דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
כללים וספיקות דפלוגתא · (יב)
והן אמת דלפירוש ר"ח דפי' הכרעה שלישית דור שלישי ולפ"מ דמשמע מתוספות שם דלפ"ז אף בהך דפסחים דר"ג לאו מכריע הוא יתפרש גם כן עד"ז משום דלפניהם היה ולאו עלייהו קאי לכאורה אדרבה נשמע מזה דלא כש"ך. דהא התם גבי תרומה ר"ג עם ר"מ אינו מטעם אחד כדלעיל ועכ"ז משמע לפ"ד התוס' דאילולי דר"ג לפניהם הוי היה הלכה כמותו. אבל מכל מקום גם לפי זה אין להוכיח מכאן כ"א כגוונא דהתם דעם היות דר"ג ע"כ לית ליה טעמא דר"מ מדחמיר בחולין. אבל ר"מ אין ראיה עכ"פ דלא סבירא ליה טעמא דר"ג בתרומה (דאסור להפסיד כו') אלא דא"צ לדידיה כו'. אבל היכא דידעינן דכל אחד חולק ולא סבירא ליה טעמא דחבירו. יש לומר דאין מצטרפין. ובעיקר פי' התוס' שם אליבא דר"ח דבההיא דר"ג גם כן היינו משום שהי' לפניהם כו' נראה זה דוחק גדול. חדא דאם כן אינו מובן כלל מה זה שאמרו שם טעמא דנפשיה קאמר. ועוד איני יודע מה בכך שהיה מדור לפניהם. בשלמא מה שפי' ר"ח דור שלישי פשוט דהרי זה כהכרעת תלמיד דאין הלכה כתלמיד במקום הרב. אבל מה שהי' לפניהם הרי זה מעליותא ולא גריעותא (דרק מאביי ורבא הלכה כבתרא כו') וז"ל הריטב"א בחולין קל"ז בשם ר"ח כשהשלישי הוא קטן בחכמה כו' שאינו כדאי להכריע כו' (ובת' הרמ"ע סימן ה' ראיתי שכתב בשם ר"ח דדמי להא דאמרינן רבי לא שנאה רבי חייא מנין לו) ואף גם התוספות עצמם הרי אסברו להא דר"ח שזהו כדאמרינן על ר"ע נגד בית שמאי ובית הלל דהכרעת תלמיד אינה הכרעה. ואיך שייך זה על ר"ג נגד ר"מ ור"י. ובאמת התוספות בשבת ופסחים שהביאו גם כן פי' ר"ח לא הקשו כלום על זה מהא דר"ג. ונראה דהיינו משום דהתם ס"ל באמת דלא קשה מידי דהא באמת לא אמרו בגמרא שם על ר"ג דהכרעה שלישית היא אלא אמרינן לאו מכריע הוא טעמא דנפשיה קאמר. והיינו משום דאינו מטעם אחד עם ר"מ גבי תרומה כו' ולפ"ז אף לפירוש ר"ח יהיה הוכחה כדעת הש"ך (אף בכהאי גוונא דמדר"מ אין ראיה דלא ס"ל טעמיה דר"ג כו' כנ"ל) ולפירוש התוספות עצמם דכל שלא נזכר בד' קמאי בין כך ובין כך כו' הרי זה הכרעה שלישית. ולפי הנ"ל דהיינו משום דאז אמרינן דלא ס"ל סברא לחלק כו' והרי מ"מ עכ"פ דבריהם סתומים ואין ראיה כל כך דסבירא לי' הכי. אם כן יהיה מוכח דאפילו בשאין לנו ראיה כל כך שכל אחד אינו מודה בטעמו של חבירו (גם כן) כל שכל אחד ואחד אומר טעם בפני עצמו אין מצטרפין (דאמרינן דמסתמא חולקין כל אחד אטעמו של חבירו כו') ואף לפירש"י גבי זילוף דבית שמאי לאו מטעמא דתקלה קאמרי מכל מקום הרי אין זה מפורש בדבריהם וגם מדלא חילקו בין בית לשדה אין ראיה כל כך דלאו מטעמא דתקלה הוא ועם כל זה תולין לומר שאינו מטעם אחד כו' וצ"ע בזה. אך את זה אגיד דלפירוש ר"ח הרי בההיא דראשית הגז בפירוש אמרו הכרעה שלישית היא ולפי' ר"ח היינו דור שלישי ואם כן משמע דלולא זאת היה הלכה כמכריע והרי לפי מה שכתבתי לעיל בפי' דברי התוספות התם ודאי לאו מטעם אחד הוא וכל אחד ואחד חולק אטעמו של חבירו. אמנם לדינא נראה כיון דלפירוש רש"י ותוס' נשמע בפירוש כהש"ך ואליבא דר"ח (אף לפמש"ל) אין ראיה כי אם מהוכחה כעין מדאיצטריך כו'. (ואולי נקטי בגמרא הכרעה שלישית ע"ד חדא ועוד קאמר דכהאי גוונא צ"ל לפירוש רש"י ותוספות הא דלא אמרינן התם ובבבא קמא ובסוף פרק קמא דפסחים הכרעת תלמיד הוא כו'. וגם הרי בלאו הכי כתבו התוספות גם לפירושם דהתם בחולין גריעי מהכרעה שלישית וע"כ לומר שלא דקדקו בלשון כל כך כו') אינו כדאי להמציא פלוגתא חדשה בין ראשונים. וכל זה לענין גוף הדין להביא ראיה וסעד להש"ך. אבל לענין מ"ש לעיל דע"כ נשמע מזה דראיית מהרי"ק לאו ראיה היא זהו ודאי גם לפירוש ר"ח דהא התם בפרק ב' דחולין (ל"ו א') ר"ח תלמיד הוא כו' ובפרט דהתם הא פליגי רבנן על ר"ש ורבי ור"ח פליגי אליבא דרבנן שכבר נתבאר דבכהאי גוונא נראה ודאי דבשאר דוכתי אין מצטרפין דעת ר"ש כו'. וע"כ צ"ל דשאני התם דאמר רבי אושעי' כו' וע"ד היכא דאתמר אתמר כו' אבל לאו כללא הוא כו':