אור ברסלב
דברי נחמיה אורח חיים שאלות ותשובות › סימן ט

דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

שאלות ותשובות · סימן ט

סימן ח

(מ"ש בימי ילדותו)

שאלה אודות ברכת להתעטף בציצית על הט"נ.

והנה בשו"ע רבינו ז"ל פסק דבהתחלת העטיפה יברך ובסידור פסק דקודם התחלת העטיפה יברך וא"כ איך יש לנהוג:

תשובה הנה בענין הברכה על הנחת תפילין משמעות הטור בסי' כ"ה לברך בשעת ההנחה וכוונתו בשעת ההנחה על הקיבורת והרמב"ם וכן בשו"ע פסקו דיברך אחר ההנחה קודם ההידוק ואם באנו ללמוד ענינו משם הי' צריך גם כאן לברך אחר הלבישה אך עדיין צ"ע אם (קודם) התחלת העטיפ' או בגמר העטיפה והנה בתוס' סוכה (ל"ט.) ד"ה עובר וז"ל בירוש' אית' נתעטף בציצית מברך להתעטף והיינו משום שהמצוה נמשכת הוי עובר לעשייתן כו' אכן באמת קשה מנ"ל לחלק ברכת ציצית מכל הברכות שצריך עובר ולמה לא יברך קודם העטיפ' ומ"ש מכל הברכות אלא נרא' דכ"ז הוא לפי הס"ד שבתוס' יבמות (ד' צ' רע"ב) דבעטיפ' עצמה לא נעשית המצוה עדיין רק אח"כ ממילא נעשית המצוה ע"ש א"כ אם יברך קודם העטיפ' ה"ל עובר כו' אבל לפי מסקנ' שם דבעטיפ' נעשית המצוה וכשלובש בזה נעשי' המצוה א"כ לכאור' אדרב' אם יברך קודם הלבש' ה"ל עובר לעשייתן כו' משא"כ אם יברך אח"כ אף שהמצוה נמשכת מ"מ לא הוה עובר (ואין לומר דאין פוסקי' כמסקנתם דאפקוה בשם קושי' על הש"ס ע"ש אך הנרא' בזה שהתוס' אזיל לשיטתם שבריש ערכין כתבו על הא דקטן היודע להתעטף כו' דצריך עטיפת הישמעאלים עטיפה גמורה וסוברי' כהגאוני' שבטור שם. א"כ אם נא' דסוברי' כאן דלא כמסקנתם ביבמות אלא סוברי' דאחר העטיפ' נעשית המצוה ודאי ניח' מה שצוו לברך אחר העטיפ' שלא יהי' גדול המעשה דעטיפ' מפסיק (כמו דיבור וצ"ע בזה) בין הברכה להמצוה כיון שהמצוה לא נעשית עד אחר גמר עטיפ' ואף אם סוברי' כמסקנ' דהעטיפה משום המצוה מ"מ ניח' מה שצוו לברך בשעת העטיפה (ויהיה הפי' בהתחלת העטיפ'). שקודם הלבישה לא יתכן לברך שיהא הלבישה הפסק בין ברכה להעטיפ' שהיא המצוה כו' כנ"ל היוצא לנו מזה אם נא' כהגאונים שצריכ' עטיפ' גמורה כהישמעאלי' א"כ צריך לברך בהתחלת העטיפ' (כמ"ש בשו"ע מוח"ז רבינו ז"ל בשם הלבוש) אך זה דוחק לפרש כוונת התוס' שבהתחלת העטיפ' יברך אלא כוונתו דבגמר העטיפ' יברך כנ"ל והטעם אעפ"י שיכול לברך בהתחלת העטיפ' מ"מ לא רצו חכמים לקבוע ברכה בשעת שעוסק בהעטיפה ובטרדות העסק לא יכול לעשותה כראוי לכן מברך בגמר העטיפ' ומקרי עובר כו' אבל אנן דנקטינן עיקר כהפוסקי' דהעטיפ' אינה מעיקר המצוה ועיקר הוא הלבישה א"כ תלוי זה בד' התוס' דיבמות הנ"ל דלפי ס"ד דבשעת הלבישה והעיטוף לא נעשה המצוה כלל אלא אח"כ א"כ הי' ראוי לברך בשעת גמר הלבישה כיון שלאחר הלבישה נעשית התחלת המצוה א"כ הוי שפיר עובר לעשייתן אבל לפי המסקנ' שם וכ"פ בפ"ת וכן עיקר לפסק הלכה דבשעת הלבישה נעשית המצוה והעיטוף הרי לדידן אינו מעיקר המצוה כלל א"כ אם יברך אחר הלבישה קודם העטיפ' נמצא שנעשית המצוה כבר ולא הוי עובר לעשייתן א"כ מוטב לברך קודם הלבישה ותיכף כשלובש מיד נעשה המצוה כנ"ל ושוב ראיתי בח"א שכ' בשם הרוקח וז"ל כשלוקח הטלית להתעטף מברך כו' ודחה אותו מפני דברי תוס' סוכה הנ"ל אבל לפי הנ"ל אולי הרוקח ס"ל דלא בעי עטיפת הישמעאלים וכמסקנת התוס' ביבמות הנ"ל לכן צריך לברך קודם הלבישה (וכן עיקר כדפסק בסידור הנ"ל ומטעם הנ"ל) שוב מצאתי ברמב"ם פ"ב מה' ציצית כתב בפי' וקודם כו' גם ע' ביאורי הגר"א ז"ל שגם התוס' דסוכה מיירי בדיעבד או בשעה"ד ע"ש ואחר זמן רב ראיתי בשו"ת שאגת ארי' סי' ל"ב ועי"ש שרוב דבריו מסכימים לדברינו וכנ"ל:

תוכן העניינים

דברי נחמיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה