דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
קונטרס דרך ים · א
אין מבטלין איסור לכתחילה אם הוא מן התורה או לא עי' בש"ך יו"ד סי' צ"ט דלדעת הראב"ד הוא מה"ת והפר"ח שם הביא ראיה להסוברים דזה אינו אלא מדרבנן ממשנה פר' י"א דתרומות מגורה שפינה ממנה תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין ואי איסור אין מבטלין הוי מה"ת לא היו מקילין להיות מכבד כדרכו יע"ש והנה אלו דברים הם סתירה למ"ש הנוב"י מה"ת חיו"ד סי' מ"ה דאפילו להסוברים עה"ת מותר לבטל הוא דוקא לבטל הטעם של איסור אבל ממשות האיסור לכו"ע אין מבטלין מה"ת והלא המשנה הנז' מיירי יבש ביבש ועכ"ז ס"ל להפר"ח דהטעם דמקילין בזה משום שהוא מדרבנן ויע"ש בתוי"ט מ"ש בזה ועי"ע בפלתי סי' צ"ט שהקשה לדעת הראב"ד איך מותר לבשל בקדירה של חטאת שלמים דהטעם שכתב התוס' דבכלי מקדש אוקמוה אדאורייתא דמין במינו בטל ברוב לא שייך דהא לדידי' אסור מה"ת (מלבד שעל תירוץ זה של התוס' הקשה מהר"מ מלובלין בחולין קי"ב ד"ה והלכתא דלפי"ז לא משכחת נותר מדאוריי' בכלי הנבלע מבשר קדשים ולמה כתבה התורה וכל כלי נחושת אשר יבושל בו ומורק ושוטף במים והניח בצ"ע והן אמת דקושיא זו כבר תירץ אותו עבוה"ג בסי' קט"ז בתשו' להש"ך דהתוס' לא כתבו טעם זה אלא לענין על מה שאין אנו חוששין לזה שנתערב טעם בשר חטאת בבשר שלמים ונתמעט אכילתו מזרים ונשים אבל לא לענין איסור נותר להתיר כלי שנאסר בנותר מטעם שבטל ברוב ומדאורייתא מין במינו בטל ברוב וכתב בהכרח לומר כן דאל"כ יקשה ל"ל להגמרא לתרץ בפב"ת דע"ז כדרב נחמן דאמר כל יום נעשה גיעול יתרץ בפשיטות שאני התם בקדשים שאוקמוהו אדאורייתא אלא ע"כ כי מעולם לא עלה על דעת התוס' להתיר כלי שכבר נאסר בנותר מטעם ביטול ברוב כי גזירת המלך הוא להצריך מריקה ושטיפה זת"ד ואכן עכ"פ הא ודאי דלדעת הראב"ד לא שייך תירוץ התוס') ותירץ שם בפלתי דבלוע בכלי לא חשיב ביטול איסור:
ומזה נ"ל להוכיח דאפילו לדעת הנוב"י דלא פליגי אלא בטעם מ"מ באיסור שנבלע בקדירה מבטלין אליבא דכו"ע דאל"כ יקשה קושית הפלתי ואין לתרץ זה ממ"ש הט"ז והש"ך בסי' פ"ד גבי דבש שנפלו בו נמלים דהיכא דאין כוונתו לבטל אין בו משום מבטל איסור דזה אינו דהא הנוב"י גופיה כתב שם סי' נ"ו דזה לא שרי אלא היכא שכבר מעורב אלא שעדיין לא נתבטל כמו בדין הדבש אבל לערב לכתחילה כגון לבשל בקדירה שנבלע בה איסור אף דאין כוונתו לבטל רק לבשל עכ"ז אסור ובהכרח לומר כמ"ש הפלתי (ועי"ע בספר מנחת אהרן שסביב הארוך מש"ך מ"ש בזה) ואיברא כי דין זה שחידש הנוב"י אינו מוסכם כמ"ש בזה הנ"צ בסי' פ"ד וסי' צ"ז שדעת הרבה פוסקים דגם לערב לכתחילה שרי כל שאין כוונתו לבטל אמנם בראיית הנוב"י דלערב לכתחילה אסור מסי' קכ"ב שכתב דאין מבטלין איסור מועט ואיסור בלוע והלא אין כוונתו לבטל רק לבשל בהקדירה שכתב עלה הנ"צ בסי' פ"ד לבאות זה ממ"ש הפמ"ג בסי' צ"ט דהטעם בזה משום שמא אחר כן יתן טעם וא"כ דוקא בכלי שדרכו בדבר מועט שייך גזירה דנא משא"כ בדבר דלא שייך גזירה דכא אפי' לכתחילה לערב שרי עכ"ל והנה לע"ד נראה דזה אינו כדאי לדחות דברי הנוב"י ואשתמיט מני' דברי הר"ן בפרק ג' דעכו"ם ברי' הסוגיא דזו"ז גורם שכתב שם דטעמט דר' יוסי שאוסר לכתחילה לנטוע אגוז של ערלה אא דזוז"ג מותר משום זוז"ג מדין ביטול הוא ואין מבטלין איסור והרי מכאן מבואר דגם היכא שאין כוונתו לבטל עכ"ז אמרינן אין מבטלין איסור לכתחילה אף בדבר דליכא טעם ואשר לא שייך בו לגזור שמא פעם אחר יתן טעם וכדעת הנוב"י דלעולם אסור לערב לכתחילה:
ומה שהקשה שם להנוב"י מדין הרשב"א דמתיר להשתמש בכלי גדולה שנבלע בו איסור מועט והא עכ"פ הוא מבטל איסור לכתחילה י"ל דהתם שאני שהוא איסור משהו וכמ"ש הר"ן בשם הרשב"א והראב"ד בפ' אין מעמידין בדין קנקנים דגוים שנותן לתוכן מים ומותרין בשתיה דמהא שמעינן דמבטלין איסור משהו הבלוע לכתחילה ואפי' בשאר איסורין כגון טיפת חלב או דם שנפל לתוך הקדירה ברם בזה שכתב דמדברי הר"ן דשם מבואר דלא ס״ל כסבר' הנוב"י הנכון עמו דהר"ן גופיה לא ס"ל אכן גם הנוב"י לא קאמר שזה מוסכם וכמ"ש בנוב"י מה"ת סי' מ"ו שלא זכר לדברי הר"ן דשם ואני לא באתי אלא לומר דמה שדחה ראייתו אינה דחוי' כי סברת הנוב"י בטוב טעם ודעת בנוי' לדעת הראב"ד והרשב"א וכן היא דעת מהר"ם שהובאה בתשו' הרשב"א הביאו הפר"ח בא"ח סי' תנ"ג דס"ל דאף היכא שאינו מכוון לבטל אעפי"כ מיקרי מבטל איסור ודלא כהטור יע"ש בד"ה והנה מהר"ם בטעם היתר הדבש שנפלו בו נמלים ובטעם שמותר להגעיל כלים משום דאין זה אלא מפריד האיסור מן ההיתר כדי לאכול ההיתר ודוק: