דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
קונטרס דרך ים · מ
מתנה כמכר דמי או לא פלוגתא היא בס"פ יש בכור לענין חזרה ביובל ובפ' בני העיר בדין ביהכ"נ אם יכולים ליתן במתנה דחד אסר וחד שרי וטעם המתיר דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא הוי יהבי וכל הפוסקים וכן הש"ע בסי' קנ"ג פסקו כמאן דשרי ומטעם דמתנה כמכר ועוד בח"מ סי' קי"א דמלוה ע"פ אינו גובה לא מלקוחות ולא ממתנות שנתן וכתב שם בסמ"ע דאעפ"י דשעבוד מלוה הוא דאורייתא מ"מ תקנו חז"ל כן משום פסידא דלקוחות ואפילו ממקבלי מתנות דאי לאו שעשה לו נייח נפשי' לא הוי יהיב לי' מתנה ולכך הו"ל כמכרו וע"ש בב"י סי' סמ"ך והו"ד בש"ך שם סק"ח לענין ב"ח מאוחר שגבה מטלטלין ששיעבד לו אג"ק שפסק הב"י שמוצי אין ממנו דלא שייך בי' תקנת השוק וכתב שם ודלא כדיין א' שטעה בזה (ה"נ המבי"ט) וכל דיין דלא דאין הכי ראוי לסלקו מהדיינות (דבר נורא הוא לכתוב כן על המבי"ט) והמבי"ט השיג עליו וטען דב"ח מאוחר לא גרע ממתנה דמאי תקנת השוק איכא במתנה וע"ז השיב מרן הב"י דשאני מתנה דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא הוה יהיב ליה מתנה והו"ל כמכר יע"ש (ועי' בשו"ת פ״מ ח"א סי' צ"ה מ"ש לחדש בדעת המבי"ט):
ונ"ל ליישב דעת המבי"ט עפ"י מ"ש התוספות בכתובות דמ"ט בדין הכותב נכסיו לבניו ד"ה הוא ואשתו שיש מקומות שצריך לחלק בין מתנה למכר כמו בעשה שורו אפותיקי ומכרו דדוקא מכרו אבל נתנו בע"ח גובה ממנו וכן בהנזקין ד"נ גבי אין נפרעין מנכסים משועבדים מבעיא במתנה האיך כו' והרי מבואר מזה דטענת הכ"י מתנה כמכר אינה טענה דהא חזינן דלאו כללא הוא (ועי' בשו"ת בית יעקב סי' מ"ב מה שהקשה על הב"י מהא דמס' ע"ז דס"ב בדיהיב ליה במתנת חנם דמבואר דמתנה לאו כמכר דמי) ואדרבה צ"ע לדעת הב"י דעשו תקנת השוק במתנה משום דמתנה כמכר ואפילו היכא שלא מצא בע"ח לגבות חובו משום דאין לחלק כלל בין מתנה למכר דכח שניהם שוים ואם כן מאי מבעיא במתנה האיך השתא במקום שלא נשאר כלל לגבות החוב אמרינן מתנה כמכר ואינו גובה מהם וא"כ כ"ש דלענין התקנה דאין נפרעין מנכסי' משועבדים במקום שיש ב"ח דאמרינן ביה מתנה כמכר אלא ודאי דלאו כללא הוא לומר מתנה כמכר בכל דבר וכמ"ש התוס' שם בכתובות ועפי"ז טענת המבי"ט נכונה ודו"ק: