דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
קונטרס דרך ים · ע
עדות מסל"ת קי"ל דאין עכו"ם מסל"ת נאמן אלא לעדות אשה בלבד (ולענין אבילות כמ"ש בש"ע סי' שצ"ז) ועיין בט"ז וש"ך יו"ד סי' צ"ח שהקשו מזה על המחבר שפסק דמין באינו מינו אסור מדאורייתא ופסק דסומכין על טעימת עמנסל"ת אף שאינו קפילא ועי' בש"ך יו"ד סס"י קל"ז על הא שפסק שם הש"ע דאין עכו"ם מסל"ת נאמן בהכשר כלים האסורים כתב ואע"ג דקי"ל דעכו"ם מסל"ת נאמן באיסורי דרבנן כמ"ש בסי' צ"ח (ובא"ח סי' תקי"ג בהגה' בהא דהמביא בצים ביו"ט שני דנאמן בזה עמסל"ת) י"ל דהתם מיירי בדבר דלא איתחזק איסורא משא"כ הכא דודאי נשתמשו באלו הכלים יין של איסור יע"ש:
ועפ"י חילוק דבא ניחא הא דפסק המחבר בסי' ט"ו שאין סומכין על עמסל"ת שהם בני חית ימים אף דזה אינו אלא דרבנן דמה"ת אזלינן בתר רוב (ומ"ש הפלתי בסי' ט"ו בד"ה ולכאורה דזה הוי דשיל"מ ולא אזלינן בתר רוב קשה דהא הכא אין המתיר עתיד לבא בודאי ולא הוי דשיל"מ כמ"ש בש"ע סי' ק"ב) הנולדים לתשעה חדשים וכמ"ש בש"ע אה"ע סי' קנ"ו כשילדה ולא ידוע אם כלו חדשיו פטורה מן התורה מן החליצה ויבום ויעוי' בתוס' בכורות דף כ' ד"ה חלב פוטר ותוס' יבמות דף ל"ו ד"ה הא לא שהא עכ"ז ניחא הא דאינו נאמן בזה עמל"ת משום דזה מקרי איתחזק איסורא וכמ"ש הפמ"ג בסי' ט"ו שפ"ד אות ד' דהכה איתחזק מקרי משום דעד עתה היתה מעוברת:
והעולה מזה דדעת הש"ך והפמ"ג בדעת המחבר והרמ"א דגם באיסורי דרבנן אינו נאמן אלא בדלא איתחזק וא"כ תמוה מאי מקשה הפלתי על הש"ע שפסק בדין דחית ימים כהרשב"א דאין עמסל"ת נאמן מהא דקי"ל בכמה דוכתי בש"ע ורמ"א (לא ציין המקומות אלא סתם דבדרבנן עמסל"ת נאמן ונשאר בצ"ע ואיך לא שלטו עיניו הטהורים שכבר הרגיש בזה הש"ך וחילוק בחילוק נכון כמ"ש וצ"ע:
ובדברי בתוס' דבכורות הנ"ל ראיתי לעמוד בדברי המהרש"א דשם שכתב דנקובת הושט אינו אלא טריפה ואם נשחטה שחיטת מטהרתה מידי נבילה והפמ"ג ביו"ד סי' ג"ל בד"ה ראיתי למהרש"א תמה עליו מאד בזה ולע"ד אין זה תימא דהא דעת רש"י ותוס' בקידושין דף נ"ז בד"ה שחטה ונמצאת טריפה דנקובת הושט לא הוי אלא טריפה וליכא למימר דטריפה לאו דוקא דא"כ אמאי אצטריך לאשמועינן דמותרת בהנאה פשיטא כיע"ש אמנם בב"ק דע"ח ע"ב ברש"י ד"ה המעכב כתב שם דבניטל הושט נעשית נבילה ולכאורה אין לחלק בין ניקב לניטל דכל אבר שנקיבתו אין עושה אלא טריפה כן הדין בניטל וכמו שנראה ממ"ש המחבר בסי' נון סעי' ב' דדוחק לומר דהמחבר לא חש לחלק בין טריפה לנבילה דהא בסי' י"ח כתב הרי הכל ספק נבילות ובסי' ג"ל כתב ניקב הושט נבילה אבל יש מקום בראש לומר שיש לחלק בין ניקב לניטל וכמ"ש מרן הכ"מ בפ"י מה"ש ה"ט ובשו"ת ק"ל סי' ע"ז דאף דניטל הלב טריפה מ"מ ניטל הלב נבילה וזה דלא כמ"ש בפלתי סי' מם דניטל הלב אינו אלא טריפה והמחבר בש"ע שם נקט טריפה בדוקא וכן מצאתי לרש"י במס' תמורה דף י"א ע"ב שכתב כן יע"ש בהגה' הב"ח והן אמת דנוח לומר בדעת רש"י דס"ל כשיטת הכ"מ והח"צ לחלק בין ניקב לניטל אכן עדיין צ"ע בדבריו שכתב עוד שם בב"ק דניטל הכבד הוי נבילה ובהא ודאי לא מצינו מי שיאמר כן ועי' בשו"ת ח"צ סי' הנז' בד"ה ולא עוד שיהיה עכ"פ מרש"י ותוס' בקידושין הנז' ראיה נכונה לדברי המהרש"א:
ואיברא דבעיקר הקושיא של המהרש"א שם בבכורות מדוע לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אשר זה דחקו לבא לתירוץ דנקובת הושט אינו אלא טריפה לענ"ד אפשר לתרץ זה עפ"י מיש הוא עצמו בשם הרא"ש בחולין ד' י"א בתוס' ד"ה מנא לן דבמיעוט דלא שכיח לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ הא ודאי דהחשש שמא במקום נקב שחט לא שכיח ועשויה לא אמרינן סמוך זה המיעוט לחזקת איסור שעומדת הבהמה בחייה וכבר העיר בזה הפמ"ג כיע"ש.
ומעתה נחזור לדלעיל בהקושיא שהקשו על המחבר דפסק דסומכין על טעימת עמסל"ת כי יש מקום עיון בזה שתירץ הש"ך שם משום דאפשר למיקם עלה דמלתא דנראה אדבריו שכוונתי כמ"ש הרמב"ם בסו' הל' גירושין בטעם למה פסול עדות עכו"ם מסל"ת נאמן לעדות אשה משום דהתורה לא הקפידה להצריך עדות אלא רק בדבר שאי אפשר לעמוד על בוריו ולפי"ז עדיין קשה לשיטת התוס' יבמות דף פ"ח ד"ה מתוך דרק מתקנת חכמים הוא דנאמן וכמ"ש הב"ש בסי' י"ז ס"ק ק"ט וגם בדעת הרמב"ם אין הכרח לומר דסובר שהוא מה״ת וכמ"ש שם הלח"מ וכן הריב"ש בסי' קנ"ה וז"ל אלא שהדבר ברור שאין זה מה"ת אלא שחכמים המנוהו (לעד אחד) בעדות אשה מתרי טעמי מפני שעשוי להגלות ומפני דיוק האשה ע"כ וע"ע שם בסי' קפ"א וקפ"ב וסע"ז עד סי' ש"פ וא"כ לענין לסמוך על טעימתו אין לנו טעם נכון בזה אם לא מטעם שכתב הפלתי בסי' צ"ח משום דטעימה בעלמא אינו אסור אלא מדרבנן וא"כ כשישמע מפי מסל"ת שאין בו טעם יטעימו הישראל לידע האמת ואז יאכל אותו ועי' בריב"ש סי' רפ"ח שהביא ראיה לזה מהא דתניא מטעמת אינה צריכה בכפה ועי' ח"ח סי' ר"י וצ"ע: