אור ברסלב
דברי נחמיה אבן העזר כללים וספיקות דפלוגתא › (ח)

דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

כללים וספיקות דפלוגתא · (ח)

(ז)

והנה הראיה דמהרי"ק לכאורה ע"כ לומר דלאו ראיה היא. דלפי ראיה זו לכאורה כל היכא דמצינו בגמרא פלוגתא דתנאי בין יחיד לרבים ושוב יש פלוגתא דאמוראי אליבא דרבנן. יש להכריע דהלכה כמותו מאן דאמר שאותו התנא היחיד מסייעו. והרי (לפה"נ) הש"ס מלא מפלוגתות כאלו. והפוסקים מכריעים ההלכה בפלוגתא דאמוראי דפליגי אליבא דרבנן על פי דרכי הכללים הנהוגים בכל פלוגתות ולא מצינו (כמדומה) שיכריעו על פי צירוף דעת אותו התנא החולק בעיקר הדין. דעכ"פ השוו בפר זה עם חד מהנך אמוראי כו'. ואנקיט תרי ותלת לדוגמא ריש עירובין במבוי גבוה מכ' אמה דאיכא פלוגתות בגמרא אליבא דרבנן כמו במקצת הקורה בתוך כ' כו' ובאיזה אמה מודדין (ד"ג ע"ב) ובהיה גבוה ובא למעטו (שם ד"ב). וכמו כן שייכי פלוגתות אלו לענין סוכה וכן בדפנות מגיעות לסכך וברחבה יותר מד' אמות דתליא גם כן בפלוגתא דאמוראים ריש סוכה ע"ש. והרי בכל זה היה מקום לצירוף דעת ר' יהודה המכשיר לגמרי למעלה מכ' להכריע לצד המיקל בזה באיזה פרטים הנ"ל. וע"ש ברא"ש וש"פ שלא נזכר מזה כלל כי אם הכריעו או פליגי על פי הכללים הנהוגים כו'. ועוד שם בסוכה (ד"י א') בפלוגתא כמה יהא בין סוכה לסוכה ע"ש ברא"ש. והרי היה אפשר להכריע על פי דעת ר"י במתניתין דלדידיה וודאי בפחות מעשר אינה ראויה לדירה וכשירה תחתונה. וכהאי גוונא טובא וכמו בריש גיטין בפלוגתא דרבה ורבא וכהאי גוונא כמה פלוגתות בגיטין דתליא בענין לשמה עי' ריש פרק כל הגט (בפלוגתא אי חיישינן באיזה בבא דמתניתין שם לפוסלה לכהונה עכ"פ כו') והרי לרבי מאיר לא בעינן כלל כתיבה לשמה (אפשר בזה יש לומר דשאני כיון דאפסק הלכתא בפרק המגרש (פ"ו ב') בהדיא כרבי אליעזר) ועוד שם פרק המגרש (פ"ד ב' פ"ה א') פלוגתא בענין תנאי דחוץ לפלוני וע"ש בפוסקים דקיימא לן כרבא. והרי היה אפשר לצרף דעת ר"א דמכשיר לגמרי (וכן בענין אי צריך לחזור וליטלה הימנו כו' שם פ"ד ב' עי' פוסקים) וכן בענין תנאי על מנת שלא תנשא לפלוני אליבא דרבנן יש פלוגתא (ע"ש ר"פ בפוסקים) ואין להאריך דנראה דכהאי גוונא מצוי טובא אלא שאולי יש לחלק בין תנאים לאמוראים בזה. דאמוראים כיון שיש להם כח לפסוק לגמרי הלכה כאיזה מאן דאמר מתנאים לכן כשפליגי אליבא דרבנן הרי זה כאלו קבעו (שניהם) הלכה כרבנן (וכנודע בכללים שמוכיחים בכהאי גוונא דהלכה כפלוני) ועוד י"ל דהוי אידך החילוק כמאן דליתא. מה שאין כן בההיא דפרק ב' דחולין שהביא מהרי"ק. דמיירי שכולם תנאים (שגם ר"ח שנזכר בברייתא חשיב תנא). וידוע שאפי' היכא שקבעו בפירוש הלכה כפלוני אין למדים מהם כדאיתא בנדה ד"ז סע"ב ע"ש בפירש"י וכ"ש במה דפליגי אליבא דרבנן לא נקבע בזה הלכה לגמרי כרבנן. כי אם מצד הכלל שהלכה כרבים ובזה הא חזינן שלא נתבטל לגמרי אותו היחיד החולק דהא בשה"ד סמכינן עליה (בדרבנן עכ"פ) כדאיתא בעירובין מ"ו ונדה שם. אם כן יש לומר דמשום הכי מצרפין דעת אותו היחיד להכריע בפלוגתא השניה דפליגי אליבא דרבנן כו' (וצ"ע דלפי מ"ש הש"ך דבדאורייתא לא סמכינן על היחיד בשה"ד י"ל דהיינו משום דמדאורייתא אחרי רבים להטות לגמרי יחשוב אידך כמאן דליתא ועי' הפלוגתא בפי' שבי"ד סימן ק"ט. גם הא דמוכיחים מדפליגי אליבא דחד מאן דאמר דהלכה כמותו יש לומר דזה לא עדיף עכ"פ מהא דהלכה כרבים כו'). אך מלבד שכמדומה שוודאי בכמה דברים מצינו פלוגתא דתנאי אליבא דרבנן כעין הך דפרק ב' דחולין ושעם כל זה אין מצרפין (הפוסקים) להכריע מצד צירוף אותו היחיד כו'. גם הנה יש ללמוד כן מהא דקיימא לן דאין הכרעה שלישית מכרעת. שהרי ענין זה דאמרינן בהך דפרק ב' דחולין בנתקנח מיהו הושוו אהדדי (ר"ש עם ר"ח) והוה ליה רבי חד כו' הרי זה כענין הא דקיי"ל הלכה כד' המכריע שגם כן מהאי טעמא הוא שבפרט זה הושוו עם מאן דאמר זה והוו רבים נגד אידך מאן דאמר ובפרט השני הושוו עם אידך כו' כדפירש"י בשבת (ד"מ רע"א) ואם כן לפי הכלל דאין הכרעה שלישית מכרעת היה הדין נותן בהך דפרק ב' דחולין דאפילו אי לא הוו פליגי רבנן עליה דר"ש כלל. רק היה פלוגתא דר"ש עם רבי שלא יהא הלכה כר"ח. שהרי זה כעין הכרעה שלישית לפה"נ לכל הפי' שנזכר בתוס' בשבת שם וב"ק (קט"ז א') ע"ש ועכ"פ הרי ר"ח תלמידו היה וקיימא לן בשבת שם דאין הכרעת תלמיד מכרעת והיה ראוי להיות הלכה כרבי לפ"מ דאיתא במבוא התלמוד (קכ"ט ב') דהלכה כר' נגד ר"י ואם כן כ"ש נגד ר"ש כדאיתא בעירובין שם גבי ר' יוסי ור"ש. ואם כן כ"ש השתא דאיכא רבנן דפליגי אר"ש (במה שמיקל לגמרי עכ"פ שלא גלו דעתם בנתקנח כו') אלא ע"כ נראה דצ"ל בדוחק דהתם שאני דר' אושעיא הוא דאמר בואו ונסמוך כו' היינו דהוא סבירא ליה התם כן. (ומשום הכי הוא דפסק הרמב"ם הכי) והא דאמרינן שם בנתקנח מיהו הושוו כו' וה"ל רבי חד כו' הוא רק פי' דעת ר' אושעיא. אבל אין ללמוד מזה לעשות כלל על מקום אחר. וע"ד דאיתמר איתמר כו'. ועי' מעין זה בכללים דג"פ כלל ו' אהא דבריי' כדאי ר"ש לסמוך עליו בשה"ד ע"ש (דכ"ה ב') דסבר הראב"ד דאמוראים יש להם כח. או אולי יש איזה טעם אחר בדבר דשייך רק התם דוקא. וכבר כתב מהרי"ט בתשובה הנ"ל גם כן שהוא כתב במקום אחר לדחות הראיה דמהרי"ק אבל ע"כ לפה"נ צ"ל דהתם שאני ולאו כללא הוא ללמוד משם למקום אחר דבכ"ד מוכח דלא אמרינן הכי. ובאמת מהא דהכרעה שלישית נשמע עיקר דינו דש"ך דהא דהלכה כמכריע הרי הוא מטעם דהלכה כרבים כו' כנ"ל. והא דבהכרעה שלישית (עיקרו) היינו דאין הסכמות הרבים הללו מט"א ולכן אין מצטרפים. והיינו הא דאמרינן בפסחים די"ג א'. ר"ג לאו מכריע הוא טעמא דנפשיה קאמר. מזה משמע דאלו מכריע היינו דוקא כשהכרעתו (שהוא ענין הסכמה עם כל אחד ואחד בחד צד) אינו מטעם בפני עצמו אלא מטעמים שלהם (והגם שהרי הם ע"כ חולקים בטעמיהם מכל מקום באותו צד שמסכים עם זה שניהם הוא מט"א וכמו כן בצד הב' עם אידך הוא מט"א עמו. ואז דוקא מצטרפים וחשיבי רבים בכל צד כו'. ומשא"כ בההיא דר"ג הא דבתרומה מסכים עם ר"מ אינו מט"א דטעמיה דר"מ דלא טעי כל כך ולא גזר אטו יום מעונן. ואלו ר"ג ס"ל דגזרינן (דמשום הכי בחולין כר"י ס"ל) אלא דבתרומה ס"ל טעם בפ"ע דאסור להפסיד כו' לכן לא מצטרף בזה עם ר"מ להיות רבים נגד ר"י. ובהא דחולין דמסכים עם ר"י דלכאורה הרי זה מטעם אחר יש לומר שאין נ"מ מזה דהא בלא"ה הלכה כר"י נגד ר"מ וכן פסק ר"ת באמת. אלא שהקשה רבא דנימא הלכה כר"ג שמכריע (ר"ל בתרומה כר"מ) על זה תירץ שפיר דזה אינו מט"א כו'):

תוכן העניינים

דברי נחמיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה