דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
שאלות ותשובות · סימן יח
מה שכתב להרב הנ"ל עוד מענין הנ"ל
הנה בתר"י פ"ז דברכות מבואר דבב' סעודות הראשונות אינו יוצא במיני תרגימא (לכ"ע) אלא שפי' הטעם משום קידוש במקום סעודה וא"כ לא קיי"ל כוותי' לפמ"ש הטוש"ע סי' רע"ג ס"ה כהגאונים ע"ש אמנם בטוש"ע ססי' רע"ד מבואר ג"כ בהדיא דאינו יוצא בסעודות שחרית וערבית והוא מד' התוס' ורא"ש פ' ע"פ (ק"א.) ומטעם הסעודות עצמן שהם עיקר כבוד שבת (ע"ש בתוס') ולא פליגי על הגאונים הנ"ל כמ"ש הב"י סי' רע"ג ע"ש. והן אמת דלכאורה צ"ע שהרי מצד הסעודות עצמן מבואר בהדיא בתוס' ורא"ש שם שלא הי' רבה מקפיד אלא קפידתו הי' רק מצד קידוש במקום סעודה וכדאיתא בגמרא) וא"כ אי ס"ל כהגאונים הנ"ל למה להם לדחוקי בלשון טעימו מידי ולאפוקי מפשטא כו' וצ"ל בדוחק דכיון דסוף סוף מצד הסעודה עצמה בעי פת אף דהי' אפשר למחר מ"מ דמאחר שהוצרך ע"כ להזקיקם לטעום בשביל הקידוש שוב מסתמא ראוי שיצאו י"ח ג"כ ידי הסעודה ולא יצטרכו לקיים למחר הג"ס כולם. או שנאמר דאף הגאונים לא אמרו כ"א בשגומר סעודתו במקום אחר הלילה עכ"פ אבל כשאינו אוכל פת בלילה כלל לא יצא ידי חובת קידוש במ"ס. וכ"ז דוחק ואילולי דברי הב"י לכאורה הי' נראה יותר דבאמת תוס' ורא"ש פליגי אסברת הגאונים הנ"ל (ואולם הגאונים ס"ל דבאמת טעימו משמע דבר מועט ומזה הוציאו סברתם כו' עבה"ג) ומ"ש התוס' (ורא"ש) שהם עיקר כבוד שבת היינו ג"כ מצד הקידוש שבהם. וכ"ד התר"י הנ"ל (או דס"ל דגם בלי קידוש הוי בעי' פת מצד חשיבות ב' סעודות הללו מצד עצמן אלא שזה הי' אפשר להתקיים למחר ומצד קידוש במקום סעודה בעי' שחשיבות סעודות אלו יהי' בעת הקידוש דוקא) אמנם לדינא לנד"ד י"ל דאין נ"מ דגם אם לו יהא כן לא הי' לנו לפסוק בפשיטות כד' הגאונים הנ"ל אם התוס' והרא"ש פליגי ע"ז וגם תר"י כנ"ל (וע' ת"י יומא ע"ט:) ועכ"פ אין לזוז מפסק הטוש"ע ססי' רע"ד הנ"ל אבל אין לדחוק שאין הכוונה שם כ"א שיהיה ב"ס עכ"פ בפת אבל אין מוקדם ומאוחר כו' וערבית ושחרית לאו דוקא (וכאשר באמת ערבית ל"ד לפי' הב"י הנ"ל דא"כ ודאי קשה למה להם לדחוקי בלשון טעימו כו' ואין להאריך. דבאמת גם מסימן קפ"ח משמע כן והוא יסוד ומקור דין זה: