ז המין שכוונה עליו התורה א"כ כל שהוא מאותו המין שוב אין להקפיד אף אם אירע שאין בו אותו הסימן והדבר מפורש בדברי הרא"ש גבי ערבה דס"ל דא"צ ריבוי לרבות של בעל ושל הרים דהא דדרשינן ערבי נחל הגדילות על הנחל ר"ל ממין הגדל על הנחל דהיינו ערבה שרובה גדילה על הנחל כו' ואף אם היא גדילה על ההרים כשירה וכ"ה דעת הרמב"ם וריטב"א שם. וז"ל פירוש המשניות להרמב"ם שמא יעלה על הדעת כי ערבה אינה באה אלא ממקום המים כו' לא רצה אלא להודיע המין כו' וא"כ ה"ה (או כ"ש כו') בהך דרשא דענפיו חופין את עצו זה הדס הכוונה רק להודיע המין ואפילו אם אינו כך כשר. והן אמת דהתוס' נראה שחולקים על ב' הסברות הנ"ל דממ"ש ברדל"ג ד"ה ואימא מבואר דלא ס"ל כנ"ל בשם הרמב"ם וריטב"א דכל כי הני דרשות הן רק אסמכתות לפי' המקובל בע"פ אלא דרשות גמורות הן שהרי הא דאמרינן על הדס מצראה ואימא ה"נ דפסול משום שם לווי הקשו מידי הדס כתיב הא אפי' הירדוף כו' משמע דס"ל דהכל תלוי בסימנים דדרשות הללו כו' והגם שהדבר תמוה לכאורה שא"כ אתרוג והדס לאו דוקא אלא גם מינים אחרים כשרים כל שיש להן אותן הסימנים ודבר תימא הוא ליחס סברא זו להתוספות ואין לומר דס"ל דליכא מינים אחרים שיהיו בהם סימנים אנו (זולת זיתא ודולבא וכן פלפלין שדברו בהם בגמרא) דאיך יחלקו במציאות עם הריטב"א שכתב בהדיא שהרבה אילנות יש שהם כך:
אך ראיתי בתשובת רמ"א סי' קי"ז שהטעים מה דבעינן דוקא אתרוג משום דילמא יש לחכמינו עוד דרשות אחרות בפי' הדר דקרא כו' ואף אי ליכא דילמא שאר המינים אין להם אלו התוארים כו' ונראה דע"כ ר"ל שמא אנו טועים במה שנאמר לנו שהם כך שהרי איהו גופא הזכיר שם שגם ציטראנ"י ולימונ"י יש להם כל הסימנים הנאמרים באתרוג אלא ע"כ דר"ל שמא טועים בזה. וא"כ י"ל שגם התוס' ס"ל הכי ומובן דטעמים אלו אינם מועילים כ"א שלא להקל עפ"י דרשות אלו אבל להחמיר י"ל דבעינן סימנים אלו לעיכובא כיון דדרשות גמורות הן וגם לענין סברא הב' הנ"ל הרי התוס' גבי ערבה של בעל פליגי וס"ל דלדידן דלית לן ריבוי בעינן דוקא ערבה הגדילה על הנחל אך לדינא אין לחוש דבהך דערבה של בעל ודאי לא קיי"ל כהתוס' אלא כהרא"ש וש"פ הנ"ל שכ"פ הטוש"ע סי' תרמ"ז ועוד שי"ל שגם התוס' לא פליגי אלא התם גבי ערבה דבאמת פשטא דברייתא דתני ערבי נחל הגדילים על הנחל לא משמע דרך הוכחה על המין (דא"כ הוי לי' לסיים הוי אומר זה ערבה כו') אלא דמ"מ הרא"ש וריטב"א מכח ראיות הוצרכו לדחוק כן. והתוס' ס"ל דהברייתא כפשטא דאתי לפסוק דין דבעינן הגדילים על הנחל אבל היכא דאתי דרך הוכחה על המין כמו גבי הדס ואתרוג דאמר הוי אומר זה הדס הוי אומר זה אתרוג י"ל דגם התוס' יודו דלדינא לא קפדינן על הסימן כ"א על המין כו' וגם בהא דמשמע מדעת התוס' רדל"ג דס"ל דדרשות גמורות הן כנ"ל הרי כיון שעפי"ז הניחו דברי הגמרא בתימא א"כ מדברי הגמרא מוכח דהעיקר כדעת הרמב"ם וריטב"א דאסמכתא בעלמא הן ומפי הקבלה ידעינן דהדס דווקא בעינן ע"כ פריך ואימא ה"נ דהדס מצראה פסול משום שם לווי (וכן מצאתי בספר מחצית השקל ססי' תרמ"ח ע"ש) וגם במסקנא דמסיק עץ עבות אמר רחמנא מ"מ אף את"ל שהכוונה בזה מדכתיב עץ עבות ולא הדס כו' עיין ריטב"א מ"מ י"ל דלא מרבינן אלא שם לווי בלבד ור"ל דאעפ"י דמהלכה למשה מסיני ידעינן דהדם דוקא ולא מינים אחרים (לגמרי) מ"מ מדלא פרט קרא בהדיא הדס שמעינן (דרך ריבוי) לרבות שם לווי כו' (וכן מוכח בס' מחצית השקל הנ"ל דהא דפסלינן המורכב משום שאינו אתרוג כו'). וכן משמע בשו"ת ח"צ סי' קס"א ע"ש במ"ש ודקאמר עץ עבות אמר רחמנא מ"מ רצונו כיון כו' אין להקפיד על שם לווי כו' (וע"ש דמשמע דס"ל דגם התוס' לא תמהו כ"א אשם לווי בלבד וצ"ע):
והן אמת דמדעת רמ"א בתשובה הנ"ל משמע דס"ל דדרשות גמורות הן דאל"כ אלא דמפי הקבלה ידעינן דאתרוג והדס דוקא לא הוי צריך לטעמים הנ"ל דילמא יש לחכמינו עוד דרשות אחרות כו' ודלמא שאר המינים אין להם אלו התוארים כו' גם עיקר השאלה דשם מ"ש דאתרוג המורכב פסול והדס מצראה כשר לק"מ לפי הנ"ל דרק הדס מצראה דעכ"פ הדס שמי' אלא שיש לו שם לווי איתרבי למסקנא אבל המורכב לא נקרא אתרוג כמ"ש שם. וצ"ל דרמ"א ז"ל לא נחית להכא שם אי דרשות גמורות הן או אסמכתות והמציא סברות שלא להקל במורכב (ושאר מינים) גם אי נימא דדרשות גמורות הן כדמשמע מדעת התוס' הנ"ל (ובאמת בלא"ה דברי רמ"א בתשו' הנ"ל צריך לי עיון דמשמע דרוצה לחלק בין הדס לאתרוג דהדם בעבות תליא רחמנא כו' אבל בפרי עץ הדר שנחלקו בפי' הדר י"ל דילמא יש לחכמינו עוד דרשות כו' ומשמע לפי"ז דבהדס גם מורכב כשר וכן ראיתי בתשובת מעיל צדקה סי' נ' שכתב בהדיא דרמ"א בתשו' הנ"ל מכשיר הדסים מורכבים דשאני אתרוג דהקפידה התורה כו' ולא כן בהדס דלא הקפידה התורה אלא בעבות תליא כו' ולא זכיתי להבין דברים אלו כלל דלפי"ז כל שהוא עבות אף שוודאי אינו הדס כשר וזה וודאי אינו לפה"נ. והרי לא הדס ולא אתרוג כתיבי ואעפי"כ פסלינן אתרוג המורכב (וכ"ש לימונ"י כו' וכה"ג). אי משום שהקבלה תכריע כנ"ל או מטעמים שכתב רמ"א והרי גם בהדס שייך כ"ז דגם מ"ש רמ"א דילמא יש דרשות אחרות גם בהדס י"ל כן גם מ"ש שם בהגהה בהדס ליכא למיטעי בדבר הנראה לחוש שהוא עבות אינו מובן דגם בדרשות דהדר נראה לחוש כו' והפ"מ סי' תרמ"ט בט"ז סק"ג כתב בפשיטות דלפי מ"ש המ"א דפסול האתרוג המורכב משום שלא נקרא אתרוג ה"ה בהדס לאו הדס הוא והרי גם רמ"א שם כתב הטעם דלא נקרא אתרוג א"כ ה"ה בהדס ונראה דכיון דבתשובת רמ"א הנ"ל חסר ההתחלה (רק שהמדפיס כתב דלפי הענין היתה השאלה דמ"ש אתרוג המורכב מהדס מצראה כו') אין להעמיד יסוד ע"ז כ"כ ובתשובת מעיל צדקה הנ"ל עיקרו סמך בנד"ד שאינן מורכבים כלל כו' וצ"ע ואכמ"ל ועכ"פ מצד סברא ב' הנ"ל נראה וודאי דלהיפוך כל שהוא אתרוג והדס אין להקפיד על הסימנים וכמו בערבה וכנ"ל):
ומעתה צדקו דברי רי"ו במ"ש על הדרשא דענף עץ שענפיו חופין דפי' לא שצריך כך אלא שדרכו בכך ונתן סימנים שזהו הדס. ור"ל דלאו דרשא גמורה היא לומר שצריך כך דוקא אלא שדרכו בכך ואיכא קצת רמז ואסמכתא שהכוונה על הדס כו' (ולפי הנ"ל גם אי דרשא גמורה היא א"ש דמ"מ אין הכוונה להקפיד שיהי' כך דוקא הדס זה שיוצא בו י"ח אלא לפי שכך דרכו עפ"י רוב נתן סימנים שהכוונה על הדס) ומ"ש ונתן סימנים שזה הדס אינו ר"ל שהתנא נתן לנו סימנים להכיר עי"ז שזה הבד שבידינו זהו הדס דא"כ כל שאינו כך אינו הדס ולמה כתב ולא שצריך כך אלא ר"ל שהתורה נתנה סימנים אלו שנדע שענף עץ עבות דקרא זהו הדס כו' אבל אחר שנדע זה כל שידוע לנו שזה הדס כשר אף שלא נמצא בו ממש סימן זה כו' אמנם לענין עבות הנה ברייתא בתרייתא דתנא עבות כשר שאינו עבות פסול הרי לא באה כלל להורות ולדרוש מהו ענף עץ עבות דקרא ואדרבה באה להשמיענו דהאי עבות דקרא לא בא רק דרך אסמכתא כו' ליתן סימן ולהורות המין שכוונה עליו התורה (כדברי ת"ק דראב"י) וא"כ לא הי' לנו להקפיד שיהי' בד זה עבות דוקא (כ"א שיהי' מין הדם כו' ולסברא הב' הנ"ל שיהי' ממין עבות עכ"פ כו') אלא עבות זה לגופא ממש אתי להורות שיהי' כך אותו הדס שיוצא בו י"ח ממש. וז"ש אינו עבות פסול ר"ל כל בד שאינו עבות פסול (ומ"ש ברישא עבות כשר אם לא נרצה לומר שכך הלשון לדיוקא דסיפא י"ל ג"כ שבא להורות בזה לאפוקי הא דדרשי' ענף עץ שענפיו חופין את עצו זהו רק לדרשא להורות הכוונה במין (דרך אסמכתא כו') ואינו מעכב וז"ש עבות כשר. ר"ל אף שאינו ענפיו חופין כו'):
הגהה מבן הגאון המחבר ז"ל:
לפי פי' של מר אבא זצ"ל הברייתא ככל האורך הנ"ל. דענפיו חופין ל"ב לכאורה יהיה מחולק עם הבהיר המובא זוהר סוף חלק א' דנקט ואם אין ענפיו חופין כו' אינו כלום עיי"ש הרי להדיא להיפוך מהנ"ל אולם דבלא"ה היה מוכרח לומר דהזוהר מחולק עם גמ' דידן שהרי לא הזכיר עבות כלל רק חופין כו' ואולי יש לדחוק שענפיו חופין כוונתו בעבות דוקא וחופין בעצמו לאו לעיכובא רק דקרא לעבות חופין ולזה נקט חופין את רובו דאין דין רובו בגמ' דידן כ"א לענין עבות. וראי' דבזוהר ויחי (ד' ר"כ ע"ב) לא נזכר כ"א עבות ולא חופין כלל. ענף דאיהו עץ עבות דאחיד לאבות כו' דעבות דא יעקב ע"ש וזהו דעבות הוא תלתא לפי' הזוהר משום שהוא נגד ג' אבות עכ"פ מוכח מזה דעבות הוא העיקר וע"כ לא הזכיר חופין כלל והכל א' עפ"י דברי מר אבא זצ"ל בגמ' דידן:
(עד כאן הגהה)
עוד הגהה מהנ"ל
וככל הנ"ל מצאתי כי"ק. אולם ידעתי שחסר הרבה דהלכתא זו זכיתי ללמוד ממנו בימי חרפי ועלומי בהיותי מסתופף בצלו צל החכמה נהירנא דהוסיף הרבה פלפול בזה וארשום מעט ממה שנשאר ונקלט בדמיון זכרוני. מה שדיבר אחר עמדו על בירור דעת רי"ו. והשתא דאתית להכא י"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן דחופין כו' ל"ב רק על עבות קפדינן והוציא ג"כ משינוי לשונות דברייתא. (דלכן לא תני גבי חופין א"ע דרך פסק דין חופין כו' כשר שאינו חופין כו' פסול כדרך דתני בברייתא בתרייתא גבי עבות כו' משום דחופין לא צריך כלל לגופא רק לסימן דעפ"י הרוב הוא כך ולכן זהו שכתב הרמב"ם ענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עצו דזהו לשון סימן וראי' ונמשך זה מלשון ברייתא קמייתא ליתן הוכחות וראיות על כוונת התורה דמ"ש ענף כו' הכוונה על הדס. וזהו לשונו הוא ההדס כו' פי' הוא ההדס הרמוז בתורה וסימנו שעליו חופין כו' אבל זה לא לעיכובא ומה שהוא לעיכובא כ' והתנה אח"כ וכגון שיהיו ג' עלין כו' (דפירושו עבות). דלשון וכגון הוא מעין תנאי הא דענפיו חופין כו' לא מתכשר בהכי לבד משום שזהו רק סימנא בעלמא רק עיקר הכשרו שיהיו ג' עלין כו' שזהו עבות המחויב מדינא ולשון כגון נמשך מברייתא בתרייתא עבות כשר כו' וממילא נשמע כל שהוא עבות והוא הדס בבירור אין להקפיד כלל על ענפיו שיהיו חופין כנ"ל וזהו דכתב הכ"מ על הרמב"ם לקמן בענין הפלוגתא דהגאונים ובה"ע דלהגאונים בעינן בכל אורך שיעור ההדס עבות ולבה"ע די רק פ"א ג' בחד קינא וכתב הטור דהרמב"ם כבה"ע. וכתב הכ"מ ע"ז שאינו מוצא מקום נסמוך לומר כן בדברי הרמב"ם שהרי דבריו סתומים כדברי הגמ'. היינו שיסוד בנינו דעבות לעיכובא הוא מברייתא בתרייתא. ובגמ' ליכא הוכחה דדי רק בפ"א ג' בחד קינא. שכיון שעבות מחוייב מדינא ודאי נא ניתן לשיעורין ובעי' ככל אורך שיעור ההדס ע"כ גם בדבריו אין הכרע לומר בבה"ע. (אבל לבה"ע א"ל דלא דייק כן מברייתא דעבות לעיכובא) אבל באמת עכ"ז דברי הכ"מ נעלמים. שוודאי בדברי הרמב"ם עצמו יש לסמוך שפיר דס"ל כבה"ע. דדי רק בפ"א ג' בחד קינא. והוא מפורש בפ"ד ה' ח' דז"ל שם ואפי' אין בכל בד ובד אלא שלשה ענין לחין כשרין כו' וזהו ממש כבה"ע. שלשון הרמב"ם בכל בד ובד ודאי קאי על ג' ההדסים. דבד מסתמא זהו עץ ההדס (וכמ"ש ב"י ריש סי' תרמ"ה דוגמא בד היוצא מן הענף. ואי בד הוא העוקץ נא שייך לומר בד היוצא מן הענף) וע"כ כתב בלשון רבים כשרים כו' משום דקאי על ג' הדסים כר' ישמעאל. והיינו אפי' אין בכל בד כו' פי' בכל הדם והדם אנח ג' ענין כו' וזהו ממס כבה"ע. אמנם אין סתירה להנ"ל מ"ש דא"ל כן להרמב"ם משום שדבריו סתומים כדברי הגמרא. וכיון דעבות לעיכובא א"ל דדי בפ"א כו' דמוכרח לומר דלהרמב"ם וכן לבה"ע הא דמכשרינן בפ"א ג' בחד קינא לא קאי אונשרו העלין ובכל הענף אין בו עבות דזה לא מסתברא להתכשר. דכיון דעבות לעיכובא בעינן ודאי בכל אורך ההדס. ועוד דאלת"כ למה מוקי תלמודא הא דנקט ובלבד שתהא עבותו קיימת באסא מצרי דוקא דלדידהו תיפוק להו דנשרו רוב קאי בכל אורך ההדס ונשתייר בו מיעוט היינו פ"א במקום א' ג' בחד קינא וזהו ובלבד שתהא עבותו קיימת במקום א' ג' בחד קינא דלדידהו די בזה א"ו לשניהם כיון דעבות לעיכובא בעי' ודאי בכל אורך ההדס. אלא דינא זה להם מבריי' דיבשו רוב עלי ונשארו בו נ' בדי עלין לחין כשר. וא' ר"ח ובראש כל או"א עכ"ל בגמ'. דאין לפרש הברייתא דנ' בדי כו' היינו בג' עוקצים מאורך ההדס היו עלין נחין. א"כ מה זה דא' ר"ח ובראש כאו"א. אלא נראה דהכי מפרשי ג' בד. היינו אף שבד נק' עץ ההדס עצמו כמו שהבאתי לעיל מהב"י בד היוצא מן הענף היינו לגבי עצם האילן מיקרי ענף עץ היוצא ממנו בד. אבל ענף ההדס כשהוא מובדל ונפרד מן הענין אז העלין היוצא ממנו מתייחס ג"כ ליקרא בד היוצא מן הענף והיינו קאי על ג' הדסים בכלל שיבשו ונשארו בו בכל הדם והדם ג' בדי עלין לחין פי' רק פ"א במקום א' ג' בחד קינא לחין כשר וזהו דא' ר"ח ובראש כאו"א היינו בראש כאו"א מן הג' ההדסים יהי' הג' העלין לחין משום שזהו הדר שנראה הראש לח. וזהו דוקא ביבשו דעכ"פ יש בכל אורך ההדס עבות. רק שהם יבשים ומתכשר בדיעבד משום שיש פ"א ג' בחד קינא נחין אבל בנשרו ודאי לא מתכשר בפ"א כו'. משום דעבות לעיכובא. (ולהגאונים י"ל דמפרשים הברייתא דיבשו בענין אחר. דג' בדי פי' ג' עוקצים והא דאמר ר"ח ובראש כל או"א. פי' שדי שיהי' הנח בראש כל עלה ועלה ולא צריך שיהיה לחות בעלין מעיקרו וזהו דכתבו בכל שיעור אורך הדס. פי' שיהי' אריכות דג' פעמים ג' בחד קינא נמשכים בכל שיעור אורך ההדס. היינו שיהי' פ"א למטה ובאמצע ובראש ההדס):
כל זה כתבתי מהמדומה שנשאר בזכרוני מעט מהרבה שדיבר בזה ואם ימצא בזה שאין הדברים מכוונים יתלו החסרון במיעוט הבנתי דברי קדשו זצ"ל. ע"כ הגהה: