דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
קונטרס דרך ים · ב
ביטל האיסורין כל האיסורין הנוהגין בזה"ז חוץ מחמץ מתבטלין בששים (ואפילו חצי שיעור מאיסור דרבנן צריך ס' וכמ"ש הרמ"א בסי' צ"ח) לבד מביצה שאסורה בודאי (ולאפוקי מביצה שנמצא בה דם וספק אם הוא במקום האוסרו וכמ"ש הש"ך בסי' ס"ו דבזה אפילו תערובת חד בחד שרי) דצריכה ס"א לבטלה כמ"ש בסי' פ"ו אכן מטעם דבר שבמנין או מטעם ברי' כגון ביש בה אפרוח אינה בטילה אפילו באלף) ולבד בישולי עכו"ם שמתבטל ברוב כמ"ש בסי' קי"ב סעי' י"ד ואיסור בשר שנונה"ע דבטל ברוב כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס אות י"ז וכן חלת חול מותר אף לכתחילה לבטלה ברוב שיאכלה הכהן בימי טומאתו כמ"ש בסי' שכ"ג ולענין לאכלה לזר ע"ש בש"ך ואנן קי"ל דאפי' בדיעבד אוסרת תערובתה עד קא חם הוא במינה ושלא במינה עד ס' ואמנם דע כי דעת המחבר ברי' סי' צ"ח דלא מהני ששים בכל האיסורין אלא כשאין שם קפילא לטועמו אבל כשיש קפילא לא מהני:
וראיתי בשו"ת טטו"ד מה"ת שהקשה הגאון ולהכי בעל שם ארי' להרש"ק דלמה בדבר שיל"מ באינו מינו בטל בששים להסוברים דבס' נמי בעינן קפילא אם אפשר ובע"כ דבס' נמי אפשר דיש בו טעם רק דמן הסתם אזלינן בתר רוב דאין בו טעם וא"כ בדשיל"מ דלא אזלינן בתר רוב למה בטל בס' והשיב לו שטעה בזה דמה"ט דדבר שיל"מ בטל באינו מינו מחמת דאין ההיתר נקרא על שם האיסור כן מה"ט גופי' בטל נמי ברוב דהיכי לא אזלינן בתר רוב בדשיל"מ רק אם ההיתר נקרא על שם האיסור אבל בנתערב באינו מינו דגוף הדבר שיל"מ אינו בעין ואין ההיתר נקרא עליו רק על אינו מינו בזה אף בדבר שיל"מ אזלינן בתר רובא וחזר השואל הנז' להקשות דלפי טעם הר"ן בדשיל"מ משום מין במינו הקושיא בתקפה והשיב דיש לומר דהר"ן ס"ל דאזלינן בתר רובא בדשיל"מ והנה לא ציין היכן הר"ן סובר כן ובודאי דכוונתו לדברי הר"ן פ"ק דביצה דשם יש מקום בראש להבין כן בדעתו ולאפוקי ממ"ש הפלתי בשמו בסי' א' סק"ו וז"ל דלא אזלינן בתר רוב כמ"ש ר"ן בבצים אף דרוב הם מקודם יו"ט:)
אמנם אישתמיט מניה דברי הר"ן בפרק אין צדין בסופו שכתב שהוא חוכך אם הולכין בדשלי"מ בתר רוב או לא ואפילו בדלא אתחזק יע"ש וא"כ ממילא גם תירוצו נסתר והדרא הקושיא לדוכתא:
ברם לענ"ד אין כאן קושיא אף אף נחליט דהר"ן ס"ל דלא אזלינן בדשיל"מ בתר רוב משום דזה דוקא במין במינו אבל במין ואינו מינו בודאי דאזלינן בתר רוב כמבואר מלשון הר"ן שם שכתב שהוא חוכך אי אזלינן בתר רוב בדשיל"מ כיון דקי"ל דאפילו באלף לא בטל וא"כ באינו מינו דבטל בששים כמו דשאל"מ מאיזה טעם נאמר שלא לילך בתר הרוב וזה פשוט ותל"מ: