אור ברסלב
דברי נחמיה אורח חיים שאלות ותשובות › סימן יג

דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

שאלות ותשובות · סימן יג

סימן יב

(לסי' יד)

בהשקפה בעלמא לבאר קצת דיני קטניות ופירות בענין שינוים ע"י בישול שנתמעך או ע"י טחינה כו' הנה המקומות שנזכר לפעמים דמשמע שאין השינוי פועל ירידה בברכה הם. א' טרימ' שבגמרא (דל"ח א') וטוש"ע (סי' ר"ב ס"ז). ב' הימלתא שבגמרא (דל"ו ב'). וטוש"ע ר"ג ס' ו' ז' ג' גרגלידי דליפת' שבגמרא (דל"ט א') וטוש"ע ססי' ר"ה. ד' אגוז המטוגן בדבש שבתוס' וש"פ (דל"ח ב') וטוש"ע סי' ר"ב סי"ג. ה' מורבא (והוא ג"כ פירות מטוגנים) שבטוש"ע סי' ר"ד סי"א. והמקומות דמשמע לפעמים שיש שינוי וירידה בברכה ע"י השינוי בכמות הם. א' קמחא דחיטי שבגמרא (דל"ו) וטוש"ע סי' ר"ח ס"ה. ב' פת דוחן שבגמרא (דל"ז) (ולפ"מ דקיי"ל דלא כרב ושמואל בהא) וטוש"ע שם ס"ח. והנה מהרי"ק שמ"ג ותה"ד סי' כ"ט (שהובא ב"י ססי' ר"ד) כמעט שניהם לדבר אחד נתכוונו לפסוק למעשה (מספק עכ"פ) במיני פירות מרוקחים (הנקרא פאוידלע או מורבא או קונפאטקי') לברך שנ"ב. אלא שלא בחנו דבריהם כ"כ ליישב כל המקומות הנ"ל וגם אין שניהם מתנבאי' בסגנון אחד כ"כ. דמהרי"ק לא הביא כ"א ההיא דקמחא דחיטי והך דאגוז ודמורבא הנ"ל. ההיא דקמחא הביא לראי' לדבריו וההיא דאגוז תירץ דש"ה דהאגוז ניכר במהותו ותוארו כו' וההיא דמורבא שבטור תירץ דמיירי רק במינים שטובים יותר מבושלין מחיין כו'. ותה"ד לא הביא כ"א דטרימא ודהימלתא הנ"ל. ההיא דטרימ' הביא לראי' עפ"י פירש"י שפי' כתוש מעט כו' דמזה משמע דבמרוסק לגמרי מברכים שנ"ב וההיא דהימלתא תירץ דזה דוקא במיני בשמים דאורחייהו בהכי תדיר לכתוש ולשחוק כו' והנה דברי מהרי"ק אההיא דאגוז עם ד' תה"ד בההיא דטרימא יש לומר לכאור' שקרובים דבריהם להיות א'. שמחלקי' בין מרוסק לגמרי עד שאין תוארו ניכר דבכה"ג הוא הנידון שלהם וס"ל לברך שנ"ב לבין היכא שאינו מרוסק כ"כ דבכה"ג קיי"ל דבמלתייהו קיימי ובזה מתורץ בין ההיא דטרימא ובין ההיא דאגוז אבל דברי מהרי"ק אההיא דמורבא עם דברי תה"ד אההיא דהימלתא נראה ודאי שאינם ענין א' שהרי התה"ד תלי העיקר כשיהי' אורחייהו תדיר לכתוש כו' אבל בלא זה אעפ"י שיותר טובים מבושלים מחיין י"ל דמברכי' שנ"ב לדידי' משא"כ למהרי"ק בכה"ג בפ"ה. וכן להיפוך נראה דמשכחת לה שיהי' אורחייהו בשחיק' ומ"מ נאכלין חיין וכמו בשמים שחוקי' בצוקער שבסי' ר"נ ס"ז. (ומה גם בהימלת' שבגמ' גופ' הרי ע"כ מיירי בשנאכל חי מדשרי' משום בש"ע וכדפרש"י ביומא (פ"א ב') אלא שי"ל דמ"מ יותר טובים מרוקחים מחיין ועיין ביו"ד סי' קי"ג סי"ב בנאכל חי עפ"י הדחק איכא פלוגתא כו') ובכה"ג סברת התה"ד איכא וסברת מהרי"ק ליכא אלא די"ל דמאי דמהני למהרי"ק מה שטובים יותר מבושלים נראה דע"כ הוא משום כיון דאורחייהו בבישול אורחייהו ג"כ להיות מרוסקי' הרבה (לפעמי') שכן דרך הבישול כו' א"כ י"ל דממילא ה"ה (או כ"ש) כשאורחייהו תדיר להאכל מרוסקי' (אף בלא בישול כלל) אבל להיפוך דברים שטובים יותר מבושלים ולאו אורחייהו בשחיקה נראה ודאי דליכא בהו סברת התה"ד דעכ"פ לאו אורחייהו תדיר כו'). ובאמת גם בענין החילוק בין מרוסק מעט למרוסק לגמרי ג"כ לכאור' ע"כ אינן שוין מהרי"ק ותה"ד שהרי מהרי"ק כתב שגם רב יהודה דס"ל גבי קמחא דחיטי בפה"א יודה בנד"ד דקמח' שאני שעדיין ניכר הפרי לפמ"ש התוס' (ורא"ש) דמיירי בשלא נטחן דק דק כו' וא"כ לדידן דקיי"ל כר"נ גבי קמחא הרי גם כשהפרי ניכר אישתני לברכה ולפ"ז גבי אגוז לכאור' ע"כ מיירי בשלם ממש. ומה שנז' שם למ"ד דעל אגוז מברך שנ"ב הוא משום דאישתני כו' הכוונה שע"י רוב הדבש אישתני כו' אבל בעצמו וכמותו אין שינוי כו' ומ"ש דהאגוז ניכר במהותו ותוארו כו' לאו דוקא (ואף שהב"י בסי' ר"ד כ' שאין דרך האגוז לטגנו שלם ממש כבר כ' הפרישה שם דז"א שהרי עינינו רואות כו'). נמצא לפ"ז למהרי"ק אין חילוק במרוסקי' בין מעט להרבה כ"א עיקר הוא החילוק בין מיני' שטובים יותר מבושלין מחיין. למיני' שנאכלים חיים. דבאותן שטובים יותר מבושלי' אפי' שאין דרכם בשחיק' לא נשתנה ברכתם אפי' אם נתרסקו הרבה (שכ"מ מדהקשה לעצמו ממורבא שבטור וכמ"ש הד"מ בר"ד ע"ש) ובנאכלין חיין כל שנתרסק בריקוח אפי' מעט מברך שנ"ב ולהתה"ד יש ב' חילוקי' היינו כל שדרכו תדיר בשחיקה כבשמי' אפי' מרוסק הרבה במילתי' קאי ובשאר מיני' (אפילו באותן שטובי' יותר מבושלי') יש חילוק בין מרוסק הרבה למעט. ולפ"ז לדינא מין שדרכו תדיר בשחיקה לכ"ע לא נשתנה בברכה אפי' בשחיקה מרובה (כנ"ל שגם ממהרי"ק משמע כן מדהקשה ממורבא. ואפי' בנאכל חי כיון שדרכו בשחיקה. שזה נלמד (בדרך ק"ו) מדברים, שטובים יותר מבושלים כנ"ל) ובשאין דרכו בשחיקה. אלא שטוב יותר מבושל למהרי"ק דינו ג"כ כנ"ל. ולתה"ד יש בו חילוק באיכות הריסוק בין רב למעט. ואם גם נאכל חי למהרי"ק מברך שנ"ב אפילו במעט ריסוק ולתה"ד גם בזה יש חילוק באיכות הריסוק כנ"ל. ולפ"ז הך דהימלתא א"ש לכ"ע. אפי' בשחוק הרבה. וההיא דאגוז למהרי"ק מתוקמא בשלם דוקא. ולתה"ד אף במרוסק מעט אבל לא הרבה. והא דמורבא למהרי"ק מתוקמא במינין שטובים יותר מבושלים ואפי' במרוסקי' הרבה. ולתה"ד בריסוק מועט ואפי' בכל המינין וגרגלידי דליפתא למהרי"ק א"ש בפשיטו' שהרי הם מדברים שטובים יותר מבושלים (לפ"מ דקיי"ל סי' ר"ה). ולתה"ד לכאור' צ"ל דגם פירמא זוטא עדיין ניכר הפרי (כל חתי' וחתי' בפ"ע) אלא שהם חתי' קטנות כו' א"נ י"ל דלפ"מ דמסקינן בגמר' שם דהאי דפרמינהו טפי כי היכי דנמתיק טעמי' א"כ אורחייהו בהכי כיון שיותר טובים בענין זה (ולכאור' אדרבה מכאן קשה על הנ"ל למהרי"ק שהרי קודם שמסקינן דהאי דפרמינהו כו' כנ"ל הוי כנ"ל לחלק בין פירמא רבא לפירמא זוטא. וה"ז ממש כסברת התה"ד לחלק בין ריסוק רב למעט ואפי' בדברים שיותר טובים מבושלים אלא שבאמת לפמ"ש בחה"ר (דמ"ו) ד"ה א' רנב"י. מעיקר' הוי קס"ד שע"י שפרמינהו טפי נפגמו והוי דומיא דתומי וכרתי כו' א"כ אין ראי' מזה כלל דכל הפלפול במרקחת ודאי הכל הוא בענין דלא מיפגמו עי"ז עכ"פ) אך ההיא דטרימ' לכאו' ודאי קשי' למהרי"ק לפי הנ"ל דבשלמא לתה"ד א"ש לפרש"י עכ"פ (ומה שלהרמב"ם אינו כן אינו קושי' כ"כ כיון שכל עיקרו לא בא אלא לשווי' ספק ברכה כו') אבל למהרי"ק לפי הנ"ל דגם בריסוק מועט אשתני לברכה א"כ ק' תלמוד ערוך דטרימ' שודאי תמרים נאכלין חיין כו'. ולפה"נ ע"כ לומר דלא כנ"ל אלא דגם מהרי"ק מחלק באיכות הריסוק בין רב למעט כתה"ד. ומש"ש דגם רב יהודה דגבי קמחא דחיטי יודה בנד"ד דדוקא בקמחא ס"ל כו' דעדיין ניכר הפרי כו' ר"ל דר"י ס"ל דבכה"ג חשיבא ניכר הפרי א"נ ר"ל דלכאו' ד"ה כר"י הרי גם לדידי' אין ראי' להיפוך די"ל דהתם חשיבא ניכר הפרי טפי מנד"ד ועם שכ"ז דוחק לכאורה ע"כ לדחוק כן כי היכי דלא תיקשי מההיא דטרימא כנ"ל ובפרט שכ"ז לא כתב כ"א לרווחא דמלתא בודאי קיי"ל כרוב הפוסקי' ד"ה כר"נ גבי קמחא דחיטי ומעתה אין חילוק לדינא בין מהרי"ק לתה"ד כ"א בדברים שיותר טובים מבושלים ולאו אורחייהו בשחיקה תדיר דלמהרי"ק הרי זה כאורחייהו להיות מרוסקים כיון שכן דרך הבישול (לפעמים). ולתה"ד בכה"ג במרוסקי' הרבה מברך שנ"ב ובפי' השמועות הנ"ל. בההיא דטרימא לכ"ע הטעם משום דאיירי בריסוק מועט כדפירש"י וכמו"כ בההיא דאגוז ובההיא דהימלתא לכ"ע הטעם דאורחייהו בשחיק' ובגרגלידי דליפתא למהרי"ק משום שטובים מבושלים ולתה"ד משום דלמסקנא ה"ז אורחייהו בפירמ' זוטא או דאף בפירמא זוטא עדיין ניכרין כו' וכנ"ל ודמורבא למהרי"ק מתוקמא במינים שטובים יותר מבושלים ולתה"ד בריסוק מועט. וקמחא דחיטי לכ"ע בשאינם ניכרים כו' כנ"ל והם לאו אורחייהו בהכי (דיש להו עילויא אחרינ' כו' כדאיתא בגמרא). וההיא דפת דוחן לכאו' הטעם פשוט (למהרי"ק ותה"ד) כיון דהקמח שיעשה ממנו הפת ודאי הוא ריסוק גמור. והרי לאו אורחייהו דדוחן לעשות ממנו פת ויפלא לכאו' מה שנתקשה בזה הרשב"א והניחו בצ"ע וגם תהר"י נדחקו הרבה בטעם הדבר. וצ"ל דהיינו רק משום דאינהו לשיטתם דס"ל דהלכה כר"י גבי קמחא דחיטי בקמח קליות עכ"פ) באמת לא ס"ל כלל הסברות שבמהרי"ק ותה"ד אלא דאין ריסוק פועל שינוי בברכה כלל לעולם אבל אינהו לדידן דקיי"ל כר"נ כו' אלא שהוסיף מהרי"ק דגם מהפוסקי' כר"י אין ראי' להיפוך כו' כנ"ל וג"ז דוחק גדול דעכ"פ הי' להם להזכיר שקושייתם הוא רק לשיטתם ולהביא מזה ראי' לשיטת מהרי"ק ובפרט מהרשב"א שהניח זה בצ"ע כו' ויתבאר אי"ה:

והנה הב"י בסי' ר"ד חולק על עיקר סברת מהרי"ק ותה"ד וס"ל דאין שינוי הריסוק פועל שום שינוי בברכה אפילו ריסוק גמור ולדידי' א"ש בפשיטות כל הני דוכתי דלעיל דפסקי' דבמלתי' קאי בכה"ג. ומיתוקמא בכל גווני ריסוק ובכל המינים כו' ובההיא דטרימא ס"ל כרמב"ם. (וגם מפירש"י אין ראי' כ"כ דפליג כמ"ש הט"ז) אלא דלכאורה ההיא דקמחא דחיטי (שהוא ראיית מהרי"ק) וההיא דפת דוחן קשה לדידי' מה מברך בהו שנ"ב אבל באמת ההיא דפת דוחן כבר נתבאר שבאמת נתקשו בזה הרשב"א ותהר"י ושאדרבה מזה סייעתא לס' הב"י כנ"ל וההיא דקמחא דחיטי צ"ל דהתם טעמא אחרינא איכא כדאי' בגמרא בפירוש הכא אית לי' עילוי' אחרינא בפת. ולא ס"ל מ"ש מהרי"ק דלאו דוקא הוא אלא רק ר"ל דכפי מה שהוא עתה אינו דרך אכילתו כו' אלא הפי' כפשוטו דדוקא משום דאית לי' עילוי' אחרינא כו' (וזה שפי' מוח"ז רבינו כו') ומשפרש"י גבי שמן עיקר הפרי לכך נטעוהו. קושטא דמלתא קאמר אבל שלא בדיוק הוא וכדחזינן באמת שגבי דובש' דתמרי ושאר מי פירות הוצרכו לומר דזיעה בעלמא הוא (דל"ח.) משמע דבל"ז הי' מברך בפה"ע. אף דהתם ודאי לאו להכי נטעי כו' (ואולי עיקר מה שעצר הב"י כח לחלוק על מהרי"ק ותה"ד עפ"י קושיות חלושות כמ"ש הדו"פ לדחות קושייתו בקל אלא שעיקר יסודו הוא משום דגם ראיות מהרי"ק ותה"ד ג"כ חלושות מאד (ואינהו גופייהו רק לספיקא קאמרי) וסתם פשיטות השמועות בכ"ד משמע שאין שינוי ברכה ע"י ריסוק בכל ענין וכנ"ל). ועפ"ז סתם בשו"ע סי' ר"ד סי"א אפי' כתושים ביותר כו' והנה רמ"א שם לא הגי' כלום משמע דמודה ג"כ להב"י וכ"מ שם בד"מ ובסי' ר"ב אההיא דטרימא שהובא בשו"ע לשון הרמב"ם דמשמע אפי' כתוש ביותר הגי' רמ"א דלפ"ז ה"ה בפאוידלא כו' וי"א לברך עליהם שנ"ב כו'. דלכאו' היינו הפלוגתא דהב"י עם מהרי"ק ותה"ד הנ"ל. ולפי"ז קאי הי"א גם ד' הרמב"ם בטרימא שבשו"ע שם. דהי"א ס"ל כפרש"י דדוקא בכתוש מעט כו' ויהי' קשה לפ"ז למה שתק בסי' ר"ד כו' ע"כ כ' המ"א שם דהי"א קאי רק אפאוידלא (וכ"מ קצת לשון רמ"א לברך עליהם כו'). ולא אטרימא. אמנם כוונת דבריו בטעם החילוק קשה להבינם. והפ"מ כ' דלכאו' מחלק ג"כ כפריש' ולבוש כו' משמע דהפרישה ולבוש הם דברים אחדים ולפה"נ ז"א דהלבוש חילק דבתמרים עדיין ניכר תואר פרי משא"כ בפאוידלא וגודגדניות אינו ניכר כו'. (ולפ"ז הרמב"ם ורש"י פליגי בתמרי'. שלרש"י במרוסקי' לגמרי בכעין עיס' אפי' אם ניכר עדיין שהם תמרים ומגוש וממשות בשרם) מברך שנ"ב. ולרמב"ם גם בכה"ג בפה"ע. אלא בפאוידלא שאינו ניכר הפרי מודה כו') והפרישה לפה"נ מחלק בין כשהריסוק והכתישה הי' בענין ששינהו מאוכל למשקה (ולזה הביא מסי' רנ"ב ששייך ריסוק לענין להוציא משקין וע"ש בר"ן שבב"י ג' מלאכות כו' להוציא משקה ריסוק ודיכה ושחיקה כו') לבין כשהכתישה היא רק בענין שמבלבל ממשן ומראיתן מאוכל לאוכל ועפ"ז עושה שלום בין רש"י ורמב"ם. דרש"י איירי בענין הריסוק שעל ידו נימוח והי' למשקה ובזה דוקא בריסוק מועט במילתי' קאי אבל בריסוק גמור ה"ז משנהו מאוכל למשקה (ודומה לדובשא דתמרי). והרמב"ם מיירי בריסוק ומיעוך שעושהו כמין עיסה בלבד שבזה אפי' כתוש ביותר במילתי' קאי כיון שעדיין תורת אוכל עליו ומר א' חדא ומר אמר כו' ול"פ. ונ"מ לדינא בין הלבוש לפריש' הוא בריסוק ומיעוך גמור (בתמרים ושארי פירות חיין ביד או בבישול) בענין שאינו ממחהו לכמין משקה כ"א לכמין עיסה אבל מ"מ אינו ניכר הפרי כלל דלהלבוש שנ"ב. ולהפריש' נראה דבכה"ג בפה"ע (ואעפ"י שכ' בדחייתו לקושי' הב"י וז"ל שהרי כתבתי דגם הרמב"ם לא קאמר אלא בשלא נימוח ונשתנה משם אוכל וגם מראית תמרה יש לו במקצת משא"כ בגודגדניו' שנימוחו ושם משקה עליו עכ"ל נראה דמ"ש וגם מראית כו' הוא שלא בדיוק שהרי לא הזכיר מזה מאומה בכל אריכות דבריו שם) ובד' המ"א קשה לכוין כוונתו שז"ל דוקא בגודגדניות שנתבשלו ונימוחו לגמרי אבל בתמרים שנתמעכו קצת ל"פ עכ"ל וא"י אם עיקר החילוק הוא בין בישול למיעוך (ביד) או בין נימוח למיעוך או בין לגמרי למעט. ומ"מ לפי גי' זו שלפנינו (וכ"ה בהגהו' שבס' מק"ח) נראה יותר שעיקר החילוק הוא בין לגמרי למעט. כדרך שמבואר בתה"ד כנ"ל אלא ששם משמע שעיקר החילוק הוא בין מעט להרבה (בלבד) דהיינו שכל שהריסוק הוא לרוב מברך שנ"ב (ואין גדר מוגבל לזה כמה נקרא הרבה) משא"כ לשון לגמרי שבמ"א משמע שנגמר הריסוק בשלימות כו' והגבול בריסוק גמור היינו שאינו ניכר שוב שום תואר פרי והגם שגם בתה"ד נזכר לשון נימוח לגמרי בהצעת השאלה וכן בתשו' כ' כ"ש לטוירג' שהן נמוחין לגמרי וגם מעורבי' בבשמים כו' יש מקום לומר דהיינו רק בדרך כ"ש אבל לדינא הרי בהביאו הראי' מרש"י חילוק בין מעט להרבה וע"ז כ' כ"ש כו' משמע שאינו לעיכובא כו' וא"כ נא ס"ל כהרמב"ם דבעשאו כמין עיסה ודאי עכ"פ נקרא נתמעך הרבה. והמ"א ר"ל דרמ"א לא חשש לתה"ד כ"א בנימוח לגמרי ולא במה דמשמע מתה"ד שגם בלא נימוח לגמרי. (דהיינו שעדיין ניכר הפרי) מברך שנ"ב כל שנתמעך הרבה. דבזה ס"ל לרמ"א כהרמב"ם דאף בעשאו כמין עיסה כו' (ומאי דקרי לי' המ"א מעט הוא בערך נימוח לגמרי כו') (ואח"כ כ' המ"א דגם התה"ד אפשר דמודה כו' היינו די"ל שבתחילה הביא ראי' מפירש"י דמשמע דכל שנתמעך הרבה מברך שנ"ב ואח"כ כ' וכ"ש כו' כלומר שבזה עכ"פ ודאי יש לפסוק כרש"י שגם מרמב"ם אין ראי' דפליג בכה"ג כו'). ולפי"ז לדינא ס"ל כהלבוש הנ"ל אמנם בס' מה"ש ראיתי שהעתיק גי' אחרת במ"א וז"ל אבל בתמרים שנתמעכו לגמרי כו' (ובס' שביל הישר העתיק אבל בתמרי' שנתמעכו ל"פ) ולפ"ז ע"כ החילוק בין בישול ונימוח לנתמעך ביד (וכן פי' הפ"מ) ועכ"ז מפרש המה"ש ע"ד ד' הלבוש דהיינו שהחילוק בין כשהפרי עדיין ניכר או לא שע"י בישול נמחה עד שאינו ניכר כו' משא"כ ביד אינו כ"א מתמעך לגמרי אבל ניכר כו' ולפענ"ד הי' נראה דלגי' זו יותר יש לפרש דבריו שהחילוק הוא בין נימוח למיעוך. והיינו שלשון נימוח עיקרו מורה ענין המסה כנימוח כו' ור"ל דשמן וכה"ג עד שנעשה כמין משקה משא"כ כשרק נתמעך היינו שנעשה כמין עיסה אבל לא יצא מתורת אוכל שממשו קיים וה"ז ע"ד ד' הפרישה הנ"ל (וע' בשו"ע מוח"ז רבינו ז"ל סי' קנ"ח ס"ח שיש במיני מרקחת הנמחה ונעשה גוף א' עם הדבש ב' מינים עבה שנקרא אוכל ורכה עד שנקרא משקה). ולפע"ד שלפי גי' זו הלשון סובל יותר פי' זה וגם א"ש קצת טפי שאר דבריו דלפי' הראשון אינו מובן מאי פסקה כ"כ דע"י בישול אין הפרי ניכר ובמיעוך ביד ניכר ואף אם נאמן לצרף ג"כ החילוק בין נימוח למיעוך ור"ל כיון שע"י בישול נימוח אינו ניכר וביד שרק נתמעך ניכר. ג"כ קשה מאי פסקה שאפי' בלשון נימוח י"ל שניכר וע' במה"ש גופ' ססי' ר"ה. וכ"ש בלשון מיעוך י"ל שאינו ניכר גם מ"ש שכ"מ בסי' ר"ד שכתב אפילו הם כתושים ביותר ולא פליג רמ"א. ולפה"נ לשון כתושים ביותר יש בכלל זה גדר האחרון היינו שאין הפרי ניכר ולמה ל"פ כו' גם בסי' ר"ד סקכ"ב שהביא מתחילה ד' השל"ה שכ' דוקא שניכר מהותו כו' וכ' ע"ז המ"א ועמ"ש שם רסי' ר"ב) דדוקא כשנימוחו לגמרי כו' ולפי' הראשון הנ"ל קשה מה בא להוסיף ע"ד השל"ה הלא היינו הך. ובפ"מ ומה"ש משמע דבאמת הם דברים אחדים ולמ"כ מד' המ"א אלא משמע דענין נימוח לגמרי היינו יותר מענין אינו ניכר מהותו אלא שנעשה כעין משקה וזוהי ההוספה ומהיות שזה לא נכלל (כ"כ) בלשון כתושי' ביותר הנזכר שם בשו"ע. ע"כ לא הגי' שם רמ"א כו' ולכל הפירושי' מ"ש המ"א שגם בד"מ סי' ר"ד משמע דס"ל כהרב"י אינו נכון כ"כ שהרי התם נז' בד"מ לשון שאינו ניכר וגם לשון נימוח לגמרי וא"כ משם משמע שגם בכה"ג ס"ל כב"י. גם מ"ש בראש דבריו נ"ל דדוקא בגודגדניות כו' וכ"כ מהרי"ק לא ידעתי מה שמץ ראי' יש במהרי"ק לדבריו וכ"ש שאינו מובן מ"ש בלשון פשיטות שכ"כ מהרי"ק אלא שלפי' הראשון הנ"ל יש לומר שכוונתו שבמהרי"ק נזכר החילוק בין ניכר מהותו ותוארו לאינו ניכר כו' משא"כ בתה"ד שלא נז' כ"א החילוק בין רב למעט (ועיכובא כנ"ל) ואין בזה גדר מוגבל כו' כנ"ל ומ"מ דוחק גדול הוא כיון שבד' המ"א לא נזכר כלל לשון ניכר ולא ניכר אלא לשון נימוח לגמרי אלא שאנו אומרי' שכוונתו להגביל עד שאינו ניכר כו'. איך שייך לומר ע"ז שכ"כ מהרי"ק. ושוב ראיתי שמ"ש המ"א וכ"כ מהרי"ק אין כוונתו כלל לענין סברת החילוק שהמציא. אלא לענין גוף הדין ור"ל דבגודגדניו' שבתה"ד פסק רמ"א כוותי' שכ"כ ג"כ מהרי"ק משא"כ לענין טרימא שנז' בתה"ד ומשמע שפוסק כרש"י הרי אין זכר מזה במהרי"ק עכ"פ ומסברא הרי יש לחלק כו' אי כפי' הא' או כפי' הב' כו' וע' במ"א ססי' ר"ה משמע כפי' הא' ואנו בסי' ר"ח סקי"ב משמע כפי' הב' שכן לשון ממשו קיים משמע הכמות והישות (ולאפוקי ההמחה והמסה ולא התואר והמראה). כללו ש"ד ד' המ"א בכאן קשה להבינם על נכון אמנם לדינא הרבה מאחרונים תפסו לחלק בין ניכר הפרי ללא ניכר כנ"ל וכנזכר בשל"ה שבמ"א סי' ר"ד הנ"ל (ונראה דיסודו מד' מהרי"ק שנז' שם לשון זה כנ"ל) רק בפרישה מבואר החילוק בין ריסוק כעיסה לריסוק לכעין משקה כו' כנ"ל:

תוכן העניינים

דברי נחמיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה