דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
קונטרס דרך ים · כ
כוונה בש"ע סי ס' הביא פלוגתא אם מצות צריכה כוונה או לא וכתב שם המג"א ודוקא במצוה דאורייתא אבל במצוה דרבנן א"צ כונה ולכאורה יש להקשות עליו מסוגיא דע"פ דקא שקיל וטרי בענין מרור אי בעי כונה ומסיק תנאי הוא והרי דגם מרור שהוא מדרבנן בזה"ז ועכ"ז פלוגתא היא ברם יש לחלק בין דבר שעיקרו מדאורייתא לדבר שאין עיקרו מדאורייתא (וכמ"ש באד"ר אות שנ"ט ליישב הא שכתב הפר"ח בסי' תע"ה דבמרור גזול לא נפק משום מצוה הבאה בעבירה ודעת התוס' רפ"ג דסוכה דבמצוה דרבנן לא אמרי' מה"ב וניחא לי' משום דמרור עיקרו מדאורייתא) דדוקא מרור שעיקרו מה"ת ס"ל דבעי כוונה והמג"א לא מיירי אלא בדרבנן שאין עיקרו מה"ת ועי' בחק"י סי' תע"ה וצ"ע ודע דהרב אד"ר באות שאחר אות הנז' כתב שנסתפקו חכמי הישיבה אי אמרי' מה"ב אפילו בעבירה דרבנן והנה נעלם מהם מ"ש בסי' כו"פ פ"ו דף י"ד ע"ב והביאו הרדב"ז בח"ב סי' תרל"ג שאם היה היום בירושלים דקל שלולבו פסול משום מצוה ה"ב כענין שאמרו הכי שגזל סאה אין זה מברך אלא מנאץ והא ודאי דאיסור זה אינו אלא מדרבנן ואפי"ה לולבו פסול וגם הרדב"ז לא פליג עליו אלא מטעם דבזה"ז אין זה איסור כלל שכתב שם וז"ל ונהי דירושלים קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל לדברים הנוהגים בה מה"ת אבל מה שהוא מדרבנן לא אמרו אלא היכא דשייך בה טעמא דבשבילה החמירו ואם נסתלק הטעם נסתלקה הגזירה כו' ואין נוטעין בה גנות ופרדסים ואינה נזרעת ואינה נחרשת הטעם הוא שמא תסרח ויקוצו בה עולי רגלים והשתא דכולה ביד גוים ליכא האי טעמא וא"ת כל גזירות חכמים אעפ"י שבטלה הסיבה מ"מ הגזירה קיימת לא קשיא דגזירה לחוד וקדושה לחוד כו' יע"ש (ולע"ד בלא"ה לא קשה לפי מ"ש הב"י והמג"א בסי' תיט בשם תשו' הרא"ש בטעם היתר טלית של פשתן משום דהאידנא ליכא תכלת ולא שייך לדמותו לדבר שנאסר במנין דכיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם נתבטל האיסור דלא דמי לביצה שנולדה ביום א' דר"ה דאסורה בשני אף לאחר תקנת ריב"א דהתם אין הטעם ידוע זת"ד) דתרווייהו ס"ל דגם בעבירה דרבנן אמרי' מה"ב:
ובדרך אגב הרוחנו עוד מדברי הכו"פ דכ"ש שיש לפסול אתרוג המורכב משו מצוה הבא בעבירה וכסברת הלבוש שהובא במג"א וט"ז סי' תרמ"ח ותרמ"ט וחידוש על כל הפוסקים שדחו לטעמו ולא העירו מדברי הכו"פ שעומד בשיטתו ועי' בפר"ח סס"י תנ"ד בדין נוצה שהוציא מרה"י לכ"ה ומ"ש בזה בשם הירושלמי ובס' שמחת יו"ט סי' מ"ב האריך בזה ולדידי חזי לי בסי' מחב"ר סי' תרס"ד ובס' כסא שם שסוברים בדעת הפר"ח שהבין בהירושלמי דאינו יוצא בה ולפי"ז יש ראיה גמורה לדין הכו"פ אמנם מפרשי הירושלמי פנ"מ וקה"ע וכן מרן הב"י ביו"ד סי' ש"מ לא הבינו כן אלא מפרשים דברי הירוש' כך אני אומר בלשון תמיהא וס"ל דיוצא בה וזה סתירה לדעת הכו"פ דלדעת הירושלמי לפי הבנתם דיוצא בה כן ה"נ דיוצא בלולב של ירושלים יה"ר שת"ו:
ואחרי כתבי נזכרתי דמ"ש בשם הב"י והמג"א בשם הרא"ש יש להעיר בזה משו"ת עבוה"ג סי' ס"ז שהעלה דאין עד אחד נאמן ביבמה להתירה לשוק אפילו במקום שלא נהגו לייבם כ"א לחלוץ דליכא לטעם שאמרו (יבמות דף צ"ד) דסניא לי' ליבם אפ"ה אינו נאמן וראייתו מהרא"ש פ"ק דביצה גבי הא דאמר ר"י כל דבר שבמנין כו' יע"ש ואכמ"ל בזה וק"ל: