דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
כללים וספיקות דפלוגתא · (יג)
ועתה אבוא לראיה השני' שנגד הש"ך הנזכר לעיל אות ז' בשם מהרי"ט מהא דגבי סנהדרין משמע דגם שלא מטעם אחד מצטרפין. וכבר נזכר לעיל שגם הש"ך עצמו כתב כן אלא שמחלק בין כשהרבים לפנינו כסנהדרין ודיינים לבין כשאינם לפנינו כו'. ולכאורה אין החילוק מובן אך הנה התומים בקיצור ת"כ סימן קכ"ג (דמ"ח ע"ג) כתב דבר חידוש וזה לשונו כי אמרינן לילך בתר רוב ומקרא מלא אחרי רבים להטות היינו כשדנין על המעשה הבא לפניהם כו' אבל אם דנו שלא על מעשה רק לקבוע הלכה לדורות בזו לא שייך אחרי רבים להטות ורשות ביד בית דין שאחריהם לחלוק ולקבוע הלכה כמיעוט נגד הרוב כפי שיקול דעתם כדתנן פרק קמא דעדיות למה נשנו דברי יחיד כו' ופירש הראב"ד והרמב"ם (ע"ש דמשמע דיכולים לחלוק לגמרי (ולא כיחיד דוקא) וע"ש בכ"מ) רפ"ב מהלכות ממרים דיש רשות ביד ב"ד לקבוע הלכה כיחיד כו'. ושוב ראיתי שמעין זה כתב גם כן הג"פ בכללים כלל ה' וזה לשונו ויראה לי דהא דאמרינן רובא דאורייתא הוא דכתיב כו' היינו כשנחלקו בשעת מעשה בדין מן הדינים הסנהדרין או הב"ד שנשאלה שאלה לפניהם אז פוסקים הדין והולכים אחר הרוב מן התורה כו' אמנם אותו פסק אינו נשאר הלכה קבוע' לדורות שלא יוכל ב"ד אחר לחלוק כו' שהרי אמרה תורה ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכן כתב הרמב"ם רפ"ב מהלכות ממרים כו'. והנה לכאורה היה נראה בהדיא מתחילת לשונם. ובפרט מלשון התומים. שבאו לומר דדוקא כשדנין על מעשה שבא לפניהם אז מדאורייתא אחרי רבים להטות אבל כשדנין שלא על מעשה רק לקבוע הלכה לדורות (והיינו ככל פלוגתות תנאים ואמוראים ופוסקים) בזו לא שייך אחרי רבים כלל. ר"ל דהגם דודאי אמרינן בכ"ד בכל הפלוגתות יחיד ורבים הלכה כרבים. אבל לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן. דהיינו מסברא דמסתמא סברות הרבים עדיפא ואמיתית יותר. ור"ל דמשום הכי רשות לב"ד שלאחריהם לחלוק כו' ומה שאין כן אלו היה דאורייתא וגזירת הכתוב לא היה רשות לב"ד שלאחריהם לחלוק כו' וכן אפילו לפסוק הלכה כיחיד כו' ועי' לשון הג"פ שם ריש כלל ה' שכתב דמשמע לכאורה דמדאורייתא הוא כו' מזה משמע דבמסקנא לא קאי הכי אלא לאו דאורייתא כו'. וכן היה עולה על דעתי מד"ע. דבאמת הגם שבכ"ד מנינו בגמרא דהלכה כרבים אבל קרא דאחרי רבים להטות כנראה שלא הוזכר ע"ז כי אם גבי פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן דפרק הזהב (נ"ט ב') ושם משמע שהיו חולקים למעשה מדאמרינן אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר כו' ע"ש בפירש"י (ובשט"מ שם בשם הרא"ש דשמא בעל התנור היה שמו חכינאי). ועל פי זה עלה על דעתי לומר דגם הש"ך בחילוקו הנ"ל נתכוין לזה. ור"ל דבסנהדרין ודיינים שדנין על מעשה שבא לפניהם כיון דבזה גזירת הכתוב הוא להטות אחרי רבים אין נ"מ אם הושוו מטעם אחד אם לאו אנו מצווים מדאורייתא לעשות המעשה כוותיי'. מה שאין כן בפלוגתות להלכה לדורות כיון דבזה לפי הנ"ל הא דצריכים ליזול בתר רבים לאו גזירות הכתוב הוא כי אם מדרבנן מסברא בעלמא ומצד הסברא יש לילך בתר הטעמים ולא בתר הפסק למעשה. דכשאין מסכימים מטעם אחד וכל א' וא' לא סבירא לי' סברת חבירו יותר יש לומר דבכל סברא האמת כהסכמת הרבים ושוב ממילא כך יש לפסוק למעשה. עם שזהו כדעת היחיד למעשה כו' (או אפילו דלא כחד היכא דליכא חולק על שניהם כו') ומה שאין כן בסנהדרין ודיינים אין נ"מ מה שמצד הסברות היה ראוי להיות עולה למעשה כהיחיד דמכל מקום גזירת הכתוב הוא לעשות כהרבים (בלי טעם כו'):