אור ברסלב
דברי נחמיה אורח חיים שאלות ותשובות › סימן יד

דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

שאלות ותשובות · סימן יד

סימן יג

(לסי' רי"ט)

תשובה. הנה בעיקר הדין למעשה נראה ודאי דשפיר עביד מר (שבירך ב' הגומל) שהרי גם בשו"ע ס"ו פסק כהטור (דיברך כ"ז שירצה) מעיקר הדין רק נכון שלא לאחר ג' ימים וכ"ש בנ"ד שטעמו היה מקודם שחשש אולי עדיין לא נתרפא לגמרי א"כ אפי' לכתחילה נכון כו' (ואולי מקום הספק שנו הוא שחושש אולי גם עתה עדיין אינו בשלימות כו' ואין לדבר גבול וסוף ולא ניתנה תורה למה"ש. ודב"ז לא מצאתי כ"א בע"ז ובא"ר בשם מ"כ וגם שם לא אמר כ"א עד שילך על בוריו כו'. גם א"כ לכאורה מה הועיל בברכתו על נס ב' עתה כו' גם בלא"ה נמי צ"ע שראיתי בעיקרי דינים רסי' יו"ד מסתפק אם יוצא בברכה א' על כמה נסים) וגם מצד צירוף נס הב' ג"כ נכון קצת וית' להלן אך מה שבא ע"ז מכח תשו' רדב"ז אין דרך מבוא הראי' משם ולכאו' כוונתו דהא דפשיטא לי' לכת"ר דגם על נם שאינו יוצא ממנהג העולם כגנבים מברכים ב' הגומל בשם ומלכות ממ"ש האחרונים ססי' רי"ט דעכשיו נוהגין כו' ועא"ר אלא שחשש אולי כעין נד"ד (עצם בגרון) גרועה ולא נכנס כלל בגדר נס אף לא כגנבים וכה"ג ע"ז הביא מרדב"ז דמשמע לי' דהפלוגתא שהביא משם הראב"ד הוא מעין הפלוגתא דריב"ש ורד"א שבשו"ע ססי' רי"ח שע"ז פסקו האחרונים דמברך ב' הגומל וס"ל מצד הסברא דנד"ד דומה לנפל אבן סמוך לראשו ואינך שברדב"ז בשם הראב"ד שם. ולפי"ז נשמע דבנפל אבן ואינך דשם ס"ל לכת"ר לברך ב' הגומל (ומצאתי לו חבר בזה בעל ח"א כלל ס"ה ס"ד) ולפענ"ד אין זה מוכרח ותחי' אומר דגם בכעין גנבי וכה"ג צ"ע למעשה דגם אלו היה פלוגתא מפורשת בזה קשה קצת לומר שנהגו לברך למה לנו לזוז מהכרעת הרב"י בשו"ע (וסתימת רמ"א) לברך בלי שם ומלכות בפרט בספק ברכה לבטלה וחומרי ל"ת כו' בשגם והוא העיקר דנהגו דבאמת אין המנהג כן בסתם גנבים וכ"ש שבאמת דברי הריב"ש שאין לברך הרי ממש"ש וכ"ש הנעשה לו נס כו' משמע דמיירי בענין שחשיבא נס שצריך לברך על נסו אח"כ כשיגיע לאותו מקום ובשלמ' בשו"ע בססי' רי"ח דס"ל דהריב"ש חולק וס"ל דכעין גנבי מברכים גם ב' שעשה לי נס אח"כ כו' שפיר אבל לפמ"ש המ"א שם שגם הריב"ש מודה באותה ברכה דאח"כ דל"ש בגנבי וכה"ג לכאו' אין הבנה לד' הריב"ש דמה שא' כת"ר דלהמ"א האי וכ"ש כו' ענין בפ"ע ולא קאי אדלעיל לא נראה כלל גם מ"ש הפ"מ סי' רי"ט סק"ט דקאי אארי' ומיהו גנבי בלא כ"ש כו' ג"כ דוחק גדול דודאי משמע דהכל קאי אכולה מילתא דלעיל (וגם הרי גם בתחי' גבי גנבי סיים וכיוצא בנסים אלו הרי הכל נסים כו' כמ"ש הא"ר) אלא נראה דמחוורתא דהמ"א ס"ל שהריב"ש ע"כ מיירי גם בגנבי בענין שהי' בו נס יוצא ממנהג העולם (וכמ"ש ג"כ המה"ש) והוא דפי' יוצא ממנהג העולם אין ר"ל שאופן מציאו' הנס הוא בדרך היפוך הטבע בגילוי כעין קי"ס וכה"ג (דלא מ"כ מעובדא דרבא כמ"ש בס' נ"א). אלא הכוונה שלפי מנהג העולם הי' בזה סכנה ואז ממילא כשניצול נקרא נס שיצא מחשש סכנה שבנוהג שבעולם וזהו כונת המ"א סי' רי"ח סקי"א במ"ש כגון שנפל עליו ארי' כו' שבא לפרש פי' יוצא ממנהג העולם שבשו"ע שהוא ע"ד הנ"ל ולאפוקי דלא נימא שר"ל בכענין קי"ס דוקא וא"כ גם בגנבי ושודדי לילה שבריב"ש ודאי יש מציאות שהי' בו ס"נ לפי מנהג העולם משא"כ סתם גנבי י"ל שאין בזה חשש ס"נ לפי המנהג שבעולם וכמ"ש בנ"א שם (אלא שלפי"ז דוחק מ"ש הרד"א ושו"ע ובא לידי סכנה כו') ויותר נראה די"ל דהאי גנבי שבריב"ש ר"ל ליסטים דומי' דשודדי לילה וכמו מש"ש בתחי' גבי הולכי מדברות וא"כ ה"ה מ"ש אח"כ אם גנבים הכל ר"ל ליסטים ועפי"ז מדויקים דברי המ"א שם סקי"ב במ"ש ומ"ש בשם הרב"י בשם ריב"ש היינו לומר בשנעשה לו נס צריך לברך גם הגומל דמשמע שבא לומר דרק זה השמיענו הריב"ש דכשנעשה לו נס ובענין שמברך עליו שעשה לי נס כו') אז מברך גם הגומל (בשעת הנס) ולפי' הפ"מ הרי יותר שמעינן מדברי ריב"ש שגם בגנבי וכה"ג שאינו נק' נס לענין ברכה שעשה לי נס מ"מ יברך הגומל וזה ה"ל להמ"א למימר ובקצרה דמ"ש הריב"ש היינו רק לענין ברכת הגומל (וה"ל לפרש החילוק בין ברכת הגומל לברכת שעשה לי נס כו' משא"כ עתה עיקר חסר:

וצ"ל בדוחק שכוונת המ"א בזה לתרץ קושי' הא"ר) א"ו משמע דבאמת לא ס"ל כלל לחלק בין ברכת הגומל לב' שעשה לי נס אלא דהריב"ש מיירי בגוונא שנק' נס ואז שייכים ב' הברכות ומשא"כ בדבר שהוא בטבעי העולם גם הגומל אין מברכים. וכ"מ בהדיא מדבריו סי' רי"ט סק"ט שכ' וכשיגיע למקום כו' דמשמע דקאי גם אננבי ושודדי לילה שבשו"ע שם אע"כ דהתם מיירי בגוונא שהי' בו ס"נ לפי מנהג העולם כו'. ובהכי יתורצו ג"כ דברי הלבוש שבססי' רי"ח וססי' רי"ט שנראים כסותרים זא"ז כמ"ש הא"ר בשם מי"ט. וצ"ל ג"כ דבתרי גווני גנבי מיירי וכו' ע"ד הנ"ל (ואילולי דמסתפינא הייתי אומ' שט"ס במ"א ססי' רי"ח במ"ש וכ"מ בב"ח וצ"ל בלבוש) וכ"מ עוד מדברי המ"א שם סק"י במ"ש ונ"ל דמי שהלך בדרך ובאו עליו ליסטים להרגו כו' ור"ל דבכה"ג יש לצרף הדעות שבס"ז עם הדעות שבס"ט. ולמה א' שבאו לסטים להרגו ולא גנבי סתם אם לא דס"ל דבהכי מיירי בס"ט ומעתה לפ"ז ודאי פשוט דגם מאי דסיים דעכשיו נהגו כו' איירי הכל בענין שנק' נס לענין ב' שעשה לי נס כו' ואשמעינן דנהגו לברך בכה"ג גם הגומל וכריב"ש וכנ"ל דבזה לבד פליגי והא"ש מ"ש שכ"נ עכשיו דאפשר כן המנהג דלא כהאומ' דרק אותן הד' שבפסוק וגמ' מברכים הגומל אלא גם אשאר נסים מברכים גם הגומל אבל אי קאי גם אסתם גנבים הדבר תמוה דודאי נראה שאין המנהג לברך הגומל בכה"ג (אפי' בלי שם ומלכות) ומעשים בכ"י ופוק חזי כו' ונראה דגם מוח"ז רבינו ז"ל בסידור פרק י"ג סוף ה"ז במש"ש כל שהי' חשש ס"נ כו' כוונתו להטיל תנאי ולומר שלא בכל גנבי איירי אלא רק כל שהיה ס"נ (לפי מנהגו ש"ע כו' כנ"ל) והנה לפי"ז לכאורה אין מקום להביא ראי' מד' הרדב"ז הנ"ל דאם נאמר שנפילת אבן סמוך לראשו ואינך דשם דומה לסתם גנבי הרי לפי"ד השו"ע האמת שיש בזה פלוגתא לענין ב' הברכו' והכריעו בשניהם נברך בלי שם ומלכות ולפ"ד המ"א לכ"ע בכה"ג א"צ לברך כלל גם ב' הברכות ולומר (מבחוץ) שהנך דשם דומה לגנבי ושודדי לילה שבס"ט שיש בהם ס"נ אשר להמ"א בכה"ג המנהג לברך (ב' הברכות) זו מנלן (כיון דלהמ"א לפי הנ"ל לא נמצא בזה פלוגתא בב"י ושו"ע כ"א לענין ברכת הגומל והתם הפלוגתא לענין ברכת הנס כו' וא"כ ע"כ ענין אחר הוא לכאורה) אך שבתי וראיתי די"ל כיון דלהמ"א בגוונא דסתם גנבי אין עולה על הדעת כלל להקרא נס (לענין ב' הנס) והרי התם בראב"ד שברדב"ז פליגי בזה ע"כ לומר שאלו דומים לגנבי שיש בהם ס"נ וכה"ג (אלא דהתם פליגי גם בכה"ג לענין ב' הנס ולדידן לא הובא פלוגתא בזה לענין ב' הנס) והרי קיי"ל בכה"ג דנהגו לברך (גם) ב' הגומל גם עם היות שבדעת הי"א נראה יותר פי' הנ"ל (וכמ"ש מה"ש ודלא כפ"מ) אבל הרי הב"ח ססי' רי"ח והט"ז שם וססי' רי"ט סק"ו וא"ר ססי' רי"ט בשם מי"ט מחלקים בהדיא בין ברכת הנס לב' הגומל ולדידהו ודאי דאין מחלקים בין גנבי שבססי' רי"ח אגנבי שבססי' רי"ט אלא הכל מיירי בענין א' שאינו יוצא ממנהג העולם. ולכאורה ס"ל דהפלוגתא היא לענין ב' הברכות ושלהלכה ס"ל דמברכים בכה"ג ב' הגומל ולא ב' הנס ולפי"ז נראה דשפיר יש מקום לד' כת"ר דכיון שגם בנפל אבן כו' ואינך מצינו ג"כ דפליגי בזה בראב"ד שברדב"ז לענין ב' הנס יש לנו לומר שזה ג"כ מעין הפלוגתא שבשו"ע בגנבי וכה"ג (שא"י ממנהג העולם) ושלהלכה מברך ב' הגומל לדידן אך ד' הט"ז (וגם הב"ח) שכ"כ דרך פי' על השו"ע הוא תמוה לכאורה שהרי השו"ע הביא בשני הדינים הפלוגתא ובשניהם הכריע בשוה דטוב לברך בלי שם ומלכות. הרי דלא ס"ל לחלק כלל בין ב' הנס לב' הגומל ומה זה שכ' בססי' רי"ט סק"ו דלענין ב' על הנס פסק (השו"ע) סי' רי"ח דלא יברך היכן פסק הלא הביא ע"ז ב' הדעות ואם מפני שסיים וטוב כו' הרי גם כאן בסי' רי"ט סיים כן ומ"ש הפ"מ שם דכאן (ברי"ט) שאמר שדעתו עיקר כדעה א' או בסתם כו' הרי סיים ע"ז אלא שלעיל הביא י"א וי"א משמע ג"כ דעתו כי"א ב'. הרי דחה בעצמו דבשניהם נראה דעת השו"ע עיקר כדעה שמברכין ונהי דלזה י"ל דבסי' רי"ח כתב בלשון יחיד ויש חונק משמע דיחידאי היא ואינה עיקר אבל אינו מובן מאי נ"מ בחילוק הלשונות איזה דעה תופס עיקר כיון דסוף סוף סיים בעצמו בשניהם בשוה דטוב לברך בלי שו"מ וע' ברכ"י סי' רי"ט וד' הפ"מ דססי' רי"ח דמשמע שפי' בע"א שהחילוק הוא דב' על הנס אין חייב אפי' בלי שו"מ משא"כ ב' הגומל חייב בלא שו"מ עכ"פ ומדייק זה מדכ' שם אינו חייב דמשמע אבל רשאי והא בשם ומלכות אסור אלא ה"פ כו' ע"ש גם לזה אין הבנה כלל דלפה"נ בא לומר חילוק זה לפי הכרעת הב"י במסקנתו דטוב כו' ומנלן ומה זה שבא לדייק זה מלשון אינו חייב האמור בלשון אותה דעה דס"ל דלא יברך הרי מ"מ יכול הב"י לסבור דחייב לברך בלי שו"מ עכ"פ לצאת הדעה ב'. וגם מה צריך להוכחה דאותה דעה עצמה ס"ל דאין חייב גם בלי שו"מ פשיטא ודאי דגם לענין בר' הגומל אותה דעה דס"ל דאין מברכים מסתמא גם בלי שו"מ אין חייב דלמה יחייב ומה בכך:

מ"מ הב"י כדי לצאת ב' הדעות יכול לסבור בשניהם דחייב לברך בלי שו"מ עכ"פ (או רק טוב כו') ומה זה שכ' אלא ה"פ דהגומל חייב בלי שו"מ כבסי' רי"ט כו' דמשמע כאלו מלשון אינו חייב דכאן נשמע דרך פי' דהגומל חייב והוא תמוה גם מה דסיים כבסיו רי"ט תמוה היכן איתא שם הכי אם לא מאי דמסיק השו"ע וטוב כו' והרי גם כאן סיים כן אך מ"מ מצירוף וחיבור ב' הדברות של הפ"מ יש ללקט וללמוד מתוכם קצת פי' לד' הט"ז והוא דבסי' רי"ח דמשמע שתופס עיקר כדעה הא' (וכנ"ל מדכ' ויש חולק בלשון יחיד) א"כ מאי דמסיק וטוב כו' היינו לומר דגם בלי שו"מ אין חייב מעיקר הדין רק ע"ד מהיות טוב לחוש לדעה הב'. משא"כ בסי' רי"ט דמשמע שתופס עיקר כדעה א' בסתם דמברך הגומל א"כ הא דמסיק וטוב כו' היינו לומר דאף דהעיקר דחייב מ"מ לחוש לדעה ב' טוב לברך בלי שו"מ פי' האי טוב קאי על ההזכרה שו"מ דטוב שלא להזכיר לחוש לחומר לא תשא כו' שגם יש לצרף דעת הראב"ד דכל ברכות אלו הם בלי שו"מ אבל עיקר הברכה חיובא כו' וכ"ז אינו שוה לי ורחוק שנתכוין הט"ז לכך דלא ה"ל לסתום כ"כ ולכתוב דלענין ב' על הנס פסק בסי' רי"ח דלא יברך כו' וגם בסי' רי"ח לא ה"ל לכתוב בסתימות ובפשיטות כ"כ דהא דאינו חייב פי' על הנס אבל הגומל חייב כמ"ש ססי' רי"ט כאלו הדברים מפורשים בשו"ע לפסק גמור (וגם משמע ברכה גמורה ממש כו') ומה גם בססי' רי"ח שציין על אינו חייב שבדעה א' כתב פי' כו' דמשמע מזה דר"ל שגם אותה דעה עצמה מודה דהגומל מברך וזה מנלן. ומהיות הכל דוחק נלפע"ד שי"ל ג"כ כוונת הט"ז בע"א והוא דבסי' רי"ט לענין ב' הגומל לא הובא פלוגתא כ"א אי הני ארבעה דוקא או לאו דוקא אבל מצד עצם הנסים משמע דלכ"ע לא מחלקי' בין נס כדרך שמחלקים לענין ב' הנס בסי' רי"ח לדעה א' וע"כ ציין בסי' רי"ח אאינו חייב שבדעה א' וכ' פי' כו' ר"ל שגם אותה דעה לא חילק בין נס לנס כ"א לענין ב' הנס אבל הגומל כו' והמעיין בב"י יראה דהי"א שבסי' רי"ט הוא רק ד' הא"ח דס"ל דכיון שבגמרא נזכר מספר ד' הוא בדוקא (ובפרט שכ"ה בקרא וכעין גזה"כ) אבל מה שהביא ד' הרד"א בשם ר"ג בר"ש שהנעשה לו נס אינו מברך הגומל י"ל דדוקא בשנעשה נו נס (בענין שצריך לברך שעשה לי נס כו') קאמר דלא יברך הגומל והוא מטעם שנפטר בב' הנס שיברך אח"כ כו' (וכהסברא ששלל הריב"ש) אבל כשאינו נק' נס לענין ב' שעשה לי נס (וכעין גנבי כו') י"ל דס"ל דמברך הגומל דהני ד' שבגמרא ל"ד אלא כל כיוצא כו' (וגם הני ד' הרי לאו נסי' הן לענין ב' שעל"נ כו') וז"ש הט"ז על דעה א' שבסי' רי"ח (שהוא ד' הרד"א) פי' כו' ר"ל דגם הרד"א עצמו הכי ס"ל (ולפי"ז י"ל קצת דגם המ"א הכי ס"ל כהט"ז וע"ד שפי' הפ"מ. ומאי דמשמע מדבריו שהריב"ש לא חידש כ"א בשנעשה לו נס כו' כנ"ל היינו משום דבגנבי וכה"ג גם הרד"א מודה דמברך הגומל כו' והנה לפ"ז אין נ"מ מדברי הט"ז הללו לדינא כלום דסוף סוף הרי יש פלוגתא בזה דלדעת הא"ח ס"ל דהני ד' דוקא אין מברכים הגומל בכל הני דססי' רי"ט (בין אותן דחשיבי נס לענין ב' על הנס כארי' וכה"ג ובין אותן דל"ח נס כגנבי כו') ומחמת זה הכריע השו"ע לברך בלא שו"מ וכמו"כ אם הפי' בט"ז כדלעיל עפ"י ד' הפ"מ הגם דלפי"ז תופס השו"ע לענין ב' הגומל עיקר כדעה א' מ"מ הרי הכריע שטוב עכ"פ שלא להזכיר שו"מ ומעתה אין לנו לבוא ע"ז כ"א מכח המנהג שכ' הט"ז בסק"ז וכבר נתבאר שלפע"ד קשה קצת לסמוך ע"ז בחומר ברכה לבטלה נגד הכרעת בעלי השו"ע (ובפרט בברכות אלו שיש לצרף דעת הראב"ד כו' כנ"ל) בשגם באמת לפה"נ אין המנהג כן כגנבי וכנ"ל (וי"ל ג"כ שגם הט"ז לא קאי כ"א אארי' ואינך שבשו"ע שם דחשיבי נס כו' ולא אגנבי. אם לא שנאמ' דהט"ז ס"ל דגנבי שבשו"ע בססי' רי"ח הכל מיירי בגוונא שהיה בו ס"נ בדרך הטבע וזש"ש ובא לידי סכנה כו' אלא שאופן ההצלה לא יצא ממנהג העולם וס"ל דב' על הנס לדעה א' דשם אינו אלא בדומה לקי"ס ואינך שבגמרא ומשא"כ כל אותן שבססי' רי"ט כולם ל"ח נס לענין ב' על הנס לדעה א' שבסי' רי"ח. וכ"מ מדבריו בסי' רי"ט דאכולהו קאי וזש"ש דב' על הנס בדבר שחוץ לטבע לגמרי והכ"מ שאצבע אלהים היא ר"ל כעין קי"ס וכה"ג ולפ"ז שפיר יש מקום קצת לדברי כת"ר דגם הפלוגתא שברדב"ז י"ל שהוא מכעין זה וזש"ש די"א שא"צ לברך (על הנס) אלא בנס חדש כו' במקום שנעשו בו נסים לאבותינו ר"ל שאופן ההצלה דרך נס גלוי כעין קי"ס כו'. וגם א"ש קצת לפ"ז המנהג שכ' הט"ז וש"א דר"ל דאף אם ההצלה לא היה בכעין קי"ס כל שבדרך הטבע היה ס"נ בדבר כו' ובזה אפשר שהמנהג כן עכ"פ אלא שעדיין צ"ע קצת אם יש לסמוך ע"ז למעשה בחשש ברכה לבטלה נגד הכרעת השו"ע כנ"ל) אמנם בר מכל דין בנפל אבן סמוך לראשו ואינך שברדב"ז בשם הראב"ד אין נלפע"ד כלל לסמוך לברך הגומל בשו"מ דהא חזינן דרדב"ז עם היות שראה בתשו' הראב"ד דפליגא בזה לענין ב' הנס מ"מ פשיטא לי' דהגומל אינו מברך לכ"ע (ואפשר ג"כ שראה איזה משמעות לזה בראב"ד ואין אומ' למה שלא ראה כו') והיינו אפי' בלא שו"מ ומה דסתם וכ' ורואה אני בכיוצא בזה לברך בלא שו"מ נראה פשוט דקאי אברכת הנס ומחמת הפלוגתא שבראב"ד (ודלא כמ"ש בס' עיקרי דינים בש"מ סי' י' אות כ"ב ע"ש) אבל לענין ב' הגומל הרי לא הביא שום פלוגתא דרק בנדון דידי' בנפל מן הסולם והי' חושש כו' כ' בתחילה דיש פלוגתא מצד המיחוש (אף בזה החליט שלא יברך הגומל) משא"כ בנפל מסולם שבראב"ד דאיירי בהדיא שלא אירע שום מיחוש פשיטא לי' דלכ"ע א"צ לברך הגומל כלל ולכן כדי שלא תהא סברתו הפוכה מס' הט"ז וסייעתו נלפע"ד די"ל דהנך דהתם הם ע"א לגמרי ולא מצד גרעון הנס אלא דס"ל דל"ש לברך הגומל אא"כ הי' עומד בסכנה בתחי' ואח"כ יצא מזה וככל אותן הד' שבקרא וגמ' דעיקר הברכה הוא על שיצא מהצרה שהי' בה וכלשון הכתוב ויצעקו כו' בצר כו' יוציאם כו' ואולי מש"ה נוסח הברכה הגומל לחייבים כו' שזה כמצדיק הדין על הצרה שהי' לו שמסתמא נתחייב כן שאין יסורים בלי עון כו' (ולכן י"א שגם בחבוש על עסקי ממון מברך הגומל והיינו משום שעכ"פ יצא מצרה שהיה בה ע' בר"י ב' תשוב' ר"י ן' מיגש) משא"כ בהנך שבראב"ד הרי לא עמדו בצרה רק שהנס הי' מה שלא באו לצרה כו' ואפשר דגם הפלוגתא לענין ב' הנס דשם הוא ג"כ מטעם זה ומש"ש די"א שאין לברך אלא על נס חדש כו' ר"ל שנתחדש דבר ממה שהי' כו' ואף אי הפלוגתא הוא מצד שאין הנס גלוי כעין קי"ס כנ"ל אבל מאי דפשיטא לי' לרדב"ז דהגומל א"מ י"ל דהיינו מטעם הנ"ל (ומה דסיים שם בהגהה אעפ"י שלא כ"כ הריב"ש כו' נראה שז"א מד' הרדב"ז כו') וא"כ אין ראי' מדברי הט"ז וש"א לסתור זה. וידעתי שי"ל ג"כ דהא דפשיטא לי' לרדב"ז דהגומל א"מ הוא משום דס"ל כהא"ח דהני ד' שבגמרא דוקא כו' אבל כיון דאף אם לו יהא כן הרי נתוסף לנו גם דעתו שלא לברך ובפרט שהוכיח כן מהראב"ד והאחרונים שלנו נראה שלא ראו בדבריהם מדלא הביאום ובלא"ה דבריהם בזה מגומגמי' ומסופקים כנ"ל וגם מצד המנהג קשה קצת נגד השו"ע כנ"ל (וגם בדבר שאינו מצוי ל"ש מנהג) וא"כ בהנך שברדב"ז עכ"פ שי"ל שהם מטעם אחר וכנ"ל ויש כאן ברכה לבטלה נראה ודאי שאין לזוז בכה"ג מהכרעת השו"ע עכ"פ אמנם בעצם בגרון דנד"ד שי"ל דכה"ג חשיב שהי' בצרה ויצא ממנה צ"ע למעשה:

ידידו נחמיה בירך

תוכן העניינים

דברי נחמיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה