אור ברסלב
דברי נחמיה אבן העזר כללים וספיקות דפלוגתא › (טו)

דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

כללים וספיקות דפלוגתא · (טו)

(יד)

והנה לכאורה הי' נראה דהראב"ד מחולק על הרמב"ם דהראב"ד פירש במתניתין דמשום הכי נזכר דברי היחיד בין המרובים שאם יראה בית דין כו' ר"ל שאילולי עת היחיד לא היה כח באמוראים לחלוק על התנאים אלא כשמוצא עכ"פ יחיד מהתנאים חולק יכול לפסוק כוותיה והרמב"ם פי' המשנה בענין אחר ע"ש ובחיבורו ריש פרק ב' הרי משמע מדבריו בהדיא דב"ד דאח"כ יכולים לחלוק ולסתור דברי כל הב"ד הקודם. והג"פ נמשך והעמיד דבריו על דעת הרמב"ם והתומים על דעת הראב"ד. אך הרי הג"פ הביא מתחלה דברי הראב"ד גם כן ועיקר קושיתו היה על זה דיכולים לפסוק פה יחיד כו'. ועל התומים יותר קשה שנסתייע משניהם יחד שכתב כדתנן כו' ופירשו הראב"ד והרמב"ם בהלכות ממרים כו' ולפי הנ"ל אין זיווגם עולה יפה והוה ליה להביא רק הראב"ד כו'. ולכאורה נראה דהג"פ בא לזווגם. במה שכתב הכלל העונה כו' ואם יבא ב"ד אחר ונראה להם טעם אחר סותר אותו הדין ואפילו שלא ימצא ט"א אלא מסתברא טעמי' דיחיד כו'. משמע שר"ל כשמוצא טעם אחר אז יכול לסתור כל הבית דין הקודם. (גם בזה איירי הרמב"ם). וכשאינו מוצא טעם אחר אז אינו יכול לחלוק לגמרי רק לפסוק כהיחיד עכ"פ (ובהכי איירי הראב"ד) אבל אינו מובן מאי נ"מ כיון שגם כד' יחיד אינו יכול לפסוק כי אם כשמסתברא ליה טעמיה דוקא אם כן הרי אינו סומך אטעמא דהיחיד כי אם מצד שגם דעתו כן והרי זה כאלו יש לו לעצמו טעם אחר נגד הרבים והיינו הך דבכהאי גוונא הרי יכול לחלוק לגמרי על כל הב"ד הקודם אלא נראה דמצד אחר לא פליגי. דהראב"ד מיירי בכגון אמוראים נגד תנאים. ובזה ודאי דינו אמת כדמוכח בגמרא בכ"ד דאמוראים אין להם כח לחלוק על תנאים (זולת רב כו') רק ביכולתם לפסוק כיחיד מתנאים כו'. ובאמת הקשה הכ"מ מזה על הרמב"ם ע"ש רפ"ב ותירץ דאפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות אחרונים לא יחלקו על הראשונים כו'. ואם כן לא פליגי זה על זה אלא מר אמר חדא כו'. דהרמב"ם מיירי כמו מתנאים ראשונים ואחרונים או אמוראים ראשונים ואחרונים וזה שכתב הכ"מ בריש דבריו דהרמב"ם למד דינו מדאשכחן תנאי בתראי דפליגי אקמאי כו' (ובאמת גם זה א"צ לכאורה אלא (מיירי בב"ד הגדול דהיינו סנהדרין כו') למד דבריו מדאמרינן בפרק אין מעמידין דכל ב"ד יכולים לבטל דברי ב"ד חבירו חוץ מי"ח דבר כו' וע"ש הג' כו' וכן מהא דבסוף פ"ב דר"ה אין לך אלא שופט שבימיך כו') והראב"ד מיירי באמוראים נגד תנאים כו' ולא פליגי אהדדי (ולכן לא הגיה הראב"ד בהשגתו שם כלום עם דלפה"נ שניהם ראב"ד אחד כו') ולפי זה דברי התומים אכתי לא אתי שפיר דעם היות מה שלא נמנע מלזווג הרמב"ם עם הראב"ד לא קשיא כל כך כו' דבאמת לא פליגי כו' אבל בגוף הדין. הרי כיון דלפי הנ"ל לכולי עלמא באמוראי או תנאי גופא אלו נגד אלו יכולים לחלוק לגמרי אם כן נראה דהוא הדין (וכ"ש) בפוסקים גופייהו אלו נגד אלו. (וכדעת הרא"ש שבטוח"מ סימן כ"ה כו') אם כן לדבריו נימא נמי דיכולים לומר קים לי נגד פוסקים אפילו דלא כחד כו' אם לא שנאמר כמ"ש הג"פ כלל דעתה האחרונים אין נוהגים לחלוק על ראשונים. אך שם איתא דגם כיחיד אין מכריעים וגם בספק שיקול כו' אך לנגד המוחזק שאני כו'. אך בלאו הכי לא נחה דעת התומים עצמו בסברתו דלא דמי כלל המוחזק לב"ד כו' ע"ש:

הארכתי בדברים שאינם ברורים. ואינם שייכים כל כך לעניננו ורק להתלמד בדבריהם וכדי להתלמד במקום אחר. אבל לנידון דידן אין נ"מ כל כך) דעכ"פ זאת נראה ודאי (דכשאין בדור האחר מי שהגיע להוראה. או) דכשהב"ד שלאחריהם מסופקים ואין בידם להכריע מדעתם דאז מחויבים לעשות כב"ד הקודמים. בין שהסכימו כולם דעה א' או שהיו מחולקים דמחויבים ליזול בתר רובא מדאורייתא דגם בכהאי גוונא נכלל במה שאמרה תורה אחרי רבים להטות:

תוכן העניינים

דברי נחמיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה