אור ברסלב
דברי נחמיה אורח חיים שאלות ותשובות › סימן כב

דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

שאלות ותשובות · סימן כב

סימן כא

(לסימן של"ב)

שאלה אם מותר למשוח בהמה בשבת בזעגעחץ או שפיגיענער לרפואה שהורה א' להיתר:

תשובה. הנה בגמ' ופוסקים וטוש"ע סי' של"ב לא מצינו שדיברו כ"א להריצה בחצר ולהעמידה במים. ומבואר בב"י דסה"ת וסמ"ג וסמ"ק והגמי"י כתב דאע"ג דדרש רבא הלכה כר' יאשיה. דוקא במריצה בחצר שרי ר"י שאינו ניכר כ"כ משום רפואה אבל להעמידה במים איכא הוכחה טפי ואסור וכ"פ במרדכי ססי' של"ד (ומשמע בסה"ת דז"א משום דפ' כתירוצא דרבינא שם ולא כדמסיק רנב"י אלא ס"ל דרנב"י לאו לתרוצי ברייתא דאין מעמידין קאתי אלא מלתא באנפי נפשה קאי (ולכן לא א' סתם כתנאי אלא א'). שחיקת סממנים גופא תנאי ר"ל שיש דבר בגזירה זו דתנאי הוא כו'). וכתב הב"ח דיש לכאורה להחמיר כן (לעצמו) וכ"פ בא"ז. וא"כ יש מקום לומר דאף לפ"מ דקיי"ל בטוש"ע (לדינא) כהרי"ף ורא"ש ורמב"ם דגם להעמידה במים מותר הבו דלא להוסיף עניני רפואות אחרים (בפרט) אותן שניכרים טפי לרפואה דכיון דלסה"ת וסמ"ג וסמ"ק והגמ"י ומרדכי ודאי אסור בכה"ג והרי לא מצינו חולק עליהם בהדיא בזה (וגם בלא"ה ידוע הכלל שאין מדמין בשבותין כו') והגם שמדברי הרי"ף ורא"ש (והובא באחרונים) שכתב הטעם להקל משום דברפואת הבהמה אין אדם בהול כ"כ ע"כ לא גזרינן משום שחיקת סממנים יש משמעות שגם בכל רפואה דבהמה לא גזרינן מ"מ כיון שאין הדבר מפורש קשה להקל נגד כל הני גדולים ורבים הנ"ל ובפרט שמלשון הרמב"ם וטוש"ע אין שום משמעות כלל להקל יותר מב' דברים אלו (ומדברי הגמ' ג"כ אין שום הכרע דכבר נתבאר הפי' לסה"ת ובאמת גם מד' הרי"ף ורא"ש משמע (קצת) שמפרשים כן אלא שמעצמן מדמין דין העמדה דברייתא דלעיל לדין הריצה. ואלו הוי ס"ל דרנב"י אברייתא דלעיל קאי לאוקמי בתנאי ה"ל למיתי עלה מכח דברי רנב"י ולפי"ז וודאי אין שום משמעות בגמרא להקל בשא"ד. ואף את"ל דלהרי"ף ורא"ש רנב"י אדלעיל קאי ופליג אתירוצא דרבינא שכן משמע פשטא דגמרא. וכן מוכרח מדברי המ"א סי' ש"ז סק"ד מדפ' דלא כתי' רבינא ע"ש וכ"ה בשו"ע מוח"ז רז"ל ססי' ש"ה סל"ז וכ"מ בהדיא שכן תופס הפי' המ"מ דכ"א מה"ש ה"ל. ומ"מ י"ל שהגמ' ידע לדמות ב' דברים אלו להדדי אבל אנו אין לנו ללמוד מזה לשא"ד. וידוע מ"ש המ"מ פיו ט"ו הובא מ"א סי' ש"ז סק"ז דאין מדמין דבר לדבר בשבותין ואין לך להתיר אלא מ"ש חכמים וע' מזה במיוחסות סי' קכ"ז:

וכ"ז להתלמד במק"א אבל בענין הרפואות דנד"ד הנה הא וודאי פשוט דאף לפ"מ דמשמע מרי"ף ורא"ש להקל בכל רפואות דבהמה היינו לומר שכ"ד שאין בו שום איסור מצד עצמו אלא שבאדם אף בכה"ג אסור לרפואה ומשא"כ בבהמה אין הרפואה גורם איסור אבל דבר שיש בו איזה איסור מצד עצמו בלי לרפואה ודאי אין הרפואה גורם היתר שהרי לא התירו שום שבות משום הפסד ואף בשבות דשבות הרבה אוסרים ופסק המ"א ומוח"ז רבינו ז"ל סי' ש"ז סי"ב וסי' של"ד ס"ב שאין להקל כ"א בהפסד גדול דוקא ואף היכא דאיכא צער בע"ח (דאורייתא) לא הותר טלטול מוקצה להרמב"ם ומ"א סי' ש"ה סקי"א (אלא שי"ח עא"ר וח"א וכ' מוח"ז רז"ל לסמוך ע"ז בהפ"מ דוקא):

והנה המשיחה בזעגעחץ י"ל שיש בזה איסור מירוח דאורייתא דז"ל הרמב"ם (פי"א ה"ו) הממרח רטי' כ"ש או שעוה או זפת וכיוצא בהן מדברים המתמרחין עד שיחליק פניהם חייב והובא בשו"ע מוח"ז רבינו ז"ל בסי' שי"ד סכ"א ובס' א"ר שם סקי"ח כתב בשם ראב"ן חלב ושומן דינו כשעוה ואף ברוק מ' מפרש"י ור"ן פ' כ"כ (דקכ"א סע"ב) שיש בו מירוח (ומש"ש אשוויי גומות אולי זהו ג"כ שייך למירוח עיין לשון מוח"ז רבינו ז"ל סי' שי"ד סכ"א (וסי' שכ"ח ס"ל ויחליק הגומות כו') ומעין במירוח דתבואה למעשרות עיין פי' הרע"ב פ"ד דפאה מ"ו ופ"א דמעשרות מ"ו (ועיין תוי"ט פ"א דפאה מ"ו). וכ"ה ברש"י בכורות די"א רע"ב אך שיווי גומות שברמב"ם מבואר שם רפכ"א דזהו משום חורש:

(או בונה כו'). ולכאורה גם בשפיגינער י"ל שמחלקים וצ"ע דא"כ גם שמן כו' עיין סי' שכ"ז):

וא"כ נראה לכאורה דה"ה בזעגעחץ ולפי"ז גם בשפיגינער עם שלפה"נ ודאי לא שייך בי' משום מירוח (דאורייתא) מ"מ מדרבנן יש לומר דשייך גזירה אטו דזעגעחץ. כמו גבי סתימת חבית נקובה דבשעוה יש מירוח דאורייתא במשנה דפ' חבית (קמ"ו). ובשמן אסור מדרבנן לרב בגמ' (שם ב') דגזרינן משום שעוה כו' וה"ה הכא אך באמת אין להחליט כ"כ דיש בזעגעחץ משום מירוח דלשעוה וזפת אפשר ל"ד. וחלב ושומן לפ"מ שראיתי בראב"ן עצמו סי' ש"פ שכתב וז"ל לא יתן עליה שעוה כו' ולא חלב ולא שומן כדתנן כו' שעוה כו' ובגמ' מישחא רב אסר כו' עכ"ל נראה דר"ל שחלב ושומן נלמד ממישחא שבגמ' ולא משעוה ועיין ב"י סי' שכ"ז בשם הגמי"י דחלב ושומן רק מטעם נולד כו' (ואולי גם בא"ר יש לדחות דמ"ש דינו כשעוה ר"ל רק לענין הדין דעכ"פ איסורא דרבנן איכא כו'). וברמב"ם פכ"ג הי"א איתא בהדיא משומן רק משום גזירה דשעוה. ונקטו במקום מישחא שבגמ' (ובס' ח"א כל"ה ס"ד כתב בחלב חייב ושומן דלג ע"ש ונראה דהיינו משום שיש סתיר' בזה מרמב"ם לראב"ן שבא"ר. ובנ"א שם כתב שברמב"ם ט"ס וצ"ל שמן. אך ראיתי בס' מעשה רוקח שכתב שבכל הנוסחאות הגי' שומן ומראב"ן אין סתירה כנ"ל. וא"כ ה"ה חלב רק גזירה כו') ואולי י"ל דס"ל דפי' מישחא הוא מלשון משיחה וכולל גם שומן (ונקטי' לרבותא). ונראה דה"ט דמוח"ז רבינו ז"ל שם בסי' שי"ד שכתב בשומן או בשמן כו' ולקח שומן מהרמב"ם הנ"ל וגם בענין רוק שבפ' כ"כ הנ"ל לפמ"ש הרמב"ם רפכ"א ה"ב לא אתינן עלה משום מירוח כלל אלא משום אשוויי גומות. תולד' דארוג) וגם ברש"י ור"ן יש עירוב ענינים אלא ע"ש וכן בטוש"ע סי' שי"ו סי"א. רק במ"א שם סקכ"ד משמע דפשיטא לי' שיש ברוק משום מירוח ע"ש וצ"ע ובד' מוח"ז רז"ל לא מצאתי כעת דין זה דרוק כלל וצ"ע ואם יונח שאין בזעגעחץ משום מירוח דאורייתא גם מדרבנן אין לאסור. ונ"ד לשמן דגבי חבית דש"ה דאורחי' לסתום פעמים בשעוה. לכן גזרינן שמן משום שעוה. ומשא"כ כאן אם יונח שהמציאות הוא שבכל משיחות הבהמה שנוהגין למשוח לרפואה אין בהם דבר שיהא בו משום מירוח דאורייתא ל"ש גזירה ג"כ. אמנם זאת מובן עכ"פ דעם היות שאין להחליט בזעגעחץ שיש בו מירוח אין להחליט ג"כ להיפוך. ובשגם דמפשטא דלישנא דהרמב"ם פי"א הנ"ל שכתב וכיוצא בהם מדבריה המתמרחין כו' היה נראה דגם כעין זעגעחץ נכלל בזה (וכ"ש לפ"מ שנרשם בשו"ע סי' שי"ד סי"א בשם הערוך דמריח' סיכ' משיח' כו' הכל ענין א' הוא הרי בזעגעחץ ודאי שייך סיכה משיחה כו' חלא שצ"ע דהא גם בשמן ודאי מצינו לשונות אלו הרבה במקרא וגמ' כו'). ואם יונח שיש בזעגעחץ מירוח דאורייתא ממילא נראה דגם בשפיגענאר וכה"ג אסור משום נזירה דזעגעחץ כיון שדרכו בכך כו' וה"ז דומה לשמן דגבי חבית כנ"ל וכ"ז אף אם הזעגעחץ וכה"ג הן מוכנים לכך מאתמול וא"ל הוכנו הרי בלא"ה יש בהם איסור מוקצה שהרי אינם מאכל ולא כלום וכבר נת' דגם מוקצה לא הותר משום הפסד ואף לא משום צער בע"ח דאורייתא (א"ל בהפ"מ דוקא כו' כנ"ל ובנ"ד א"י כו'):

ועוד יש מקום להחמיר דהא לכאורה יש סתירה בדיני' אלו שבשו"ע מיני' ובי' תוכ"ד שתחי' מתירי' רפואו' מטעמא דבבהמה אין אדם בהול כ"כ להרי"ף ורא"ש ותוכ"ד הובא ד' המרדכי בשם ראבי' ביש ספק שתמות דמותר להקיז ע"י עובד כוכבים מטעם דאדם בהול כו' (ואי לא שרית לי' כו') וע"כ אם נזווג ד' הרי"ף ורא"ש עם ד' המרדכי צ"ל דבגמ' כאן מיירי הכל באין חשש שתמות בזה אמרי' אין אדם בהול כו' ובאמת הן הם ד' הט"ז סק"ג שכתב בהדיא דלהמרדכי צ"ל דהא דיכול להריצה הוא באין חשש מיתה ולפיכך נא החמירו שם. אלא שבא"ר תמה ע"ז והפ"מ מגי' בט"ז ונדחק מאד ועיקר התמי' לפה"נ היינו איך כ' לפיכך לא החמירו דמשמע אם יש סכנת מיתה אסור להריצה הרי אז יש הסברא דמתוך שבהול אי לא שרית כו' (ולשון התמי' שבא"ר לא ח"ש כ"כ לפענ"ד כו' ע"ש. והנה לפ"ז הדין נותן דלעולם מותר אלא שהטעמים חלוקי' מהיפוך להיפוך דבדליכא ס' מיתה אין בהול כלל (יותר מרפואה קלה באדם) ולכן ל"ג שיטעה וביש ס' מיתה בהול מאד כו' וגזרינן שיעשה במזיד בעצמו כו' והוא דבר תמוה הכי ליכא מציאות ממוצע בזה כו' ועו"ק באמת לפי"ז מנ"ל להרי"ף ורא"ש להמציא סברא חדשה לחלק בין אדם לבהמה דברפואת בהמה אין אדם בהול כו' דילמא באמת הברייתא מיירי ביש ס' וההיתר מטעם דאי לא שרית כו' ור' יאשי' ות"ק בפלוגתא דחכמים עם ר"י דגבי בכור (פסחים י"א ב') שבמרדכי קא מיפלגי לכן נלפענ"ד דלדינא (עכ"פ) ד' הט"ז נכונים והוא דבאמת דברי ראבי' שבמרדכי צ"ע דאי' מצינו כה"ג לגזור אי לא שרית ע"י עובד כוכבים יעשה בעצמו במזיד משום הפסד הרי גם בדליקה (דבהול יותר) אין או' לעובד כוכבים כבה כדתנן בפ' כ"כ (קכ"א) ואפי' בהצלה בהיתר אסרו יותר מג"ס משום שהסברא להיפוך דמתוך שבהול יבא לכבות בשוגג כדאית' שם (קי"ז). ומה"ט אין אומרי' לעובד כוכבים כבה אף למ"ד מלאכה שא"צ לגופה מדרבנן וה"ז שבות דשבות בהפ"מ עכ"ז אסור מטעם הנ"ל ע' מ"א ושו"ע מוח"ז רז"ל סי' של"ד סכ"א סכ"ד ורק גבי מת אמרינן להיפוך מתוך שבהול אי לא שרית אתי לכבויי בפ' כירה (מ"ג סע"ב) וכתב התוס' שם בהדיא דדוקא במת שמצטער ביותר חיישינן שיעשה במזיד אבל בממון לא חיישינן לזה ואדרבה אי שרית מטרדתו יעשה בשוגג כו' (והא דבר"פ כ"ד במי שהחשיך אמרינן שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי לא שרית כו' עמ"ש שם בזה הר"ן בשם רמב"ן וצ"ע עוד בפוסקים) והראי' שהביא ראבי"ה מפ"ק דפסחים (י"א) דאמרי' אי לא שרית כו' ע"ש בפרש"י שכתב דשוב אין נזהר כו' דסבר שהכל שוה עכ"ל וא"כ אין ראי' לנד"ד דע"י עובד כוכבים וע"י עצמו לא יסבור דהכל שוה ולמה יבוא לעשות בעצמו גם אפשר כהן בבכור שאני דחשודין הן ע"ז כדאיתא בבכורות (ל"ה) וביו"ד ססי' שי"ד גם הלשון דאיתא שם לרבנן כ"ש דאי לא שרית כו' (ולא אמרינן אדרבה אי לא כו') משמע דרבנן לד' ר"י קאמרי הכי לדחות החששא שלו לדבריו כו' ולדידהו בלא"ה ל"ג כלל שם הא אטו הא מאיזה טעם שיהי' (ועיין בסוגי' דבכורות (ל"ג: ל"ד.) דגם במקום שעושה מום י"ל הוי דבר שאינו מתכוין גם הוי מטיל מום בבע"מ כיון שאחזו דם ולדינא קיי"ל ביו"ד ססי' שי"ג דיקיז (אפי' במקום שעושה מום רק שלא יכוין כו'). וכיון דהראי' לא מכרעא לפה"נ ומסברא הי' נראה דל"א בחשש הפסד בהמה דבהול כ"כ דאי לא שרית כו' וכנ"ל בשם התוס' אלא שבאמת בדין זה דאדם בהול דלפעמים אמרי' שמתוך כך אי שרית כו' ולפעמים א' להיפוך אי לא שרית ואין אדם מעמיד כו' יש מבוכה וסברות דעות וחילוקים דקים בפוסקים שבסי' רס"ו שי"א של"ד. עי' בטור וב"י סי' של"ד וקו"א מוח"ז רז"ל סי' רס"ו לכן בגוף הדין שיצא מפי ראבי"ה והובא במרדכי בלי חולק אשר ע"כ נקבע בשו"ע בסתימות אין לפקפק אבל הבו דלא להוסיף ללמוד מזה למציאות אחרים ומעתה שפיר קאמר הט"ז דכיון דזה וודאי נלמד מדברי המרדכי דאדם בהול על מיתת בהמה וד"ז נזכר בגמ' דפסחים בין לר"י ובין לרבנן (לפי פשטא כו'). לכן בדין מריצה שנתבאר בט"ז סק"ב עפ"י דברי הרי"ף ורא"ש דטעם ההיתר משום דאינו בהול כו' ע"כ זה באין ספק מיתה אבל ביש ס' מיתה וודאי אין להקל כיון דטעמא דרי"ף ורא"ש ליכא בהא ולבוא ע"ז מטעמא דראבי"ה ומרדכי כבר נת' דאין לנו ללמוד מדבריו למציאות אחרים אך הא"ר כתב עוד דבתוס' נז' בהדיא בדין זה שמא תמות כו' ומ"מ נלפע"ד דמתוספתא זו באמת יש סעד לדעת סה"ת וסיעתו דלעיל דלפי"ז באמת איירי בברייתא שבגמ' בדין זה בין היכא דאיכא ס' מיתה ובין ליכא דהכל שוה ומותר לר"י וא"ש מטעם שאינו ניכר שהוא לרפואה כו' ונמצא כה"ד דבמציאות דנד"ד שהוא דבר הניכר לרפואה אם יש ס' מיתה דאזיל לי' גם טעמא דרי"ף ורא"ש ודאי דאין להקל נגד דברי סה"ת וסיעתו ולכן אף ברפואה שאין בה שום איסור מצד עצמו אסור מגזירת שחיקת סממנים וברפואה שיש בה איסור מצד עצמה כבר נת' שאין להקל אף לרי"ף אף בדליכא ס' מיתה (ולסמוך על סברת ראבי"ה בזה כבר נתבאר דאין לנו כו'):

וע"ד החקירה שבפ"מ ברפואות ע"י סממנים והניח בצ"ע ל"ש לכל הנ"ל דאף בליכא ספק מיתה ולרי"ף ורא"ש דל"ג בכה"ג בכל רפואה שאין בה שום איסור מצד עצמה משום שח"ס. מ"מ י"ל דהיינו דוקא ברפואה שלא ע"י סממנים כלל דבזה הגזירה אטו שח"ס גזירה רחוקה היא. (וכעין גזירה לגזירה). אלא שמ"מ באדם אף בכה"ג אסור א"ל בחולי שלעולם אין עושין הרפואה ע"י סממנים כבסי' שכ"ח סמ"ג אבל כל שלפעמים עושין ע"י סממנים אז אף שלא בסממנים אסור כדאיתא שם סמ"ב ע"ש בט"ז סקכ"ח ומ"א סקמ"ז. בכה"ג מקילי' בבהמה. (דבהכי הוי הך דהעמדה במים ומריצה כו'). אבל ע"י סממנים אף בשחוקים מאתמול שלפה"נ אין בזה שום איסור מצד עצמה (וכמו בבשמים וכה"ג השחוקים או אפי' רק מרוסקים מאתמול דמותרים כבסי' שכ"א וכן בזיתים וענבים שנתרסקו מע"ש כו' בסי' ש"כ ס"ב). מ"מ לרפואה יש לומר דאסור דבזה גזירת השחיקה קרובה ושייכא יותר. ובאמת מלשון הרי"ף כ' בזה"ל דאין אדם בהול כ"כ כו' דליתי סממנים משמע אבל אי מייתי סממנים באמת אסור אלא שהרא"ש כ' בזה"ל דאין אדם בהול כו' דניחוש לשחיקת סממנים לפי"ז יש לומר דגם ע"י סממנים ל"ג לשחיקה כו' והב"י העתיק לשון זה בשם רי"ף ורא"ש (שלא נחית לדקדק זה) ואחריו נמשכו הט"ז ומ"א בלשונם (ולכן נ' הפ"מ דמשמע להקל וג"כ לא נחית לדקדק בחילוף לשונות הנ"ל) ומ"מ כיון דלשון הרי"ף מוכרע כנ"ל יש לומר שגם הרא"ש כוונתו עד"ז כו' ומה שרמז לעיין ברש"י נראה דהיינו לחומרא דמדכתב רש"י דל"ג שאר רפואות אטו שח"ס. אפשר שר"ל שרק שאר רפואות (שלא בסממנים) ל"ג כו'. אבל ע"י סממנים גופא גזרינן לשחיקה כו' (אלא שלענין הפלוגתא דסה"ת הנ"ל יש לדייק מרש"י לקולא מדכתב בלשון כולל שאר רפואות משמע דל"ד במריצה. (וכה"ג דוקא) שאינו ניכר כו'. אלא כל שאר (שזולת סממנים כו') ל"ג כו':

ונמצא מכל הנ"ל מובן שברפואות הבהמה יש צדדים וחומרות כמה מדרגות. זה למעלה מזה. א' לחוש לסה"ת וסיעתו כיון דלא חולקים בהדיא זולת בהעמדה במים כו' וזולת זה י"ל דהכל אסור (לכ"ע) ב' ע"י סממנים. [הגהה. ופרט זה לכאורה ל"ש לנד"ד. אך אפשר שפיגענאר שוחקים בו סממנים גם זעגעחץ אפשר נעשה ע"י שחיקה או שאר איסור כו' דאם יש בעשיית הזעגעחץ וכה"ג שום איסור לכאורה ה"ז כסממנים כו' דמ"ש ואף שאין דרך בה"ב לעשות הרי גם מיקסטור וכה"ג אין עושין כ"א באפטייק ואפ"ה נראה דחשיב סממנים דגם באין דרך לעשות ע"י סממנים אחרים לא נכלל בדין דסי' שכ"ח סמ"ג הנ"ל. גם י"ל לפי מ"ש הרי"ף דנ"ח דליתי סממנים כנ"ל היכא דחזינן עכ"פ מייתי (נד"ד) יש לחוש שיביא אחרים ג"כ כו' וצ"ע]. ג' ביש ספק מיתה (זולת בהקזה ע"י עובד כוכבים לבהמה שאחזה דם כו'). ד' ברפוא' שיש בה איזה איסור מצד עצמו (והיינו שאם במשיח' בזעגעחץ וכה"ג במה שמושחין לפעמים יש מירוח אז גם בדבר שאין בו מירוח נראה דאסור המשיחה מדרבנן אטו אותה משיחה כו'. וגם מצד מוקצה כו'):

תוכן העניינים

דברי נחמיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה