אור ברסלב
דברי מהריא חלק א ספר בראשית › פרשת וישלח

דברי מהריא חלק א· רבי יהודה אסאד

ספר בראשית · פרשת וישלח

פרשת ויצא

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וכו' ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו וכו' והנה מילת לפניו קשה להבין וגם מה שאמר לאמר נראה כמיותר דהא אמר אח"כ כה תאמרון לאדוני וכו' וביותר קשה מה שאמר לאדוני לעשו ולא לאדוני עשו ועל כולם מה שהקשה הרמב"ן ז"ל איך קרא יעקב לאותו רשע אדון ונראה שכמו שיש אנשים צדיקים אשר אם יביטו בצורות אדם יודעים אם הוא צדיק או רשע כמו כן בודאי המלאכים יודעים בפרצוף הפנים אם צדיק או רשע הוא והנה לקמן בפרשה כתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו ואיתא שהיראה שלו היתה מפני שני דברי' האחד מפני שיצא מארץ לחו"ל והשני בשביל שאותן הימים שהיה אצל לבן לא קיים מצות כיבד אב ואם ואם היה עשו רוצה היה מגיע בימים מועטי' לתכלית אשר השיג יעקב אצל לבן בשנים רבות כי עשו היה בארץ הקדושה ואוירא דארץ מחכים והבא לטהר מסייעין אותו לא כן יעקב שהיה חסר משני מצות אלו ובשביל זה היה ירא לנפשו והנה אם היה עשו צדיק באותן הימים שישב באה"ק ודאי היה צדיק יותר מיעקב שדר בחו"ל והיה יעקב באמת צריך לקרוא לעשו אדון אך אם עשו נשאו ברשעו בודאי לא יתכן לקרוא לעשו בשם אדון כ"א עשו שמו, ויעקב היה מסופק בזה לפיכך וישלח יעקב מלאכים ממש להביט בפניו להכיר בפרצופו אם עשו הוא צדיק וצריך לקראותו אדון או אם הוא רשע לקראותם סתם עשו וז"ש הכתוב לפניו אל עשו אחיו לאמר פי' לאמר ע"י פניו אם הוא צדיק אז תאמרון לאדוני ואם לאו אז תאמרון לעשו ובזה מבואר ג"כ המדרש דאיתא ויהי לי שור וחמור שור זה יוסף וחמור זה יששכר ולכאורה קשה למה ליה להודיע לעשו שיש לו בנים הגונים וצדיקים אמנם לפמ"ש א"ש דכך אמר להם אם תראו שהוא צדיק תאמרון לו שיש לי ג"כ בנים צדיקים ואם תראו שהוא רשע אז הכוונה סתם שיש לי שור וחמיר ואדמו"ר הגאון מ' מרדכי בנעט זצוק"ל פירש בזה הפסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען ולכאורה שפת יתר שאמר עוד בארץ כנען אבל רוצה הכתוב לרמז בזה שרצה יעקב לתקן שני מצות אחת מגורי אביו לקיים מצות כיבוד אב ושני' בארץ כנען לקיים מצות ישוב ארץ ישראל וזה שפירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה ר"ל דהשתא היה סבור יעקב שאינו צריך לירא מפני עשו כיון שהוא ג"כ יקיים ב' מצות אלו אמנם בזה אינו משלם החוב שעבר על מצות כיבוד אב ואם כבר כיון דמצוה תמידיות אין לה השלמה וזה ג"כ הכוונה הצילנו נא מיד אחי מיד עשו פן יבא והכני כי הוא קיים מצות כיבוד אב ואם אבל רצה יעקב למעט זכותו של עשו והזכיר אם על בנים כי רבקה אמו נתנה לו עצה זאת ובזה קיים על כל פנים מצותה.

עם לבן גרתי וכו' פירש"י ותרי"ג מצות שמרתי וקשה איך היה יכול לומר תרי"ג מצות שמרתי הלא מצות גיד הנשה כתיב אח"כ על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ונ"ל דהנה מצוה ראשונה דכתיב באורייתא היינו לא תאכל מעץ הדעת שצוה לאדם הראשון ולכך נגזרה המיתה מפני שעבר על מצוה זו והנה כל הנשמות תלוים באדם הראשון אף דורות אחרונים וכיון שהוא אכל מעץ הדעת גם כל העולם עמו אכלו וחטאו וגם להם נאסר עץ הדעת ואיתא בגמרא יעקב אבינו לא מת וע"כ מוכח שיעקב לא אכל מעץ הדעת והמצוה הזה לא נחשב בתרי"ג מצות כי היא מצוה ראשונה שלא קיימוה מעולם ויעקב אבינו קיים מצות לא תאכל מעץ הדעת והראיה כיון שלא מת ע"ז שפיר אמר תרי"ג מצות שמרתי אף בלי מצות גיד הנשה שכתיב אח"כ דיש לי תחתיו מצות ל"ת מעץ הדעת [א"ה להביא ראיה לדברי א"ז הגאון זצוק"ל מדברי מאור ושמש בפרשת ויחי וז"ל יעקב אבינו לא נהנה מן העוה"ז כלום רק הי דבוק באלקי' חיים והוא היה מובחר שבאבות והנה באדם יש עצם קטן הנקרא לוז שלא נהנה מעץ הדעת לפי שאין לו שום הנאה ממאכל כל ששת ימים רק מסעודת מוצאי שבת כידוע הוא חי לעולם וממנו יהיה תחיית המתים לכל הגוף לעתיד לבא ויהי' כחמירא לעיסה כדאיתא בזוה"ק והנה מי שלא נהנה מעוה"ז נקרא ג"כ לו"ז שהוא במדרגת עצם לו"ז הנ"ל ומי הוא שיכול להתפאר בכך שלא נהנה כלל כל ימיו מעוה"ז רק מצינו גבי רבינו הקדוש כן ומכ"ש יעקב אבינו ורבינו הקדוש היה רק ניצוץ ממנו ולזה כיון הכתוב כפרשתינו ויבא יעקב לוזה דהיינו שבא במדריגת לו"ז כנ"ל ע"כ אמרו חכז"ל יעקב אבינו לא מת מחמת שהוא מדריגת לוז עוד ראיה שניה לדברי קדוש הג' א"ז ז"ל ע"ד מ"ש בע"מ כל הנשמות תלוין באדם הראשון יש בראשו ויש בפיו וכו' ומשה רבינו היה במקום הקנה בפנים וכולן נהנו ע"י שאכל מעץ הדעת אבל הקנה אין בה לא אכילה ולא שתיה ומה"ט אמרו חז"ל משה רבינו לא מת מאחר שהי' בסוד הקנה וכן יעקב הי' בסוד הקנה וע"כ לא נגזר עליו מיתה].

ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך ונראה דאיתא בזוה"ק על פסוק והיה המחנה הנשאר לפליטה שראה יעקב אבינו ע"ה שהשכינה שומרת בני אמהות וידע שעשו לא יוכל לעשות להם מאומה ועיקר היראה היה על בני השפחות ח"ל הזוה"ק ויאמר אם יבא עשו וגו' מה כתיב ויחץ את העם וגו' לשני מחנות אמאי לשני מחנות בגין דאמר אם יבא עשו תיח שכינתא לא אעדיאה מאהל לאה ומאהל רחל אמר יעקב ידענא דהא נטירו לון לאלין מן הקב"ה מה עבד וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה אמר אם עשו יקטיל ליה ולאלין יקטיל אבל אלין לא מסתפינא מנייהו בגין דשכינתא עמהון וע"ד והיה המחנה הנשאר לפליטה כיון דעבד האי אתקין צלותיה עלייהו עיי"ש ע"כ שפיר אמר והיה המחנה הנשאר לפליטה כי בטוח היה שלא יזיק עשו לבני אמהות והנה בני השפחות היו ד"ן נ"פתלי ג"ד וא"שר והר"ת שלהם בגימטר' נ"ח אותיות ח"ן וזה שרמז הכ' כאן למצא ח"ן בעיניך דעיקר הכונה והבקשה הי' על בני השפחות אבל בני אמהות השכינה היתה עמהן ומשמרתן.

באופן אחר נראה לפרש מה שאמר בעיניך ולא אמר למצא חן אצלך ע"פ מאי דאיתא במדרש שבשעת קבורת יעקב אל מערת המכפלה בא עשו וערער ולא רצה להניח לקבור את יעקב שקל חושים בן דן קולפא מחייה ארישיה ונפל ראשו אל המערה כדאיתא בסוטה דף י"ג ולבאר למה זכה ראשו של אותו רשע לקבור במערה הוא עפ"י מאי דאיתא במדרש יש ששמם נאה ומעשיהם מכוערים ויש ששמם מכוערים ומעשיהם נאים עשו היה שמו נאה ומעשיו מכוערים כי שם עשו משמע שעושה רצון המקום והנה לכאורה זה סותר למאי דאיתא במדרש ויקראו שמו עשו דא שוא וא"כ משמע שגם שמו מכוער אמנם באמת עשו בלי אות עי"ן הוא שם מכוער שנקרא שוא אבל עשו בעי"ן שם נאה ומסתמא בעיניו היה קצת קדושה לכן זכה להקבר ראשו במערה בשביל הקדושה שהיה בעיניו וזו שרמז כאן למצא חן בעיניך פי' בעי"ן שלך אבל להשו"א לא היה ירא.

ויירא יעקב וכו' ויצר לו פירש"י ויירא שמא יהרוג ויצר לו שלא יהרג הוא את האחרים וקשה מפני מה ויצר לו הלא הבא להרגך השכם להרגו ונראה מאחר שכבר הובטח יעקב מפי הקב"ה שיהיה עמו וא"כ למה ויירא יעקב ונר' כי הצלת הקב"ה הו' על כמה אופנים כי היה מקום להצלה ע"י פיוס עשו ושישלים עמו או שיעשה עמו מלחמה ויפול עשו במלחמה או בדרך נס ינצל ממנו ולכן אף יעקב אם כי הובטח מהשי"ת ושמרתיך בכל אשר תלך לא ידע אופן והדרך ההצלה אם בדרך נס שלא כדרך הטבע או דרך מלחמה או בפיוס בדרך הטבע לכן עשה הכנה לשלשתן אמנם מאחר שלא ידע אופן ההצלה אם בדרך מלחמה או בדרך הנס ע"כ בא לכלל יראה כי אם הבטחת השי"ת היה ע"ד מלחמה אז אם יתעצל במלחמה ולא ישום אזור מתניו יפול ביד עשו מאחר שמתעצל בהשתדלות ההצלה איננו מובטח על הצלה אחרי שאינו ראוי להצלה בדרך אחר כי אם בצירף כח הטבעי אבל אם ההבטחה הי' בדרך הנס אז המלחמה אין צורך בה להרוג נפשות בכדי ובחנם מאחר שיוכל להנצל בדרך נס ואם יהרג את עשו ואנשיו יהיה בידו חטא ע"כ לא ידע יעקב מה לעשות וז"כ ויירא שמא יהרוג ר"ל אם יתרשל לילך כנגד עשו במלחמה אולי ההבטחה הי' לעשות עמו מלחמה דוקא רק בדרך זה ישלח ד' ישועתו ואם לא יעשה מלחמה אז יתגבר עליו עשו ויהרוג אותו ויצר לו שלא יהרג הוא את אחרים הכוונה שמא ההבטחה הי' להציל אותו בדרך נס בלי שום מלחמה ואז אם יעשה מלחמה הי' פוגע בנפשות חנם והיה ירא עבור הנפשות מהריגת אחרים ע"כ ויחץ העם לשני מחנות ואמר אם יבא עשו אל מחנה האחת והכהו אז יתברר לו כי ההבטחה היה להנצל רק אם יעשה עמו מלחמה ואז יתעורר עוז במלחמה ובודאי ינצל בההבטחת השי"ת וז"כ רש"י ז"ל והיה המחנה הנשאר לפליטה על כרחו כי אלחם עמו מאחר שאני רואה שמחנה א' לקה מעשו אז אדע שהקב"ה רוצה שאלחם עמו וממילא והיה המחנה נשאר לפליטה (א"ה דבר זה שמעתי מאבי מורי הצדיק מו"ה יהושע גאלדשטיין ז"ל בשם אביו א"ז הג' ר' עזרא צורף זצ"ל.

קטנתי מכל החסדים וכו' כי במקלי עברתי את הירדן ועתה הייתי לשני מחנות הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו וכו' ונ"ל דהנה איתא במדרש כשביקש יעקב לעבור את הירדן אמר קרע לך לפני והירדן השיב אני קשישי ממך שאתה נברא בסוף כל מעשי בראשית אמר יעקב אעפי"כ קרע לך מלפני שהקב"ה לא ברא אותך אלא בשביל האדם שהיה במחשבת הקב"ה עוד קודם בריאת העולם ממילא אני קשיש ממך שהייתי במחשבה תחלה ממילא מוכח מכאן מקריעת הירדן שאזלינן בתר מחשבה וא"כ בברכת יצחק נמי היה מחשבתו לברך את עשו ולא את יעקב ממילא אינו ראוי ליעקב הברכות אשר בירך אותו יצחק כי במחשבת יצחק היה לברך את עשו לפי"ז אם אזלינן בתר מחשבה אזי הברכות אשר קיבל יעקב ינוחנו על ראש עשו אבל הברכה אשר ברך יצחק את עשו אחר שברך את יעקב אינם ראוים לעשו כי למה לברך אותו שני פעמים די והותר אפי' פעם אחת. אבל אם אזלינן בתר מעשה אז הברכה אשר ברך יצחק מראשית ליעקב נתונים כי במעשה ברך את יעקב אז הברכה השניה אשר בירך יצחק את עשו ראוי' לעשו אבל ברכה ראשונה ליעקב הוקבע וז"ש הכתוב קטנתי מכל החסדים דהיינו שמחויב אני להודות על כל החסדים אשר עשית עמדי משום כי במקלי עברתי את הירדן שמשם מוכח דאזלינן בתר מחשבה וא"כ הברכה ראשונה אינה שלי אלא לעשו ואעפי"כ הייתי לשתי מחנות ממילא חסד גדול ממך שהייתי לב' מחנות אבל באמת קשה אי אזלינן בתר מחשבה א"כ הברכה של עשו היה מפני מה היה יעקב לב' מחנות אלא ע"כ מוכרח לאמר שאזלינן בתר מעשה א"כ הברכה השניה שברך יצחק את עשו על חרבך תחיה בדין הוא של עשו משו"ה אמר והתפלל הצילני נא מיד אחי.

אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה ופירש"י בעל כרחו כי אלחם עמו וקשה מהיכן היה ידע יעקב בבירור גמור שאם ילחם עמו שהמחנה הנשאר יהיה לפליטה ונ"ל דאיתא במדרש שיעקב העמיד המחנה האחת מהאחרת רחוק דרך יום אחד והטעם נראה שידע יעקב שהוא ועשו ימותו ביום אחד כמו שאמרה רבקה למה אשכול שניכם יום אחד עיי"ש ברש"י וא"כ אם יהרוג עשו אותו עם מחנה ראשונה עד שיבא למחנה האחרת ימות גם הוא כיון שגם הוא מוכרח למות באותו יום וא"ש אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר שרחוק הי' דרך יום אחד ממילא לפליטה כי גם הוא ימות באותו יום עוד קודם שיבא למחנה השניה.

ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה ויש לדקדק דהול"ל מעבדך יעקב מנחה וכו' ונראה דאיתא במדרש כל אותן הדרונות ששלח יעקב לעשו עתידין אומות העולם להחזירן לימות המשיח שנאמר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו ע"כ בא יעקב לרמז לעשו כל אלה ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה ר"ל מתנה זו עתידה להחזירה לעבדך ליעקב ודו"ק.

ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו וקשה דהול"ל מעבדך יעקב וגו' ולא לעבדך ונראה שיעקב צוה לאמר לעשו שאין כוונתו במנחתו אשר שלח לו לקבל ממנו איזה טובה ושכר או תודה אדרבה יעקב שלח לו לאמר שהחשיבות של עשו נחשב אצלו כל כך אם יקבל ממנו המנחה כאלו הוא עשו נתן מתנה ליעקב וז"ש לעבדך ליעקב מנחה היא אני הוא המקבל ולא אתה כ"כ חשוב אתה בעיני ודו"ק (א"ה שמעתי מאבי מורי הצדיק מו"ה יהושע גאלדשטיין ז"ל בשם א"ז הג' רבי עזרא ז"ל)

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ואאמ"ו הג' זעוק"ל כתב זה לשונו לפמ"ש בכסף נבחר פ' וישלח טעם איסור גיד הנשה משום שס"ה גידין נגד שס"ה ימים וגיד הנשה נגד ט' באב וה"ט שכתב בשם הזוהר ע"כ לא יאכלו בנ"י את גיד וכו' את לרבות תשעה באב רמז לד' צומות וכך פי' ג"רד ה"נ"ש"ה "ג' תשרי, "י' עשרה בטבת, גי"ד כולו י"ז בתמוז את לרבות תשעה באב. ונלענ"ד והא דנאסר דוקא ע"י נגיעת המלאך ה"ט דז"ל מדרש ילקוט ביקש ד' שיתן כל המועדים לישראל בחדש אב, ר"ל ר"ח אב ראש השנה, וי' באב יוה"כ וז"כ המדרש איכה אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר וכו' עכשיו שלא זכיתם וכו' רובה של היכל נשרף בעשרה טומאתה בשוליה וא"כ לולא ששלט המלאך על ירך יעקב היה תשעה באב ערב יוה"כ ומצוה רבה הוא לאכול, והיה מצוה נמי אכילת גיד הנשה, דגיד הנשה נגד ט' באב וכו' אך המלאך תקע כף וכו' ונדחה יוה"כ מאב ונאסר גיד הנשה ע"כ לא יאכלו את גיד והנה אז התחיל הגזירה, נגמר במרגלים שאמרו נתנת ראש ובכו בלילה ונגזר בכיה לדורות, וז"ש מכף רגל מעת שנתקע כף ירך יעקב ועד ראש שאמרו נתנה ראש אין בו מתום וזה"ש במגילת איכה ממרום שלח אש ר"ל מלאך של אש מן השמים להלחם עם יעקב פרש רשת לרגלי דייקא שתקע כף יריכי עי"ז השיבני אחור שנדחה ונתאחר יוה"כ דינא קשיא שאז נתונני שוממה, ולהיות כי בזמן ר"ה ויוה"כ זמן תשובה הוה כמ"ש דרשו ד' בהמצאו לז"א השיב אחור ימינו הפשוטה לקבל שבים בחדש לאחור מפני אויב השטן שנגע בירך יעקב ועי"ז ויבער ביעקב כאש וכו' רוב ההיכל נשרף בי' אב ודינא קשיא הוה אז כנ"ל עכד"ק של אבי הג' זצ"ל [א"ה עכ"ל א"ז הג' רבי אהרן שמואל ז"ל על זה כתב א"ז מורי הנ"ל ז"ל וז"ל בדברי אבי מורי הג' ז"ל יובן פיוט היום הרת עולם היום יעמיד וכו' וקשה יעמיד לשון תפלה והל"ל מעמיד ונ"ל כתי' למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך יובן דהקשה סתירת הפסוקים כתיב מלפניך משפטי יצא תהלים י"ז וכתיב אל תבא במשפט את עבדך תהלים קמ"ב ונ"ל לתרץ דאיתא בילקוט ראובני ב' הזוהר דקוב"ה בעי לדון בימי תמוז ואב רק משום דינא קשיא שאין יכולין לעמוד בו שגם החורבן היה בהם וגם באלול סמוך להם ולכן העביר המועד ואיחר הזמן עד תשרי ואיתא בגיטין וישקוד ד' על הרעה כי צדיק ד' צדקה עשה הקב"ה שהקדי' החורבן קודם שנתמלא סאתם וזהו נ"ל פי' הפ' שלום שלום לרחוק ולקרוב כי לפעמים מקרב הדין ולפעמי' מאחרו ומרחיקו ואמר הכל שלום ומ"מ לטובה הוה אמר ד' ורפאתיו ואית' במד' חדש תשרי ע"ש תשרי ותישבוק לחוביהן וזה"ש אל תבא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כו' בזמן דינא קשי' דכי משמש בד' לשונות וא' מהם אם וה"ל כאלו אמר אם לא יצדק כו' ר"ל בזמן אשר לא יצדק כו' אלא מלפניך משפטי יצא בעת שעיניך תחזינה מישרים ולא דינא קשיא והיינו בתשרי לשנא דמישרים כנ"ל ובזה נ"ל פי' המסורה ב"ש כנגע נראה לי בבית, מרחוק ד' נראה לי יאמר כנגע נראה לי בבית דייקא זהו בתמוז ואב דינא קשיא שנחרב הבית ולכן מרחוק ד' נראה לי ד' הוא מדה"ר הרחיק זמן עד תשרי ותשבוק נראה לי לטובתי וז"ש למשפטיך עמדו היום דייקא בר"ה ולא מקודם ה"ט כי הכל עבדיך ואין יכולים לעמוד בדינא קשיא ואתה חס עליהם לפי שהם עבדיך וגם לא מאוחר שאם יתמלא סאתם יהי' נקראים עבדים אין עושין רצש"מ וג"כ לא יוכלו לעמוד בדין וזה"ש היום דייקא יעמיד במשפט לא מקודם ולא מאוחר אם כבנים שעדיין לא נתמלא הסאה רחמינו כרחם אב וכו' והיום יעמיד ולא מאוחר ואם כעבדים שכבר נתמלא הסאה עינינו לך תלויות עד וכו' ולא מקודם בדינא קשיא אלא היום יעמיד במשפט למשפטיך עמדו היום וזה"ש אתם נצבים היום זהו ר"ה נצב ד' לדין עמו היום דייקא ולא מקודם ולא מאוחר משום לפני ד' אלקיכם יראה קודם מלאת הסאה שמהפכין מדה"ר למדה"ד וגם אחר דינא קשיא שאין רחמים בדין אלא לפני ד"א בזמן שהוא רחמים בדין, עפי"ז נ"ל פי' פסוק מכף רגל ועד ראש א"ב מתום שאמר ישעי' ושמעתי דה"פ מכף רגל מסוף ש"ע שהוא רגל בפ"ע ועד רא"ש זה ר"ה אין בו מתום רק באותן הימים לבד חוזרים בתשובה, ולי נראה לפמ"ש במדרש שעבר ישראל בזמן החורבן כל התו"כ תרי"ג מצות כי זה כל האדם רמ"ח עשה ושס"ה ל,ת נגד איברים וגידים וז"כ מכף רגל ועד ראש א"ב מתום כנ"ל [אמר המסדר וז"כ המדרש ויגע בכף ירכו נגע בצדיקים וכו' בנביאים ובנביאות וכו' עפ"י דברי א"ז הג' ז"ל שס"ה ימים יש בשנה וכן יש לכל אדם שס"ה גידין שמרמז נגד שס"ה ימים ולא היה לו כח ליגע באחד הימים בשנה רק ביום אחד הוא ט' באב ולכן נגע בגיד הירך שמשם יוצאי' עשרה גידי' נגד עשרה כחות טומאה ובאותו מקום ראוי' לחול הטומאה ומכח זה נגע בנביאים שאינם רואים באספקלריא המאירה מכח זוהמת ס"מ שנגע בכף ירך יעקב וביום אחד נגע הוא ט' באב שחרב הבית ומשועבדי' ע"י כך לעשו וז"כ הזוהר כל האוכל בט' באב כאילו אוכל גיד הנשה וזה מרמז הקרא על כן לא יאכלו בנ"י את גיד א"ת ר"ת א"ב ת"שעה והכוונה כי בכח זה שהיה לו שליטה ליגע בגיד הנשה היה לו כח יום אחד בשנה להחריב את ביהמ"ק, ולפי מ"ש כ"ק א"ז הג' זי"ע אלו לא שלט המלאך על ירך יעקב אז היה ר"ה בר"ח אב וי' באב יוה"כ, וט' באב ערב יוה"כ, ומצוה גדולה לאכול בערב יו"כ וגיד הנשה נגד ט' באב א"כ הוה ג"כ מצוה לאכול גיד הנשה אך המלאך תקע כף ירך יעקב וגרם לדחות יוה"כ מר"ח אב והכניס טומאה בגיד הנשה, ומה"ט נראה דקוראין כל פרשת המועדים בעתים הללו משום דהיו ראוי' להיות בהם מועדים]

וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלקים את עבדיך ויש לדקדק הנה עשו שאל אותו על אודות הנשים והילדים והוא השיב רק על הילדים ונ"ל דאיתא בגמרא מ' יום קודם יצירת הולד מכריזין עליו בת פלוני לפלוני והנה בפ' ויצא כתיב ועיני לאה רכות ופירש"י ז"ל מפני שידעת שתהא נפלה בגורל עשו והנה איתא בגמרא דאם אדם יקח אשה שאינו זווגו אין לו בנים ממנה וז"ש הכתוב ויאמר מי א"ל"ה דהיינו תיבת א"ל"ה ג"כ אותיות ל"א"ה האיך באה לאה לך שהיא בת זוויגי כמו שפירש"י שאנשים אומרים הגדולה לגדול ע"ז אמר יעקב שפיר ויאמר הילדים אשר חנן אלקי' את עבדיך והנך רואה שיש לי ממנה ילדים מזה תראה שגם לאה ראוי לי מן השמים.

ויאמר עשו יש לי רב אחי וגו' ויאמר יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקי' וקשה עשו הרשע לא יהא מקבל מתנות אבל נראה דהנה אם מביאין איזה מתנה לאדם גדול אז אפי' עני שבעניים מהדר להיות מן המהדרין אבל לגבי השי"ת אינו כן אלא העני סגי ליה במתנה קטנה משא"כ העשיר יעדוף כמו דאמרה תורה עשיר יביא חטאת ואם דל הוא יביא מנחה וא"ש ויאמר עשו יש לי רב אחי וא"כ יען שאני עשיר צריך אתה ליתן לי מתנה גדולה ויאמר יעקב כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקי' ולגבי הקב"ה סגי לי אפי' במתנה קטנה כי לא אזלינן אחר המקבל אלא הולכין אחר הנותן ואני עני ותערב נא מנחתי זה לפניך.

כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקי' וקשה להבין האיך היה מדמה יעקב פני עשו לפני אלקי', והנה אסור להסתכל בפני הרשע והיה יעקב דואג מה לעשות ואם לא אסתכל בו יאמר עשו שזהו סימן על השנאה שיש בלבו ונר' דאיתא בטור יו"ד תלמידי חכמים שהיו בורחים בשעת השמד שהיו עובדים עבודה זרה לאש מותר להם לומר להסרדיוטי' כשפגעו בהם עבדי דנורא אנן ופי' רש"י בגמרא שזהו הלשון הוא לשנא דמשתמע לתרי אפי שכוונתן של ת"ח הוא עבדי דנורא אנן פירוש עבדי דקב"ה אנן שהוא אש כי ד' אלקיך אש אוכלה והסרדיוטי' הבינו שהן המה עובדי ע"ז שעובדים לאש ובלישנא המשתמע לתרי אפי מותר להציל עצמו, והנה אסור להסתכל פני השכינה וגם להבדיל אסור להסתכל פני רשע אמנם איסור ראיית פני השכינה הוא מצד הקדושה אבל איסור ראיית פני רשע הוא מצד הטומאה אבל באיסור המה שוים שזה וזה אסור והי' יעקב כאן ערים ביראה והיה מקיים דברי חכמים ולא ראה פני עשו ואי משום שעשו יאמר ששנאה עוד בלבו לכך הקדים ואמר על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים כמו שאסור לי לראות פני השכינה כך אסור לי לראות פניך ועשו היה סבור שמשום רוב חשיבתו וקדושתו אינו מסתכל בו כמו שהוא נזהר מלהסתכל בשכינה ובאמת כוונתו היה שמרוב טומאתו אינו מסתכל בו נמצא היה יוצא ידי שניהם כי לשון המשתמע לתרי אפי מותר לומר.

וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמיך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם איתא ברש"י אין לנו שם קבוע משתנים שמותינו לפי מצות עבודות השליחות וקשה וכי לא ידע יעקב מזה שאין למלאך שם קבוע ולמה שאל לו לזה ונ"ל דהנה אצל מנוח כתיב ויאמר לו מלאך ד' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי הנה כי שמות המלאכים משתנים על פי שליחותם לפי השליחות ואצל מנוח מה היה התכלית השליחות שבנו שמשון הנולד לו יהיה נזיר לד' להפליא נזיר את שמשון ובנזירות כתיב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר וכו' ע"כ אמר לו המלאך למה זה תשאל לשמי הלא שמי משתנה לפי השליחות והוא פלאי ועכשיו שמי "פלאי" ר"ל שבאתי בשביל נזירות ותכלית היה ג"כ נזירות ע"ש כי יפליא לנדור וכו' הנה יעקב היה נסתפק אם תכלית השליחות הוא שלא יעקב יהיה שמו רק ישראל או השליחות הוא משום הברכה להודות לו על הברכות שבירך יצחק אביו לזה אמר המלאך ליעקב למה תשאל לשמי ויברך אותו שם ר"ל תכלית השליחות הוא ברכה ולהודות לך על הברכה [א"ה הגאון בעל ח"ס זצוק"ל בתורת משה פירש למה זה תשאל לשמיי היינו שמי עתה "לשם' פירושו בשביל שם וזה שמו עתה "לשמי" ויו"ד נוסף שהוא לתפארת הלשון כגון ההפכי הצור אגם מים

וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי פירש"י ז"ל אין לנו שם קבוע וקשה על פירושו א"כ למה לא השיב כמו שהשיב המלאך למנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי ונראה לתרץ כי אין הדרך לחקור על שם האיש של אדם א' רק אם אפשר שיהיה לו לצורך לעזר ולהועיל ע"כ הוא רוצה לידע את שמו כדי שיוכל לפנות אליו בשעת צרכו לעמוד על ימינו להיות לו לאחי עזר משא"כ באדם שאין ביכולתו להיות לו לעזר ולאחיסמך, מה לו לידע את שמו והנה המלאך הזה שהיה שרו של עשו נכנע לפני יעקב כמ"ש המלאך כי שרית עם האלקים ותוכל ע"כ אמר המלאך למה זה תשאל לשמי כי אין לך שום תועלת בידיעת שם שאתה גדול יותר ממני ואדרבה אני צריך לחקור אחר שמך (מא"ז הג' ר' עזרא זצוק"ל).

ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי וכו' ונ"ל דקיי"ל בשו"ע או"ח סי' רי"ח סעי' ד' הרואה מקום שנעשה לו ליחיד נס הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי יריכו ג"כ מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה וזה היה טעמו של יעקב שקרא שם למקום ההוא ע"ש המאורע כדי שיזכור בהגיעו שם עוד לברך על שעשה לי נס שמה ואם גם לעצמו לא היה צריך לעשות סימן להכירו כי מכיר מקומו היה בראותו אבל בשביל יוצאי חלציו ותלמידיו לעתיד בדורות אחריו שלא יכירו את המקום הוצרך לעשות זכר בה בקריאת שם זה המורה על מה שאירע לו שמה וידעו מזה בהגיעם לשם לברך את ד' על הנס שנעשה לאבינו שם שניצל מן המלאך שרו של עשו בלילה וז"ש הכתוב ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלקי' פנים אל פנים זהו טעם שם זה דוקא פניאל וגם תנצל נפשי זהו טעם על גוף קריאת השם שידעו לדורות הבאים לברך שם על הנס שנעשה לו כנ"ר.

ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' בבואו מפדן ארם ויחן פני העיר וקשה ההמשך עיין ספורנו ונ"ל דאיתא בגמרא אוירא דארץ ישראל מחכים ועוד איתא חד מנייהו כתרי מנן וא"כ היה לו ליעקב למהר ביאתו לארץ ישראל מה"ט אמנם יעקב לא שכח מתלמודו כלום בבית לבן כמ"ש רש"י על ויבא יעקב שלם היינו שלם בתורתו ולפי"ז לא היה צריך למהר ביאתו לארץ ישראל מה"ט, והנה עיר הראשון בגבול ארץ ישראל שהגיע היא עיר שכם ולפי"ז הכי פירושו ויבא יעקב שלם דהיינו שלם בתורתו עיר שכם בבואו מפדן ארם היינו אף שבא מפדן ארם שהוא חו"ל אעפי"כ בא שלם בתורתו שלא שכח כלום מתורתו בבית לבן לכן ויחן את פני העיר ולא מיהר לבא לתוך העיר שהיא ארץ ישראל כ"א חנה את פני העיר ששם עוד חו"ל הוה ודו"ק.

ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וכו' והנה לכאורה קשה על שבטי יה שיהרגו העיר מאחר שמלו עצמם הרגו אותם שלא כדין ? ונ"ל דאיתא הלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר אמר מובטחני שאינו בביתי וקשה מהיכן ידע זאת ונראה כי הצדיקים אם יבא עליהן ח"ו איזה צרה מקבלים הכל באהבה והלל היה מלמד את בני ביתו שלא יתרעמו על מדותיו של מקום ולא יצעקו בצר להם ולכך כששמע קול צוחה בודאי היה ידע שאין זה בביתו והנה בכל מצוה שעושה אדם לשם שמים אז אינו מרגיש שום מכאוב אף אם יש בדבר איזה צער ויסורין והנה אם אנשי שכם מלו עצמם לשם שמים בודאי לא היה להם שום צער אבל מאחר שמלו א"ע רק שיקחו את דינה היה מצותם שלא לש"ש ע"כ היה להם צער גדול מהמילה ולזה כיון הפסוק ויהי בהיותם כואבים א"כ יען שהיה להם צער מוכח שלא מלו לש"ש ע"כ ויקחו שני בני יעקב איש את חרבו וכו' וכן איתא ברמב"ן בפרשה זו ח"ל בטעם של שבטי ד' שהרגו כל העיר וז"ל אין הברית אשר נמולו נחשב ביניהם למאומה כי היה רק להחניף לאדוניהם וכו' עכ"ל ולענ"ד היה נ"ל שמלו אותם ולא פרעו והו"ל כאלו לא מל ובני יעקב קיימו הפריעה או לפי שנצטוו עליה או כאברהם בתוס' יבמות ע"א אף שלא נצטוו ולכן לא נחשבו להם אנשי שכם לבני ברית, ורמב"ן דלא תירץ כן נ"ל טעמו מקרא כאשר הם נמולים דייקא משמע עם הפריעה כנ"ל על הרגשת הרמב"ן הנ"ל למה לא חשו בני יעקב ברית המילה מלהורגם ? דיש לתמוה בקרא להמול לכם כל זכר טפי הול"ל להמול כל זכורכם ונ"ל דהכי פירושו בהמול לכם דייקא ר"ל לא על ידינו כ"א לכם משלכם אתם תהיו המוהלים וקיי"ל מילה בנכרי פסולה והיינו במרמה דייקא וכן דייקו גם הם שכם וחמור בדברם אל אנשי עירם בהמול לנו וכו' דיוקא כדי שלא יחשדו לבני יעקב שרוצים להרגם וכן עשו ולז"א הפסוק וישמעו וכו' וימולו כל זכר כל יוצאי שער עירו ותמוה הכפל אבל נ"ל דה"פ וימולו כל זכר וסיפא מפרש מי היו המוהלים אותם לא בני יעקב אלא כל היוצאי שער עירו פי' הם עצמם היו המוהלים כל זכר מהם ודו"ק [אמר המסדר שאפשר ליישב קושי' הרמב"ן כי בפסוק נאמר אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר דהיינו אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר היינו שיהיו נימולים ע"י מי שנצטווה על המילה אבל כל שמלו עצמם אז מצותם פסולה כמו שדרשינן המול ימול וזה היה טעותם של אנשי שכם שהם חשבו כל שימולו עצמם הרי הם נימולים ולכך הותר להם להרוג את אנשי שכם כיון דלא קיימו התנאי עיין בשו"ת מהרי"א יו"ד סי' ר"ן עיין ברמב"ם פ"ט הלכות מלכים שמפני זה נתחייבו אנשי שכם הריגה על שראו אדוניהם שכם בן חמור גזל את דינה ולא דנוהו עיין ג"כ בשו"ת חתם סופר חו"מ בליקוטים סי' י"ד ביאור הפלוגתא בזה בין הרמב"ם. והרמב"ן עיי"ש ובאו"ח בפרשה זו]

ויהרגי כל זכר וכו' ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבוזו וכו' נ"ל מזה יצא לו להרמב"ם מ"ש בפ"י מה' מלכים דין ב' וז"ל ולעולם אין עונשין מהם לא קטן ולא חרש ולא שוטה לפי שאינן בני מצוה עכ"ל ונושאי כליו לא הראו מקומו מהיכי יצא לו כן ולענ"ד נפק"ל מהכא ועפמ"ש הרמב"ם לטעמיה בפ"ט שם שנתחייבו כולם הריגה בדין שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ומכ"מ לא הרגו הטף הקטנים אמנם ע"כ ז"א דעכ"פ על הדינין ודאי אינו מוזהר אלא מי שיוכל לדונו והוא תקיף וגם יודע דינים אבל הקטנים לא היה סיפק ויכולת בידם לדונו לשכם ולהרגו על שגזל ותדע דגם הנשים לא הרגו ודאי דנשים חייבים ומוזהרים לקיים ז' מצות ב"נ וע"כ צ"ל דינים שאני מה"ט שאין יכולת בידם ולדידן אשה פסולה נמי היא לדין אפילו בד"מ וכ"ש לד"נ דפסולה וא"כ הה"ד קטנים דלדידן פסולים נמי הם לדין אפי' בד"מ וכ"ש לד"נ א"כ לב"נ נמי מיהת לא הוזהרו קטנים על הדינים איברא די"ל נשים לדידן שנתנה תורה אתרבו מקרא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין ולכל דינין שבתורה כמ"ש בב"ק ט"ו משא"כ לב"נ דליכא קרא ע"ז י"ל נשים פטורות מכל ז' מצות ב"נ אמנם מצוה ראשונה שנצטוה אדה"ר בלבד מעץ הדעת לא תאכל ממנו יוכיח שגם אשה בכלל אע"ג שעדיין לא נבראת בשעת הציווי מאחר שהיא בשר מבשרו אמרה האשה בשם ד' שאמר לא תאכלו ממנו וגם קיבלה עונשה אל האשה אמר וכו' והטעם נ"ל דנפק"ל הכי מויצו ד"א על האדם לאמר וכו' לאמר לאחרים משמע בכ"מ והיינו לאשתו עכ"פ ודון מינה ומינה דהא כל שבע מצות ב"ל נפק"ל מהאי קרא ויצו ד"א על האדם לאמר וכו' בכולן הנשים מוזהרים בכלל האיש ומ"מ בני יעקב שבאו עליהם עפ"י הדין לא הרגו הנשים וע"ש משום דעל הדינים לא נצטוו נשים ומכ"ש קטנים כנ"ל אבל על שאר מצות ב"נ אין מכאן ראיה לרמב"ם לפוטרם לחש"ו וצ"ע מנ"ל ועוד עדיפא קשיא לפמ"ש הרא"ש בתשובת ריש כלל ט"ו די"ג שנה לבר מצוה הלמ"מ בכלל שיעורים הוא א"כ הרי הרמב"ם בה' מלכים פ"ט הלכה י' כתב דלא ניתנו שיעורים לב"נ דהלמ"מ הם שיעורי' א"כ מ"ש דקטן פטור ואינו בן מצות גבי ב"נ וגם לרש"י במס' נזיר דף כ"ט ד"ב דנפק"ל י"ג לבר מצוה מקרא איש חרבו וגמירי שהיו אז בני י"ג וקראן איש מ"מ בב"נ מנ"ל דבעינן איש דוקא וי"ל עריות נפק"ל מג"ש לאמר מלאמר הן ישלח איש וכו' ולמ"ד דון מינה ומינה י"ל כיון דהתם כתיב איש ממילא הה"ד בכל מצות ב"נ איש בעי' ולא קטן דמ"ש אבל תימה דרבינו בחיי פ' וישלח פרשה זו מברר החשבון שמעון היה בן י"ג וד' חדשים ולוי בן י"ב וט' חדשים עש"ה ומ"מ קראם איש וצ"ע על רש"י דנזיר הנ"ל וגם תימה לפי האמת על הבחיי וצ"ע.

[א"ה עיין בשו"ת מהרי"א יו"ד סי' א' בענין הנ"ל וי"ל קושי' א"ז הג' זי"ע הא דאמר הרמב"ם דלא נאמרה שיעורא לב"נ דזה הוא כשהגיע לכלל דעת דאי לא הגיע לכלל דעת מהי"ת נימא אפי' בב"נ שיתחייב הא אנוס הוא עיין בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קפ"ד].

בני יעקב באו על החללים ויבוזו את העיר על אשר טמאו את דינה אחותם וצריך ביאור למה שינה הכתוב כאן וכתב בני יעקב ולא לוי ושמעון והא הם הרגו ונקדים מה שהקשה הרמב"ן ז"ל היתכן שיעשו הצדיקים הנ"ל עולה גדולה כזו לשפוך דם נקי ותירץ כיון ששכם וכל ז' עממין הי' עובדין ע"ז והי' עוברי' על עריות ונתחייבו מיתה לשמים, אבל קשה למה לא הרגום גם שאר בני יעקב וי"ל דהם סברו כיון שנתגיירו דינם כישראל ושמעון ולוי סברו כיון שלא נתגיירו אלא משום כבוד שכם ולא לש"ש רק משום דינה ע"כ היו הורגים אותם אבל ק' איך נטלו את ממונם הא גזל נכרי אסור ונראה כיון שנתגיירו דינם כגר וקיי"ל נכסי גר הוי הפקר וגם שמעון ולוי הרגו אותם א"כ הוי הפקר אבל זה הי' מותר רק לשאר בני יעקב שסברו דדינם כגר היו מותרים לבוז את ממונם אבל שמעון ולוי כיון שהרגו אותם ע"כ דלא הוי דינם כגרים כיון שלא נתגיירו לש"ש הוי דינם כנכרי ולא היו מותרים לגזול את ממונם דגזל נכרי אסור וע"ז אמר הכתוב ויבואו בני יעקב לא שמעון ולוי שהרגו אותם שהם סוברים שדין נכרי להם א"כ אסורין לבוז ולכך רק בני יעקב הנותרים בבית באו על החלללים ולא שמעון ולוי דשאר בני יעקב סברו שדין גר להם ואסור להורגם ולכך היו מותרים בביזה דדין גר היה להם.

הסירו את אלהי הנכר וכו' ויטמון וכו' כתב הרמב"ן ויטמון אותם בקבורה ולא בשחיקה ושריפה לפי שכבר בטלוה הנכרים בע"כ יהי' מותרים אלא לטה"ק להקריב קרבן ה' צוה כן והובא בת"ח ע"ז נ"ב ויש להבין ע"ד הרמב"ן שעמד על הע"ז שהטמין יעקב בקבורה ולא דנם בשחיקה ושריפה ה"ל להקדים לתמוה על לקיחת בניו הע"ז מתחלה ועברו על לא תביא תועבה וכו' אי לאו שכבר בטלוה הנכרים וכתירץ הרמב"ן ונ"ל די"ל כדעת הר' חיים בתוס' ע"ז דף כ"א בשם ירושלמי דלאו לא תביא תועבה אל ביתך דדייקא בא"י המיוחד לנו קאי ולא בחו"ל ע"ש וראיה לדבריו נ"ל מקושי' ר' אשי במכות כ"ב ולתני לוקה נמי מ' חורש בעצי אשירה ואזהרתיה מלא ידבק בידך וכו' ולא נקיט נמי אזהרתיה מולא תביא וכו' וכדהקשה לעיל מיניה התם ר' אחא בריה דרבא לר"א וללקי נמי בישל בעצי אשירה משום ולא תביא וכו' ע"כ דר' אשי גופי' לא חש לקושי' זו גם נעיל משום דביתך בעי בא"י דוקא וברייתא בחו"ל קאי לכן פריך תו רק ולחשוב חורש בעצי אשירה משום ולא ידבק בידך לבד אבל לכאורה תימה וצ"ע על הר"ח בזה מפסחים מ"ח ומכות כ"ב מאי קושי' אי בישל בעצי אשירה ללקי שש נמי מ' ולא תביא תועבה דלמא ברייתא בחו"ל קאי וצ"ע ונ"ל כי מסיק הש"ס על קו' הנ"ל אלא הבמ"ע שבשלו בעצי הקדש וכו' הא גופא קשי' לתני לוקה שש ובעצי אשירה כנ"ל ועכ"ל דבחו"ל מיירי ברייתא וליכא שש וכר"ח וא"כ פליגא בהא הס"ד ומסקנא ולפי"ז נ"ל והכנעני אז בארץ עדיין לא זכו אבותינו בא"י אז לא היו מוזהרים בזה ולא תביא תועבה לביתך ויעקב הזהירם שוב מ"מ על ולא ידבק וכו' כנ"ל אבל עדיין צ"ע עכ"פ גם הם מעצמם איך לקחו הע"ז מתחלה ולא ידבק וכו' הי' מוזהרים וגם באמת הרי כבר קנה יעקב אז מקודם חלקת השדה לאהלו במאה קשיטה וביתך מקרי בא"י והוזהרו גם בלא תביא וכו' והדק"ל דה"ל לרמב"ן להרגיש במוקדם מלקיחתם כנ"ל ועוד תימה לי תמיה' הרמב"ן על ויטמון אותם הא ע"ז של נכרי שריפה בעי הוא קוהג"מ ע"ז ד' נ"ג ואשריהם תשרפון וכו' מכדי ירושה הי' להם ואין אדם אוסר דבר שא"ש ואי משום הני דמעיקרא לכפינהו לנכרים ולבטלינהו בע"כ אלא מדפלחו לעגל גלי דעתייהו וכו' וא"כ בני יעקב ויטמון אותם וכו' ה"נ ק' למה טמנם כלל והא ירושה הי' להם וכו' ואי מ' הני דמעיקרא קודם אברהם לבטלינהו בע"כ דנכרים כנ"ל ורמב"ן תי' שכן עשו באמת שבטלום בע"כ ויעקב לטהרת הקדש צוה לבערם וא"צ לזה לתרץ הקו' כי בלא"ה רק מספק היה אסורים דלמא הני דמעיקרא קודם אברהם היו אותן הע"ז לכן הטמנה סגי להו בקבורה ואשריהם דייקא בודאי הוא דבעי שריפה וא"צ לתירץ הרמב"ן משום בטלום בע"כ איברא י"ל שעשו מעשה בגופם באותן הע"ז היו אוסרים אותם בודאי ועיין ר"ן בשם רמב"ן בע"ז נ"ב שם וצ"ע [א"ה עיין בשו"ת מהרי"א יו"ד כ"ט]

אל תיראי כי גם זה לך בן וקשה מה תנחומין הוא זה שלא תמות מפני שיהי' לה כן ונ"ל דאיתא במדרש תזריע לכך כתיב וביום השמיני ימול אצל פ' נדה לומר לך מי שמקיים מצות נדה יהיה לו בן זכר וגם איתא בפ' במה מדליקין על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן וחד מנהון נדה וא"כ מוכח שעונשה של נדה שתמות בשעת לדתה, וגם רחל בהקשותה בלדתה אמרה שמא לא קיימתי מצות נדה וא"כ אמות בשעת לידתי וזה שאמרה המילדת אל תיראי שלכך תמות מפני שלא קיימת הלכות נדה כי גם זה לך בן דייקא וא"כ מוכח שקיימת הלכת נדה וא"כ שפיר נחמה אותה (אמר המסדר כבוד קדושת א"ז זי"ע כיוון בזה לדברי כתנות אור בפ' זו).

ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם ויצב יעקב מצבה על קברתה היא מצבת קברת רחל עד היום נראה לפרש כוונת הפסוק דאיתא מ"מ לא נתקברה רחל שהי' היתה גדולה בצדקתה יותר משאר אמהות במערת המכפלה וחי שעל פי הדיבור הי' שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן ויש להקשות ע"ז שהקב"ה היה יכול לסבב שילכו בגולה דרך מערת המכפלה ויכולים להתפלל שם ואמאי לא נתקברה שם במקום שאר אמהות ונראה דהנה צדקתה של רחל הי' יותר גדולה משאר אמהות ואם נתקברת גם היא שם לא היינו יודעים שרק תפלתה ברמה נשמע שמא תפלת שאר אמהות ואבות שנקברו שמה ע"כ היה הקב"ה מסבב שרחל תמות בדרך ובניה יהיו מוכרחים לילך שם על קבורתה ומזה ידענו שרק תפלתה נשמע מרוב זכותה והנה על המצבה נכתב המעשה של אדם ונחקק גדלו ותפארתו של איש אשר קבר שם אבל לרחל אמנו לא היה צריכה שום מצבה לספר מעשיה וצדקתה מזה עצמו אשר תקבר בדרך אפרתה ולא במערת המכפילה יכולים לידע שרחל היתה צדקת וז"כ הפסוק ותקבר בדרך וכו' היא מצבת קבורת רחל ר"ל מזה שנקברה רחל באה הדרך מזה אנו יודעין צדקתה וזהו מצבתה שעי"ז נתפרסמה ברוב צדקתה (א"ה מחידושי א"ז הג' רבי עזרא צורף זצוק"ל) ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו וכו' ואחות לוטן תמנע וכו' נראה כי הקליפה יניקותא מאחוריים דעשר ספירות דקדושה לכן חכמה דקליפה נקרא לוטן, אותיות שאחר אותיות חכמה ודו"ק ושרו של עשו ממונה להמית ולהעני כי עני חשוב כמת לכן כששלח עשו את אליפז להמית את יעקב לקח ממנו ממונו ועני חשוב כמת כי על ב' אלה ממונה שר שלו וידוע כי המלאך נשתנה שמו לפי השליחות כאשר העיד על עצמו אותו השר בהאבקו עם יעקב מה זה תשאל לשמי ע"ש רש"י לכן כשהולך להמית ר"ל נקרא גם הוא מ"ת וכשהולך להעני נקרא עין מלשון עני וזהו אותיות תמנע וכשם שבקדושה איכא זיווג הקב"ה עם כנס"י כן בטומאה השר עם אלופי עשו אלא שזהו בקדושה בבחינת בעל עם אשתו וזהו שבטומאה בבחינת פלגש לכן ותמנ"ע היתה פלגש לאליפז בן עשו וידוע בקדושה אמור לחכמה אחותי את וחכמה בטומאה הוא לוטן וזהו אחות לוט"ן תמ"נע, בזה נ"ל לפרש הפיוט בפ' זכור שם איתא תכלית שבעים נתלה על חמשים וז"כ תכלית שבעים הוא ע' נתלה על נו"ן והי' מת שם אותיות מ"ת ע"ן תמנ"ע ובזה נכנעו עשו ואלופיו ע"י מרדכי הצדיק עוד נראה לי לפרש פיוט הנ"ל דאיתא בגמרא דעירובין יין ניתן בשבעים אותיות וסוד וכו' נכנס יין יצא סוד ותמוה וכי בשביל שמספרם שוה נכנס זה ויצא זה ויש עוד תיבות שמספרם ע' ונ"ל דאיתא בספר ק"י כיון דקבלו עכשיו מה שקבלו כבר א"כ כמו בעצרת לכ"ע בעי לכם כ"ש בפורים שהיה קבלת ברצון ליהודים היתה אורה זו תורה לכן ושמחה וכנ"ל וא"כ כיון שהי' עתה מעשה סיני לכן מצוה שמחה ביי"ן, ס"י"נ"י בר"ת נ"כנס י"ין י"צא ס"וד, וה"פ לכך נכנס יין בפורים משום שיצא סוד התורה בעת ההוא קבלה ברצון וה"ט דחייב לבסומי והקפידו על שתיית יין בפורים לרמז על קבלת התורה ברצון חמרא וחיי לפום רבנן דייקא סוד הוא יין המשומר ותורה נמשל ליין לכן נכנס יין וכו' כנ"ל גם יין גופיה רומז כן בר"ת למפרע יין נ"כנס י"ין י"צא וכיון דלא כתיב מה יצא זהו סוד בע"כ לכן לא נכתב, עונ"ל במחיית עמלק נאמר ויקרא שמו ד' ניסי א"כ בהמן נמי היה מחיית עמלק ונס יותר גדול ודאי נקרא שמו ד' ניסי והוא ר"ת נ"כנס יי"ן י"צא ס"וד לכן הקפידו ביין לרמז זה, וי"ל ביין גופי' רומז כן כי עשרה בנים פלג גופא ברא כרע' דאבוה ובמדרש איתא עשרת אלפים ככר בסף נגד עשרה בנים וכולם נתלו על עץ חמשים וזהו יין ב' יודי"ן על נו"ן ותכלית ב' פי' י"ל סוף וי"ל תועלת וה"ק תכלית שבעים מה תועלת בשתיית יין שניתן בע' בפורים כנ"ל ותי' תכלית ע' מה תועלת בו הוא סוף יי"ן הוא נו"ן רומז ב' יודי"ן על נו"ן שהוא ובניו נתלה על נו"ן כנ"ל [א"ה עיין בהקדמה שו"ת מהרי"א אה"ע].

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה