דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
קונטרס דרך ים · ל
לשון בני אדם לענין שבועות ונדרים קי"ל ברי' פ' הנודר מן המבושל דהולכין אחר לשון בני אדם וכן אחר כוונתו כגון היה טעון משא של צמר והזיע מחמת המשוי ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם הרי זה מותר ללבוש בגדי צמר ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו משום שכך היה כוונתו ואמנם כל זה אינו אלא דוקא בנודר לבין עצמו אבל בנודר לחבירו כל שלשון הנדר כולל הולכין אחריו אם לא באומדנא דמוכח וכמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רי"ח וצופה הייתי בשו"ת משיב כהלכה חיו"ד סי' ד' שהקש' מכאן למ"ש הש"ע בח"מ וז"ל בח"מ סי' ס"א כתב דאין הולכין (בתנאי שאדם מתנה עם חבירו) אחר לשון וביו"ד סי' רי"ח מבואר דדבר שנוגע לחבירו הולכין רק אחר הלשון אם לא באומדנא דמוכח וצ"ע רב עכ"ל:
ולע"ד אפשר ליישב דבחו"מ מיירי כשהלשון סובל שני פירושים ורק שפירש אחד נוטה ומקובל אל הדעת יותר מן השני אבל גם פירוש השני אינו סותר את הכוונה (ומ"ש אין הולכין אחר הלשון ר"ל אחר פי' הלשון הנוטה אל הדעת יותר מהשני) אכן ביו"ד מיירי כשאין הלשון סובל שני פירו' אלא שסותר הכוונה לגמרי בכגו״ז אין הולכין אחר הכונה ומטעם שכתב שם בט"ז שזכה חבירו מצד לשונו ועי' בשו"ת עבוה"ג סי' ג' מ"ש בדברי הריב"ש סי' קצ"ה מקור דין זה ותבין שכן הוא הנכון: