אור ברסלב
דברי נחמיה אבן העזר כללים וספיקות דפלוגתא › (ט)

דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

כללים וספיקות דפלוגתא · (ט)

(ח)

והנה כאן בפסחים (י"ג א') לא נזכר הכרעה שלישית בגמרא (רק ברש"י) ואפשר (דהיינו משום דגבי חולין שמסכים ר"י ה"ז מט"א כנ"ל. או יותר נראה) די"ל דהיינו משום דזה גרע מהכרעה שלישית. אלא דבכה"ג אמרינן דלאו מכריע הוא כלל. וזה תלוי בחילוק שבין רש"י לתוספות שם בספ"ק (כ"א א') גבי זילוף (דשם המקור בברייתא דאין הכרעה שלישית מכרעת דלפירש"י היינו משום דב"ש וב"ה לא סבירא להו כלל טעמא דתקלה והא דב"ש אוסרים טעמא אחרינא הוא (משום ריחא כו' ע' תוס' דשבת) ולפי זה הרי זה ענין אחד עם הא דלעיל די"ג. ולכן גם בדי"ג פירש"י דהרי זה הכרעה שלישית. אבל התוס' שם בספ"ק פירשו דאע"ג דטעמא דבית שמאי משום תקלה לא חשיב הכרעה מפני שהראשונים לא גילו דעתן שיש סברא לחלק בין בית לשדה ולא אמרו אחד בית ואחד שדה כו' וכן כתב עוד בכ"ד בשבת (מ') וב"ק (קי"ו) שם ובכ"ד. דהכרעה לא הוי אלא כשנזכר בד' הראשונים בין כך ובין כך כו' שבזה רמזו שיש סברא לחלק אלא דמ"מ לא סבירא להו החילוק ואז כשהשלישי מכריע לחלק חשיבא הכרעה. אבל כשהראשונים סתם אמרו שזה מתיר וזה אוסר ולא נזכר בדבריהם בין כך ובין כך כו' אז המכריע לחלק חשוב הכרעה שלישית. ובאמת גם רש"י פירש כן בכמה דוכתי ואף אהך ברייתא דזילוף גופא פירש כן בבבא קמא (ולכן הסכימו התוס' שם לפירש"י) אלא שיש לומר דרש"י סבירא ליה דהאי טעמא דבכל מקום שלא נזכר בין כך כו' הוי הכרעה שלישית הכל היינו משום דאז אמרינן דהא דזה אוסר (או מתיר) הכל אינו מטעם אחד עם המכריע בצד אחד כוותיה וזהו שגם בהך דפסחים די"ג אסברא לה רש"י דהוי הכרעה שלישית משום שלא נזכר בד' ר"מ ור"י אחד חולין ואחד תרומה כו'. והרי התם וודאי הוא דבתרומה מסכים ר"ג עם ר"מ לאו מטעם אחד הוא וכדלעיל. אלא דרש"י לשיטתו היינו הך דבכל מקום שלא נזכר בד' הראשונים בין כך ובין כך אמרינן דאינו מטעם אחד עם המכריע כו' וכדפירש גבי זילוף שם ספ"ק (וגם בבבא קמא ר"ל עד"ז עם שסתם) והתוס' נראה דסבירא להו דכהאי גוונא גרע מהכרעה שלישית אלא על כהאי גוונא אמר בפסחים י"ג לאו מכריע הוא כלל. וזהו שבבבא קמא שם כתבו התוס' על פירש"י דסוף פרק קמא דפסחים (שנזכר בתוספות שם בשם י"מ) דלא נראה דאם כן לא הוי רבי ישמעאל מכריע אלא טעמא דנפשי' קאמר כו' והקשה מהרש"א ואימא להאי פירושא דקושטא דהכי קאמר כו' והאי לישנא גופא קאמר התם (בפסחים י"ג) אהא דר"ג כו'. ולפי הנ"ל אתי שפיר דסבירא להו לתוספות דבאמת משום הכי לא אמרינן בפסחים י"ג הכרעה שלישית היא אלא אמרינן לאו מכריע הוא כלל ומה שכתבו התוספות שם (קודם להנ"ל) אהא דפסחים י"ג דלפירוש רש"י (דבבבא קמא שהסכימו התוס' כו' כנ"ל) ניחא אלא לפירוש ר"ח אמאי כו'. ולכאורה הרי התם לא נזכר הכרעה שלישית אלא דזה גרע כו' כנ"ל אם כן מה זה שייך לחילוק פי' רש"י ור"ח בהכרעה שלישית וצ"ל (בדוחק) דמכל מקום לפירוש רש"י מענין אחד הם וקל וחומר הוא כו'. אבל לפירוש ר"ח דהכרעה שלישית ענין אחד הוא לגמרי דהיינו הכרעת תלמיד משמע להו דשוב אין לנו להמציא חילוק כלל בגוף אופן ההכרעה אפינו אינו מטעם אחד כו' (וצע"ק) וראוי לתת לב בגוף ענין ההכרעה שלישית לפירוש התוספות דאפילו אם הכל מטעם אחד כו' מכל מקום כל שלא נזכר בד' קמאי בין כך ובין כך כו' הרי זה הכרעה שלישית ולכאורה הרי זה כהלכתא בלא טעמא דמאי נ"מ אם גילו קמאי דעתם ששייך סברא לחלק או לאו סוף סוף הרי בין כך ובין כך הם לא סבירא להו החילוק. אלא דמכל מקום כיון שזה המכריע לחלק יצא. ובכל צד הסכמתו עם כל אחד הוא מטעם אחד עכ"פ חשוב מכריע ומאי נ"מ במה שהנך קמאי לא רמזו שהיה עולה על דעתם כלל לחלק כו' סוף סוף כיון שהסכמתו עם כל אחד בחד צד הוא הכל מטעם אחד ראוי שיחשב מכריע דעכ"פ בכל צד הרי יש כאן תרי המסכימים יחד לדינא ומטעם אחד למה לא יחשבו רבים כו'. ונראה דיש לומר דהאי טעמא דכיון שלא רמזו שיש סברא לחלק ואמרינן דנא סבירא להו כלל סברת החילוק. והרי הם חולקים על סברת המכריע. ואם כן נקטינן להלכה כוותייהו נגד היחיד המכריע. ושוב הרי זה כאלו באנו לחלוק את השוין לגמרי בלי שום טעם וסברא וזה אי אפשר. דוגמא לדבר מהא דאיתא בריש פסחים (ב' ב') וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר. ופירשו התוס' דהיינו היכא דליכא סברא כו' ע"ש. והכא נמי דכוותי' זהו החילוק. בין כשגם המה רמזו ששייך לחלק דאז כשהמכריע הכריע כן אף דהם לא סבירא להו לחלק מכל מקום כיון דעכ"פ לכולי עלמא יש סברא לחלק ולדינא הרי יש כאן בכל צד תרי מסכימים בדין ובטעם אחד. כן הלכה. אבל כשלא רמזו שיש סברא לחלק ואמרינן דבהא הלכה כמותם דהרי זה כאלו אין סברא כלל לחלק. שוב לא מהני מה שעל פי המכריע הרי יש כאן ב' בכל צד דאף בלי מחלוקת כלל הא אמרינן דאי אפשר לחלק את השוין בלי טעם וסברא כדאמר וכי היכן מצינו כו':

תוכן העניינים

דברי נחמיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה