דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
קונטרס דרך ים · י
ירושה וטומאה ואבילות בשומרת יבם עי' בשו"ת פרי צדיק סי' ג' שהאריך בזה ולענין טומאה ואבילות העלה כפסק מרן בש"ע סי' שע"ג שהיבם מיטמא לה ומינה יליף דה"ה שמתאבל עליה ואף היכא שהיבמים רבים צריכים כלם ליטמא ולהתאבל עליה והגם שמצוה בגדול היינו דוקא למצוה אבל מדאורייתא כלם שוים משום דאין ברירה יע"ש ולאפוקי ממ"ש הפ"ת בסי' שע"ד בשם נחפה בכסף שהעלה כדעת הרמ"א שאינו חייב להתאבל עליה וגם ראיתי בס' שבט יהודה מהר"י עייאש שכתב שעשו מעשה בחיוב טומא' ואבילות כסברת הפרי צדיק:
והנה עיינתי בשו"ת פרמ"א וראיתי דטעמו שפסק שלא להתאבל משום שכמה פוסקים פליגי על הרשב"א שממנו ומכחו פסק מרן המחבר שמיטמא לה וסיים וקי"ל הלכה כדברי המיקל באבילות ומשום זה נקטינן שאין להתאבל זת"ד והנה כי כן יש לומר דטעם זה לא יספיק לפטור מלהתאבל רק במקומות שלא קבלו עליהם הוראת מרן דהא בספר עין זוכר מער' ה' אות ס"ב כתב דלא אמרינן הלכה כהמיקל באבילות אם מרן פסק בהיפך ובפרט בכאן שרבים עומדים בעזרתו וס"ל כוותי' להלכה ולמעשה בודאי דכן קי"ל ואפשר דגם לדידן שקבלנו עלינו הוראת הרמ"א עכ"ז כיון שלא הגיה עליו נשמע דמודה לי' למרן בזה שפסק כהרשב"א ושוב לא נחשב עוד לספק וכמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' ק"ה במ"ז סקט"ו דהיכא שהרמ"א הכריע לא נחשב עוד לספק ועי' מ"ש בפנים בסס"י י״ט בשם התומים בדיני קי"ל מ"ש בזה ועדיין צ"ע ובפרט לפמ"ש התוס' במ"ק דכ"ד דלא אמרי' הלכה כדברי המיקל באבל אלא במחלוקת התנאים אבל באמוראים לא וכן כתבו בכתובות ד"ד ד"ה אבל דה"ג פסק באבילות כר' יוחנן לחומרא מטעם הנז' וא"כ כ"ש דלא קי"ל כהמיקל באבילות במחלוקת הפוסקים וכמ"ש מהרשד"ם בחיו"ד סי' ר״א ואף אם תאמר דהב"י לא ס"ל כן מ"מ הא איהו ס"ל דמיטמא לה וא"כ הוא הדין דמתאבל עליה דהא אבילות תלוי בטומאה כמ"ש בש"ע סי' שע"ד סעי' ד' וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' אבל דכל היכא שאין מתאבל אסור לטמאות כנ"ל להלכה ולמעשה צ"ע: