דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
שאלות ותשובות · סימן ב
תשובתו על דברי הגאון מהר"ם פאדווע ז"ל ותשובת הגאון לא הטרחנו להעתיקה יען שהיא נדפסה בספרו תשובת מהר"ם ע"ש גם שיובן דבריו מתוך סתירות המחבר:
דברי תשובתו נפלאו ממני מרישא לסיפא וארשום הגמגומים אחת לאחת למצוא חשבון:
א כתב ומשמעות כל הראשונים דהחשש הוא שלא תפרו כו' וכ"מ מרמב"ם ושו"ע כו':. זה תמוה דזולת הרמב"ם ושו"ע וודאי נראה פשיטות לשון הראשונים היינו הר"ש ורא"ש ורע"ב שהבדיקה היא בגוף הבגדים וכפי שכתבנו לו אז. ועכ"פ ה"ל לפרש ולדחות דברינו ולא לכתוב מהיפוך להיפוך (דמלשונו משמע דמש"פ הנ"ל יש משמעות פשוט דקאי אתפירה. יותר ממה דמשמע כן מהרמב"ם בסתימות ופשיטות כ"כ. והוא פלאי ובפרט שכבר נתבאר לעיל שלפ"מ שראיתי בתשובת פנ"י נראה מוכרח לדבריו שהרא"ש מפרש בדיקה דמתני' על גוף הבגדים כיון שלהפנ"י בחוט התפיר' אף בדיקה ל"מ כו':
ב גם מ"ש וכן משמע מרמב"ם ושו"ע כו' ג"כ תמוה להיפוך שהרי ברמב"ם הדבר מפורש ולא משמעות לבד. ואיך תלה תניא בדלא תניא ומהיפוך להיפוך כו' וכנ"ל:
ג וכ' וראיתי לכת"ר שעמד בזה דהא גופא קשי' מ"ט לא חששו על גוף הבגד שמא כו' משמע שבא לתרץ אמ"ש בהשאלה שהדבר טעמא בעי למה לא חיישינן כאן כדרך שחוששין בהני דברים שבפא"מ כו' והרי ע"ז אין תירוצו מספיק כלל (כמשי"ת אי"ה) ולא הזכיר כלום מענין הדברים דפא"מ בכל תשובתו רק תירוצו שממציא חילוק בין חוט התפירה לגוף הבגדים. וע"ז לא הקשינו לו רק כתבנו הטעם כו':
ד בגוף התירוץ שלו שבחוט התפירה החשש כלאים הוא כלאים דאורייתא ומשא"כ בגוף הבגד הוא דרבנן אם ניתן מקום לדבריו בזה יש פליאה נשגבה מה שלפה"נ הוא בא להקל בנד"ד והרי מדבריו אלה (שזהו עיקר היסוד שלו) יוצא חומרא גדולה בנד"ד שבמאטקעס. אלו החשש כלאים הוא וודאי בכלאים דאורייתא לכ"ע (דאף לרש"י הרי כאן שוע טווי ונוז יחדו כו' וגם לר"ת דבעי' שזור הרי כאן הוא כענין כלאים בציצית שע"כ הוי כלאים דאוריי' שזהו עיקר יסוד ד' התוס' ועיין ברא"ש שהסביר דהציצית בעי' שזורים וזה נזכר שם בתוס' והבגד ג"כ מסתמא בסופו יש חוטין שזורין וכדאיתא בעירובין אדעתי' דשיפתא דגלימא עייפיתו. וזה לא נזכר בתוס' לא בנדה ולא ביבמות:
וצ"ע אם להתוס' גם כשבבגד ליכא שזור סגי מה שהציצית שזורים ולמ"כ ממ"ש ר"ת דבעי' כ"א נוז בפ"ע עכ"פ ועיין בס' הישר ביבמות במ"ש גם למדתי דחוטין כו' ונוז בלא שזורין כו' וצ"ע מאי קאמר ושם בס' (סי' תקמ"ד) משמע שפי' נוז חיבור צמר ופשתים יחדו (והוא ע"ד פי' הר"ש) וסיים כך נזרקה מפי רבינו באחרונה וצ"ע. עכ"פ אף לפמ"ש הרא"ש גם בנד"ד שייך זה רק שצ"ע ששמעתי היום שאצלנו גם בהשפה אינן שזורין רק מכניסי' הרבה חוטין בראד א'. ואולי עתה נשתנה גם בריטב"א דיבמות ראיתי שכ' שבימיהם היו סתם הבגדים שזורין רק גלימא לא היה שזור אלא בשפתו כו' ולפי"ז עתה כלאים דאורייתא לר"ת (שבפ"ו) וצ"ע בכ"ז ואכ"מ. דעכ"פ הוי יותר כלאים דאורייתא בחוטין דנד"ד מבחוט התפירה דמלבד ר"ת הרי גם לרש"י שם אינו דאורייתא והוי יוצא חומרא לנד"ד בק"ו מתפירה) וצ"ל דכוונתו כאן רק ללמד זכות על בגדי צמר כדמשמע בסוף דבריו לא כדמשמע ברישא שפתח במאטקעס אלו וסיים בבגדי צמר:
ה גוף הדבר מ"ש דבחוט התפירה החשש כלאים הוי דאורייתא ובגוף הבגד דרבנן תמוה מאד. דבאמת גם בחוה"ת לאו דאורייתא הוא אליבא דר"ת (שהביא הוא) שהרי מסתמא אינו שזור כלל לא הבגד ולא החוה"ת ומה זה שכתב בחוה"ת דהא כ"א בפ"ע הוא שוע וטווי וכו' היינו וכו' ע"כ היינו נוז שלר"ת פי' שזור וליכא. (ונראה שבהגיעו לזה אסיק אדעתי' דליכא כאן נוז לפי' ר"ת ע"כ סתם וכתב תיבת וכו') ואם נרצה לדונו לכ"ז דע"כ כוונתו לדעת הר"ש שבב"י שפי' שוע וטווי כ"א בפ"ע ונוז ארוג יחד (ונשמט ממכתבו ע"י ט"ס המעתיק) עדיין קשה להיפוך דא"כ גם החשש שבגוף הבגד ג"כ דאורייתא ואינו מובן כלל מ"ש דוודאי לא יהי' התערובות שוע טווי ונוז ועוד כו' כשיהי' שוע וטווי ונוז יהי' ניכר יותר כ"ז אין לו הבנה כלל לסתימת שוע טווי ונוז שכ'. דלפי' ר"ת וודאי גם בחוט התפירה ליכא נוז ולפי' הר"ש גם כאן החשש תערובות הוא חוט שהוא שוע וטווי בפ"ע ונוז היינו מה שנארג בהבגד. ומה זה שכתב שלא יעשה שוע טווי ונוז כדי שלא יהי' ניכר הזיוף. על איזה פרט מהג' קאי הכי נאמר דר"ל שלא יהיו טוויים (או לא שועים) אלא פשתן סרוק וכה"ג. מי יעלה כזאת על הדעת הלא זה וודאי יותר ויותר ניכר וא"א לערבו כלל בבגד. וגם אם ממילא במקרה ג"כ אינו דרכו כלל בכה"ג. ואין לדבר בזה דפשוט דהחשש הוא לתערובות חוטי פשתן (בכוונה) וג"כ הוי דאוריי' להר"ש כו':
ו אף אלו היה מקום לומר דאליבא דר"ת (או אליבא דהר"ש כנ"ל) יהי' א"ש החילוק בין חוט התפירה לגוף הבגד איך יתכן לתרץ בזה המשנה כיון דעפ"י פרש"י (ופי' ר"ת לפי הנ"ל) אין מקום לזה כלל. הכי נחדש מחלוקתם גם בפי' המשנה ולמה לא הקשו ממשנה זו על רש"י כו' וכיון דלרש"י ע"כ גם בחששא דרבנן חששו והרי לא מצינו מי שחולק ע"ז כו' ואין להאריך:
ז אף אם עולה התירוץ לטעם החילוק בין חוט התפירה לגוף הבגד עדיין הקושי' מהנך דפא"מ עומדת דשם החשש סתם יינם דרבנן הוא כו' והארכתי יותר מדאי יען שמהפליא' שגדול כמותו יהי' נוטה מדרך הפשוט כ"כ ומוכרחים לדונו לזכות ולהזהר בכבוד הזקן שחלישת כחו והעדר בריאותו גרמו לי' דין שכתב שלא בעיון במ"כ.
רק זאת נתעוררתי מדבריו דבנד"ד יש עוד טעם. (נוסף על הג' טעמים שנזכר בשאלה) להחמיר יותר מבסתם בגדי צמר. דשם אליבא דרש"י וגם אליבא דר"ת ליכא חששא דאורייתא ומשא"כ כאן לכ"ע הוי חששא דאורייתא (דגם לר"ת הוי כאן כלאי' בציצי' כו' וכנ"ל מה שצ"ע בזה):
ח עוד הוסיף טעם להמקילים בבגדי צמר משום דאומן לא מרע אומנתי'. וג"כ תמוה שכבר כתבנו לו הרבה מזה ואיך שאינו מספק מכמה טעמים וקשי'. והוא לא השיב כלום לדחות רק מ"ש לדחות הסברא שכתבנו שם שי"ל כאן החשש תערובות אינו בדרך זיוף אלא למכור בזול כו' והוא כתב שאין נ"ל זה דכיון שהמקח מצמר הוא בכפלי כפליים מפשתן וודאי הכוונה לזיוף. וטעם זה אין בו טעם וריח כמובן. וכידוע ומפורסם שיש הרבה בגדים שנעשים מתערובות צמר עם צ"ג. וצ"ג יותר בזול אף מפשתן ואין זה לזיופא והכל יודעים כו' וממילא קפידא רק לישראל כו':
כ"ז מצאנו ועוד היה רשום מה שהתחיל לדחות הראי' שכתב מכתובות גדולה חזקה כו' רק שנטרפה השעה ושקעה השמש בצהרים ונתבקש לישיבה של מעלה וזי"ע. אולם לדעתי יספיק לדחות במ"ש לקמן להרב ר"ח ברלין מד' הפר"ח באו"ח סי' תצ"ו עי"ש: