אור ברסלב
דברי נחמיה אורח חיים חלק שני חידושי מהר"ן › לשו"ע רבינו ז"ל (ובקו"א סי' שמ"ה אות ב')

דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

חלק שני חידושי מהר"ן · לשו"ע רבינו ז"ל (ובקו"א סי' שמ"ה אות ב')

הלכות ברכות שחרית

(לסימן שמ"ה)

לכאורה לא זכיתי להבין דברי קדשו א' עיקר היסוד שלמד מדברי הרמב"ם שבמ"א סקי"א שכתב גבי רקק דאי גבוה יו"ד ורחב ד' הוי כרמלית נשמע מזה דמ"ש המ"א ססקי"ד גבי ים (או בור שבים) דהוי כרמלית דרבנן כמו קרפף כו' ע"כ פי' אפי' בפחות ב"ס הוא תמוה לכאורה דהרמב"ם כשאר ים קאמר דמשמע ודאי דר"ל כרמלית ממש (גם רש"י במתניתין דפרק הזורק גבי רקק שכתב סתם כרמלית מסתמא כרמלית ממש קאמר דבכ"מ כרמלית היינו מק"פ דאורייתא כו' חוץ מקרפף שפירש בו בגמרא ובפוסקים או לפעמים רך העברה נקרא בגמרא כרמלית גם רה"י גמור מצד איסור' עירובין כמש"א על ירושלים כרמלית (דק"א סע"א) וכמ"ש רש"י ד"ו ב' וגם בזה נתקשה הרר"י הובא ב"י סי' זה ד"ה ודלתותיו ננעלות ע"ש אלא שבמתניתין דעירובין גבי אמת המים העוברת בחצר שכתב ג"כ סתם כרמלית צ"ע דלכאורה שם ע"כ רק כרמלית דרבנן קאמר שהרי ע"י מחיצות החצר לכאורה יש תורת רה"י על האמה דשם וכידוע שכל מה שברה"י הוי רה"י כמ"ש ב"י וש"פ ססי' זה אך שם אמרו רה"י ממש. וצ"ל דגבי אמת המים נשתנה הדין רק מצד שפרוץ במילואה להאמה שמחוץ לחצר וא"כ היינו נמי טעמא דהתם רק כרמלית דרבנן וכמו חצר שפרוצה במילואה כו' וגם זה לא ברור דאפשר התם ג"כ כרמלית גמור שכן משמע מסתימות לשון הפוסקים בסי' שנ"ו דקרו לה כרמלית סתמא ויתבאר אי"ה ואין כאן מקום להאריך דעכ"פ כרמלית דכאן גבי רקק שבר"ה נראה ודאי דהיינו כרמלית גמורה בעמוקה יו"ד ובפרט הרמב"ם שכתב כשאר ים ודאי ר"ל כרמלית גמור) הגם שלכאורה א"כ באמת קשה לפי מ"ש המ"א בשם רא"מ הרי ע"כ הא דים הוי כרמלית ממש (וכדתנן בהזורק הזורק מן הים ליבשה פטור כו') מיירי ע"כ באין מתלקט י' מתוך ד"א אבל במתלקט הוי רה"י דאורייתא עכ"פ (או רה"י ממש) וא"כ גבי רקק שברמב"ם שכולה אינה רחבה כ"א ד"ט הרי השיפוע מתלקט בפחות הרבה גם מד"א ולמה יהא כרמלית גמור (וזו היא ראית מוח"ז רבינו ז"ל). אך לא קשה מידי לכאורה דממ"נ אם נאמר דהך רחב ד' שברמב"ם ר"ל למעלה ע"פ המים (וכ"נ לפ"מ דקיי"ל דממיא משחינן הכרמלית דים דמיא כארעא סמיכתא כו') א"כ הרי למטה נתמעט מד' טפחים ע"י השיפוע ואינו רה"י דהרי זה דומה לההיא דביציתא דמישן לפירש"י (ק"א.) ומטעם דהמחיצות שאינן למקום ד' על ד' לאו מחיצה (וכאן לא שייך הא דאמרינן התם לר"נ גוד אחית גבי מים כו' שהרי כאן מצד המדרון הרי גוף קרקע עולם ממעטת וליכא מקום חלל דרוחב ד' משא"כ התם שרק דופני הספינה ממעט רוחב ד' דעכ"פ מצד החיצון נוכל לומר גוד אחית (ממקום הרוחב) לתוך המים (וס"ל לרש"י דכיון שהמחיצות עכ"פ כדבעי אינו מעכב מה שתוך הספינה ליכא חלל ד' ויתבאר אי"ה במק"א) אבל כאן ליכא צד חוץ למחיצות כו' (וכ"ש לפ"מ שפסק רז"ל שם ובסי' שנ"ה ס"ז) דגם שם לא אמרינן גוד אחית כיון דלא נעשו המחיצות בשביל ההיתר כו' ע"ש) ועוד יש דמיון וראי' לזה ממ"ש המ"א סי' שס"ב סק"ב גבי ענפי האילן שאם אין למעלה רוחב ד' אעפ"י שמשם ולמטה יש רוחב ד' הוי כרמלית והיינו דבעינן בכל משך גובה י' יהיה רחב ד' (וכדמ' מהראיה שהביא מסוכה כו') וכמבואר בדברי רז"ל שם שכתב וז"ל דצריך ד' על ד' בכל גובה יו"ד כו' א"כ ה"ה כשאין למטה רוחב ד' הוי כרמלית. ואין להקשות א"כ גם מדין כרמלית ליבטל דאין כרמלית בפחות מד' וכדרך שהקשו התוספות על רש"י גבי ביציתא ע"ש. (ואף רש"י דלא ס"ל הכי שם י"ל דהאי טעמא לפי שהספינה עומדת בים שהיא כרמלית מצא מין את מינו כו' ע"ש מג"ש כ"כ. (אך צ"ע הא רש"י לא ס"ל הך דמצא מין כו' כ"א גבי בין לחיים כמ"ש ססי' זה דרק הר"ן ס"ל הכי ע"ש) אבל כאן שהרקק היא בר"ה ליכא למימר הכי) נראה דלא קשה מידי דקושי' שם אף שלמעלה רחב ד' צ"ל (בא' מב' פנים או דהתם סתמא דמילתא הטלטול הוא למטה בקרקעית הספינה או) דס"ל דכיון דלמטה מק"פ א"א שיהיה כרמלית למעלה באויר (וס"ל ג"כ דמזה הטעם הוא דלא הוי רה"י למעלה כיון שלמטה מק"פ כו') אבל כאן שהרקק מלאה מים אף דלמטה יהיה דין מק"פ שייך כרמלית למעלה ע"ג המים דהרי כארעא סמיכתא חשבינן למים דמש"ה ממיא משחינן (וגם עיקר התשמיש למעלה ע"פ המים כו') ולפי מה שיתבאר במ"א אי"ה די"ל דס"ל לרש"י גבי ביציתא. (וכן הרשב"א בעה"ק סד"י וסדי"א) דלענין חשיבות מחיצות הוא דבעינן שיהיה רוחב ד' בכל משך גובה יו"ד דאל"כ מתבטלין המחיצות דכל מחיצה שאינה למקום רוחב ד' לאו מחיצה אבל מצד גוף המקום שבין המחיצות אין צריך כלל שיהיה רוחב ד' בכל משך גובה יו"ד אלא אעפ"י שיש במקום א' דבר המפסיק וממעט הרוחב באמצע כמו גבי ביציתא שדופני הספינה דלמטה ממעטים הרוחב באמצע (המחיצה בצירוף הגוד אחית) או אפי' שיש דבר הממעט למטה אי ליכא חסרון מצד ביטול המחיצה באותו מקום דה"ל מחיצה תלויה ומשכחת לה כגון בצירוף דבור וחולייתו לרוחב ד' דלמטה בבור ליכא ד' וליכא ג"כ צירוף חוליות שם כו'. ומצד המחיצה אין חסרון (כגון שהחוליות גבוהים יו"ד מבחוץ כמ"ש התוס' פרק חלון דע"ח וכו'). דליכא משום מחיצה תלוי' שהרי החוליות עומדים על הקרקע אלא מצד המקום שאין בו ד' למטה בבור מ"מ במקום הרוחב יש דין רה"י אעפ"י שהוא באויר (ואפשר, שהוא מטעם דאי בעי מנח שם מידי כמו שיחבר או ינעוץ בכותלי המחיצות מבפנים או יניח ידו שם כו'. ואפשר שעד"ז יתפרש הא דאמר פ' חלון שם והא לא משתמש לי' היינו הך דר"ל כיון שלמטה בבור ליכא ד' ולא צירוף חוליות איך יהי' רה"י למעלה באויר הא לא חזי להשתמש באויר (ויש להעמיס זה מ"ש בפירש"י שם ע"ש) וע"ז אמר אלא דמנח מידי כו' ר"ל כנ"ל. (אך בתוספות שם נא מ"כ). ושוב ממילא בכל החלל הוי רה"י גם במקום דליכא ד' משום דרה"י עולה כו' ויורד כו' (אלא דלפי"ז לכאורה צ"ע מהא דנעץ יתד בעמוד מיעטו אי לאו דאפשר דתלי בי' כו' אך לפי הנ"ל דגם הא דבמקום הרוחב שבאויר יש דין רה"י הוא ג"כ מטעם דאי בעי כו' ניחא וכ"ש לפי מה שנתבאר שי"ל שזה עצמו כוונת הגמ' שם בהא דאמר והא לא משתמש כו' אלא דמנח מידי כו' כנ"ל. גם אולי י"ל דדוקא בעמוד דליכא מחיצות כלל כ"א גוד אסיק שאני ותדע מדלא אמרו כ"א בעמוד ולא ברה"י שע"י מחיצות דאפשר בזה לכ"ע אי נעץ בקרקע שביניהם יתד לא מיעטו כלל וצ"ע ועוד י"ל בפשיטות דהתם ביתד שבעמוד הרי זה חסרון במחיצות דלגבי המחיצות (שע"י גוד אסיק) הרי יש מיעוט למטה דהיינו סמוך לעמוד וא"כ ה"ל (המחיצות דגוד אסיק) כמחיצה תלוי' אצל ראש העמוד. (אלא שצ"ע אי מחיצה תלוי' ממש שעל ראש עמוד וכה"ג פסולה כיון דליכא שם גדיים כו') ולא משכחת נ"מ אם העיכוב רק מצד המחיצות או מצד גוף המקום אלא כשהמיעוט הוא במקום דאף אי נחשב המחיצה שכנגד מקום זה כמאן דליתא לא נפסלה המחיצה היינו או באמצע או למטה בדוגמא דבור וחולייתו הנ"ל ועפי"ז יתורץ גם הקושיא שבתוס' שם בביציתא מ"ש ממחצלת כו'. דשאני התם שהמחצלת ממעטת כל משך הגובה כו' ואכמ"ל) וה"ה לענין כרמלית כ"מ רחב ד' הוי כרמלית אפי' הוא באויר ולמטה ליכא מקום ד' כו'. ולפי"ז א"ש כאן בפשיטות אבל א"צ לזה כאן וכנ"ל אלא שכתבתי דרך אגב להתלמד במק"א:

וכ"ז אי הפי' רוחב ד' שברמב"ם כאן ר"ל למעלה ע"פ המים. ואם הפי' רוחב ד' ר"ל למטה בקרקע הרקק בלא"ה לא קשה מידי די"ל דשיפוע הרקק ארוך ואינו מתלקט יו"ד מתוך ד"א דמלמעלה הוא רוחב ד"ט יותר מד"א אלא מתקצר למטה עד ד"ט ולכן ודאי הוי כרמלית גמור. (אלא שבאמת נראה דהפי' רוחב ד' שברמב"ם ר"ל למעלה שכן הדין נותן כיון דמיא כארעא סמיכתא כו' כנ"ל. ומ"מ לק"מ לכאורה כנ"ל) וכ"ז לפ"ד הרא"מ שבמ"א. דס"ל דהא דים הוי כרמלית גמור הוא רק בשאין שפתו מתלקט יו"ד מתוך ד"א (וכן נזכר זה עוד במ"א בכ"ד). אבל לפענ"ד כיון דהא דים כרמלית הוא מלא במשנה (פ' הזורק) וברייתא (דפ"ק דשבת ד"ו) ובגמ' בכ"ד בפ' הזורק ובעירובין ובכל הפוסקים לרוב ולא מישתמיט בשום מקום ולא בשום פוסק לחלק כנ"ל קשה הדבר להאמר דהכל מיירי בשאינו מתלקט ומה גם שלפי הנראה רוב ימים ונהרות מתלקטים יו"ד מתוך ד"א. וכ"ש לפמ"ש המ"א סי' שס"ג דההיא דמבוי שצדו אחד כלה לים ע"כ איירי במתלקט מתוך ד"א וכן בההיא דאמת המים העוברת בחצר דמשמע שאין אוסרת טלטול החצר שכתב הראב"ד דהיינו משום שהאמה עמוקה יו"ד כתב המ"א סי' שנ"ו ק"ב לפי הנ"ל ע"כ מיירי במתלקט מתוך ד"א והאיך אפשר דלפעמים מיירי במתלקט דוקא ולפעמים באינו מתלקט דוקא והכל בסתימות. ובפרט גבי אמה שמבואר שם דחשבינן לה לכרמלית (מחמת חיבורה חוץ לחצר עכ"פ עט"ז). ואיך אפשר דמיירי שהאמה שבחצר הוא במתלקט וחוץ לחצר באינו מתלקט והכל בסתימות אלא שרבינו ז"ל באמת זוהי עיקר ראייתו על פי' במ"א שגם במתלקט הוי כרמלית מדרבנן עכ"פ גם בפחות מב"ס (וגם שבלא"ה כיון שבאמה גבוה יו"ד ורחב ד' איירי ס"ל דע"כ מתלקט הוא כנ"ל בדברי הרמב"ם דרקק. וכבר נתבאר דזה אינו ראי' כ"כ) אבל באמת גם זה דוחק גדול שיהיה בים וכה"ג כרמלית דרבנן מה שלא נזכר בשום מקום וית' אי"ה) ועכ"פ לפי' התו"ש ומה"ש דמ"ש המ"א כרמלי' דרבנן היינו ביותר מב"ס דמשמע דבפחות מזה הוי רה"י גמור במתלקט קשה טובא מהא דאמה. לכן היה נלפענ"ד דעיקר דינו דהרא"מ לחלק בים בין מתלקט מתוך ד"א א"ל חידוש הוא וקשה לסמוך עליו נגד משמעות דברי הגמרא וכל הפוסקים בכ"ד דמשמע דגם במתלקט לעולם הוי כרמלית. ומשמע נמי דהיינו דלעולם הוי כרמלית גמור (כההיא דהזורק מן הים ליבשה דפטור) וקשה להמציא כרמלית דרבנן בים מה שאין זכר לזה בשום מקום ועיקר ראייתו של הרא"מ מהא דבור:

שם סיג כאלו מחיצות מקיפות לכאורה צ"ע מה בכך עדיין צריך לגוד אסיק כמ"ש ס"א וס"ד בעמוד וסכ"ב וכ"ג בגג ודוחק לומר דאמרינן גוד אסיק למחיצות אלו דגוד אחית גם צריך טעם כיון דלגוד אחית אמרינן מחודו דראש העמוד בלבד אף בדליכא כלל מחיצות יו"ד. למה לא נימא הכי בגוד אסיק וא"כ למה פליגי רבנן עלי' דר"י בר"י ובאמת ברמב"ם (וש"פ) לא נזכר כלל גוד אסיק וגם בגמ' (כמדומה) לא נז' כ"א בעירובין ר"פ כל גנות והרי התם איתא דלרב דקיי"ל כוותי' לא אמרינן גוד אסיק במחיצות שאינן ניכרות ובסוכה ד"ד ב' פשיט דעמוד נקרא ג"כ מחיצות שאינן ניכרות אלא שהר"ן נדחק שם לחלק בין שבת לסוכה דבעינן כעין דירה (ואזיל לשיטת רש"י דטעם עמוד בשבת הוא משום גוד אסיק). וזה יתכן (קצת) להאומרים דגבי סוכה לא אמרינן כלל גוד אסיק כדמסיק הר"ן שם והרי"ף אבל להרמב"ם והגאונים דאם גבי סוכה אמרינן גוד אסיק על שפת הגג רק בעמוד לא אמרינן משום שאינן מחיצות ניכרות ע"ש ברמב"ם פ"ד מה"ס הי"א וי"ד נראה דאין החילוק כזו שייך לסוכה. וגם להחולקים הרי עכ"פ איכא פלוגתא ובעי' בגמ' בעל שפת הגג ולמה בעמוד פשיטא כ"כ דאף אביי רק סבר למימר גוד אסיק וא"ל רבא בעינן מחיצות ניכרות וליכא משמע דפשיטא להו דבכה"ג ל"ש גו"א בכל דוכתא והיינו משום דקיי"ל כרב דר"פ כ"ג הנ"ל (ואדרבה יותר משמע דגם שמואל יודה בעמוד והיינו דלכ"ע לא אמרינן גוד אסיק אלא בשיש מחיצות ממש למטה עכ"פ דאז אמרינן גו"א ר"ל כאלו הועלו גוף המחיצות ע' רמב"ם שם המ"א אבל להעלות חוד החיצון דעמוד אפשר דלכ"ע לא אמרינן ע' תוספות שם בסוכה ד"ה. אבל ופלוגתא דרב ושמואל אינו אלא בשיש מחיצות למטה עכ"פ אלא שאינן נראות להעומד למעלה כו'):

שם סס"ג הנ"ל לפי' כו' שאין כו' לכאורה א"כ המחיצות כאלו אינם. דכל מחיצה העשויה לפחות מחל ד' אינה מחיצה כמש"ל סי' שנ"ה ס"א וס"ז וא"כ גם ע"ג למה רה"י (ואף לפי מה שיתבאר דע"ג א"צ לגוד אסיק מ"מ מחיצות מפסיקות בעינן) וצ"ל דהא דאמרינן כל מחיצה כו' היינו דוקא כשאין מרחק ד' כלל ביניהם. ומשא"כ כאן יש מרחק ד' בצירוף מקום העמוד ותדע שהרי כל עמוד גבוה יו"ד ורחב ד' ע"ג רה"י אעפ"י שלמטה אין חלק כלל ולכן לא כתב מוח"ז רבינו ז"ל כאן משום דלא חשבינן מחיצה אלא משום שאין כל הד' ראוי לתשמיש ומש"ר טעם זה ולכאורה יש כאן עוד טעם פשוט שתחת ראש העמוד ליכא חלל גובה יו"ד וה"ז כבית שאין תוכו יו"ד דסכ"ב. אך לקושטא דמלתא נקיט מוח"ז רבינו ז"ל טעם שיספיק גם בדאיכא גובה יו"ד תחת ראש העמוד:

שם ס"ד כיון שא"א כו' גם כאן שייך הטעם דלעיל סס"ג בפנים (וגם הטעם הנ"ל דה"ז כבית כו') אלא נקט טעם שיספיק גם אם למעלה רחב הרבה עד שישאר רוחב ד' למטה עד מקום העמוד שנתקצר (וגם יש שם גובה יו"ד עד מקום הרחב) מ"מ אינו רה"י שם מצד המחיצות:

שם ס"ה. אמה כו' ג"א כו'. מבואר דס"ל לרבינו ז"ל דכל תנאי פס"ב דאורייתא ולכאורה צ"ע ממ"ש התוס' עירובין ד"ו ב' ד"ה וכ"ת דמדאורייתא אין חילוק בין י"ג לי"ו. אבל לק"מ דהתם קיימינן בדליכא שם ד' אלא ב' מחיצות שלימות. ועז"כ דאין חילוק דלר"י דחשיבא לי' יו"ד ב"מ גם בדאיכא י"ו רה"י מדאורייתא ולרבנן גם בי"ג הוי רה"ר כשאורך רשות הרבים מהלכין ביניהם. (הגהה. בענין לשון ביניהם או בין כותל לכותל אין ראי' כ"כ דלפעמים אין מדקדקין בכך כמו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ כו' ובפע"פ וטור שו"ע סי' תע"ה בין אכילה לחברתה כו' ע"ש במ"א וח"י וע' ת' ב"א חא"ח סי' נ"א ד"ה עוד שם. ע"כ):

שם ס"ח ((כ"ב) ואפי' רשב"א מ"מ רמ"א) והם למטה. מ"ש המ"א דהתוס' כתבו כן לפי הס"ד נראה דר"ל שהתוס' הוצרכו לכך משום דפרכינן מסיפא לאביי ואי ס"ד כו' לוקמי בנח בחור. ולכאורה לפי' התוס' דהכל בחורין מעבר לעבר כו' ה"ז כחורי רה"י (ובמתניתין קתני הזורק ד"א דמשמע רק משום ד"א ברה"ר). ע"ז כתב דזה אינו דדוקא אותם שלמעלה מיו"ד כו'. וא"כ י"ל דלא כ"כ אלא לאביי אבל לרבא הא דלא מיתוקמא בנח בחור י"ל דבאמת היינו משום דהוי כחורי רה"י לדידי' (ובמתניתין קתני ד"א כנ"ל) והסברא לחלק בין אביי לרבא בזה הוא משום דאביי אמר לעיל דחורי ר"ה ניחא תשמישתי' לבני רה"ר ע"כ אין בני רה"י משתמשין שם כמ"ש התוס' אבל רבא הא מדמי חורי רה"ר לקרן זוית כו' אבל צריך עיון דמדר' חייא דאמר זרק למעלה מי' טפחים באנו למחלוקת נשמע דלמטה לאו כרשות היחיד ורבא ודאי לא פליג אדר' חייא ותניא כוותי' בפ' הזורק (אלא דלאביי הם כרה"ר ולרבא נידונין לפי מדתן) ונראה דעיקר דברי התוספות אהא קאי ולכ"ע כ"כ אמנם הרשב"א בעה"ק די"א סע"א) כתב חור כו' ועוברים (משמע מעבר לעבר) כלפי פנים אע"פ שהן למטה מי"ט כו' מבואר דס"ל כהמ"א. ונראה דע"כ לא ס"ל כלל כפי' התוס' דהסוגיא איירי בחורין מעבר לעבר וכן משמע בהדיא בחה"ר שם רד"ח ע"ש ולקושית התוס' י"ל דמיירי שלצד חוץ החור רחב ד' ולפנים תוך עובי הכותל ליכא ד' אבל אינו עובר שם כלפי רה"י ממש. ועיין ריטב"א עירובין י"א ב' סד"ה כי פליגי במ"ש ותירצו כו' דמשמע ר"ל בכה"ג ע"ש (אלא שלפי"ז צע"ק מאין הוציא הרשב"א דין חורין מעבר לעבר וית' אי"ה כו') ועיין א"ר סק"ח כתב בשם עה"ק כנ"ל (וד' ביה"ג צ"ע). ובשם רי"ו הביא שכתב בשם התוס' כהעו"ש והיינו כנ"ל ובסי' שנ"ג נוטה לעו"ש ונ"צ ע"ש. אבל מוח"ז רבינו ז"ל סתם כהמ"א. (אע"פ שמ"ש על התוס' צ"ע כנ"ל) כיון שכן משמע מדברי רמ"א דחורין העוברי' אינם נידונין לפי גובהן וכמ"ש פ"מ סק"ג (והרשב"א ודאי הכי ס"ל) ומסי' שנ"ג אין ראיה כמש"ש:

שם סי"א. אם הוא רחב משמע דקאי על אותו דרך אעפ"י שהשערים אינם רחבים י"ו. וכן משמע מדבריו בהגהה. וצ"ע מנלן. והרי אינו דומה לדגלי מדבר וירושלים לפי הנראה היו השערים רחבים י"ו עי' תוס' עירובין דכ"ב ד"ה והאר"י:

שם בהגהה אם מחיצות כו' משמע דר"ל דאל"כ הרי זה כפסי ביראות וצ"ע הא לעיל ס"ד כתב דוקא שאין ביניהם אלא י"ג ושליש. וכאן עכ"פ יהיה בשערים רוחב י"ד:

סימן שס"ג ס"ד בפרצת מלואה כו'. לכאורה כשאין במלואו ד"ט סתמא דמלתא גם תוכו אינו רחב ד"ט וזה דלא כמ"א סק"א. וכמ"ש בההגהה שבמ"מ שמ"ש המ"א צע"ג אבל לא זכיתי להבין למה צע"ג דאעפ"י שבס' אהע"ו וא"ר (ותוס') השיגו עליו ג"כ שהוא נגד גמרא ופוסקים. היינו לפי שעלה על דעתם כאלו המ"א לא ידע חילוק בין מבוי לחצר כלל והוקשה לו סתירה מהכא לסכ"ח (להי"א) ע"כ המציא חילוק בין כשאינו קצר רק בפתחו ובין שגם כולו קצר אבל הדבר תמוה דמלבד דחס לי' להמ"א שישכח גמ' ופוסקים בעידנא דעסיק בי' ומובא ב"י. ועוד הרי לפי"ז ס"ל דגם במבוי כשתוכו רחב לכ"ע צריך תיקון והרי בסכ"ח כתב בהדיא (סקכ"ט) כלומר כשאין פתחו רחב ג' אעפ"י שתוכו רחב הרבה ואעפ"י שכ"כ על פחות מג' ואליבא דהרמב"ם ודאי ממילא גם הי"א קאי על כה"ג אלא ודאי דגם המ"א ידע שהחילוק בין כאן לסכ"ח הוא דרק במבוי פליגי הי"א ולא בחצר כמבואר בגמ' ופוסקים אלא שמ"מ ס"ל שגם בחצר אם כולו אינו רחב ד"ט א"צ תיקון (והחילוק בין חצר למבוי אינו אלא בשקצר רק בפתחו) והיינו אי משום דבזה אין הכרח לחלק חצר ממבוי לתירוץ קמא שבגמרא שכוותי' פסק הי"א וכתב כן רק דרך אפשר וכמסתפק כדפי' בס' מה"ש וכן מסיק התו"ש ע"ש ולפי"ז לא קאי כ"א להי"א דסכ"ח. או יותר נראה דס"ל דאין סברא כלל להצריך תיקון במקום שכולו אינו רחב ד"ט שהרי אינו רה"י כלל אלא מקום פטור (עמ"א ססי' שמ"ה) ולא מצינו כלל תיקונים מדרבנן למקום פטור (ובחילוקי ד' רשויות החילוק בין כרמלית למקום פטור הוא רק מדרבנן ר"ל דמקום פטור גם דרבנן אין בו איסור ומקום פטור היינו מקום שאין בו ד' על ד') ולפי זה קאי גם להרמב"ם דלכ"ע כשכולו פחות מד"ט א"צ תיקון בין חצר בין מבוי ולפי"ז לשון אפשר שכתב המ"א היינו דרך תירוץ שלא נגד הסברא כאלו מצריכים תיקון למקום פטור ע"ז כתב אפשר כו' ובאמת מאי דסיים כמ"ש סכ"ח צ"ל לפ"ז דכוונתו אמ"ש הוא שם סקכ"ט הנ"ל והיינו דמ"ש שם כלומר כו' על דברי הרמב"ם דוקא הוא ג"כ דרך תירוץ:

דקשה ליה ג"כ איך ס"ל דוקא פחות מג"ט אבל פחות מד"ט צריך תיקון והרי הוא מקום פטור כו' כנ"ל ע"ז כתב כלומר שאין פתחו כו' ר"ל דוקא בכה"ג בעי פחות מג"ט דוקא וכן נראה שפירש הפ"מ סק"א (ומ"ש סקכ"ט צ"ע). והנה גם מדברי מוח"ז רבינו ז"ל עצמו סל"ד שכתב מבוי שתוכו רחב כו' (גם לא כתב אעפ"י שתוכו רחב כו'). משמע דוקא בכה"ג שייך הפלוגתא וכ"ד המ"א ופי' ב' הנ"ל. ומה גם שמצאתי בריטב"א ריש דף י"ג שכתב בהדיא בשם הראב"ד שלא נחלקו אלא כשהמבוי בעצמו רחב ד' אלא שפתחו קצר כו'. ע"ש והסכים עמו והוא מבואר כהמ"א וכפירוש הב' הנ"ל וע"ש עוד דף ה' ע"א שכתב בפשיטות דרחבו (של מבוי) לכל הפחות ד"ט כשיעור רה"י כו'. (ואפשר שגם בדף י"ג מ"ש שם כשיעור משך מבוי ט"ס וצ"ל כשיעור רשות היחיד**((אך יותר קרוב שהט"ס הוא רק באות אחד מב' לכ' וצ"ל בשיעור ור"ל שא"צ תיקון אא"כ הוא רחב ד' ככל שיעור משך מבוי דהיינו ד"א (מבני שיחיה). ע"כ הגהה). (כמדומה לי שזהו מבנו הגדול הרב מו"ה משולם זוסמאן ז"ל):)** ולפי"ז גם בלי הגהה א"ש קצת שוב ראיתי שזה אינו דשיעור משך מבוי לא איתמר אלא להחמיר דבאין השיעור הרי זה כחצר כו' וקצת אפשר הגירסא שלפנינו או כהגהת בני שיחיה ולומר דר"ל דאם כשיעור משך מבוי מצד ראשו אינו רחב ד"ט אז אפילו אם אחר משך ד' אמות (לצד סופו) נתרחב אין צריך תיקון גם שם ודוגמא לזה קצת מחקק תחת הקורה להשלים לי"ט במשך ד"א (דאף השאר ניתר) ומה שאין כן כשרק פחות ממשך מד' אמות אינו רחב ד' טפחים ואחר זה מתרחב צריך לחי (או כאן או שם). ונראה דר"ל דכשאין בו שיעור רה"י ה"ז מקום פטור ואין שייך להצריך תיקון למקום פטור וכנ"ל לכן נלפענ"ד שמ"ש בהגהה שבמ"מ דמ"ש המ"א צע"ג אינם מדברי מוח"ז רבינו ז"ל. ומה שסתם בפנים אולי הוא לפי שראה שהא"ר ואהע"ו חלקו ודחו דברי המ"א והוא דבר שאינו מצוי כלל לכן סתם. אבל איך שיהיה היה נראה שהדין ודאי דין אמת כהמ"א כיון שמצינו שכן דברי הקדמונים הראב"ד והריטב"א אך שוב ראיתי דברי הרשב"א בעה"ק שער א' סי"ב שכתב מבוי שאין ברחבו ד' או שרחב ד' ואין פתחו כו' יש מי שהורה שכל שיש ברחבו ג"ט צריך כו' מדבריו אלו משמע בהדיא דס"ל דאין בין כשאינו קצר כי אם בפתחו לבין כולו קצר כו' ולהרמב"ם עכ"פ צריך תיקון וזה שלא כמ"א לפי' ב' הנ"ל עכ"פ (ולפי"ז אתי שפיר טפי מהשמטת מוח"ז רבינו ז"ל כיון שהוא מחלוקת הראשונים. ואף להרשב"א יש מקום לקיים דברי מ"א עפ"י פי' א' הנ"ל מכל מקום הרי לפי"ז לא קאי כי אם להי"א וגם זה דרך אפשר וספק. וא"ר ואהע"ו חולקים שפיר השמיט) בדבר שאינו מצוי כלל:

ומד' התוס' דף ה' ע"א ד"ה ואי שהוצרכו להביא ראי' למבוי שאינו רחב ד' א"צ לחי מדרב (אהילאי) אחלי ואיירי כשאין תוכו רחב משמע דס"ל כהרשב"א הנ"ל דרב אחלי איירי ברוחב תוכו. ומאן דלא פליג כוותי' אפי' כשאין רחב ד' טפחים פליג ואינו מוכרח כל כך ד"ל דהתוספות לא דקדקו ונקטו מדרב אחלי משום דאיהו אמר בהדיא (ולכל הפחות בשאין תוכו רחב איירי) אבל גם בלאו הכי מודו כשאין תוכו רחב הכל מודים (כיון שאינו רשות היחיד כדברי הריטב"א שם) ולכן לא הקפידו מה שמדברי אחלי אין להקשות כ"כ כיון דלתירוץ ב' (די"ב) תנאי היא והכי אמרינן סתמא ריש דף י"ג:

שם ס"ח. אם הרחיק כו' מה שלא הזכיר מוח"ז רבינו ז"ל טעם הרר"י דאתי אוירא דה"ג כו' פשוט דהיינו משום דס"ל כהתוספות (ד"ה ע"ב) דגם בלחי רחב אסור וכמ"ש לקמן ס"מ וכן נראה מסקנת המ"א כאן ושם ע"ש ומשום הכי נמי כתב מוח"ז רבינו ז"ל בין להלאה לצד חוץ כו' והרי בסימן שס"ב סי"א פ' כמ"ש התוספות שם. דבכהאי גוונא לא אתי אוירא כו' אלא ע"כ דכאן לאו מהאי טעמא אתינן עלה אלא כדא' בהדיא בגמרא (י"ד:) דהוי לי' מחיצה שהגדיים בוקעים וקאי גם אהפליגו כו' (ואין הכוונה דשוב אתי אוירא כו' דאם כן איך הביאו התוס' (דף ע"ב) מכאן לפס ג' אמות דשם. אלא דזה עצמו מספיק כו' וכמו בהגביהו ג' טפחים אבל קצת קשה למה נא הזכיר כאן גם טעם דגדיים בוקעים שבגמרא וכדרך שהזכיר זה בסי"ב גבי הגביהו לכאורה מזה משמע שרבינו ז"ל אזיל גם כאן לשיטתי' בתשו' כ"י שכתב דה"ט שבגמרא לא קאי כי אם אהגביהו כו' אך לפי שדבריו ז"ל שם צ"ע גדול כמשי"ת אי"ה לכן י"ל דכאן סבירא לי' דאעפ"י שבגמרא קאי נמי אהפליגו לא הוצרכו לכך אלא לרשב"ג אבל לדידן דגם למעלה שיעור לבוד בג' לא נצרך להאי טעמא בהפליגו (אבל בהגביהו י"ל דגם לדידן צריכים להאי טעמא כי היכי דלא נימא גוד אחית דשייך אפי' ביותר מג' דמשום הכי הקילו במים במחיצה תלויה משום דליכא בקיעת גדיים בוקעים וכן בעמוד שיש בקצר שלו ג' כדאיתא בפ' הזורק (ק"א) לכן בכל מקום דשייך גוד אחית הביא מוח"ז רז"ל האי טעמא דגדיים מעכבי כמו בסימן שמ"ה ס"ד ובכ"ד ומכל מקום קצת צ"ע מהא דפרק הזורק (צ"ז) דמשמע דמסיק גם במחיצה תלויה כל לבוד הלכתא גמירא כו' ע"ש ולכן גם כאן סי"ב הביא זה משא"כ בהפליגו דלא שייך גוד אחית כי אם לבוד הרי לדידן דקיי"ל כרבנן גם למעלה בקורה שיעורו בנ' לכן גם למטה אין צריך להאי טעמא ובגמרא לא הוצרכו לכך אלא לומר דרשב"ג מודה בכהאי גוונא וגם בדברי ט"ז בברייתא כדי שלא יזדקר הגדי כו'. למסקנא דרבא אתי כרשב"ג:

והנה הנ"מ בין הטעמים ידוע מ"ש הבכ"ש בענין צורת א הפתח שהרחיקו מהכותל ג' טפחים שלפי הטעם שבגמרא גבי לחי משום שהגדיים בוקעים א"כ הוא הדין בצורת הפתח מה שאין כן לפי הטעם דאתי אוירא כו' לא שייך זה גבי צורת הפתח דאפילו נעץ ד' קונדסין כו' ועל פי זה הכריע להחמיר כהתוספות שדבריהם מפורשים במשמעות הגמרא שהטעם גבי לחי הוא משום שהגדיים בוקעים כו' (ומ"ש רק משמעות י"ל דהיינו משום דבגמרא י"נ שאין זה סוף הטעם מצ"ע אלא דכיון דעל ידי זה לא אמרינן לבוד שוב אתי אוירא כו' כנ"ל אלא דפשטא לא משמע כן). ושגם הרר"י עצמו ע"כ הכי סבירא לי' שהרי גם הוא כתב גבי לחי דאפילו רחב הרבה כו'. וכמ"ש המ"א בשמו סקנ"ז (והיינו מ"ש שם גבי מבוי שרחב כ' (י"ב) והקורה מתירתן כו' הרי דגם בפס ג' אמות והאויר רק ב' אמות סבירא לי' דצריך קורה ובאמת זה מוכרח בגמרא שם דפרכינן וליחוש דילמא שביק פתחא רבא כו'. ור"ל דאז בטל הלחי או הקורה כדפירש רש"י וריטב"א. הרי דצריך לחי אחר (ואין לומר דעל הפס קאי דליבטל הוא דזה אינו דהרי הוא סמוך גם לפתחא זוטא כו') וא"כ צריך עיון לכאורה על הש"ג גם למה לא הזכיר מזה הבכ"ש) ופליג אמ"ש המ"א בסק"ה בשמו בטעם לחי דהפליגו דאתי אוירא כו'. (דאם כן דברי הרר"י סתרי אהדדי) אלא שכתב כן רק לר' יוסי כו' (והיינו מ"ש במתניתין דלחיים שאמרו כו' אבל צ"ע במתניתין דהכשר מבוי כתב כן בפשיטות (מ') לכ"ע ע"ש):

בשו"ע רבינו ז"ל סי' תנ"ב סכ"ב נראה שרוצה לתרץ הא דמשמע וודאי מרמ"א ומ"א דכשהיורה הי' ב"י עכ"פ צריכה הגעלה תחילה וסוף (אף שבעת הגעלת הכלים ודאי הי' ס' או שלא הי' ב"י) ולזה אין מספיק הטעם שהטעים מוח"ז רבינו ז"ל סכ"א (דהוי כמבליע בידים לכתחילה לסברות החולקים כו') דכאן ה"ז דיעבד שמצריכין להגעיל היורה פ"ב. גם באמת עיקר דברי הרא"ש (וש"פ) שפ' שכשהיורה ב"י נצרך להכשירה קודם תמוה לכאורה איך יכשירה (להעומדים בשיטת ר"י) הלא אין ס' נגד היורה כו' והרי באמת הרשב"א ור"ן ס"פ כ"ה כתבו דלשיטת ר"י ע"כ לא היה הגעלה במדין כ"א לכלים קטנים כו' ביורה כשירה או שלא ב"י ויורה דמר עוקבא לא הי' ב"י כו' והרא"ש וכל אותן הגדולים שהביא פ' כ"ש שהצריכו להגעיל היורה מתחיל' ע"כ בשיטת ר"י קאי (דלסברות החולקים הכל נכשר ביחד ואף ס' ל"ב כו') וכמ"ש הרא"ש בהדיא לכן פי' מוח"ז רז"ל דהגעלת היורה תחילה וסוף הוא משום דבלא"ה צריכה הגעלה ב"פ ובזה נכשרת אף לשיטת ר"י מטעם שביאר אך לכאורה הרי ס' זו הזכירו' התוס' ורא"ש פ"ז דחולין (קי"ב) רק לשיטת ר"א דל"א חו"נ בשאר איסורים והרשב"א ור"ן שכתבו דלר"י לא הי' הגעלה במדין ליורה ג' היינו משום דר"י לס"ל כר"א וכדסיימו התוס' בפג"ה שם פ"נ לר"י להחמיר וא"כ בשלמא הרא"ש יש לומר דס"ל כר"א וכמ"ש הטור ביו"ד צ"ג אבל לדידן דקיי"ל ביו"ד דלא כר"א נ"מ ב"פ כמ"ש התוס' ורא"ש שם ואף שי"ל דלפמ"ש הט"ז וש"ך דהא דחו"נ בש"א הוא רק דרבנן. (ושיש להקל היכא דיש צדדים כו') וע"כ בהגעלה דיש הרבה סברות להקל בכל גווני יש לסמוך על שיטת ר"א דל"א חו"נ בש"א. מ"מ הא יש פו' דחו"נ בש"א דאורייתא כמ"ש פ"ח בשם מהרי"ק גם לכאורה באמת הא מתוס' ורא"ש דפג"ה הנ"ל גופא משמע שהוא דאורייתא מדהוכיחו מכלי מדין כו' (גם למה לא ניחוש לס' ר"י דלדידי' כתבו שאין הגעלה כלל ליורה ב"י כו' כנ"ל) אך באמת פליטת הכלי למים ה"ז לח בלח ובלב"ל קיי"ל בה"מ דל"א חו"נ בש"א:

תוכן העניינים

דברי נחמיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה