אור ברסלב
דברי נחמיה אורח חיים שאלות ותשובות › סימן לח

דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

שאלות ותשובות · סימן לח

סימן לז

(לסי' תקנ"א)

מהרב הגדול חו"ב מפורסם כ"ש מו"ה שלמה מ"ץ דק"ק דובראוונע:

כבוד הרב הגאון המפורסם חסיד ועניו כ"ש מו"ה נחמיה נ"י:

אשר תמה כת"ר בתמי' מקויימת על מה שהביא בד"מ בשם תשובת מהרי"ל דמותר לרחוץ ראשו בחמין אבל לא פניו ידיו ורגליו ולדעת כת"ר נפל ט"ס בהעתקת הב"י. והאמת הוא כמו שהוא לפנינו בת' מהרי"ל הורו רבותי בצונן. דאל"כ אין הבנה לדבריו כלל ובהגה' רמ"א כתב כ"א ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן. ונרשם מהרי"ל ותשובת מהרי"ל וכנראה דהרגיש בזה וחזר בו ממ"ש בד"מ והעירני מעכ"ת לעיין בזה ומצוה ניישב עיינתי בזה ולדעתי אין כאן מקום תימה כלל. ושפיר מתפרשים דברי הת' כמו שהוא בב"י בלי שום הגהה ושיעור דבריו הוא לחוף הראש בע"ש חזון. ואח"ז כתב הורו רבותי ור"ל שזהו הוראת רבותי וכן הוא דרך כל האחרונים לכתוב תחילה ההוראה ואח"כ לציין מי בעל דברים בהוראה זו ומדכתב סתמא שיש לחוף הראש:

ודאי דחפיפה כדרכה קאמר בחמין שאין דרך כלל לחוף הראש בצונן שהוא מסבך את השער (עי' י"ד קצ"ט). ואינו דרך הנאה כלל ואח"ז כתב ועל הרגלים לא שאלתי ר"ל אי שרי בחמין. ולכאורה נראה דהקילו בראש מהא דאמרינן כו' ר"ל דהא דהורו לחוף הראש והיינו בחמין לא משום דאין מקום לאסור רחיצה בחמין כ"א בכל גופו:

אבל לא איברים מיוחדים דהא מצינו גבי אבילות אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור וכיון שכן לפי המנהג שכתבו הפוסקים ראשונים לאסור רחיצה מר"ח והיינו ודאי מטעם אבילות (לא מטעם מניעת תענוג כמו שהוא הטעם בת"צ). נראה דאף הכא ל"ש ואסור ג"כ רחיצה בחמין אפי' רק איברים מיוחדים כמו גבי אבל. אלא צ"ל דרק בראש הקילו ור"ל כיון דיש בזה ענין קולא אין לנו אלא במה שהקילו בראש דאין הנאתו כלל אלא בחמין גם הצונן מסבך השער וערבוביתא דרישא כו' (נדרים פ"א) ולצורך שבת הקילו בזה ואין ללמוד מזה גם בפניו ידיו ורגליו דאינו מעכב כ"כ ההנאה בין חמין לצונן והמה שוים בענין זה לכל הגוף. זהו ביאור כלל ד' הת'. ולזאת לא ידעתי מקום לקפידא לחול על רבינו הרמ"א ז"ל שלא הרגיש להגיה הורו רבותי בצונן כיון דמתפרשים ד' הת' כמו שהי' לפניו בלי שום הגהה אין מקום להגיה וכ"ז אף אם לפי ההגהה היו מתפרשי' יותר מרווח והי' הלשון יותר מתוקן כ"ז שלדעתי גם אחרי רואי גם הנוסחא שלפנינו אין שום הכרע לומר שהנוסחא שלפנינו אמיתי' ואדרבה לא יהי' מתוקן כ"כ דברי הת' הן בענין והן בלשון דלפי הנוסחא שלפנינו ביאור להת' הוא לחוף הראש בע"ש חזון ר"ל איך דינו ועז"כ הורו רבותי בצונן והי' מהראוי לכתוב ולא בחמין או בצונן דוקא דשריותא לחוף בצונן לא איצטריך להשמיענו ועיקר ההוראה לאסור החמין ולמה זה השמיט העיקר והכחידה תחת לשונו ועל הרגלי' לא שאלתי היינו אי שרי בצונן. ועז"כ ולכאורה נראה דהקילו בראש מהא דאמרינן כו' האי מהא דאמרינן הוא ראי' וטעם למה שהורו להקל בראש לא יתיישב כלל מ"ש דהקילו בראש כי איזה ענין קולא בזה להתיר בצונן (וכי לזה הוצרכנו להתיר רחיצה בצונן למקצת גופו ואיה איפוא מקום לחומרא זו וכמה טרח התה"ד למצוא מקום להחמיר רחיצה בצונן כל גופו וכמ"ש בלשון השאלה רחיצה בנהרות והתה"ד בעצמו המציא השאלות וכ"מ גם מלשון הת' כ"ש שיסתפק בזה אדונינו המהרי"ל ולשאול בזה פי רבותיו גם אחרי שהתירו לי בכחא דהיתרא לחוף הראש בצונן חזר ונסתפק על הרגלים ונצטער ע"ז שלא שאל גם ע"ז פי רבותיו וכתב ולכאו' נראה כו', כאלו אין כ"כ ברור להתיר גם הרגלים ולא הי' טעמם להקל בראש מהא דאמרינן שאפשר שאין משם ראי' רק אפשר מטעם אחר הורו להקל בראש ואותה הראי' אינה מספקת כ"א להקל בראש ולא ברגלים וזה תימה באמת כי אין ראי' מבוררת יותר מזו שגם באבילות שהוא מדין הש"ס שרי רחיצה בצונן מקצת גופו כש"כ בנ"ד שאינו אסור מדינא אפי' רחיצה בחמין כל גופו ואינו רק מצד המנהג מה מקום לחוש להחמיר אף רחיצה בצונן ומקצת גופו. גם מה שסיים בסוף ת' ההיא וכתב בשם הפרנס ורוחצין הראש סמוך לצה"כ. אף אם נאמר דדברי הפרד"ס אמורים למצוה בכל שבת כדי שיהי' ניכר שהוא רוחץ לכבוד שבת. וכמ"ש הרמ"א בס"י אבל מדהעתיקו המהרי"ל כאן ודאי משמע אבל כל שאינו סמוך לשבת ישנו חשש איסור רחיצה דאל"כ מה שאינו שייך הכא. וזה יצדק לפי הבנת רבינו הרמ"א ז"ל שהתירו לחוף הראש בחמין ויש בזה ענין קולא לפי המנהג לאסור רחיצה בחמין מר"ח. ומצינו באבל דאסור רחיצה בחמין אפי' מקצת גופו שייך לומר דאין להקל בזה רק לכבוד שבת אבל לפי הנוסחא שלפנינו תמה תמה אקרא דנראה לפי החמת אף אחרי שהורו רבותיו בכחא דהיתרא לחוף הראש בצונן וחזר והתיר המהרי"ל אף ברגלים בצונן הוא הכל צירוף לכבוד שבת אבל בחול באמת איסור רחיצה בצונן אף לחוף הראש לבד. והוא תימה רבתי ולא מצינו חומרא זו בשום א' מהאחרונים וא"כ הוא מה הנחת לט"ב עצמו כיון דאף מר"ח אסור אפי' להושיט אצבעו במים לפי המנהג שנתפשט בכל הגולה לאסור רחיצה מר"ח. לזאת מכ"ז נראה ברור דמשה אמת ותורתו אמת והבנת ת' מהרי"ל הוא כפי הבנתו בד"מ והשכותי מעליו את תלונת מעכ"ת. וברמ"א בהגהה נמשך אחרי ליקוטי מהרי"ל. כי גם בתשובותיו אין זה ממהרי"ל בעצמו רק איזה מלקט מאן דהוי ופסק כמ"ש בלקוטיו אי משום כי ידיו רב לו להכריע ואי משום שהמחבר לקוטי מהרי"ל הי' בעיניו יותר מוסמך לסמוך עליו מלסמוך על איזה מאן דהוא לא נודע מי בעל דברים ואי משום להחמיר כדרכו הטוב בדינים אלו. ומה שנרשם ע"ז מהרי"ל ותשובת מהרי"ל כאלו הם שפה א' ודברים אחדים אין אחריות המרשים עלי תא ואחוי לך בדברי האחרונים מצויים לרוב שכותבים עליו שטנה ולא נהגו בו סלסול לכתוב אף בפ"א**((ועיין מ"ז יו"ד רסי' מ"ח שכתב עליו ולא הבינותי כו' וע"ש כנראה שבנה עליו יסוד להוכיח דכוונת רמ"א מדרבנן ורק לאפוקי מהב"י שכתב רק ממנהגא ור"ל דבזה רש"י ורא"ש שוין עכ"פ עש"ך יו"ד סי' ס"ה סק"ו הביא לראי' שכ"מ ממה שנרשם כו'. ומ"ש הט"ז רסי' ל"ט שמה שנרשם במ"מ בה"ג הוא טעות י"ל דכוונתו שהוא ט"ס וכ"מ מדברי המ"ז שם ואולי בכ"מ שכותבין עליו כזה הכוונה כנ"ל וע' תשוב' ושב הכהן סי' נ"ה (דק"ט ע"ד) דמ' דס"ל דהמ"מ הוא מהרמ"א עצמו. וע"ש בריש הסי' שהעמיד יסוד עפ"י שמציין בהגה' מהרי"ק והגמי"י כו' ע"ש). עכ"ה:)** דרך כבוד שגם בזה וכיוצא או להתאמץ ליישבם כדרכם הטובים בהשגתם על איזה מהפוסקים האחרונים שקדמו להם. ולהפיס דעת כת"ר אפשר לומר שהי' לפניו הגי' ברמ"א אסור לרחוץ כ"א פניו ידיו ורגליו בצונן (ולא כמו שהוא לפנינו כ"א ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן). עיין פרישה שנראה שהי' לפניו הגירסא כנ"ל. וע"ז ציין בטוב תשובת מהרי"ל. ומה שציין גם מהרי"ל הגם שלא נזכר שמה פניו ידיו ורגליו האיסור בחמין הוא אתי' במכ"ש מראשו:

וההיתר בצונן לא איצטריכא לן וכנ"ל. ואם לא יתיישב בענין כ"כ לפי הגירסא הנ"ל מה שציין מהרי"ל ויקרו בעיני דברי המרשים אפשר לומר שציין מהרי"ל צ"ל בסוף הגהה זו שלדעתי מ"ש רמ"א ויש מקילין לחוף הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת הוא מלקוטי מהרי"ל וביאור לשונו מש"ש ובקושי מותר גם כה"ג. ר"ל אם יש קושי ודוחק והיינו למי שהורגל בזה כל שבת דודאי יקשה עליו שנותו את רגילותו בה"ג ר"ל גם בחמין. וע"ז סיים וגם הוא בעצמו עושה כן שאמר מאחר שהוא רגיל לחוף ראשו בכל ע"ש מתקרי חולי אצלו עכ"ל ונראה וודאי מהלשון דנהג היתר בעצמו לחוף בע"ש זה כהרגלו בכל השבתות דהנה ודאי בחמין זהו ביאור דברי הלקוטי מהרי"ל בלי ספק והיינו דעת היש מקילין בהגהה (וצע"ק שלא הביאו בד"מ ומטו בה בשם שמעתי מקצת בנ"א נוהגין) דוודאי אין לדחוק כלל לפרש לשון ובקושי מותר בכה"ג קאי על צונן והכוונה גם בצונן לא התיר מהרי"ל אלא בקושי (וכמו בקושי התירו ללחם אבלים ולבקר חולים בשבת). מלבד דאין הלשון מ"כ כלל והל"ל ובקושי התיר גם בה"ג. אא"ל כן כלל דא"כ גם מה שסיים שם. לכן הנהיג לבחורים גם הוא בעצמו עשה כן כו' קאי על חפיפה בצונן ואף לזה התנה כיון שרגיל כן כל השנה ולא זאת יש לאסור אף בצונן. והוא דבר שאינו דוודאי מותר אף באינו רגיל ואף בחול רחיצת אבר א' בצונן ואפי' בעט"ב קודם סעודה המפסקת לכ"ע וע"ז ציין מהרי"ל ואם ג"ז לא יתיישב אצל כת"ר לפסוק הציון בסכינא חריפא לשנים ולאחר את המוקדם אפשר לומר דכל הציון צ"ל בסוף כל ההגהה ומה שציין ת' מהרי"ל אף דשם בחמין ולא נזכר תנאי זה שרגיל בזה כל השנה א"ז קפידא כ"כ לפמ"ש שאפשר הי' לפניו הגירסא ברמ"א כדמשמע מהפרישה. נמצא דלא הוזכר ברמ"א איסור חפיפה בחמין למי שאינו רגיל (אף דמשתמע מכלל דבריו לא ר"ל בו מפורש לאסור נגד המבואר בת' מהרי"ל) אפשר לציין ע"ז כיון דעכ"פ מה שנזכר ברמ"א להדיא נזכר בתשובת מהרי"ל (עדיפא מיני'). עיין בפ"מ באשל אברהם ס"י. או נאמר דהי' לפניו הגרסא ברמ"א כמו שהוא לפנינו ובכדי שלא יסתרו מ"ש בת' מהרי"ל למ"ש בלקוטיו פי' דגם הוראת רבותיו להתיר בחמין הי' למי שרגיל בכך והמעתיק קיצר או שלא הרגיש בזה או שאפשר לומר דהציון על מקומו יבוא בשלום ובכדי שלא יסתרו דבריו בת' למ"ש בלקוטיו פי' דבאמת המהרי"ל חונק על הוראת רבותיו ומ"ש ולכאורה נראה דהקילו בראש הכוונה דהוא קולא יתירה לדעתו דהא אמרינן אבל פניו ידיו ורגליו ומנ"ל להקל בראש דאף שהוזכר פניו ידיו ורגליו ה"ה שאר אברים (ע' ב"י א"ח סי' שכ"ו). סוף דבר זכינו ליישב ד' הרמ"א בלי גמגום ואינו מתקבל אצלי לאמת הנוסחא שלפנינו בת' מהרי"ל (עם היות שמצאתי גם בסוף תולדות אדם להרשב"א נדפסו ת' מהרי"ל עד ס"י והנוסחא גם שם כמו בת' מהרי"ל שלפנינו) ויצאתי י"ח במצוה זו שהעירני כת"ר:

ידידו שלמה

תוכן העניינים

דברי נחמיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה