דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
שאלות ותשובות · סימן ג
וזאת אשר השיב על דברי הגאון חו"ב מו"ה מאיר נ"י ברלין אב"ד דמאהליב ולבנו ה"ה הרה"ג החריף כו' מו"ה חיים נ"י ודבריהם לא הטרחנו להעתיקם יען שאין מענה ממנו על גוף פלפולם. כאשר יראה הרואה:
אהובי בני שי'. התשובה של ידידנו הה"ג המ"ץ נ"י. ושל בנו הרב שי' הגיעני לנכון ודרך כלל לא ידעתי למה חושבי' למצוה לצדד לקולא כהתרת עגונות. (דלפה"נ אלו היו רוצים לצדד גם לחומרא היו מוצאים כהנה וכהנה בחריפותם ובקיאותם כי רב הוא) ומ"ש בנו הרב שי' כדי שלא נאמר ח"ו שנכשלים כו' וזהו ענין לעז. ולדעתי יותר יש מצוה להסיר מכשול להבא מלחוש להוצאת לעז נכשלים דעבר שהרי גם בענייני גיטין שנזכר בגמרא לחוש ללעז עכ"ז כתב בתה"ד והובא בשם סי' קכ"ה סק"י בקצרה. דזה דוקא בדבר הפשוט להתיר ואינו כ"א לחומרא בעלמא וזהירות יתירה אבל היכא דאיכא ספיקא וצדדים שמה"ד ראוי להחמיר מוטב יותר לעשות כתור' לגמרי ולחוש כו' (להבא) משניחוש ללעז כו' וכ"ש בשאר איסורין (עיין ג"פ בשם מהראנ"ח) וכפי שהאריך בזה הפר"ח במנה"א שבא"ח סי' תצ"ו אות יו"ד ולבסוף הביא תשו' רדב"ז כ' ריטב"א דאפילו במנהג להקל שנהגו עפ"י גדולי עולם אין חוששין לו כל שנראה בו צד איסור לחכם כו' וק"ו בק"ו במנהג שהותחל מקרוב שלא ע"ד הנכון ובלי שום שאלת חכם ומורה (ואדרבה להיפוך כו') וודאי הי' ראוי לגדולי הדור לעמוד בפרץ כל שיש בו חשש נדנוד איסור וכש"כ בהצטרף לזה ג"כ חשש ביטול מ"ע גדולה כזו ששקולה כנגד כה"מ וחשש ברכה לבטלה בכל יום לנו ולדורות ובגוף תשובתם יספר לו כבוד מחו' שי' שנתתי לר"ב נ"י להעתיק ועדיין לא הוחזר לי ובדרך כלל לפה"נ הלכו בדרך ישר ונכון לפקח ע"כ פרט בחריפות ובקיאות אך באחת ראיתי שלא דיברו כלל במ"ש למה לא יהא נצרך לעשות הציצית ג"כ ממין אותו התערובות שלכאורה צע"ג והמה בבקיאותם וודאי היו מוצאים דמיונות לזה בגמרא ופוסקים. וכעת עולה ע"ד דמיון לזה מענין תרומה וחלה אלו נתערבו ב' מינין ששניהם חיובים דלפה"נ לא שייך בזה ביטול ברוב דאפשר להפריש מיני' ובי' או ממק"א לפי חשבון מכל מין (אלא שכעת לא ראיתי דין זה מפורש) וא"כ הוא ה"נ דכוותי' גם בענין מצות אין מבטלות זא"ז ראיתי שהביאו ראיות דזהו רק במחצה ע"מ אבל ברוב בטל ובנו הרב שי' כתב שכ"ה בתשובת בי"ע בראיות ברורות ובעיני זהו חידוש גדול דלכאורה ההיפוך מבואר מגמ' זבחים (ע"ח ע"ט) דלר"ל איסורין מבטלין זא"ז ברובא ור"א פליג ומביא ראי' ממצות כו' וקו' הה"ג המ"ץ שי' מהא דעולין כו' הרי כבר הקשו התוס' כן במנחות אלא שבאולי כוונתם למש"ש התוס' ושמא כו' ולא משמע כן במכתבם וצ"ע אי"ה ובענין מחצה צ"ג ראיתי שכ' בנו שי' דאם אפשר לחוש למחצה אין להקל ולא ידעתי למה נא הרי חזותן מוכיח לכך וכאשר יספר כת"ב מחו' שי' וכבוד אביו הה"ג שי' כמדומה שכתב שגם במחצה העיקר כהא"ר מכח תשובת מהר"מ, לע"ד בזה יפה כח הבן כו' כי ראיתי התשו' דלאו מהר"מ חתם עלה גם אין הדברים שם מובנים לפענ"ד כלל בלי ט"ס הרבה ואינו כדאי לדחות עפ"ז מ"ש הגמי"י (א' לי מו"ר שי' כו') וכ"כ התשב"ץ קטן סי' רס"ז וכן שגור בפי כל מהרי"ל כו' וכנ"ל ונוסף על הכל ראיתי בביאורי מהרא"ג לסמ"ג (עשין כ"ו) הביא בשם המרדכי תשובת מהר"מ ולשונו באריכות ומבואר כמ"ש כה"פ בשמו. גם בעיקר דברי מהר"מ לפענ"ד גם בתוס' דיבמות ה' ב' ד"ה כולה כו' וי"ל כו':
משמע ג"כ כמהר"מ (וע"ש ע"א ד"ה ורבנן) וכמעט לא ראיתי בראשונים מי שכתב בפי' היפוך כזה דמהרמב"ם וסיעתו אין ראי' כלל דפ' כר"ג ואליבי' פשיט בגמ' דע"כ או או קא' ומהר"מ לרבא קאי דלדידי' פשטא דגמ' ותוס' שבמנחות משמע כוותיה לכן צ"ע על רמ"א שלא הגי' כלום אמ"ש בשו"ע ס"ב ואולי נשא פנים למנהג אז כו':