אור ברסלב
דברי מהריא חלק א ספר בראשית › פרשת תולדות

דברי מהריא חלק א· רבי יהודה אסאד

ספר בראשית · פרשת תולדות

לפרשת חיי שרה

במדרש ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק הה"ד עטרת זקנים בני בנים ועטרת בנים אבותם ונראה דהנה אם האב הוא צדיק ובנו אינו צדיק אז אינו מיחס אחריו אבל אם בנו צדיק אז מיחס אחריו וז"ש אלה תולדות יצחק בן אברהם דהיינו שמיחס עם אביו אברהם אברהם הוליד את יצחק שמיחס עם בנו עם יצחק וז"ש עטרת זקנים בני בנים.

ואלה תולדות יצחק וכו' אברהם הוליד את יצחק פירש"י לפי שליצני הדור היו אומרים מאבימלך נתעברה שרה מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם ומעידים כולם שאברהם הוליד את יצחק ודברי רש"י ז"ל צריכין ביאור דהנה איתא בגמרא אשה נואפת שרצתה שלא ידע בעלה שזינתה תחתיו חושבת בשעת תשמיש עם הנואף צורת בעלה ועי"כ פני הולד דומה לבעלה ולפי"ז אם גם קלסתר פניו של יצחק היה דומה לאברהם דלמא מאבימלך נתעברה שרה ח"ו אכן בשעת תשמיש הי' צורת בעלה אברהם נגד עיניה משו"ה הי' צורתו של יצחק דומה לצורת אברהם, אמנם זה אינו דהנה איתא בגמרא דממזר אינו מוליד ואם מאבימלך נתעברה שרה היה יצחק ח"ו ממזר וממזר אינו מוליד לא היה יכול יצחק להוליד את יעקב ועשו וזהו פי' הפסוק ואלה תולדות יצחק דהיינו מזה שיצחק היה לו תולדות ראיה מהימנא אברהם הוליד את יצחק שאברהם הוא אביו של יצחק ולא אבימלך ודו"ק אמר המסדר ונ"ל ליישב קושי' מרן א"ז הג' זי"ע דוקא בנואף דעלמא אבל כשהמלך הוא הנואף האשה אינה מתפחדת ואינה מהרהרת בבעלה).

ואלה תולדות וכו' אברהם הוליד את יצחק נ"ל לפרש כפילות הלשון דאיתא בב"ר פ' ל"ט ואעשך לגוי גדול אמר לו ומנח לא העמדת ע' אומות אמר לו אותה אומה שכתוב בה כי מי גוי גדול אני מעמיד ממך, א"ר ברכי' אתנך ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך משאני עושה אותך בריה חדשה את פרה ורבה, וקשה מאי נ"מ לאברהם באיזה אופן יוליד אם בהיותו בריה חדשה או גם זולת זה ונר' דא"ל הקב"ה לאברהם ואעשך לבריה חדשה ורק אז אתה מוליד ומזה חבה יתירה נודעת לו לאברהם יותר מנח כי אותה אומה הנקראת גוי גדול נקראת על שם אברהם לבד ולא על שם נח באשר לא הוליד עד שנעשה בריה חדשה ולא היה כח לאברהם להוליד מצד הגוף שבא לו מזרע נח ולכך אנו מכונים בשם בני אברהם ולא בשם בני נח וכדאיתא פ"ג דנדרים האומר קונם שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור בעכו"ם, והנה לפי דברי המ"ד במס' יבמות שיצחק אבינו ג"כ עקר היה וא"כ גם הוא נעשה בריה חדשה ולא היה ראוי להוליד מהגוף שבא מכח אברהם והאיך נתייחס האומה הישראלית לאברהם אמנם לפי מה שדרשו חז"ל ויעתר לו ד' לו ולא לה אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו' א"כ שפיר נתייחס זרעו אחר אברהם כיון שלא היה ראוי להוליד אם לא היה בנו של אברהם וזהו כוונת הכתוב אלה תולדת יצחק בן אברהם ואם תקשה לך האיך ראוי להתייחס זרעו של יצחק לאברהם כיון דמכח תולדתו לא היה ראוי להוליד ע"ז אמר אברהם הוליד את יצחק כלומר שאברהם היה סיבה שהוכן יצחק להוליד תולדות וזהו כוונת המדרש יצחק נקרא אברהם שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם כלומר שיצחק ותולדותיו ראויים להתייחס אחר אברהם ולהקרא בשמו (אמר המסדר מחידושי תורה א"ז הגאון רבי עזרא צורף זצוק"ל עיין בזכרון טוב שלו ח"א דף ל"ח).

ואלה תולדות יצחק וכו' אברהם הוליד את יצחק, ונראה לפרש דאיתא יצחק צדיק בן צדיק מכחו נולד יעקב צדיק ולהיפך מרבקה בת רשע וז"ש ואלה תולדות יצחק האמורים בפרשה א' צדיק וא' רשע ואם יצחק מאבימלך היה ג"כ בן רשע מזה ראיה שאברהם הוליד את יצחק.

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק וכו' כתב רש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה יבואר עפ"י שכתב בעל עשרה מאמרות ז"ל תולדת חסר כתיב קאי על עשו, הוליד מלא קאי על יעקב עכ"ל וזה פירש"י דקשה לרש"י ז"ל אמאי כתיב תולדת חסר והוליד מלא לזה פירש יעקב ועשו האמורים בפרשה, האמורים בפרשה דייקא דתחילה נאמר בפרשה לידת עשו לכך כתוב בתחילה תולדת חסר דקאי על עשו הנאמר בפרשה תחילה ואח"כ אמר הוליד מלא דקאי על יעקב שנאמר אסר לידת עשו בפרשה וק"ל.

ויעתר יצחק לנוכח אשתו פירש"י מלמד זה עומד בזוית זו, וזו בזוית זו ומתפללים קשה מנלן זוית דלמא באמצע החדר ולמה לשון תפלה ולא צעקה או שאר לשונות של תפלה ונראה דאיתא כי בי"ה ד' צור עולמים, בשעת בריאה הי' עולם במספר ט"ו מנין י"ה אח"כ נעשה ת"ק, וכן אדם עולם קטן כשמתפלל בכוונה בונה עולם צריך להיות במספר עולם ט"ו גם ת"ק גימטרי' תפלה, ויצחק ורבקה שהיו עקרים לא יכלו לבנות עולם נתחברו במספר שמותם יחד להתפלל, התחלת אות יצחק י' וסוף אות רבקה ה' היינו שם י"ה וזה שאמר זויות דכל אחד אחז בקצה שמו נשאר צחק רבק עולה ת"ק יחד גימטרי' תפלה ומתפללים ודו"ק.

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ונ"ל דהנה יש הריון לז' חדשים ויש נמי לט' חדשים פרץ וזרח נולדו לז' חדשים וגם משה נולד לז' חדשים עיין רש"י ע"פ ולא יכלה עוד הצפינו וקשה למה כל הצדיקים נולדו לז' חדשים וי"ל משום שאמהותם צדקניות היו ולכן נולדו קודם הזמן שלא יהיה להם צער עיבור כ"כ ולפי"ז קשה הא רש"י פי' כאן שרבקה ילדה לט' חדשים הא גם רבקה היתה צדיקת ולמה היתה צריכה להמתין ט' חדשים וצ"ל עפ"י מה דאיתא בגמרא שיצה"ר בא לאדם מיד כשיצא ממעי אמו כדכתיב לפתח חטאת רובץ וע"כ צריכה אמו של רשע להמתין עד ט' חדשים כדי שיבא היצה"ר מאוחר עם ב' חדשים משו"ה גבי פרץ וזרח שהיו בנים צדיקים יכולין לילד לז' אבל הכא גבי רבקה שהיה א' צדיק וא' רשע היתה צריכה להמתין ט' חדשים, והנה רש"י פי' כאן על ויתרוצצו וכו' כשהיתה עוברת על פתחי בהמ"ד יעקב מפרכס לצאת וכשהיתה עוברת על פתח ע"ז עשו מפרכס לצאת וא"כ משמע אף במעי אמו שלט היצה"ר וא"כ קשה למה היתה צריכה להמתין ט' חדשים וכ"ת כדי שיצה"ר יבא מאוחר זה אינו דהא מכאן משמע שכבר במעי אמו בא לו היצה"ר וא"ש דזהו שאמרה רבקה ויתרוצצו הבנים בקרבה כשהיתה עוברת ע"פ ע"ז עשו מפר"ל א"כ מוכח שיש יצה"ר במעי אמו ושפיר קאמרה א"כ למה זה אנכי צריכה להמתין כ"כ וק"ל [א"ה לפי מ"ש א"ז הג' זצוק"ל שרבקה יולדת לט' חדשים מפני עשו נ"ל לפרש הפסוק וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה המילת תמם חסר כתיב רמז שהלידה היתה חסרה מפני עשו הרשע וז"כ הכתוב וימלאו ימיה ר"ל שמלאו ימיה שהיתה יולדת לט' חדשים לא כמו שהיתה בתמר והטעם והנה תמם בשטנה חסרה היתה הלידה לפי שא' הי' רשע לכך וימלאו ימיה].

ועוד נראה עפ"י דאיתא בסנהדרין דף צ"א ע"ב אמר ליה אנטונינוס לרבי מאימתי יצה"ר שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה אמר ליה משעת יצירה א"ל א"כ בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה א"ר דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר לפתח חטאת רובץ ועוד איתא במס' נדה דף ל' ע"ב דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו וכו' ונר דולק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם עד סופו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך וכו' ואיתא בפסקי התוס' ונר דולק על ראשו זה יצר טוב שנתון בולד במעי אמו עד שיצא לאויר עולם והמפורשים כתבו דמצות עשה מזונותיו של יצר טוב ומצות ל"ת מזונותיו של יצה"ר והנה עשרת הדברי' מתחילין במ"ע דהיינו אנכי ד"א וכו' וזה ניחא לפי פסקי התוס' דיצ"ט הוא במעי אמו קודם ליצה"ר דנר דולק על ראשו קאי על יצ"ט א"כ יצ"ט הוא קודם ליצה"ר שהרי היצה"ר אינו בא אלא לאחר שיצא לאויר העולם שנאמר לפתח חטאת רובץ אמנם לפי הס"ד דגמרא סנהדרין הנ"ל שיצה"ר שלט משעת יצירה ויצ"ט אינו בא אלא עד י"ג שנים וא"כ יצה"ר הוא קודם א"כ שורת הדין נותן להתחיל היו"ד דברות במל"ת לא יהיה לך וכו' דהם נגד יצה"ר דהם מזונותיו וכבר כתבתי דאם יצה"ר הוא קודם יבעט במעי אמו וא"ש ויתרוצצו הבנים בקרבה א"כ היתה רבקה דנה בעצמה מאחר שיש לי צער גדול מחמת רציצת הבנים א"כ מוכח שיצה"ר נתון במעי אמו ואם יצה"ר קודם א"כ שורת הדין נותן להתחיל הדברות בל"ת ולא להתחיל באנכי וכו' ולכך אמרה א"כ למה זה אנכי והבן.

ויאמר לה ד' שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבד צעיר הנה כתיב ויתרו' הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי כתב לי גדול א' פי' ע"ז דאברהם ציוה לאליעזר שילך לפדן ארם ליקח משם אשה לבנו והיינו מטעם דידע ברוה"ק שמכל בנות הארץ לא יהי' יכול יצחק להוליד מהם זרע כשר וצדיק רק ממשפחתו ידע שמהם יכול להוליד זרע צדיק וע"כ גם רבקה ידעה זאת ע"כ כשראתה שהתרוצצו הבנים והיינו כשהלכה לפני ע"ז עשו מפרכס לצאת וא"כ ראתה רבקה שמצדה נולד זרע רשע וא"כ היה קשה לה א"כ למה הוצרך יצחק לישא אשה דוקא את רבקה אם גם ממנה נולד רשע א"כ היה יכול לישא אשה מבנות כנען וג"כ יהיה כן וז"ש אם כן למה זה אנכי דוקא ע"כ ותלך לדרוש את ד' ויאמר לה שני גוים בבטנך ואיתא ברש"י אלו אנטונינוס ורבי כלומר אף שעשו היה רשע אעפי"כ עתיד לצאת ממנו צדיק אבל אם היה נושא אשה מבנות כנען היה דור שכולם רשעים עד עולם ודפח"ח עכ"ל הג' הנ"ל [א"ה דבר זה נדפס בספר אמרי שפרק.]

והנה. איתא בגמרא שאל האי מינא הא אנן רובא הווין ואתין הוין מיעוטא ובתורה כתיב אחרי רבים להטות ואתון בטלין במנהון והמפורשים תי' עפ"מ דכתב המרדכי על הא דאמרינן יבמה שרקקה דם וכו' והקשה ליבטל ברובא ותירץ הואיל והתערובות נתהוו משעת הלידה לא שייך ביטול ברוב והנה גם אצל ישראל י"ל הכי דמשו"ה אינם בטלין הואיל ומשעת לידה היה תערובות ומאז הי' נפרדין מהאומות לא שייך אצלם ביטול ברוב והנה יצחק בברכתו ליעקב אמר לו הוה גביר לאחיך אמנם כאשר בא עשו ובירך גם אותו אמר לו כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך ופירשו המפורשים כאשר יעברו ישראל על המצות אז ופרקת עלו והנה לכאורה זה תלי' אי אמרינן דישראל אינם מוכרחין לבטל ברוב בתוך האומות וכסברת המרדכי או לא דהנה אי הם מוכרחין לבטל ברוב כשאלת המין א"כ מה הועיל ברכת יצחק ליעקב הוה גביר לאחיך וכו' הא ע"כ מוכרחין לעבור על מצוותיהן מכח ביטול ברוב וצריך לומר באמת כסברת המרדכי דאינן צריכין לבטל ברוב האומות מטעם שהם נפרדים מלידה וליכא למימר ביטול ברוב אלא בדבר שהי' ניכר בפ"ע תחלה ואח"כ נתערב אבל בדבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר דבטל, ושפיר יכולים ישראלים לעבוד את ד' וא"כ יקוים בהם ברכת יצחק והם מושלים על עשו, וזש"ה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו כלומר שמלידתם הם נפרדים והתערובות נתהוו משעת הלידה ולא הי' ניכר בפ"ע תחלה וא"כ אין נבטלים ברוב ולזה אעפ"י שלאום מלאום יאמץ פי' שעשו יהא מרובים מיעקב אעפי"כ ורב יעבד צעיר כלומר יכול להתקיים ברכת יעקב שיהא גביר לאחיו משום שנפרד מלידה וכסברת המרדכי דבכה"ג לא שייך ביטול ברוב ודו"ק.

ויקראו שמו עשו פירש"י שנעשה ונגמר כולו, והוא שהיצה"ר נגמר מיד בצאתו מרחם אמו שנאמר לפתח חטאת רובץ וכן הוא אומר זורו רשעים מרחם שמיד בצאתם מרחם זורו רשעים תעו מבטן דוברי כזב כלומר מיד בצאתם מבטן כן פי' העיר גבורים. ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו רמז שידיו דהיינו ממשלתו של היצ"ט תהיה בעקב הרמז לעולם הבא עקב רב טוב הצפון לצדיקים וכתיב ובשמרם עקב רב כי העולם הבא נקרא עקב לפי שהוא אחד מן הדברים שהאדם דש בעקביו לקוצר השגתו כי עין לא ראתה וכו' ואין השכל האנושי משיגו גם ידו אוחזת בעקב עשו רמז שגבול יעקב מתחיל בסוף גבול עשי עשי כי ממשלתו של עשו בעולם הזה וסוף העולם הזה דהיינו בהתחלת העולם הבא שם מתחיל גבול יעקב ויקרא שמו יעקב כי הוא הזוכה לעקב רב טוב הצפון.

ויקרא שמו יעקב ופירש"י הקב"ה קרא שמו יעקב ואיתא במדרש מכאן שיעקב אבינו לא מת ותמוה האיך מוכח מכאן שיעקב לא מת ונראה דהנה איתא בגמרא אדם קרא שמות לכל הבהמות אמר לו הקב"ה מה יהא שמיך אמר אדם יהא שמי והקשו למה לא קרא לו הקב"ה שם ותי' דאם היה הקב"ה קורא לו שם היה צריך האדם להתקיים ולחיות לעולם כיון דמעשיו של השי"ת לא בטל לעולם וא"כ יובן שפיר כיון דרש"י פי' שהקב"ה קרא שמו יעקב ממילא מוכח שפיר דלא מת וכנ"ל.

ויאהב יצחק את עשו כי ציד ורבקה אוהבת את יעקב ותמוה שינה לשון ויאהב דמשמע רק לשעבר ואוהבת משמע גם על העתיד,ונ"ל עפ"י דאיתא בפרק אבות כל אהבה שתלויה בדבר בדבר בטל דבר, בטלה אהבה, שאינה תלויה בדבר אינה בטילה לעולם וא"כ יצחק אהב את עשיו באהבה שתלויה בדבר לפי שהביא לו ציד אבל רבקה אוהבת את יעקב באהבה שאינה תלויה בדבר וז"ש הכתוב ויאהב יצחק את עשיו אבל רק לשעבר כמשמע הלשון ויאהב וע"ז אמר נתינת טעם כי ציד בפיו ר"ל רק אז אהב את עשיו אם הביא לו ציד והי' אהבה רק על לשעב ר מה שטרח בשביל יצחק אבל רבקה אוהבת את יעקב אף על העתיד כי אהבתה אינה תלויה בדבר ןדו"ק.

ויקם וילך ויבז עשיו את הבכורה וקשה למה דוקא במה שקם והלך ביזה את הבכורה ונ"ל דאיתא בגמרא שאחזו בולמוס לעשיו והיה צריך לאכול משו"ה מכר הבכורה וא"כ קשה למה כתב ויבז עשיו את הבכורה הא מחמת סכנת חליו מכרה וי"ל דהדין הוא בגמרא דנתינת שכיב מרע אם קם מחליו יכול לחזור והנה גם עשיו היה יכול לחזור מיד כשקם ואפי"ה לא חזר בו משו"ה עליו הכתוב אומר ויקם וילך ויבז עשיו את הבכורה.

הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשיו אחיך לאמור וגו' הך לאמור אין לו הבנה ונראה שכוונתו של יצחק באוהבו את עשיו לא יעלה על דעתינו אשר היה בלבו לברך את עשיו בברכת אברהם אשר ברכו ה' כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ואשר הוא יהיה זרע המיוחד ומוכן לקבל שפע אלקי וזרעו יהיו בעלי ברית לאלוקים מהברית אשר כרת את אברהם ואשר עליו נאמר ואקים את בריתי את יצחק כי זה מן הנמנע בכל התדמותו לעשיו בפני יצחק אביו כצדיק במעשיו שלא ראה יצחק בעין בחינתו אשר יעקב וזרעו אחריו הוא מוכן יותר לחול עליו ברכת אברהם והוא הזרע המיוחד להיות קדש לה' רק כוונת יצחק אע"ה בהניחו לברך את יעקב ורצונו היה לברך את עשיו ועכ"פ היה לו לברך גם כן את יעקב אמנם זה היה רואה יצחק בעין בחינתו אשר יעקב הוא הזרע קדש אשר בחר לו י"ה ואשר עליו נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע הוא המיוחד לחול עליו ברכת אברהם, ויצחק באהבתו את עשיו בטבע אהבת האב לבנו בכורו וגם שהיה כצדיק במעשיו היה רצונו של יצחק אבינו לזכותו לעשיו בכורו בברכתו שהוא דרך תפלה שיברכהו ה' בשפע ממעל ולעשותו טפל ועזר ליעקב אשר יעקב וזרעו אחריו המיוחדים לחול עליהם ברכת אברהם יהיו מובדלים ומופרשים לעבודת ה' ועשו וזרעו אחריו יהיו תמיד מוכנים לעסוק בצרכיהם מכל עניני עוה"ז וללחום מלחמתם ולצאת ולבא לפניהם כדי שיהיה זרעו של יעקב פנויים לתורה ולעבודה ולהיות ממלכת כהנים וגוי קדוש ובזה יזכו עשו וזרעו לחיי עוה"ב אבל אמנו רבקה הצדקת שהכירה במעשיו הרעים וברשעותו של עשו הרשע לבל למד צדק וכדי שהרשע לא יוחן בברכתו של יצחק שלא כדין ושלא להעציב נפש של יצחק בהודיעה לו מרשעתו של עשו ושאין לו חלק ונחלה בה' ושארית בישראל סבבה הדבר שיכנס תחתיו יעקב וילבש צדיק גם בברכתו של יצחק שיברכהו בשבע רצון ומטוב לב נוסף על מה שמיוחד לו ברכת אברהם והנה כדי שישמע יעקב לדבריה ולא יאמר האיך אעשה הרעה הזאת לגזול את ברכת אחי ויהיה עינו רעה בשל אחרים ע"כ הטעימה לו בדבריה שהוא נכנס בדין ליטל הברכות תחת עשו אחיו כי כל כוונת אביך בברכתו לעשו לזכהו בברכתו במה שיהיה לך לעזר ולהועיל בענייני העולם ועיקר כוונת הברכות הם בעבורך וכמו שהוא מתדמה לפני אביו שמלאכתו מלאכת שמים לקיים בו כבוד אב כן רצונו לברכהו בברכת שפע ממעל כדי לזכהו לחיי עוה"ב על ידך וכיוון שבאמת אין כוונתו לשמים והוא איש דמים ומרמה ע"כ ראוים לך הברכות ואתה נוטל את שלך, וזהו שאמרה הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר וגו' הכוונה במה שאמרה שמעתי מדבר לא שמיעת אוזן רק שמיעה והבנה בלב שדבורו שדבר אביך אל עשו על אודות הברכות הוא לפי שבאמירתו ובמחשבתו הוא אחיך ויהיה לך לעזר ולהועיל וזה ששינתה ג"כ ואמרה ואברככה לפני ה' לפני מותי ויצחק אמר בעבור תברככה נפשי לפני מותי ולא אמר לפני ה' כדי לזרז את יעקב שהוא נוטל מן הדין את הברכות כיון שכל כוונת אביך בברכתו את עשו לזכהו במה שיהיה לך לעזר ולסעד ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך וגו' מלבד שראוים לך הברכות מן הדין ואתה זוכה בשלך ואין אתה זוכה בחלקו של עשו עוד נוסף עתה לך המצוה הזו שתשמע בקולי ותקיים מצות כבוד אם ובזה יבואר מילת ועתה שאין לו מובן ויאמר יעקב וכו' עד והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה כי אבי יחזיקני כמהתל וכמשחק בברכותיו וכמשקר ועי"ז אני גורם לי מפאת אבי קללה תחת ברכה וכפל ואמר ולא ברכה לומר שבעון זה אף הברכה שמיוחדת לי מאברהם אבי אבא אני מפסיד ותאמר לו עלי קללתך בני אך שמע בקולי ולך בטוח אני שגם אם אביך ירגיש בדבר לא יתלה הקללה בך כי יודע מתמימותך ואמתתך רק יתלה בי ויאמר שבודאי אמך שמלומדת ברמאות כלבן אחיה היא השיאך לדבר זה אך שמע בקולי ולך וגו' וזכות מצוה זו שכוונתך לשמוע בקולי יגן עליך ותקבל ברכה (א"ה דבר זה מא"ז הגאון רבי עזרא צורף זצ"ל עיין המשך בזכרון טוב דף מ"ב ח"א ותמצא נחת בדברי א"ז הג' זי"ע פירשתי כוונת הפסוק הקול קול יעקב וידים ידי עשו, שיצחק אע"ה היה רוצה לחבר את יעקב עם עשו שבעינין קול שבאה מן הגרון לעסוק בתורה ובתפלה יהיה יעקב העיקר, אבל והידים בעינין ידים לעסוק בצרכי עולם הזה שצריך לידים להחזיק את יעקב שיעסוק בתורה ובמצות בלי דאגה להיות בידים שלו לעזר ליעקב יהיה עשו העיקר).

אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע וכו' ותאמר לו אמו עלי קללתך בני וכו' המפורשים ז"ל פי' כי קללה לשון חסרון ואמרה רבקה מחלק רושתך שתפסיד ע"י כעס אביך יהיה עלי שאתן לך מכתובתי, ול"נ אם נפרש קללתך לשון חסרון י"ל מאחר שרבקה תלבש את יעקב עורות גדיי עזים ויהיה ניכר ליצחק ע"י המישמוש שהוא עשו יבורר ליצחק אח"כ שטעה בטביעות עינא דקלא שהרי היה סבר שהוא עשו, ועל ידי זה אסור לו לסמוך עוד על טביעות עינא דקלא ויהיה אסור באשתו וע"כ יפרוש יצחק מאשתו מכאן ואילך ובגמרא אמרינן האיך סומא מותר באשתו אלא בטביעות עינא דקלא אבל יצחק שהיה טעה בטביעות עינא דקלא נמצא שאשתו אסורה לו נמצא החסרון מגיע לה בעצם והיינו דאמרה עלי קללתך בני ודו"ק.

ולכה איפה מה אעשה בני פירש"י איה איפה אבקש מה לעשות לך ויתבארו דברי רש"י ז"ל עם המשך הפסוק עפ"מ דאמרו חכז"ל בגיטין בשנת בצורות יכול העבד לומר לרבו פרנסיני או שחררני וזה שאמר רש"י ז"ל איה איפה אבקש מה לעשות לך רצונו בזה אם אברכך ברכה אחרת מיוחדת לך מה תועלת יש לו בזה הלא גביר שמתיו לך נמצא כל מה שקנה עבד קנה רבו ואם יעלה על דעתך שיש לך זמן לצאת מרשותו כשיהיה שנת בצורות ותאמר לו פרנסיני או שחררני ואז תוכל לחול עליך הברכה שניה מה שאתה רוצה שאברכך גם זה אינו שהרי דגן ותירוש סמכתיו ולא יהיה לו בצורות אם כן מה אעשה לך בני להפטר ממנו.

למה אשכול גם שניכם ביום אחד פירש"י אם יעמוד עליך עשו ואתה תהרגהו יעמדו בניו ויהרגו גם אותך, וקשה מדוע פירש"י דוקא בזה אופן שיהרוג יעקב את עשו ויעמדו בניו של עשו ויהרגו את יעקב, ולא בהיפך שמא יהרוג עשו את יעקב ויעמדו בני יעקב ויהרגו את עשו ונמצא שהם ימותו ביום אחד, אלא כוונת רש"י הוא מאחר שכ"כ היה צער של רבקה על שימותו שניהם ביום א' כמ"ש למה אשכול שניכם ביום א' וזה אי אפשר רק אם כשיעקב יהרוג את עשו תחילה ויעמדו בני עשו כגואל הדם ויהרגו את יעקב בו ביום ויהיו נשכלים שניהם ביום אחד, משא"כ בהיפך כשעשו יהרוג את יעקב תחילה אז אף יקומו בני יעקב כגואל הדם מ"מ לא יהרגו את עשו בו ביום כי בני יעקב משמרים התורה היו אף קודם נתינתה ודינו לבוקר משפט כדאיתא בגמרא נמצא לא יהיו נשכלים ביום א' לפיכך פירש"י אם כדברי רבקה שאמרה למה אשכול שניכם ביום א' לא תמצא בשום אופן כי אם כשיעקב יהרוג את עשו תחילה ויעמדו בני עשו בו ביום ויהרגו את יעקב שלא כדין ושלא כדת של תורה ודו"ק.

הספד על התורני מה"ו אלי' ע"ה

י"ב שבט תקצ"ו לפ"ק.

איתא במ"ר וילך מי גבר יחיה ולא יראה מות, מי גבר כיצחק שפשט צוארו על המזבח ואח"כ אמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי, איתא בגמ' דחגיגה ה' ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי הן בקדושיו לא יאמין אי בקדושיו לא יאמין במאן יאמין יומא חד הוי אזיל באורחא חזייה לההוא גברא דהוי מנקיט תאיני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו אמר ליה לאו הני מעליא טפי הני לאורחא בעינן להו הני נטרון והנך לא נטרון אמר היינו דכתיב הן בקידושיו לא יאמין ע"כ והקשה היד יוסף דאם הי' בוכה ר"י שלא היה מאמין בקדושיו קשה מאד במה נתקרר דעתו במעשה דהאי גברא דנקיט תאיני כ"ש שבמעשה ההוא נראה שנתחזקה הקושיא ביותר שהרי האיש ההוא לא היה נוגע בתאנים שלמים וכמו כן לא היה ראוי שהקב"ה נוגע בשלימים ע"כ ונ"ל דשלמה המע"ה אמר בקהלת סי' ז' את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו ומפרש התרגום דאית גבר זכאי אבד בצדקותיה בעלמא הדין זכותיה מנטרא ליה לעלמא דאתי ואית גבר חייב דמאריך יומין בחובו' וחושבן עובדוהי בושיא נטרין ליה לעלמא דאתי לאתפרע מיניה ביום דינא רבא והנה פי' זה עולה יפה בפסוק אבל תמוה דהוי תרתי לרעותא למה מקצר שנות הצדיק ולא יוכל להוסיף עוד על צדקתו ולמה יאריך הרשע ימיו להוסיף עוד על רשעתו אתמהה לכן נ"ל דבין לצדיק ובין לרשע הוי טיבותא לגבייהו דכבר אמר דוד הע"ה ד' צדיק יבחן נמצא דהשי"ת מנסה את הצדיק בכמה אופנים הן בעשירות והן בעניות כי גם העשירות הוא נסיון גדול אם השי"ת חונן לאדם בכסף וזהב ואעפי"כ אינו מש מדרך הישר הוא נסיון גדול כי רוב השפע מביא את האדם לרוממות הלב כמו שנאמר ורם לבבך וכן אמר הכתוב וכסף הרבית להם וזהב עשו לבעל וזה היה ג"כ כוונת הכתוב כשאמר הקב"ה לאברהם לך לך מארצך וכו' ואברכך וכתב רש"י בממון ולכאורה זה תמוה וכי היה נחשב בעיני אברהם כל כסף וזהב שבעולם רק באמת דגם זה היה בכלל הנסיון דיתן לו ממון הרבה ואראה אם תהיה לבבך שלם לפני וכן העניות הוא נסיון ביותר המביא את האדם לכמה עבירות כמו שאמרו חכז"ל עניות מעביר על דעת קונו וא"כ כשהקב"ה מנסה את הצדיק ועומד בנסיונו אז כבר השלים שנותיו במדריגה היותר גבוה מה עושה הקב"ה מסלקו אז מן העולם אפי' צעיר לימים הנהו או לא הגיע לימי אבותיו, ועוד יש טעם אחר שהשם יתברך מסלק את הצדיק קודם זמנו אם הקב"ה רואה שהוא קל בדעתו וירא אולי יחטא כמו שפירש"י ז"ל גבי חנוך הצדיק דכתיב כי לקח אותו אלקים. אבל גבי רשע הוא להיפך שאינו מסלקו קודם זמנו כי מצפה על תשובתו כמו שאמרו עד יום מותו תחכה לו וז"ש קהלת יש צדיק אובד בצדקו בשביל שהוא צדיק גמור או שניסהו הקב"ה או שמא יחטא באחריתו והקב"ה חס עליו לכן מסלקו אפי' קודם זמנו, וכן יש רשע מאריך ברעתו דהיינו ג"כ בשביל רעתו והקב"ה מאריך ימיו אולי ישוב מחטאו וזה הי' כוונת ר"י שבתחלה בכה על מה שראה שכתב הן בקדושיו לא יאמין כי סבר שמסלקו אולי יחטא אח"כ ולכן אמר במי יאמין אבל כיון שראה את המעשה מהאי גברא דהיה מנסה איזה תאינה דלא מטו ואיזה דמטו שפיר התנחם דהאי בקדושיו לא יאמין היינו נמי הקדושים שמנסהו הקב"ה ועמדו בנסיונם ולכן מסלקם, והנה גם אנחנו ראינו כמה פעמים שמנסהו הקב"ה את האיש הזה ר' אלי' שהיה בתחלת ימיו עשיר גדול ואעפי"כ הלך בתורת ד' ולא גבה לבו ואחר שירד מנכסיו ג"כ לא עזב דרך ד', ובטח בכל לבבו על ד' ומקבל מאהבה ושמחה מאת השי"ת והיה שמח בעניותו כמו בעשירות וכמה פעמים שמעתי ממנו כמה מדרשים נחמדים אשר הי' מישב עפ"י רוב שכלו הרחבה, והגאון בעל הפלא"ה ז"ל פירש הכ' הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי עפ"י דאיתא בגמ' דברכות אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אי אזל מוטב ואם לאו יקרא ק"ש ואם לא יזכיר לו יום המיתה וא"כ לפי"ז הזכרת יום המיתה הוא התיקון האחרון אם היצה"ר אינו זז ממנו, אבל יצחק אע"ה הי' במדרגה זו שלא הוצרך לתיקון האחרון הלז כי היה נדחה ממנו מיד בתיקון הראשון במשכהו לביהמ"ד וז"ש הנה נא זקנתי ואפי"ה לא ידעתי יום מותי שלא הוצרכתי להזכיר יום המיתה וז"כ המדרש מי גבר יחיה זה יצחק שפשט צוארו על המזבח ולא יראה מות פי' שלא היה צריך לו להזכיר יום המיתה כנגד היצה"ר כי היה לו יראת הרוממות על זאת צריכים אנו להוריד דמעות כנחל כי אנחנו מתפללים בר"ה באין מליץ יושר מול מגיד פשע, מי לנו מליץ יושר גדול מן השופר שהוא מעלה זכרונותיו לפני המלך הגדול והנורא להפוך מדה"ד למדה"ר והאיש הזה אשר תקע לנו זה יותר מארבעים שנה ביראה ובמורא כי אימת מות נפלה עליו בשעה שעומד לתקוע הביטו וראו אם יש לנו עתה איש שלם כמוהו אשר ילך לפנינו ביום הדין ועוד מעלה יתירה ראיתי בו כי היו ידיו רב לו הן במקרא הן במשנה הן בתלמוד ואעפי"כ לא רצה להנות מן התורה ולא עשאה עטרה להתגדל בה, ואכל מיגיע כפו ובו מקויים מקרא שכ' יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב אמן כי"ר.

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה