דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
חלק שני חידושי מהר"ן · מראה מקומות וביאורים לשו"ע רבינו ז"ל (לסי' תפ"ט)
ס"א (א) מ"ע רמב"ם ספ"ז מה' תמידין מגמ' מנחות ס"ה ס"ו (ב) ודרשו פר"ח בשם ספרי וכ"ה בתוס' מנחות ס"ה ב' ד"ה וספרתם בפי' הבריי' שם וכ"כ הרא"ש פ' ע"פ סי' מ' (ג) או ש"ץ אגודה שהביא ח"י וא"ר (ד) אף אם. פר"ח בפי' דברי הר"ן פ"ק דפסחי' וכן יש לומר בפי' האגודה הנ"ל (ה) אבל אם. מ"א ופר"ח עפ"י ת' הרשב"א סי' תנ"ח שבב"י (וכ"מ מד' ספרי ותוס' ורא"ש הנ"ל) והתשו' דסי' קכ"ו שבמ"א תירץ הפר"ח דזהו לכתחיל':
ו אם נתכוין דקיי"ל מצות צריכו' כוונה (ז) והוא ששמע. מתני' ר"ה כ"ט (וע' פר"ח ד"ה נשאלתי). (ח) ויש חולקין לבוש וא"ר וח"י בפי' דברי אגודה הנ"ל ועפ"י ת' רשב"א דסי' קכ"ו (ולפ"ז הדרשה שתהא ספירה לכאו"א כפשוטו). והתשו' דסי' תנ"ח תירץ הח"י ופ"מ דקאי על הברכה ומש"ש בספיר' לאו דוקא (ודוחק. גם קשה א"כ בלא"ה הרי מפסיק (מסתמ'). וכ"ש מש"ש ובסקי"ד על רמ"א צע"ג לכאו' דהא קאי על השו"ע דמיירי שמנה בעצמו) (ט) לכתחילה שהרי גם הפר"ח כ"כ בתחיל' כנ"ל (ודלא כמה"ש). וסוף דבריו אינם מוכרחי'. וגם המ"א כ' רק ואפשר כו' (ואף המה"ש מודה בסתמ' עכ"פ) ומ"מ בדיעבד משמע דיי"ח וא"צ לחזור ולספור בעצמו אפי' בלא ברכה דהעיקר כדעה א' (י) אבל הברכה זהו לכ"ע (יא) יכול אחד. ע"ל ססי' רי"ג ומ"א סי' תרי"ט סק"ג:
ס"ב (א) נשים רמב"ם מ"א (ב) שמו הנשים מ"א. (ג) נוהגת. רמב"ם ומרדכי בשם ראבי"ה שבב"י וכ"מ דעת הטור ע' מהרל"ח (וכהר"ן סוף פסחי' וכ"מ דס"ל דרבנן דבי ר"א פליגי אהא דא' אמימר זכר כו' מנחות ס"ו). (ד) וי"א שבזמן. תוס' ורא"ש ור"ן בשם רוב המפרשי' (וס"ל דרבנן דבי ר"א לא פליגי אהא דזכר כו' אלא דמ"מ ס"ל כעין דאוריי' תקנו). (ה) וכן עיקר שכן פסק השו"ע ס"ו ע' ב"י שם וכ"ד כל האחרוני' (ו) ומ"מ. דהיינו טעמ' דרבנן דבי ר"א כנ"ל:
ס"ג (א) וקבלו חכמי' בריי' מנחות ס"ה ב'. (ב) יום הראשון כ"מ ממ"ש הר"ן בשם תוס' ביום הראשון ומש"ה הטור בשם ר"ם ור"ן בשם מר יהודאי מחלקי' לדינא (והוכחת רה"ג יש לומר מדילג לגמרי) אלא דמ"מ משמע דלכ"ע ה"ה בשאר הימים לכתחיל' עכ"פ וצ"ל דה"ט שמן הסתם כולן שוין. (ג) קודם אור הבוקר דלא כלבוש דא"כ למה כל הלילה כשר מ"ש מיום ע' מ"א סקי"ג (דלא כמה"ש שמגי') וכן משמע קצת בר"ן שכ' כל שסופר בלילה כו' ע' פרי' ומפיה"מ לרמב"ם (ורע"ב) אין ראי' דלשיטתם גם ביום כשר (ד) וכל הלילה טוש"ע. ממחני' דמגילה כ' ב' (וע' ר"ן שם דאיכ' נוסחא דגר' ולספירה כו' וכ"נ גי' רי"ף ורא"ש). (ה) אבל לכתחיל' טוש"ע (וכמו בק"ש ות"ע סי' רל"ה ס"ג וע' מש"ל סי' תל"א ס"ה ו' שם). (ו) אחר ת"ע וקודם. רמב"ם טוש"ע (ז) יספור בלא ברכה. רא"ש סוף פסחי' (תוס') ור"ן במגילה טוש"ע ע"ל סט"ז. (ח) שי"א. תוס' מנחות ס"ו. ורא"ש ור"ן דפסחי' אליב' דבה"ג כסתמ' דמנחות ע"א וכ"ד הרמב"ם פ"ז דתמידין (ה"ז והכ"ג) (והא דתמימו' לא לעיכוב') (ט) הזיד. ע' ב"י וט"ז ססי' נ"ח ורסי' פ"ט ומ"א ססי' רל"ה וה"ה (וכ"ש) כאן לדעה זו (וראבי"ה שבמרדכי דמגילה שמדמה לה לסי' ק"ח ס"ז ר"ל כן גם לסתמ' דמגילה גם נרא' דס"ל כראב"ן (זקינו) שבא"ר סי' פ"ט סק"ג דאחר ד"ש מזיד אסור) (י) ולברך. כ"ה בר"ן דמגילה בשם בה"ג וכ"ה בבה"ג שלפנינו (וצ"ע בתוס' ומרדכי שלא כ"כ) (יא) ויש חולקי'. ר"ת בתוס' דמנחות ומגילה ור"ן שם (ובפסחי' כ"כ בשם ר"י וכ"ה בטור וצ"ע) ורא"ש דפסחי' דהעיקר כסתמ' דמגילה (ולפ"ז תמימו' לעיכוב'):
ס"ד (א) צריך. רמב"ם רא"ש טוש"ע (ב) שנאמר. רא"ש ב"י וע' כ"מ בשם הריב"ג שזה קבלה מפי רבותינו ואסמכוה אקרא דבקמה כו' וע"ל סי' ח' (ג) אם מנה רמב"ם מ"א (ד) אסמכת' כנ"ל דאסמכוה כו':
ס"ה (א) צריך אביי מנחות ס"ו טוש"ע (ב) שנאמר חגיגה י"ז ב' (ג) כלומר תוס' מנחות ס"ה רע"ב. (ד) כשמגיע לז' זהו לכ"ע ע' מרדכי וטור (וכ"מ בר"ן ורז"ה) [ובמה"ש אולי ט"ס]. (ה) ואם לא כיון דבזה לא פליגי (ור"ל מעיקר הדין בזמן בהמ"ק וע' בסמוך):
ס"ו (א) אבל בימים במרדכי וטור ב' הדעות ורז"ה (ור"ן) כדעה א' (ב) וי"א שצ"ל. רא"ש בתשו' ב"י (ג) ואין לשנות שכן פסקו בטוש"ע (ולכ"ע הכי ש"ד עכ"פ) (ד) ומ"מ אם. כיון די"א כן לכתחיל' ע' מ"א וח"י וא"ר סק"ד וגם הפר"ח לא פליג אלא בסופי השבועו' ע"ש (ולכן אין להחמיר בזה כלל דלא כפ"מ). (ה) ואף בימים ע' מ"א דראייתו מגמ' ודאי אף בכה"ג משא"כ ראייתו מטור ע"כ רק בימים שבינתים וז"ש הח"י במנה הימים בהחלט דיצא ובמנה השבועו' חילק. וכן פסק בא"ז וגם בא"ר בסק"ד. (ו) שעיקר כן נרא' דמה"ט אמימר מני יומי דוקא (וכ"מ מלשון רי"ף ורא"ש שכ' וכי היכי כו' ע"ש) (ז) וי"א. הר"ש הלוי פר"ח וגם הא"ר חזר בו בסקי"ד עפ"י ראי' מש"ל ע"ש (ח) בלא ברכה כיון דמ"א וח"י מקילי' בהא וכן פסקו עו"ש ובהי"ט ופר"מ (אבל במנה השבועו' לבד שגם המ"א וח"י נרא' דלא פליגי כנ"ל וגם בכה"ג אולי לא פליגי בהא כדמ' בא"ז ע"ש) יש לחזור ולברך ודלא כפר"מ ובהי"ט):
ס"ז (א) אם ספר. ע' ח"י בשם כ"ג ב' הדעות (והפר"ח כדע' ב' והג"פ בא"ה סי' קכ"ו סקע"ג כדע' א'. (ב) ויש לחוש ע' ח"י א"ר (ג) אם לא. ט"ז מ"א (וע' א"ר סקי"ג שחולק וצ"ע) (ד) אבל רשב"א בתשו' ב"י. לבוש (ה) ויש נוהגין רמ"א ט"ז (ו) ואין לשבש ח"י וא"ר (ז) ויש נוהגין ע' סידור אריז"ל וסידור רי"ע:
ס"ח (א) לשון זכר. ט"ז מ"א פר"ח (וע' כ"ז באה"ע שם):
ס"ט (א) דרך צחות ש"ל ח"י (ב) וטוב. מ"א ח"י בשם רש"ק מגמ' יומא (נ"ה.) ואה"ע סי' קכ"ו וע' פר"ח:
ס"י (א) מותר. מ"א (ב) בלה"ק שם (וע' בר"י אות ח' שי"ח):
סי"א (א) יה"ר. תוס' ב"ח ח"י. (ב) ויש נוהגין. מ"א וכאריז"ל:
סי"ב (א) י"א שמותר. רא"ש טור (וכ"ה בסמ"ג בשם הר"ש). (ב) ויש חולקין ע"ז (תוס') ר"ן ב"י. (ג) המדקדקי' רשב"א בתשו' ב"י שו"ע. (ד) המנהג. ב"ח ח"י (ה) ומי שרוצה בהכי מיירי הרד"א שבב"י וש"א ותשו' הרשב"א סי' רל"ה שבמ"א כמ"ש הט"ז ססק"ו וכ"ה בלבוש ואף להח"י כ"ה למנהגנו). (ו) והוא מתפלל. לכאור' הרי ת"ע עושה לילה לכ"ד ע' יו"ד רסי' קצ"ו וססי' שע"ה וע"ל בקו"א ססי' רס"א ם אך ע' ט"ז יו"ד סי' ת"ב סק"ז דלקולא לא אמרי' כו' ומ"מ קצת צ"ע מהא דלעיל ססי' נ' וע' א"ר שם (ז) טוב שיספור שו"ע ור"ל שיכוין על תנאי (דלא כט"ז אלא) כמ"ש מ"א סק"ז לתרץ קו' הרשב"א ורד"א. אלא דמש"ש אין אני מכוין כו' זהו להב"י אבל לרמ"א צ"ל התנאי בפירוש שלא לצאת כמ"ש בסק"ח (אך א"כ צ"ע קצת למה חולק הרשב"א (ורד"א) דהגם דס"ל דא"צ כוונה הא בכה"ג מודה ע' פ"מ) (ח) ואף להאומרי'. אולי הוצרך לכך דאל"כ הרי יש כאן ס"ס להחמיר וע"ל סכ"ה. (ט) אלא ששמע. זהו הדין דהרשב"א סי' תנ"ח שבב"י. (וע' מש"ל ס"א). ולענין ספק ברכה חוששי' למ"ד א"צ כוונה כנ"ל (אלא שמ"מ צ"ע דהא נת"ל ס"א שי"ח וא"כ. בבה"ש הוי ס"ס לחומר' גם זולת הכוונה וצ"ל דס"ל העיקר כדע' א' שם וכ"מ שם דרק לכתחיל' יש לחוש כו') אך לכאור' קשה ממעשי' בכ"י שמברכי' הקהל אחר שמעם מש"ץ (וע' מ"א סי' תרי"ט ססק"ג) וצ"ל דה"ט שבשעת שמיע' דעתם בפי' לספור בעצמם מיד כנהוג וה"ז מעין משי"ת סי"ד לענין השואל ומשא"כ כששומע לפי תומו כו' (וצ"ע בנדון דהרשב"א) (י) אבל קודם. ב"ח ח"י. יא) ואם טעו. רשב"א ב"י שו"ע (יב) אבל לא עו"ש ח"י (וע' א"ז וא"ר מפקפק ע"ז) וע"ל סי' רל"ה בטור פלוגת' ר"ת ורא"ש (יג) לפי שהעיקר ע' מ"א שם סק"ג במ"ש אבל קשה כו' (ומ"מ לענין ספק ברכה יש לחוש לד' ר"ת):
סי"ג (א) א"צ לחזור מ"א סק"ו (ב) ומ"מ א"ר סק"י וכ"כ פ"מ ומ"ז סק"ה וע"ל סי"ז:
סי"ד (א) מי. רד"א שו"ע (וע' א"ר סקי"ב ומ"ז תירץ לקו' ט"ז). (ב) לדברי האומרי' וכנ"ל סי"ב שחוששי' לזה בספק ברכה (ג) אף. מ"א ח"י וכנ"ל ס"ז. (ד) אבל השואל כ"מ שם (וביותר בלבוש ע"ש) דלא הקפידו אלא מצד המשיב. ולפמשנ"ת ס"א וסי"ב דשומע כאומר (לענין ס' ברכה עכ"פ) צ"ל החילוק כמ"ש בפנים (וכמש"ל סי"ב שמעין זה צ"ל בהא דמעשי' בכ"י כו'). (ה) אבל אם ט"ז מ"א וכנ"ל ס"ז (ו) ומ"מ. ט"ז (וכ"ש שא"ר חונק לגמרי כנ"ל ס"ז):
סט"ו (א) קודם לכן שם ברד"א ושו"ע ואף העו"ש וח"י סי"ב ל"כ כאן כלום וצ"ל הטעם כמ"ש בפנים. (ב) ומ"מ לכתחיל' לחוש לדעת ר"ת הנ"ל שם:
סט"ז (א) מותר. מ"א. (ב) ומ"מ ראוי. ח"י (וכ"מ בטוש"ע רסי' וע' א"ר סקכ"א):
סי"ז (א) ואם דרכו. בהכי מיירי עו"ש ומ"א (ע"ש. במ"ש על רש"ל). ובהא אף הח"י יודה לדינא בסי' רנ"ה ע"ש בט"ז סק"ג ומ"א סק"ב ד' (וע"ל קו"א דסי' רס"ז). (ב) אפי' סעודה קטנה ע' סי' רל"ב. (ג) חצי שעה עו"ש מ"א (וגם רמ"א יש לומר של"ד כשהגיע קאמר ע' כ"מ פ"ו מה"ת, ה"ה כ"כ על הרמב"ם וכה"ג טובא). (ד) אלא א"כ. מ"א א"ר. (ה) ואפי' כו' בתוך חצי שעה. ע' ט"ז סי' רל"ה סק"ג שמקיל לגמרי בחצי שעה בק"ש שזמנה. ארוך (ובדיעבד גם בשו"ע שם משמע להקל אלא דלא קיי"ל הכי כמשנ"ל ססי' ע') ואף במנחה הר"י שבטור ורמ"א סי' רל"ב מקיל בחצי שעה (ע' מ"א שם סקט"ו וע' ב"ח שם שכ"ד הרבה פוסקים לכן כאן עכ"פ שהזמן ארוך יותר מק"ש (ע' מ"א) ולענין דיעבד שאינו כ"א לחוש להאומרי' ספיר' בזה"ז מה"ת יש להקל (ולפ"ז יש לומר נמי דמש"ה כ' רמ"א וכשהגיע כו' כדי לסיים ואפי' כו'):
סי"ח (א) אם ראבי"ה טוש"ע ס"ה וע' לבוש ופר"ח ס"ו הקשו דל ברכה כו' וכה"ג קשה כאן פשיט' כו'. וצ"ל דמ"ש יצא ר"ל י"ח הברכה ונ"מ דעשה כהוגן במה שלא חזר ובירך קודם שסיפר (וא"צ לחזור ר"ל שלא הי' צריך כו'):
סי"ט (א) אבל לכתחיל' ט"ז (וכ"כ א"ר בשם צ"ל) וע"ש דמשמע אבל בדיעבד שבירך שוב סופר כן לכתחיל' כו' כנ"ל:
ס"כ (א) אם בירך. שו"ע ואחרוני' דלא כראבי"ה. אך שם אית' פתח בא"י אמ"ה כו' ונזכר וסיים בה'. ופ' הט"ז וא"ר סקי"ח דר"ל סיים הברכה ע"ד ה' אבל אם לא נזכר עד שגמר הברכה ועדיין לא ספר צריך לברך ולספור. אבל לכל שאר פוסקי' שפירשו סיים בה' ר"ל הספיר' כפשוטו דמשמע דאפי' גמר הברכה היתה כולה ע"ד ד' (ומ"ש פתח בא"י אמ"ה עיקר הברכה נקט וסירכ' דסי' ר"ט כו') מ"מ יש לומר דה"ד משום דאיירי' בסיים כבר הספיר' ואף אם הברכה כמאן דלית' ה"ז מנה ולא בירך דיצא כמ"ש לבוש ופר"ח אבל כשלא סיפר עדיין יש לומר דמודו דאם כל הברכה הית' ע"ד טעות ה"ז כאלו לא בירך ובשנזכר מברך וסופר. אך בהא דשיכרא קיי"ל בסי' ר"ט ס"ב כרי"ף ורא"ש בפ"ה שנ"ב יצא תוכ"ד ומש"ש במ"א סק"ג דמיירי שידע כו' לא כ"כ אלא בפי' ד' השו"ע ע"ש בפ"מ ומה"ש. אבל לדינא כ' ברסי' תפ"ז ותקפ"ב דגם בלא ידע יצא (וכדאי' בהדיא ברי"ף ורא"ש וקסבר דחמר' כו') הרי אעפ"י שכל הברכה היתה ע"ד טעות אין המחשב' פוסלת בברכה (ע' ראב"ד שברא"ש) א"כ ה"ה וכ"ש הכא מיד תוך כ"ד עכ"פ. ואף לדעת רש"י (אף את"ל דפליג וכמ"ש בחה"ר) יש לומר דהיינו התם דוקא דסוף הברכה גם האמירה הית' שלא כהוגן וס"ל דלא מהני התיקון (אף תוכ"ד) כמ"ש בחה"ר אבל הכא דבכל הברכה אין שינוי באמירה יש לומר דיודה דאין המחשב' פוסלת (לפ"מ דקיי"ל הבעיא לקולא) אלא דבאמת מלשון הבעיא משמע דאי בתר פתיח' אזל המחשב' מפסדת האמירה אצא דמיבעי דילמא בתר חתימ' אזלי' אבל היכא דגם החתימ' ע"ד טעות אפי' באמירה אין שינוי המחשבה פוסלת (ע' במה"ש סי' רס"ח סק"ד בפי' מ"ש מ"א על התה"ד דאזיל לדעת רש"י (ע"ש במ"ש או י"ל כו') וזהו ג"כ כוונת ביה"ג שם ע"ש) וכ"מ קצת מד' הראב"ד הנ"ל וכן בחה"ר (ע"ש במ"ש דבברכת המאורות דארוכ' היא אפי' א' בפירוש המעריב ערבים כו' יש בחתימת' לתקן כו' הרי דקלקול מחשבה וקלקול אמירה שוין לרש"י). (ואולי בזה יתורץ קצת מה שמתמי' הרשב"א מאי מהני התיקון אחר גמר הברכה (אפי' תוך כ"ד) ולכאורה הרי קיי"ל בכ"מ תוכ"ד כד"ד ע' פר"ח סי' נ"ט. ולפי הנ"ל יש לומר קצת דרק הדיבור יכול לתקן תוכ"ד אבל לא המחשבה ולפ"ז יש לומר כן דמש"ה פרש"י שנזכר שהוא שכר כו' משא"כ אלו לא נזכר כלל אעפ"י שלישני' איתקל וסיים כהוגן שנ"ב לא יצא (ואף תיקון תוכ"ד לא מהני ודוחק). אך אף אם לו יהא כן לדעת רש"י אבל להרי"ף (ורא"ש) וסייעתו נראה ודאי דס"ל דמש"ה לא ניחא להו כפרש"י משום דס"ל דמחשבה אינה פוסלת כלל כד' הראב"ד (ואולי אף צריכ' כוונה היינו רק כוונה לצאת י"ח אבל כאן הרי כיון לצאת בברכתו:
וז"ש הראב"ד שלא מצינו כו' אפי' כו' כ"ש שהוא מתכוין לשום ברכה והרא"ש תירץ לדעת רש"י אבל למסקנתו כהרי"ף יש לומר כהראב"ד כו') אלא הכל תלוי בפיו כמ"ש בהשגות הראב"ד פ"ח מה"ב. ונראה דז"ש מ"א בסי' רס"ח אבל לפמ"ש בסי' ר"ט דאפי' כיון לד"א אין הברכה נפסדת כו' ר"ל כמש"ש ס"ב כהרי"ף ושאר פוסקי' וכנ"ל דלדידהו אפי' קסבר חמר' הוא וכמ"ש סי' תפ"ז ותקפ"ב דלא כמש"ש לפרש ד' השו"ע מצד ד' הרמב"ם דס"א) כנ"ל אבל מ"ש מה"ש לא הבנתי דמשמע דמתקן גם לרש"י ולא משמע כן במ"א שכ' דהתה"ד אזיל לרש"י אבל כו' וכמ"ש המה"ש בתחיל' לפרש ד' תה"ד לרש"י במ"ש או י"ל כו' דלפה"נ נכון הוא וכנ"ל ועכ"פ הכא לדינא נראה נכון לשיטת הרי"ף וסייעתו עכ"פ ולהקל בספק ברכה ודלא כט"ז וא"ר כו' ועי' מ"א סקי"ב לענין בבא ב' שכ' ואם נזכר כו' אעפ"י כו' וכמ"ש סי' ר"ט ותפ"ז ור"ל דלפ"מ דקיי"ל כהרי"ף וסייעתו אפי' בלא ידע יצא כו' וכנ"ל וא"כ הרי שם גמר הברכה והספיר' בטעות ועכ"ז כשתיקון תוכ"ד יצא כ"ש הכא דרק הברכה גמר ע"ד טעות ולא הספיר'. וא"ל דש"ה שכבר תיקן וספר כהוגן והוי כמנה ולא בירך כו' דא"כ מאי למימר' ולמה תוכ"ד דוקא א"ו ע"כ ר"ל דרק אמר ד' כו' ולא חזר לומר היום כו' כמשי"ת. אך ז"א לכאור' דיש לומר דשם תוכ"ד תיקון הספיר' עכ"פ והוי בדיעבד כמנה ולא בירך. אלא דמ"מ א"כ מאי למימר' ומה שייך לסי' ר"ט ותפ"ז אלא משמע דהוי כספר בברכה ממש וית' עוד אי"ה:
סכ"א (א) צריך לחזור. הסכמת האחרוני' (וכמו בסי' ר"ט דלא קיי"ל כרמב"ם ושו"ע שם). ופי' הבעיא (גם לפרש"י היינו רק אי גם הפתיחה (או דעתו שבפתיח' כו' כנ"ל ג"כ מעכב או לאו אבל האמירה שבחתימה ודאי מעכב). (ב) שמצות הספירה. פר"ח ור"ל דמה"ט גם השו"ע שפסק כהרמב"ם בסי' ר"ט יודה כאן. (ג) ומ"מ א"צ. מ"א ולפ"ז גם בד' שו"ע יש לומר כן (אלא שבב"י לא משמע כן). (ד) אפי' אם. במ"א דבכה"ג בעי' תוכ"ד דוקא אך ע' מ"א סי' ר"ט סק"ד די"א דא"צ תוכ"ד וע' מ"ז שם שכ"מ דעת רי"ף ורא"ש ואף לפמ"ש בשו"ע יש לומר דש"ה שקלקל באמירה לכן צריך תיקון תוכ"ד אבל כאן אין שינוי באמירה דברכה ומה שהי' דעתו לד"א אינו מפסיד (לפי הנ"ל כנ"ל) (ואולי המ"א שחילק בין תוכ"ד נתכוין לע"א כמשי"ת). (ה) אבל הספיר'. ע' פ"מ נתקשה בזה (וצ"ע הרי גם ברסי' נ"ט יש יותר מכ"ד ד' תיבות אשר בדברו מעריב ערבי') וצ"ל דזה דומה למ"ש הרא"ש וטור ססי' תק"צ בשעסק מעין מה שצריך כמו במתחיל לתקוע ולא עלה יפה:
סכ"ב (א) וכשחוזר לספור. ע' מ"א דמ"ש וא' ד' לכאורה קשה פשיטא דבדיעבד יצא בכ"ע דדל ברכה כו' וצ"ל דר"ל אפילו לא א' היום כו' דאחר תוכ"ד אעפ"י שיצא בהברכה מ"מ בכה"ג לאו ספיר' היא (כנ"ל ס"ז) וקמ"ל דתוכ"ד ה"ז תיקון למש"א תחיל' ה' וכאלו א' היום ד' כו' וא"כ ה"ה לכתחילה כו'. ויש' לומר בדוחק דלזה בלחוד נתכוין במה שחילק בין תוכ"ד כו' אבל במ"ש אעפ"י שלא ידע כו' אין חילוק כנ"ל:
סכ"ג (א) י"א שאם. בה"ג שבתוס' ורא"ש ר"ן וטור (ב) ויש חולקין תוס' ורא"ש וטור כ"כ בשם ר"י וכ"ד רה"ג בטור (ג) לפי רא"ש בשם ר"י שבב"י.
סכ"ד (א) נוהגין לספור. תה"ד שו"ע (וכ"כ תוס' במגילה). (ב) בין ששכח. שם בשו"ע (ולאפוקי מר"ס שבטור ור"ן בשם מר"י שבב"י). (ג) בד"א. תה"ד ב"י לבוש וש"א (זולת הפר"ח). (ד) ואף שי"א. זהו קושי' פר"ח ומ"ז והתירוץ לכאורה פשוט וע' פ"מ סקי"ג ומ"ט):
סכ"ה (א) וכל זה תה"ד סי' ל"ז שו"ע (ב) דכיון פר"ח ובתה"ד אי' בע"א כיון דלראבי"ה דספיר' בזה"ז ד"ת ספיקו להחמיר ולהתוס' דס"ל מד"ס הרי ס"ל שכל לילה מצוה בפ"ע ואין לתפוס חומרת שניהם כיון שאיסור ברכה לבטלה מד"ס (כנ"ל סי' רט"ו) (ג) וכן בכ"מ. ע' ט"ז. דג"כ הוי ס"ס להחמיר דומי' דהנ"ל (ואף לפמ"ש בתה"ד כנ"ל הרי גם כאן שייך זה אלא נ"מ דלפ"ז אין ללמוד מכאן למק"א וע' תשו' שמ"צ סי' ב' ופ"מ בפתיח' לה"ב אות ש' ולה' בה"ש וכ"ד ובנ"א כלל ה' ס"ו):
סכ"ו (א) במקומות. ע' סי' רס"ט. (ב) סופרי'. תה"ד סי' ס' שו"ע. (ג) לפי. מ"א וכ"ה בתה"ד שם. (ד) כדיי גמ' שם. פסחים (ק"ה ב'). (ה) קודם ויתן לך. ח"י א"ר (וכ"כ פ"מ דלא כח"י). (ו) אחר קדיש תתקבל רד"א שו"ע (ז) להקדים הספירה כנ"ל ס"ב:
סכ"ז (א) וכשחל. תה"ד שו"ע (ודוקא במ"ש דלא כט"ז ע' ח"י וא"ר ופ"מ). (ב) לאחר הבדלה ר"ל שזה עדיף מעיולי יומ'. ואולי כאן צ"ל מש"ל סכ"ו כדי כו' ע' תה"ד). (ג) אבל יום שני. ח"י:
סכ"ח (א) בכל יום טוב לבוש מ"א רסי':
סכ"ט (א) אסור טוש"ע כאן וביו"ד סי' רצ"ג וסוגי' דגמ' מנחות ס"ח (וסוכה מ"א). (ב) לאחר שעבר כר"י שם (ג) ובגולה כרבינא שם. (ד) גם בחו"ל כרבנן דבי ר"א שם וכר"א דספ"ק דקדושין וסתמא דסוף ערלה. (ה) וגם עכשיו. (כמו ביו"ט ב' ש"ג ביצה ד' ב' דלענין יו"ט ב' ש"ג הזהירו כו' זמנין דגזרה המלכות כו' וה"ה הכא וע' מ"מ פ"ז מה' לולב סוף הי"ג אך צ"ע איה נזכר זה בד' מוח"ז רבינו ז"ל לקמן ואולי מקומו צ"ל בסי' תרנ"ח הנחסר דהתם מוכח דה"ט דביצה נוהג ג"כ בכל דבר ומעין זה בתוס' וש"פ שם בסוכה י"ג א' אך קצת צ"ע דלכאור' זה לפי הדעה הב' שהביא מוח"ז רבינו ז"ל סי' תרנ"ט סכ"א ע"ש. אלא שלכאור' גם על המ"מ הנ"ל קשה זה שבפ"ח שם ה"ט הביא ג"כ הב' דעות וע' מ"ש בזה התיו"ט שם פ"ד מ"ב):
ס"ל (א) במקומו' שרוב. רא"ש וטי"ד ותוס' ומרדכי שבב"י ורמ"א שם. (ב) במקומו' שמביאי'. סמ"ג והג"מ שבב"י ורמ"א שם (ג) במקומו' ההם. (משמע שבפולין צריך ליזהר מכלים וצ"ע דאין נוהגין כן גם דלא משמע כן מד' רמ"א ומ"א דהא מהרא"י איירי בכה"ג ע' תה"ד סי' קצ"א ומ"ש דאזלי' בתר רוב דגן צ"ל דהיינו משנים שעברו (וגם מיעוט' עכ"פ נזרע קודם הפסח) וכן משמע קצת מסידור ד' מ"א גם הרי במקומו' שרוב נזרע קוה"פ משמע בתה"ד ורמ"א ביו"ד דפרי לגמרי אין להחמיר אף י"ש לעצמו וכ"מ במהרי"ל (ע"ש דפ"ג ב' וחסידי' ואנשי מעשה החרדי' כו' דמשמע דגם הוא לא הי' נזהר כ"א באותן ב' שנים שמאחרי' לזרוע אחה"פ) וצ"ע גם מעשי' בכ"י דאין נזהרי' מכלים ונרא' אפי' בנ"י ואפי' מין בשא"מ וצ"ע בכ"ז ובש"ך וש"א ביו"ד סי' ס"ד סס"ט וסי' קט"ו סס"א וקי"ט סס"ז. ובפר"ח שם ובמנהגי איסור שבא"ח סי' תצ"ו מן סוף אות כ"ג ואילך) (ד) א"צ ליזהר. רמ"א בתשו' דסוף ספרו מ"א. (ה) ממין. כן פי' מ"א (וצ"ע). (ו) במדינות פולין. מ"א (ז) אעפ"כ אין ח"י (וכ"מ אף בתשו' הרא"ש ומהרי"ל ותה"ד הנ"ל וש"פ) (ח) ויש למדו. מ"א ממהרי"ל ותה"ד (ט) שעת הדחק ע' תה"ד וט"ז ביו"ד שם (י) מקצת הראשוני' ר"ב ובתשו' הרא"ש ריש כ"ב) וא"ז שבתה"ד. (יא) רוב ראשוני' רי"ף רא"ש רמב"ם תוס' וש"פ והאחרוני' טוש"ע ש"ך בנקה"כ. (יב) אף בשל ע"ג. תוס' רא"ש בתשו' סמ"ג טוש"ע בה"ז ט"ז ש"ך. (יג) גם מיי"ש. ע' ח"י ותשו' ח"צ סי' כ' ובנ"י בתשו' שבסוף ספרו וע"ל סי' תמ"ב ס"ט וס"י (ומיהו בתשו' שב"י סי' ס"א ופנ"י בקו"א לקדושין ובס' משכנות יעקב חי"ד סי' ס"ד ס"ה הרבה קולות):
שם לסי' ת"צ ס"א יבואו לזלזל בו גמ' שבת כ"ג לאביי וע"ש בחה"ר דלהרי"ף וסייעתו לא פליג רבא אדאביי בטעמ' דיו"ט וכ"ה ברמב"ם בה' חנוכה פ"ג ה"ה (ואף לפ"מ דמשמע במ"מ שם (ובה' סוכה פ"ו הי"ג) ובתשו' הרמב"ם שבכ"מ פ"ג מה' מילה דלרבא ביו"ט ב' הוא מתק"ח וא"צ לטעמ' דזלזול וכן אף לפ"ד האו' דבכל ספק מצוה דאורייתא בעי ברכה מ"מ ביו"ט ב' לדידן דהוי רק ממנהג' לד"ה לא היה צריך ברכה אם לא מטעמ' דזלזולא כמ"ש הל"מ בה' חנוכה. וזש"ש ואעפ"י שאין אנו נוהגין כן כו'. אלא שצ"ע דברמב"ם בה' קדה"ח פ"ה ה"ה ו' משמע שתק"ח הוא (וצ"ע בלשונו פ"א מה' יו"ט הכ"א שכ' מנהג הוא מד"ס) יותר ממה שהי' בזמן בית המקדש שהיו עושין הרחוקי' רק מספק כנ"ל ולכאורה לפמ"ש בתשובה הנ"ל יש לומר דס"ל דאף דאביי ורבא פליגי בטעמי' אין נ"מ מזה לדינא אלא דלד"ה אין מברכין על כל ספק זולת היכא דמצינו בהדי' שתיקנו ברכה כו' ולכן לא הקפיד הרמב"ם בה' חנוכה מלמינקט הטעמי' ע"ד ד' אביי (שפשוט יותר) כיון שאין חילוק לדינא ואכמ"ל):
שם לסי' תצ"ג ס"א לאחר הקדושין מ"א צ"ע מנלן דנ"ד לההיא דסי' תקנ"א (שרמז המ"א) ותקמ"ו גם ע' רי"ו בשם הה"ג שכ' שאין שמחה אלא בחופה ובסעודה ואם ר"ל תרווייהו (ע' סוכה כ"ה ב') א"כ נשואין בל"ס שרי ולא משמע כן אלא משמע לכאור' דאו או קאמר ורק לאפוקי אירוסין בלא סעודה דליכא שמחה כדאית' בפ' החולץ מ"ג ב' וצ"ע:
שם אבל מותר מ"א ח"י (אך שם אי' רק אחר שידוכין וע' א"ר ופ"מ ומה"ש שכ' דמשמע דאחר אירוסין שרי. אבל תמוה למה וע' מ"א סי' תקנ"א ססק"י דאסור ריקודין מן י"ז בתמוז וכ' שם ח"ר ופ"מ אף בלא אירוסין משמע דכ"ש באירוסין ולמה כאן יהיה הס' להיפוך ובלא"ה נראה דהכא מנהג קדום וחזק יותר ממן י"ז בתמוז שלא נזכר כלל בטוש"ע איסור נשואין (וע"ש בא"ר סקכ"ח שלמד קולא מכאן להתם קודם כו') לכן גם כאן צ"ל דכ"ש באירוסין דהשמחה יותר. ואפשר יש איזו ט"ס במ"א דבלא"ה אין דבריו מסודרים כהוגן ע"ש ובשגם שכבר נת' שאף היתר הסעודה צ"ע והבו דלא להוסיף חנם: