אור ברסלב
דברי מהריא חלק א ספר בראשית › פרשת וישב

דברי מהריא חלק א· רבי יהודה אסאד

ספר בראשית · פרשת וישב

פרשת וישלח

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען ז"ל אדמ"ו רשכבה"ג מ' מרדכי בנעט זצוק"ל צריך לדקדק למה כפל לומר בארץ מגורי ארץ כנען ואם לייחד הול"ל בחברון, אמנם הנה ידוע מן המדרשי' במ"ר פ' וישלח פרשה ע"ו ותרגום יב"ע ע"פ ויירא ויצר לו וכו' דלכך היה יעקב מתיירא מפני עשו מפני שני מצות שהיה עשו מקיים ויעקב לא היה יכיל לקיימם כל זמן היותו בבית לבן הן מצות כיבוד אב ואם ומצות ישיבת א"י לכן עתה שיצא מבית לבן אמר הכתוב וישב יעקב שביקש לישב בשלוה בארץ מגורי אביו בארץ כנען כלומר הבי"ת הוא במקום בשביל כלומר שהוא בארץ מגורי אביו בארץ כנען ויוכל לקיים מצות כיבוד או"א וכן בארץ כנען בשביל ארץ כנען שיוכל לקיים מצות ישיבת ארץ ישראל ולא היה עוד מתייר' מפני עשו, אמנם בהאי פחד' הוא יתיב על השנים שעברו כי המצות שחלו על האדם לקיים בתמידות אין להם השלמה לז"א אלה תולדות יעקב יוסף וכו' כלומר לכך קפץ עליו רגזו של יוסף שהיה נעלם ממנו כ"ב שנה שהם נגד כ"ב שנה שהי' בבית לבן שלא היה קיים ב' מצות הללו דכיון שאלו כ"ב שנה שהיה בצער בשביל יוסף היו מכפרים על כ"ב שנים שלא היה מקיים כיבוד או"א ודפח"ח. וישב יעקב בארץ מגרי אביו בארץ כנען וקשה על כפל הלשון דהול"ל סתם בארץ כנען למה לי ארץ מגורי אביו, ונראה דאיתא ברש"י על פסוק גבי יצחק אל תרד מצרימה לפי שאתה עולה ופסול ביוצא ואיתא בגמרא דתמורה ישראל ממירין ולא נכרים ואיתא פלוגתא אם ישראל קודם מתן תורה דין בני נח או דין ישראל יש להם וגם איתא בהמה מפרכסת לאחר שחיטה קודם שתצא נפשה שרי לישראל ואסור לבני נח משום דגבי ישראל בשחיטה תליא מילתא וגבי בני נח במיתה תליא מילתא והובא במפורשי' הא דאמר יוסף על אחיו שחשודין על אבר מן החי היינו שראה אותם אוכלי' אחר שחיטה קודם שתצא נפשה והשתא אם נאמר דקודם מתן תורה דין ישראל להם א"כ מותרים לאכול קודם שתצא נפשה משום דגבי ישראל בשחיטה תליא מילתא ולפי"ז לא יפה עשה יוסף שהוציא דבה על אחיו שלא כדין שהרי מותר היה להם לאכול קודם שתצא נפשה כדין ישראל וראוי לעונש וז"ש הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען קשה למה גר אביו דוקא בארץ כנען אלא ודאי משום שהוא עולה תמיד שהמיר באיל וכתיב הוא ותמורתו יהיה קודש ופסול ביוצא לחון אבל קשה האיך המיר אברהם את יצחק הא קיי"ל ישראל ממירין ולא נכרים אלא ודאי דקודם מתן תורה ג"כ דין ישראל היה להם ונמצא שבדין המיר אברהם את יצחק ולפי"ז גם להשבטי' היה מותר לאכול מבהמה המפרכסת כדין ישראל ממילא שלא כדין דיבר יוסף על אחיו וראוי לעונש וע"ז אמר הכתוב אלה תולדות יעקב יוסף וכו' ונענש בוישחטו שעיר עזים מדה כנגד מדה.

וישב יעקב איתא במדרש לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז לא שלותי מלבן ולא שקטתי מעשו ולא נחתי מרוגז ויבא רוגז מיוסף שמעתי רמז נאה כי אלה ד' רמוזים במלת ו"י"ש"ב. באות שנית מד' צרות שאירע ליעקב תמצא בו"ישב אות ו' יו"סף י' של די"נה ש' של עש"ו ב' לב"ן (א"ה הובא בנחל קדומים פרשה זו)

וישב. יעקב וכו' פירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רגזו של יוסף וכו' והנה קשה מ"מ עשה הקב"ה כן ליעקב אע"ה למובחר שבאבות ונראה עפ"י מה שנשאל הגאון בעל מחבר ספר יערת דבש מפני מה דואג כל א' מישראל כל ימיו על עוה"ב ולאוה"ע אין להם יראה ושום דאגה על מה שיהיה אחריהם והשיב הגאון ז"ל עפ"י רוח חכמתו הנה ידוע דיעקב ועשו חלקו בנחלת שני עולמות והנה בודאי אם הישראל היה יודע ובטוח שיהיה לו עוה"ב אין לך עולם הזה גדול מזה ובאמת אין לישראל חלק בעוה"ז והנה רש"י ז"ל הביא ע"פ כי ארד אל בני אבל שאולה שיעקב היה יודע בקבלה שאם לא ימות אחד מבניו בחייו בטוח הוא שאינו רואה פני גהינם וא"כ לפי זה יש ליעקב עוה"ז וגם עוה"ב לפיכך קפץ עליו רגזו של יוסף מפני שידאג כל ימיו על עוה"ב שלא יהיה לו ע"י זה עוה"ז וזה ג"כ פירוש מה שכתב רש"י ויתרוצצו הבנים וכו' מריבים ומריצים בנחלת ב' עולמות טענות עשו היה אתה יעקב יש לך ב' עולמות כי איך לא תשמח בעוה"ז בהיותך בטוח שיש לך עוה"ב אבל אני אמר עשו אין לי גם עוה"ז כי איך יערב לי עוה"ז בזכרי שאין לי שום שכר בעוה"ב.

וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו איתא בתרגום בר חכים הוא ליה פירש"י ע"ז כל מה שלמד משם ועבר מסר לו וקשה למה לא למד יעקב תורה גם עם שאר בניו שהוא מצוה ולמדתם את בניכם וכו', ונראה דאיתא בגמרא דשבת דף ל"א אמונת זה סדר זרעים חכמת זה סדר קדשים וגם ידוע שנתן יעקב הבכורה ליוסף ומקודם היתה עבודה בבכורים וכתיב ומלכי צדק מלך שלם וכו' והוא כהן לאל עליון פירש"י זה שם וכו' וגם עבר מצינו שהיה בכור א"כ זה הפי' בר חכים הוא ליה דהיינו שלמד עם יוסף סדר קדשים שנקר' חכמה כדאיתא בגמרא דשבת הנ"ל חכמה זה סדר קדשים שלמד יעקב משם ועבר היינו סדר עבודה אבל שאר התורה למד ג"כ עם שאר בניו ובזה היה הקנאה של אחיו על יוסף שנתן לו הבכורה אמר המסדר כ' בעה"ט כי בן זקנים הוא לו, ז"ק"נ"י"ם נוטריקון ז"רע"ם ק"דשים ל"שים יי"שועות זה נזיקין מ"יועד מפני מה לא למד יעקב עם יוסף גם סדר טהרות עיין בתורת משה מהדורא תנינא מהגאון חת"ס זצוק"ל ולענ"ד נראה לרמז שגם סדר טהרות למד יוסף שהכתוב אומר בן זקנים דלשון בן הוא מורה על בינה ודעת סדר טהרות כדאיתא בגמרא דשבת.

ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם כתב רש"י ז"ל שאכלו אבר מן החי ונראה דאיתא במפורשי' דליעקב הו"ל תירוץ על ב' אחיות דלא היו מאם אחד ואיתא בגיורת ב' אחיות מאב ולא מאם מותרים מדינא ואין איסורן רק מן גזירת הרואין וגם איתא דשבטים בראו עגלא תלתא ע"י שמות מס' יצירה דמותר לאכל חי דאין צריך שחיטה רק הבא מתולדות אב ואם ויוסף סבר דאסור משום גזירת הרואים וז"ש הכתוב ויבא יוסף את דבתם שאכלו אבר מן החי ע"ז קשה הלא בהיתר אכלו כי הם בעצמם בראו מספר יצירה אלא משום גזירת הרואין אסור ואיסור זה רעה אל אביהם דלפי זה חטא בב' אחיות,[א"ה עיין בשו"ע יו"ד סי' רס"ט הל' גרים].

לך נא וראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר וקשה למה אמר ליוסף והשיבני דבר דודאי שישיב לו תשובה על שליחתו ונראה שרש"י פירוש על פסוקי' שיוסף אמר ליעקב שאחיו קוראים לבני שפחות עבדים גם הם חשודין על אבר מן החי וחשודים על עריות וא"כ י"ל דעל ג' דברים הללו שלח אותו יעקב אם אמת הדבר שכזאת עשו וע"ז צוה ואמר לו לך נא וראה את שלום אחיך ר"ל אם יש שלום לאחיך שאין מריבין זה עם זה דהיינו עם בני שפחות וגם תראה משם את שלום הצאן פירוש אם הצאן שלימים שלא חתכו מהם אבר מן החי והשיבני דבר, ר"ל שתשוב לי תשובה על דבר פירוש עריות שמצינו שנקרא דבר דילפינן בגמרא כתיב הכא ערות דבר וכתיב התם ע"פ שני' עדי' יקום דבר מה להלן עריות וכו' וע"ז צוה ליוסף ואמר ליה והשיבני דבר ר"ל עריות הנקרא דבר.

ונראה מה יהיו חלומותיו וישמע ראובן ויצילהו מידם איתא במדרש אילו היה יודע ראובן שקרא מעיד עליו כך על כתיפו היה מביאו אל אביו ונראה לבאר דאיתא בגמרא דתענית דף כ"א אילפא ור' יוחנן הוו גרסי באורייתא דחיקא להו מלתא טובא אמרו ניק' וניזול ונעביד עיסקא הוה יתבו תותא כותלא והוה אכלי ריפתא והוי שם תרי מלאכים אמר חד לחבריה נפול עלוי' כותלא דקא מניחין חיי עוה"ב ועוסקי' בחיי שעה ור' יוחנן שמע אילפא לא שמע אמר רי"ו מדשמע אנא ואילפא לא שמע שמע מיני' דלדידי קיימא לי שעתא אזל רי"ו וכו' לפי"ז נמצא כל השומע בת קול ואחרים אין שומעין הבת קול על השומע דוקא קאי ורש"י כתב ונראה מה יהיו חלומותיו רוח הקודש אומרת כן הם אומרי' נהרגהו והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי ולפי"ז שרוח הקודש אמר ונראה מה יהיו חלומותיו וישמע ראובן ר"ל ראובן לבד שמע מה שאמר רוח הקודש והם לא שמעו אמר ראובן מדאנא שמע והם לא שמעו שמע מינה שהדבר תלוי בי ולכך ויצילהו מידם אבל מתחילה סבר ראובן שגם שאר אחיו שמעו ואעפי"כ רוצים להורגו אבל אי הוה ידע שהתורה יכתוב רק עליו וישמע ראובן דהיינו דהוא עצמו שמע הבת קול היה מוכרח להציל את יוסף דבו תלוי כמו גבי אילפא ורי"ו ואז על כתיפיו היה נושאו כך פי' אדמו"ר מ' מרדכי בנעט זצוק"ל ודפח"ח וש"י.

ועפי"ז אמר ג"כ אדמו"ר הג' הנ"ל זצ"ל מה דאיתא במסכ' שבת דרש ר"ת נר חנוכה שהניח למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכו' ועוד דרש ר"ת מאי דכתיב והבור רק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו וקשה מה שייכות והמשך יש לשני דרשות ר"ת אהדדי אבל לפמ"ש שפיר יובן דקשה דאם היה בבור נחשים ועקרבים א"כ מה הצלה היא זו הלא איתא בגמרא ראו שנפל לבור שיש בו נחשי' ועקרבי' מעידין עליו שמת וכו' אלא ודאי מוכרח לומר דשפיר נקרא הצלה מאחר ששמע ראובן ע"י רוח הקודש ונראה דבר מי יקום מכח זה היה בטוח שינצל בבור ע"י נס אבל קשה למה אמר ראובן העצה השליכו אותו בבור לא הול"ל רק אל תשפכו דם ויתן ה' בלבבם שישמעו לדבריו הלא למעט בניסי עדיף אלא ודאי צריך לומר פרסומי ניסא עדיף וכשישליכו אותו לבור ולא יהיה ניזוק יהיה נס מפורסם ולכך דרש ג"כ ר"ת נר חנוכה שהניח למעלה מכ' אמה פסולה משום דמראובן מוכח דפרסומי ניסא עדיף כאמור וכ"כ גבי נר חנוכה צריך לפרסם הנס.

ומבואר ג"כ מדרש בפרשה זו הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים הדודאי' נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף ועל פתחינו כל מגדי' זה נר חנוכה וביאורו מכח שראובן הציל את יוסף מוכח שפרסומי ניסא עדיף ע"כ ועל פתחינו זה נר חנוכה פתחינו דייקא ר"ל בית שיש לו שני פתחים ידליק בשתיהן כדי לפרסם את הנס וגם משום זה תקנו חכמים להדליק דוקא על פתח הבית מחוץ ולא בפנים הכל משום פירסום הנס.

ויתנכלו אותו להמיתו פירש"י ז"ל אתו עמו כלומר אליו ונראה למוה"ר הירש דרשן ז"ל דאיתא במדרש שביקשו להרוג את יוסף שראו ירבעם יצא ממנו ומחטיא את הרבים וזהו הפי' אתו עמו שאמרו מחמת שיהרג הוא אז עמו יהרג גם ירבעם זה היה תירץ שלהם אבל כלומר אליו היה עיקר כוונתם, תה פירש הפסוק ויאמר האיש נסעו מזה וכו' איתא במדרש ממדותיו של מקום וכו' באשר דאיתא גבי ישמעאל באשר הוא שם דהמלאכים קטרגו ואמרו זה שעתידן בניו להמית את בניך בצמא וכו' אמר הקב"ה עכשיו הוא צדיק ואין דנין על עתיד רק באשר הוא שם וזה הכוונה נסעו מן מדותיו של מקום שהם רצו להרגו על שם סופו שירבעם יצא ממנו משא"כ מדות של הקב"ה ודו"ק.

במדרש רבה וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם ונראה ליישב המדרש הנ"ל דהנה נודע דהים לא רצה לקרוע לפניהם באמרו אני נבראתי בשלישי ואתה משה נבראת בששי ובודאי טענת הים טענה היא אכן נסתר הטענה בשביל שבשעת מעשה בראשית הי' מחשבתו של הקב"ה מתחילה עוד קודם הבריאה על ישראל ולפי זה צ"ל דמחשבה נחשב כמעשה והנה לכאורה קשה על אחי יוסף ששנאו אותו שהגיד להם חלומו מה חטאו ומה פשעו שחלם לו חלום כזה אכן שנאת שבטים היה בשביל זה באשר דנו אותו לכף חובה באשר תמיד הוא חושב ומהרהר להיות מושל עליהם ולכך נטרו לו שנאה, אך קשה איך עונשין על המחשבה דמחשבה לאו למעשה יחשב אכן מצאו לתפוס את יוסף דמחשבה כמעשה דמי וזה ילפינן מקריעת ים סוף שנקרע לפני ישראל אע"ג דים נברא תחלה אלא משום דמחשבה של ישראל קדמה א"כ מוכח דמחשבה כמעשה יחשב והשתא אתי שפיר וישנאו למה שנאו את יוסף בשביל שהיה מהרהר עליהם וקשה הרי הרהר לאו למעשה יחשב לכן אמר המדרש לכך נטרו שנאה בשביל שיקרע הים לפניהם מזה מוכח דמחשבה כמעשה יחשב לכן היו שונאים אותו.

ויאמר האיש נסעו מזה איתא במדרש רבה נסעו ממדותיו של הקב"ה ונראה דאיתא בעשרה מאמרות דלפעמים הן י"ב חדשים בשנת פשוטה ולפעמי' הן י"ג חדשים בשנה מעוברת וכנגדן העמיד הקב"ה י"ב שבטים ואם שבט יוסף יחשב לשני שבטי' הן י"ג נגד י"ג חדש שנת העבור, וכנגדן הן י"ג מדות הרחמים וא"כ יובן מדרש הנ"ל דידוע דהי"ג מדות הן ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה, וא"כ אם יוסף הוא נחלק לב' שבטי' אזי הוא נגד מדה פשע וחטאה ובנימין נגד ונקה משא"כ אם הוא נחשב לשבט אחד אזי הוא נגד מדת ופשע ובנימין נגד חטאה ולא חשבינן תיבת ונקה למדה והנה השבטי' היו בדעתן להרגו ליוסף וא"כ היו מבקשים ח"ו להעביר מדת ופשע וכשנחלק לשני שבטים אזי היו מבקשים ח"ו להעביר מדת ופשע ומדת חטאה וז"כ המדרש נסעו מזה נסעו ממדותיו של מקום ר"ל שהיו מבקשים להעביר אותן שתי מדות ופשע וחטאה ולכן נקט ממדותיו לשון רבים.

עוד נראה דאיתא גבי ישמעאל דהמלאכים קטרגו זה שעתיד בניו ימותו את בניך וכו' אמר הקב"ה עכשיו הוא צדיק ואין דנין על עתיד רק באשר הוא שם ואיתא במדרש שביקשו להרוג את יוסף שראו ירבעם יצא ממנו וז"כ נסעו מן מדותיו של מקום שהם רצו להרגו על שם סופו משא"כ מדות של הקב"ה.

מה בצע וכו' ידוע שאברהם תיקן תפלת שחרית יצחק מנחה יעקב ערבית ואותיות שניות של אבות אלו הם ב"צ"ע רמז לג' תפלות ב"קר צ"הרים ע"רב שתיקנו ג' אבות וכתב בישעיה א' גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו וז"ש הכתוב מה בצ"ע ר"ל מה יועיל לנו התפלה שאנו מתפללים ב"וקר צ"הרים ע"רב אם נהרוג את אחינו (א"ה עיין בנפיצות יהודא).

ויאמר יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו לכו ונמכרנו וכו' והנה לפי פשוטו משמע דרצה יהודה לעשות לו טובה בזה שלא ימותנו אבל אדרבא בזה עביד לו רעה כיון שהוא היה רגיל כבן מלך ועתה נעשה עבד ונ"ל כוונתו של יהודה היה לטובתו ולא לטובת יוסף הצדיק דהנה רש"י ז"ל כתב על פסוק וימאן להתנחם דאין מקבלין תנחומין על החי ונראה דהנה הקב"ה נתן לאדם הטבע שישכח הרעות אשר מצאהו בחייו אבל הטובות לא ישכח וזהו אין מקבלין תנחומין על החי ובזה פירשתי כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתו הכוונה דבאמת מה שאנו מתאבלין כ"כ על חורבן בית מקדשינו אף שהיא אבילות שנה וזה זמן רב שנחרב הבית ועדיין לבינו דוה זה לאות על שיש תקוה לאחריתנו דהיינו אם הוא מתאבל ולא מקבל תנחומין ע"כ יש לו תקוה שעתיד להבנות דאל"כ היה משכח לגמרי על חורבן ביהמ"ק ומיושב ג"כ הלשון זוכה ורואה בהווה דהול"ל יזכה ויראה בעתיד אבל הוא הדבר מה שרואין שהנפש מתאבל על חורבן בית תפארתינו זהו לאות גם לעתה מיד בכל עת כי עוד ד' ירחם עלינו להשיב שבותינו כראשונה וזהו זכור תזכור ותשוח עלי נפשי זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל וכוונה דכשאנו רואין שבעת שנזכור נפשנו עלינו תשתוחח זהו עד נאמן שיש תקוה לאחריתנו ע"כ אוחיל והנה אם האחין היו הורגין את יוסף היה יעקב מקבל תנחומין כי מת משתכח מן הלב והיה משכח לגמרי מן יוסף וממילא הי' אצלו שמחה והשכינה היה שורה עליו שאין השכינה שרוי אלא מתיך שמחה והוי ידע שאחיו הרגו אותו לכך אמר יהודה לכו ונמכרנו וא"כ יתאבל יעקב תמיד על יוסף כיון שאין מקבלין תנחומין על חי וא"כ יהיה אצלו עצבות כל ימיו ואין השכינה שרוי עליו ולא ידע יעקב שהם מכרוהו וז"ש הכתוב מה בצע כי נהרוג את אחינו ר"ל מה הועיל לנו אם נהרוג את יוסף כיון שאבינו ידע זאת כיון שישכח את יוסף והשכינה יהי' שרוי עליו וכיסינו את דמו פי' וכי יכולים אנחנו לכסות דמו שלא ידע אבינו מזה ע"כ לכו ונמכרנו וכו' שאז יהיה חי ולא יקבל אבינו תנחומין עליו ולא יהיה השכינה שורה עליו ולא ידע שאנחנו מכרנו אותו.

[א"ה עיין בס' ישועות יעקב או"ח סי' תק"סא ס"ק ב' פירש על כל המתאבל וכו' דומה לשל א"ז הג' זי"ע].

ויאמר יהודה לכו ונמכרנו וכו' וידינו אל תהי בו כי אחינו בשרינו הוא ויש לדקדק הלא איתא בגמ' אביו נותן לובן מהם גידים ועצמות, ואמו נותן עור ובשר וא"כ יוסף שהיה מאביו היה לו לומר עצמינו הוא ונראה דאיתא בגמ' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה דכתיב אלה בני לאה וגו' ואת דינה בתו תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים והקשה בחדא"ג דהא דינה זכר היתה ונתהפכה לנקבה כדאיתא בפרק הרואה וא"כ עיקר יצירתה זכר היה ולאה הזריעה תחלה ונתהפכה לנקבה ע"י תפלה ותירץ בשם פענח רזא דנתהפכה דינה לבת היינו שהזכר בבטן לאה ניתן בבטן רחל והנקבה בבטן רחל ניתן בבטן לאה דעיקר יצירתה של דינה נקבה ולפי"ז הוי יוסף מלאה לכך שפיר אמר יהודה אחינו בשרינו שהוא הי' מלאה ודו"ק.

ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו וקשה מדוע חשב יעקב שחיה רעה אכלתהו ולא אדם אכן דיעקב היה יודע ביוסף שהוא צדיק אך בזה שגג שדיבר סרה על אחיו וכבר אמרו חכז"ל כל המספר לשון הרע ראוי לסקלו באבנים ותנינן בגמרא דכתובות אעפ"י שד' מיתות בטלו דין ד' מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו לכן עתה חשב יעקב שנענש בעונש לשון הרע עונש סקילה ולכן אמר חיה רעה אכלתהו.

ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה וי"ל דהנה לעיל כתיב ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם פירש"י שאמר שאחיו אוכלים אבר מן החי והכוונה שהיו אוכלים בהמה מפרכסת ואיתא בגמרא בן נח חייב אם אכל מפרכסת ובמיתה תליא מילתא ולישראל בשחיטה תליא ומפרכסת מותרת לו והנה הם אכלו מפרכסת שסברו שדין ישראל להם אבל יוסף סבר שדין ב"נ להם וראיה שאביו נשא ב' אחיות שלישראל אסור וז"ש הכתוב ויבא יוסף את דבתם רעה ר"ל שאמר שאכלו בהמה מפרכסת ובן נח חייב עליה ומנא תימרא שדין בן נח להם ע"ז אמר אל אביהם דהיינו מכח אביהם מכח שבני נח הם כיון שנשא שתי אחיות ואיתא בגמ' המדבר לשון הרע חיה רעה בא עליו דכתיב לכלב תשליכון וכו' וסמוך ליה לא תשא שמע שוא וא"כ יעקב אמר חיה רעה אכלתהו ומוכח דיוסף דיבר לה"ר על אחיו כיון שדין ישראל להם ומותר בהמה מפרכסת וא"כ יעקב חייב שנשא ב' אחיות וא"ש ארד אל בני אבל שאולה ר"ל דגם אני צריך לירד אבל שאילה על שנשאתי ב' אחיות.

[א"ה לפי דברי' הנ"ל יובן לנו פירש"י ויאהב יעקב את יוסף וכו' כי בן זקונים הוא לו פירש"י בר חכים, יעקב ראה לפי דברי השבטים הוא נכשל באיסור שתי אחיות ויוסף בחכמתו בחכמת תורתו היה מהפך בזכותיה דאביו שהי' לו דין ב"נ ואין כאן חטא ב' אחיות ע"כ אהב יעקב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו דייקא שהי' מהפך בזכותי' בחכמת תורתו הכריע שדינם הוא כב"נ).

ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה, ונ"ל דהנה רש"י פי' על פסוק זה שאין מקבלין תנחומין על החי וקשה הא היה יכול יעקב לידע שיוסף עוד חי דאל"כ היה מקבל תנחומין עליו וזה שלא קיבל תנחומין עד נאמן שיוסף חי ונראה עפ"י מה שכתב המדרש ע"פ כי ארד אל בני אבל שאולה סימן מסר לו הקב"ה שאם ימות אחד מבניו בחיו יראה את הגיהנם, וא"כ בניו ובנותיו שלא ידעו מסימן זה רצו לנחמו באמת בזה שלא רצה לקבל תנחומין על יוסף וזה ראיה נאמנה שעוד יוסף חי אבל יעקב אביהם אמר שבשביל זה ימאן להתנחם כיון שאמר לו הקב"ה סימן שלמעלה, וא"ש ויקומו כל בניו ובנותיו לנחמו וימאן להתנחם פי' בזה שלא רצה להתנחם היורוצים לנחמו את אביו שיוסף בודאי חי דאם תאמר שיוסף מת היה מוכרח לקבל תנחומין כי מת משתכח מן הלב אבל אתה אבינו שתמאן להתנחם תוכל אתה לידע שיוסף חי שאין מקבלין תנחומין על החי אבל יעקב השיב. להם שיוסף ודאי מת והא דלא רצה להתנחם משום שארד אל בני אבל שאולה פי' סימן מסר לו הקב"ה וכו' כנ"ל והבן.

הפטרה: על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים יש לפרש דאיתא בגמרא דיומא בפ"א מקדש ראשון מפני מה נחרב מפני ג' עבירות ע"ז וג"ע וש"ד ומקדש שני נחרב שהיה בו שנאת חנם ששקולה כג' עבירות הנ"ל וזה פי' הפסוק על שלשה פשעי ישראל המה ע"ז ג"ע וש"ד שבעבורם נחרב מקדש הראשון ועל ארבעה לא אשיבנו בא הנביא להגיד כאן עתידות על בית שני שנחרב בשביל חטא שנאת חנם היה ובא להגיד כמה גדולה ש"ח שאחי יוסף מכח שנאה עליו מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים ואיתא בפרקי דר"א שפסוק הנ"ל קאי על יוסף שמכרוהו אחיו בעשרים כסף ולקחו בכסף זה מנעלים לרגליהם וצריך לפרש מה שקנו מכסף המכירה מנעלים דוקא דאיתא בגמרא דשבת פרק כ"ג דאמר ההוא צדוקי לר' יהושע בן קרחה דחזי דלא סיים מאניה א"ל דעל סוס מלך דעל חמור בן חורין דמנעלים ברגלוהי בר אינש ודלא דא ודלא דא דחפיר ודקביר טב מניה עכ"ל הגמרא נשמע מזה מי שיש לו מנעלים ברגליו הוה בר אינש ואם אין לו מנעלים לא נחשב לאינש רק דומה לעבד ועבד דומה לחמור וזה הי' הכוונה בקניות מנעלים שביטלו עצת יוסף שביקש גדולה וממשלה עליהם ונהפך הוא שהוא לית בר אינש כי לעבד נמכר ודומה לחמור ולהם יש מנעלים והמה עכ"פ כאדם.

והנה המרש"א מקשה שם למה לא היה לריב"ק מנעלים ברגליו ותי' שהיה ביום ט"ב או יו"כ, איתא במפורשי' דפירש"י במסכ' פסחים פי' על מ"ד שם ת"ר ז' דברים צוה ר' עקיבא את ר' יהושע בנו הוא ר' יהושע בן קרחה שר"ע קרח היה דאמרי' במסכ' סוטה כל חכמי ישראל דומין לי כקליפות השום חוץ מן הקרח הזה וזה ידוע שר"ע נהרג בחטא אחי יוסף שמכרו ליוסף והוא היה גלגול מן אחי יוסף ובנו ריב"ק רצה לתקן חטא אביו שמכר את יוסף ולקח מנעלים כרגליו ולכך הוא לא סיים מסאניי.

ועוד נראה למה דוקא לקחו מנעלים דאיתא במדרש הנה בעל החלומות הלזה בא שעתידין בניו לעשות בעלים לע"ז ועוד איתא בסנהדרין אר"נ גסות הרוח שהיה בירבעם טרדתו מהעולם שנאמר ויאמר ירבעם עתה תשיב המלוכה לבית דוד אם יעלה העם לעשות זבחים בירושלים אם יעלו לרגל וכו' ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך ממצרים וישם האחד בבית אל והא' בדן א"כ מצינו שהתחלת חטאו של ירבעם היה שהמניע את ישראל מלעלות לרגל ולכך רצו שבטי יה להרוג את יוסף בשביל ירבעם שעתיד לצאת ממנו ויגרם חורבן בית המקדש מכח שלא היה מניחם לעלות לרגל וזה הרמז שלקחו מנעלים ברגליהם על דרך מה יפו פעמיך בנעלים ובניו של זה עתידין לבטל אותם מלעלות ברגל ובדין מכרוהו ומאחר שמכרו את יוסף בעשרים כסף וחלקו המעות ביניהם כדאיתא בפרקי דר"א הגיע לכ"א שתי כסף הרמז על חגיגה שיקריבו בעלותם לראות וחגיגה שתי כסף ובניו של זה יבטלו מלהקריב.

[א"ה אפשר ליתן עוד טעם על שלקחו מנעלים בכסף ולא דבר אחר משום דבוצע בירך ניאץ ה' על דבר גזל אין הברכה נחשבת לכלום ע"כ לקחו לעצמן דבר שאינם צריכי' לעשות שום ברכה].

ויאמר יהודה הוציאוה ותישרף וכתב רש"י דדינה בשריפה דוקא וכו' משום דבתו של שם היתה ובת כהן היא וכו' מכאן ראיה דאזלינן בתר רוב גם בבן נח מקרא זה משום דהא לא ידעינן שהיתה בתו של שם רק מכח רוב מוכח דגם בב"נ אזלינן בתר רוב ונראה שאין עוד מכאן ראיה ברורה דאזלינן בתר רוב גם בב"נ כי ידוע הקושיא קושי' העולם איך בת כהן דינה בשריפה דלמא לאו אביה הוא ואינה בת כהן כלל וצ"ל דאזלי' בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל אך הרי ממיתה למיתה לא אזלי' בתר רוב כדאמרינן בסנהדרין דף ע"ט נסקלין בנשרפין ידונו בסקילה הקלה וכדעת ר"ת בתוס' חולין י"א ובהיות כן קשה איך אמרה התורה דנשואה בת כהן בשריפה ניחוש דלמא לאו אביה הוא והיות נשואה בת ישראל יתדונה בחנק מאי אמרת דאזלינן בתר רובא שזה אביה קשה הא ממיתה קלה למיתה חמורה לא אזלינן בתר רובא ותירץ דמיירי כגון שהולידה וממזרת אינה מוליד א"כ מוכח בודאי שהיא בת כהן ושפיר אמרה תורה שדינה בשריפה ולפי"ז י"ל דזהו ג"כ כוונת הפסוק זנתה תמר כלתך וגם הנה היא הרה וא"כ בודאי אין היא ממזרת שהרי היא הרה וממזרת אינה מולידה א"כ אמר שפיר יהודה הוציאוה ותשרף דהשתא מגיע לה בודאי דין שריפה מחמת שהיא בודאי בתו של שם שהוא כהן ולא משום דאזלינן בתר רובא גבי ב"נ (א"ה וקושי' העולם יכול לתרץ דוקא בזה לא אזלינן בתר רובא במיתה למיתה אם לא הוחזק הרוב מעולם כמו בהאי נסקלין בנשרפין אבל אצל בת כהן הרי דחזינן שעד עתה הלכנו אחר הרוב דהא אכלה עד עכשיו בתרומה לכן גם עכשיו אזלינן בתר רובא וחייבה בשריפה כמו סברת הפלאה ז"ל ספ"ק דכתובות, עיין בס' כתנות אור, ועיין בשו"ת מהרי"א יו"ד סי' קל"ה].

ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה פירש"י להיות עמה בעוה"ב, ותמוה ויובן עפ"י דאיתא בסנהדרין פלטי כן ליש נעץ חרב בינו לבינה אעפי"כ הי' כובש את יצרו ולא עשה עבירה והוא נסיון גדול כך אמרה גם היא ליוסף רק לשכב אצלה בלי תשמיש ולכבוש את יצרו כדי שיזכה להיות עמה בעוה"ב כדאיתא ג"כ בגמרא חד אמר ניזול אפתחא דזונות ונקבל שכר אבל יוסף לא רצה שהיה ירא לנפשו פן לא יעמיד בנסיון גדול כזה.

ויאמר וכו' הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, ונראה לפרש דאיתא בפ"א אם אין אני לי מי לי דבכל איש ישראל הלב טוב וטהור הוא ורוצה לעשות רצון בוראו ולעבדו כמו שאנו אומרי' רצוננו לעשות רצונך אבל מי הוא המעכב השאור שבעיסה והוא יצה"ר וכ' הרמב"ם בה' תשובה שיתעטף שחורים וילביש שחורים ויעשה מה שלבו חפץ והנה הלשון קשה דמשמע שילך אחר תאות לבו ותמוה ולפ"ז ניחא דודאי הלב טוב הוא אכן מי המעכב השאור שבעיסה ועי"ז שמתעטף שחורים ילך ממנו היצה"ר ואז יעשה רק מה שלבו חפץ כלומר אז יעשה ממילא רצון אביו שבשמים, והנה אם רוצה להיות מושל למלוך על העם שיהיו משועבדים אליו זה ודאי מן הראוי שיהי' צדיק וירא אלקים ויהיה מושל ביצרו, אבל הרשע נקרא עבד שהוא עבד ליצרו א"כ אם הוא בעצמו אינו מושל ביצרו ואינו יכול לכבוש המלחמה שבגופו איך ימשל על אחרים וז"כ אם אין אני לי כלומר אם אני בעצמי אינו יכול לכבוש את תאותי ועבד אני ליצה"ר איך אוכל להיות מושל על אחרים והיינו מי לי וז"ש יוסף וכל אשר יש לו נתן בידי כלומר נתן אותי למשול על ביתו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת כלומר אם אני אלך אחר תאות לבי ואיני יכול ללחום מלחמת יצה"ר האיך אני יכול להיות מושל על אחרים ועוד וחטאתי לאלקים ר"ל שאם תאמר שבשביל כך אני ראוי להיות מושל על ביתו הגם שאלך אחר תאותי מ"מ אין אני יכול לעשות זאת למרות עיני כבודו בפניו ודו"ק.

הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר לו נתן בידי איך אעשה הרעה הגדולה הזאת נראה לפרש מה שאמרו רובם בגזל ומעוט בעריות ממילא הסברא נוטה להיות נחשד על הגזל יותר מן העריות ואם אינו נחשד על הגזל כ"ש שאינו נחשד על העריות דמעוטן בעריות וזה השיב יוסף לאשת פוטיפר הן אדוני וכו' כל אשר לו נתן בידי א"כ מוכח שאין אני נחשד על הגזל וא"כ איך אעשה הרעה הגדולה הזאת לשכב עמך שהיא עבירה גדולה יותר מגניבת ממון.

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום מילת היא מיותר ונראה דאיתא כר"ה בשלשה אנשים העולם נידון ואלו הן הלל יוסף אליעזר הלל שלא יאמר עני הייתי ולא יכולתי לעסוק בתורה מביאין לו ראיה מהלל שעני הי' ואעפי"כ למד, יוסף שלא יאמר נאה הייתי, אליעזר שלא יאמר עשיר הייתי והוצרכתי לעסוק במו"מ וא"ש דבלאו שלשה האלו הי' לאדם התנצלות רב נגד הקב"ה לזה אמר רבות מחשבות בלב איש ר"ל יש לאדם התנצלות רב על חטא שחטא ועצת ד' הי"א תקום ר"ת ה"י"א ה"לל י"וסף א"ליעזר ע"י אלו תקום עצת ד'

הים ראה וינוס איתא במדרש מה ראה ארונו של יוסף ונראה דהנה איתא בגמ' כשבא משה אל הים אמר שר של ים אנא קשישא ממך שאני נבראתי ביום ב' ואתה ביוה וי"ו ועוד איתא שליוסף הי' צורתו וקדושתו של מלאך גבריאל שנאמר בו יפה מראה כעין בגבריאל והיינו שטען הים אנא קשישא ממך היינו דוקא כנגד אדם אבל כנגד המלאך אינה טענה לפי שהמלאכים קשישים מהים וז"ש המדרש מה ראה וינוס ולא טען עוד הטענה אנא קשישא ממך לז"א ארונו של יוסף ראה שהיה בבחינת מלאך גבריאל ולא היה יכול השר של ים לטעון אנא קשישא כי המלאכים נבראים קודם הים,

דרוש לס' וישב

מא"ז הגאון מ' אהרן שמואל זצ"ל בן המחבר זצוק"ל:

ויבא הביתה לעשות מלאכתו וכו' איתא בילקיט יתרו ויאמרו כל אשר דיבר די נעשה ראוי היה להם לומר נשמע ונעשה אלא אמרו רבש"ע עד שלא שמענום קיימנום כ"מ שאתה מצווה אותנו כבר קיימו אבותינו וכו' אנכי קיים יעקב שנאמר הסירו אלהי הנכר וכו' לא תשא קיים אברהם שנאמר הרימותי ידי וכו' זכור קיים יוסף שנאמר וטבוח וכו' והכן וכו' וכבד קיים יצחק כשנעקד וכו' לא תרצח קיים יהודה מה בצע וכו לא תנאף קיים יוסף וכו' לא תגנוב קיימו השבטי' ואיך נגנוב וכו' וראיתי באוהל יעקב וירא כתב לכאורה יפלא מה ראוי להוציא מלת נעשה מהוראה הפשוטה אבל הורו לנו בזה כוונה עמוקה כי יש לשאול על עם בנ"י איך מצאו את לבבם ואיך ערבו על נפשם לדבר גדולות כאלה כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע מי לנו גדול מיעקב אבינו שנענש על אמרו וענתה בי צדקתי ביום מחר וכמאמר אל תאמין בעצמך אבל הבנת ענין הוא עם מה שידענו ממאז"ל מעשה אבות סימן לבנים ובמ"א מעשה אבות ירשו בנים והוא כי מבואר במדרש בשעה שגדרה שרה אמנו את הערוה באבימלך ממנה זכו כל בנות ישראל לגדר ערותן במצרים וכן יוסף וכל הקדושים שעמדו בנסיונות הקילו על בניהם אחריהם וכעדות החכם במשלי כ' מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו וכמאמר תהלים י"ז חלקם בחיים וכו' עד והניחו יתרם לעולליהם יראה חלקם וכח זכות מעשיהם הוא נשאר ועומד בין החיים כי על נקלה ילכו גם המה לבטח דרכיהם בנתיבות זו הלכו ובעקבותם הנודעו וע"ד שזכות אבותם מסייעתם והוא מ"ש במדרש שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי כלומר לא היינו נחשבים מאומה במעשינו לולא שאבותינו הקדושים שפעת אור מעשיהם מתנוצץ בנו וזורח עלינו כי המה המציאו בנו פרי דרכם בקדש ומאז דרכינו סלולה לפנינו ועל נקלה נלך פה וז"כ בילקוט אמרה כנס"י רבש"ע כ"מ שאתה מצווה אותנו כבר קיימו אבותינו יראה רצונם בזה להבינינו איך מלאו לבם להשיב כ"א דיבר ד' נעשה יען כי סמוך לבם ובטוח כי יהיה לאל ידם לקיים כל אשר ידבר ד' באמרם כ"מ שאתה מצווה אותנו כבר קיימו אבותינו ובזאת כבשו הדרך ויסולו המסילה לפנינו כי מעשה אבות ירשו בנים וכו' ע"ש.

ובאופן זה מצאתי בכתבי קודש של אאמו"ר הגאון מהרי"א זצוק"ל לפרש מאמר צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע וכו' הכוונה דלפעמים קשה לאדם ביותר להיות צדיק והרבה מונעים אותו עד שצריך התאמצות הרבה ולפעמים נקל לאדם להלך בדרך צדיקים בלתי צער ומונע וזהו השאלה מפני מה יש לפעמים צדיק וטוב לו פי' נוחה לו להיות צדיק פשוט בלי מונע ומעכב ויש לפעמים צדיק ורע לו פי' ע"י צער גדול וסיגופים הוי צדיק כפול לזה תי' הגמרא צדיק בן צדיק טוב לו נוח לו להיות צדיק כי אוחז מעשה אבותיו בידו זכות אבותיו מסייעתו כי אביו הצדיק כבר כבש הדרך לפניו ובנקל וכמ"ש מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו אבל צדיק ורע הוא להיותו צדיק בן רשע סיג הרע כרוך הוא בכרעי דאבוה וקשה לו לפרוש ממנו וצריך לסגוף א"ע לכבוש ולצרוף סיגו ע"כ ודפח"ח וכה"ג מצינו אצל יוסף הצדיק ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממש נראתה לו דיוקנו דמות של אביו, ובס' קב הישר ראיתי רמז להנצל מעריות סגולה נפלאה יצייר לפניו דמות דיוקנו של אביו וינצל שנאמר ד"ש"א עשב מזריע זרעא ר"ת ד"ש"א ד"מות ד"יוקנו ש"ל א"ביו דש"א זה הוה עשב מזריע זרע דייקא ר"ל הוה סם רפואה להנצל מזה, ושמעתי רמז ע"ז וינס ויצ"א החוצה דכתיב גבי יוסף כי ר"ת ויי"צ"א הוא ו"רא י"וסף צ"ורת א"ביו ועי"ז הציל א"ע מחטא כמדומה ששמעתי מאאמו"ר הג' זצוק"ל, ולפי דרכינו יצא לנו מזה מוסר השכל אם זכות אבות הקדושים אשר בארץ החיים המה מועיל לבניהם אחריהם שיאחזו בדרכם הטובים שכבשו לפניהם ודמות דיוקנם מועיל להצילם מעבירות ק"ו האבות שהם בחיים אותנו פה בכל דור ודור יקחו הבנים ויאחזו במעשיהם הטובים ויפרשו מלעשות איסורים כמ"ש שמע בני מוסר אביך וכו' והנה בושה היה לכם נגד אבותיכם שלא ראיתם אותם עושים כן ומעשה אבות ירשו בנים אם תשימו תמיד בלבבכם ונגד פניכם דמות דיוקן של אבותיכם ודרכיהם כאשר קבלנו עלינו במ"ת נעשה כל אשר דיבר ד' ע"י שכבר עשו כן האבות וכמ"ש ומצות כיבוד אב על הבן גם אחר מיתה ומהו הכבוד להחזיק מעשי אבותיכם בידכם לכו בנים שמעו לי כי להיות העושר לאדם יש שמור לבעליו לרעתו הו' לו סיבה לילך בשרירות לבו גם לבנות כל א' וא' במה לעצמו מכ"ש כעת היום מבעטים במנהגי ישנים ומבקשים חדשות ולא כן עשו אבותיכם וידוע פי' האלשי"ך בפ' וזכרתי את בריתי יעקב דשייך לתוכחה כי אם הבנים אין אוחזין מעשה אבות הטובים בידם טוב יותר להם שלא לזכור עליהם שם אביהם וכן לקיים מצות כיבוד אב אחר מותו ע"כ יקיימו הבנים מילי דאבות וזהו כבוד לאביכם בקבר וזהו רמז התורה בנים אתם לד"א בנים אתם פי' אם תרצו שתקראו בנים לאביכם ולקיים מצות כיבוד האב על הבן גם אחר מיתת אביו כן תעשו תפנו לד"א לילך בדרכי אביכם ופי' במה לא תתגודדו ואז"ל לא תעשו אגודות אגודות לבנות כל א' במה לעצמו היינו מילי דאבות כמו אבותיכם לא שינו דבר מדרכי אביו אביכם הזקן בזה תקיימו מצות כיבוד אב וגם אתם תהיו מכובדים בנים לאביכם וגם אביכם יהיה כאלו לא מת כי מי שמניח בן ממלא מקומו הו' כאלו לא מת וחי עוד בתוככם אבל אם אין אתם אוחזים מעשה אבותיכם אין שם אבותיכם יקרא עליכם ואם יעמדו הם מקברם לא יכירו אתכם ויכחישו ויאמרו שאין אתם בניהם כי יבושו ויחפרו שזה יהיה פרים ואם כי בן כך וב"כ נקראו בנים אבל נקראו בנים משחיתים בנים לא אמון בם כמ"ש בקידושין ואמר הנביא הוי גוי חוטא וכו' זרע מרעים וכו' יראה הלא אנחנו זרע וגוי קדוש בני אברהם יצחק ויעקב ואנחנו לא הלכנו בדרכיהם ומתדמים במעשינו כאלו אנחנו זרע מרעים ח"ו ונקראים אנחנו בנים משחיתים וז"ש במ"ר בשעת חורבן בא אברהם לפני קב"ה בוכה וממרט בשרו א"ל קב"ה מה לידידי בביתי א"ל מפני מה הגלית בני בין או"ה א"ל בניך חטאו וגלו יראה בניך הם והיה להם לאחוז בדרכי אבות ועכ"ז חטאו וקאמר ג"כ בלשון בתמיה בניך יראה בניך הם בתמיה אין אני מכיר אותם שהם בניך כי המה חטאו ופשעו ודו"ק והנביא מלאכי אמר בן יכבד אב אם אב אני איה כבודי ואם אדונים איה מוראי ולהנ"ל ז"כ בתהלים מ"ה תחת אבותיך יהיה בניך וכו' יראה כי זכות אבות מועיל לבנים להצילם מחטא וגם להעלותו לגדולה ג"כ כמו יוסף כששלחו אביו מעמק חברון לראות את שלום אחיו אם כי ידע יוסף שנאתם עליו כמ"ש ויתנכלו להמיתו עכ"ז הלך בזריזות עפ"י מצות אביו עליו ועומדת לו זכותו שעלה לגדולה ונעשה מושל והנה תיבת תחת תרתי משמע, א' על ענין שהוא נמוך ומוכנע תחת המושל עליו כמו מתחת לארץ, ואשה תחת בעלה היינו ברשותו, ב' על ענין במקומו כמו עין תחת עין תחת אשר קינא וה"פ אם תחת אבותיך יהי' בניך שהבנים יהיו נכנעים תחת אבותם וסרים למשמעתם כמצות כיבוד עליהן אז יקויים בהם ג"כ תחת אבותיך יהי' בניך למלאות מקומם בגדולה ויותר מזה תשיתמו לשרים בכל הארץ דייקא כמו שהגיע ליוסף עלה להיות מושל בכל א"מ שעמדה לו זכות אביו להנחילו ב' עולמות [א"ה וז"ל הכתוב במלאכי שהביא א"ז הג' זצ"ל:

בן יכבד אב ועבד אדוניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי וכו' וקשה להבין הלשון אדונים בלשון רבים המצודת ציון כ' דרך המקרא להזכיר שם אדנות בלשון רבים וכן אדני יוסף ול"ל דיש חילוק אם עובד את ד' מצד אהבה כמו בן לאב בלי פניה לקבל שכר אז כל עבדות בנים שוה אבל לא כן הוא העבדות מעבד לאדוניו שעושה ע"מ לקבל פרס מאת אדוניו אין עבדות העבדים שוה, עבד זה מבקש שכר ופרס כזה וזה באופן אחר ע"כ כתב אדונים בלשון רבים וז"כ הכתוב בן יכבד אב מצד אהבה ועבד אדוניו לקבל פרס ואם אב אני שאתם עובדים מאהבה איה כבודי ואם אדונים אני שאינכם במדריגת אהבה רק לשם פניה ותוחלת שיש הרבה דרכים לזה איה מוראי עכ"פ צריכי' אתם להתיירא ממני שאני אדון מכל הארץ

לחנוכה

ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים ונראה הכוונה דאיתא בפרק ד' דאבות אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש כו ופי' במ"ש כי האדם בראותו כתוב בורהת ונקה לא ינקה אפשר יתייאש מן הרחמים ולא ישוב בתשובה כיון שכתוב שלא ינקה לו מעונו על כן אמר אל תסתכל בקיקן כלומר אתה אל תתייאש מן הרחמים ושוב בתשובה. כי ימינו פשוטה לקבל שבים ולכן אף אם כתיב ונקה לא ינקה אל תסתכל אתה בקנקן אלא הסתכל במה שיש בו כי שם ההוי"ה והוא שם הרחמים בתוך הקנקן שר"ת של ו"נק"ה י"נק"ה הוא יקו"ק והוא ירחם כי הוא בעל הרחמים וז"כ הזמר ומנותר קנקנים דהיינו מה שנשאר מקנקן דהיינו שם ההוי"ה ב"ה שם החסד ורחמים נעשה נס לשושנים ודו"ק.

בגמרא דשבת מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך א' שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג ולא היה בו אלא להדליק יום אחד ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה הבאה קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, וקשה חדא על מה שפירש"י מאי חנוכה על איזה נס קבעוהו משמע שב' ניסים היה ואין אנו יודעים על איזה נס קבעוהו והלא לא היה אלא נס אחד בפך השמן ועו"ק למה הביא כל הברייתא בכ"ה בכסליו וכו' לא היה לו להביא רק שנכנסו יונים להיכל וכו' כי משם עיקר התירוץ ונ"ל רק נעיין תחלה בסדר וישב יעקב פרש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף וקשה למה פי' רש"י א"ז על וישב יעקב ולא דרש על אברהם דכתיב נמי גביה וישב אברהם בבאר שבע ולא הגיע לו צער ולולי פירש"י שמפרש בפ' חיי שרה דלכך נסמכה מיתת שרה לעקדת יצחק שע"י העקידה מתה שנזמדן בנה לשחיטה הייתי אומר דלכך נסמכה לפי שסיים העקידה בפ' וישב אברהם בבאר שבע שביקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של שרה שמתה אבל עו"ק מדוע לא פירש"י על יצחק דכתיב ג"כ וישב יצחק בגרר וי"ל שהיה בחו"ל ושם לא היה בשלוה אבל יעקב שהיה בא"י ורצה לישב בשלוה ושם קפץ עליו וכו' לכן נ"ל דמיעקב ואילך היה הקב"ה מקפיד על הצדיקים שלא ישבו בשלוה דרש"י פי' על פסוק ויתרוצצו וכו' כשעברה על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת וכשעברה על בתי מדרשות יעקב היה מפרכס לצאת ועוד שהיו מריבים בנחלת ב' עולמות ותמוה כיון דעשו לא היה חפץ בעוה"ב ויעקב לא היה חפץ בעוה"ז מה מריבה שייך בזה ונ"ל דהנה המפורשים הקשו למה קובע הקב"ה השכר עוה"ז בתורה ותי' שהם רק הכנות להביא את האדם לחיי עוה"ב כי בלתיהם אי אפשר להגיע לאדם לעבודת הבורא כמ"ש חז"ל אם אין קמח אין תורה אבל לתענוגי בני אדם לא מצינו רמז בתורה כי הצדיק אין מתאוה לזה ואין צריך לו לעבודת ד' ואדרבה הם מבטלין מתורה ויראה כמו שכ' פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה ורם לבבך וכו' והנה יעקב ביקש רק קצת מעוה"ז מה שצריך לו לעבודת ד' וגם ע"ז היה מקפיד עשו שהיה ירא אולי יחסר לו עי"ז איזה דבר מעל שולחנו או שהיה ירא עשו אולי יעבור יעקב גבולו ויהנה יותר מעוה"ז יותר מה שצריך לעבודת ד' וע"ז היה מריבים עד שקיבל עליו יעקב שלא להנות כלום מעוה"ז רק מה שמוכרח לו לעבוד את יוצרו ב"ה לכן כשביקש יעקב לישב בשלוה דייקא כי זה עיקר הנאת עוה"ז כמו שפירש"י על הכתוב ונתתי שלום בארץ אם אין שלום אין כלום ואין כלי מחזיק ברכה וכו' אלא השלום קפץ עליו רוגזו של יוסף כי הוא בעצמו קיבל עליו שלא להנות מעוה"ז ברכה מרובה כ"כ, ובזה י"ל מה שצעק עשו את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי וקשה היכן מצינו שהברכות של יעקב של עשו היו וכי מפני שאמר לו יצחק בעבור תברכך נפשי דלמא שאר ברכות היה בדעתו לברך את עשו אבל נראה לפי ששמע עשיו שיצחק ברך את יעקב בברכה מטל השמים ומשמני הארץ וכו' הוה גביר לאחיך וכו' שהם עיקר מתענוגי עוה"ז וכבר בבטן אמו התפשר עמו שלא יהנה מזה כלום רק לעשו בלבד לכן צעק שפיר את ברכתי לקח דהיינו ברכות שלי המה דבשלמא אם ברכת אותו מה שנצטרך רק להחיות את נפשו הייתי שותק אבל עתה ברכת אותו עם ברכתי בתענוגי עוה"ז שלי המה.

ומעתה נבאר הפסוקים מפ' דכ' וישנאו אותו אחיו ולא יכלו דברו לשלום וכבר הקשה בעל העקידה למה שנאו אותו דלמא הא שאהב אותו אביהם הי' דרך כל הארץ שבן זקונים היה לו ואם בשביל שהביא דבה אף זה דרך כל הקטנים ותי' דהם שנאו אותו לאהבת השי"ת כי כבר ראו שאברהם היה לו בנים ולא בחר לעבודת השי"ת רק את יצחק וכן יצחק היה לו שני בנים ובחר רק ביעקב וא"כ יראו שגם אביהם יעשה כן ויבחר רק את יוסף לעבודת ד' כי אותו אהב וידחה כולם מזה לכן שנאו אותו עד שרצו להרגו, ועל שכפלו לומר המלוך תמלוך עלינו ואם משול תמשול בנו כ' האלשי"ך ז"ל דאמרינן הרהורי דיומא חלמא בלילה לכן אמרו המלוך תמלוך עלינו ר"ל שאתה אומר כל היום למלוך עלינו ואמרת שחלמת שתמלוך ולכך ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו שאמר בלשון חליום ועל דבריו שהרי כבר דיבר כן כל היום אבל בחלום השני שאמר השמש והירח שהמה מורים על אביו ואמו שבודאי לא דבר שרוצה למלוך עליהם לכן כתיב רק ויקנאו בו אחיו אבל לא שנאוהו כבראשונה כי עתה הוכיחו שהם רק חלומותיו ולא הרהורי דיומא עכ"ל אבל בכל זאת עודנו נוכל להקשות הלא אמרינן כל החלומות הולכים אחר הפה וא"כ כשראה איתם ששנאו אותו למה סיפר להם הלא בודאי יפתרו אותו לרעה, וי"ל דאיתא בגמרא דברכות דף ל"ה לאדם טוב מראין לו חלום רע לאדם רע מראין לו חלום טוב כל ימיו של דוד המע"ה לא ראה חלום טוב וכל ימיו של אחיתופל לא ראה חלום רע ויש לדקדק למה נקט דוקא דוד ואחיתופל ולא צדיק אחר עם רשע וי"ל דהנה המהרש"א כ' דלאדם טוב מראין לו חלום רע וק' מחלום של יוסף הצדיק וי"ל דחלום טוב המתקיים כעין נבואה ע"י מלאך ודאי מראין לאדם טוב אבל חלום טוב שאינו מתקיים דהיינו ע"י שדין מראין לאדם רע, וכתב עוד שם לפי שהחלומות יש מהן מלמעלה ע"י מלאך והוא חלום אמת חלום של שחרית במשמר האחרון ויש מהן מערכת שמים בכללו ע"י שד והוא במשמר שניה ויש מהן שאדם רואה מהרהורא דלבא שביום וזהו במשמר הראשון וא"כ ש"מ דלאדם טוב מראין אף חלום טוב דהיינו אותו חלום שבמשמר האחרון ע"י מלאך ודוד בעצמו אחר חצות לילה הי' קם להודות להשי"ת וא"כ כל ימיו לא ישן אחר חצות לילה ועיקר החלום טוב המתקיים הוא במשמר האחרון לכן אמרו שפיר חז"ל על דוד שלא ראה חלום טוב המתקיים אבל שאר צדיקים אפשר שישנים במשמר האחרון וא"כ יוסף שראה חלום טוב במשמר האחרון היה דואג אולי יחשדוהו האחים שהיה במשמר הראשון ויסברו שהוא רשע לכן סיפר לאחיו שהיו שונאיו כדי שיפתרו החלום לפי דעתם אבל המה הבינו תיכף שהוא מהחלומות של משמר האחרון שיתקיימו לכן אמרו המלוך תמלוך כי בודאי יתקיימו החלומות לפיכך וישנאו אותו ודחפיהו בב' ידים כדי שגם אביהם ישנא אותו וידחהו מלקרבו לעבודת ד' כדעת בעל העקידה.

ועפי"ז י"ל דבר נחמד בפי' הכתוב יהודה אתה יודוך אחיך וכו' מטרף בני עלית וכו' וכו' וצריך להבין מה שייכות יש ליודוך למטרף בני עלית ונ"ל דזה ידוע שהיה יהודה מלך על אחיו כמו שפירש"י על וירד יהודה מאת אחיו ר"ל שהעבירו אותו ממלכותו ועתה כשחקרו על החלומות של יוסף שמראים להם שימלוך עליהם למי נוגע ביותר בודאי רק ליהודה שהוא היה מלך עליהם מאז ועתה רוצה יוסף למלוך עליהם ואפשר שמפני זה היו אחיו שונאים אותו שרצה לדחות את יהודה ממלכותו לפיכך אמרו המלוך תמלוך עלינו הלא המלוכה מגיע ושייך יותר ליהודה משאר אחים ואעפי"כ מגודל צדקתו של יהודה לא רצה לשלוח ידו בו שאמר מה בצע וכו' ולפי זה שפיר אמר יעקב יהודה אתה יודוך אחיך שכולם מודים כי לך נאה המלוכה כיון דעד עתה חשדו אותך והורידו אותך ממלכותך ומעתה כולם יודו שהרי מטרף בני עלית אעפ"י שהיה נוגע לך ביותר והצלת אותו מידם ולא כמו שהם חושבים שצוית למכור אותו כדי שתשתייר המלוכה בידך לא כן הי' כונתך לכן תזכה ולא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה והנה נחזור לענין של מעלה דהב"י הקשה למה קבעו ח' ימים דהא בליל ראשון לא היה נס וכו' ותירץ הטו"ז דלמפרע אנו רואין שגם בלילה ראשונה הי' נס דמצינו בזוה"ק על פסוק מה. יש לך בבית שאין השי"ת עושה נס אלא במה שיש כבר בעולם משא"כ בדבר ריקן אין שייך בו ברכה לעשות בריה חדשה ע"כ ניחא כאן דאילו נדלק כל מה שהיה בלילה הראשון לא היה מקום לנס לחול על שום דבר אלא ודאי דגם בלילה הראשונה נשתייר ממה שהיה ראוי לה ועל אותו השיור בא הברכה שנעשה שם נס להרבות אותו וא"כ ראינו שגם בלילה הראשונה נעשה נס עכ"ל ולפי"ז הכי מקשה הגמרא מאי חנוכה ר"ל אם רק ז' ימים כי בלילה הראשונה הי' שמן כקושי' הב"י או ח' ימים כתירוץ הטו"ז דהיינו שגם בלילה הראשונה היה נס לכן הביא שפיר רישא דברייתא בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון דכל שמונה ימים היה נס גם בלילה הראשונה אך מנ"ל הא לכך מסיים הברייתא ומצאו פך שמן מונח בחותמו של כה"ג ולא היה בו להדליק רק ליום אחד ונעשה בו דייקא נס והדליקו ממנו דהיינו ממעט שנשתייר כטו"ז ח' ימים ואם היה דולק באותה לילה כולו האיך יכול לחול בו הנס כדברי הטו"ז אלא ע"כ דגם בלילה הראשונה נעשה נס ודו"ק.

[ואני נכדו המסדר אוסיף נופך ואציע דבר נכון ששמעתי מא"ז הג' ר' אהרן שמואל זצ"ל בשם אביו מאוה"ג זצוק"ל, כתיב גבי חלום פרעה ואין פותר אותם לפרעה ופירש"י פותרי' היו אבל לא לפרעה שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד ושבע אתה קובר שבע אפרכאות וכו' עיין בב"ר, והקשו המפורשי' למה לא היה נכנס קולן באזניו ופתרונו של יוסף היה נכנס וגם קשה שיוסף אמר את אשר אלקים עושה הראה לפרעה הוא מיותר שזה אינו מענין הפתרון אבל עפ"י הגמרא הנ"ל מתורץ היטב כי לצדיק אין מראין חלום טוב ולרשע אין מראין חלום רע וזה דוקא אם חלום על עצמו אבל כשמראים לו חלום לאחרים ולא ע"ע אז יכול לראות טובות ורעות אף אם הוא צדיק או רשע דתרי טעמי ליתנוהו אי משום שלא יקבל עולמו על שמחת חלום טוב כי איזה שמחה יש לו במה שרואה לאחרים ואי משום שלא יבהלוהו אם הוא רואה רעה לאחרים מה לו להתבהל עיין ברכות נ"ה ע"ב ברש"י לפי"ז פרעה שראה ב' אופנים טוב ורע שבע פרות הטובות ורעות והחרטומים שפתרו לו ז' בנות אתה מוליד וז' אתה קובר וכו' היה קשה לפרעה אם צדיק הוא איך הראו לו חלום טוב אם רשע הוא האיך הראו לו חלום רע שהם מתנגדים זל"ז ע"כ לא היה קולן נכנס באזניו שפתרו לו טובות ורעות וזה אי אפשר באדם אחד כאמור אבל יוסף אמר לו את אשר אלקי' עושה הראה לפרעה ר"ל חלום של מלך של כל העולם הוא דהיינו לא על עצמך ראית החלומות רק לאחרים וזה יכול לראות ע"כ פתרונו של יוסף נכנס באזניו ע"כ שמעתי מא"ז הג' ז"ל בזה פירשתי דברי המדרש בפ' מקץ ופרעה חולם וכל הבריות אינן חולמים אלא חלום מלך על כל העולם הוא עכ"ל ותמוה מאי מקשה המדרש וכל הבריות וכו' דמה נ"ל לכתוב חלומות של העולם אמנם לפי הגמרא הנ"ל א"ש שבחלום פרעה הי' טוב ורע ז' פרות טובות וז' פרות רעות וזה נגד דברי הגמ' הנ"ל שפרעה היה רשע לא היה לו לראות רק חלום הטוב דז' שני הטובות ולא הרעות ולאיש אחר הצדיק ממנו היה לו להראות החלום הרע וזה היה קשה להמדרש הנ"ל ופרעה חולם ר"ל האיך שייך חלום זה שהיה טוב ורע אצל פרעה שהיה רשע לא היה לו להראות רק חלום הטוב וכי כל העולם אינן חולמים ר"ל שחלום הרע הי' צריך להראות לאדם אחר לאיש צדיק מהעולם כמאמר גמרא הנ"ל לכך בא לתרץ ואמר חלום מלך של כל העולם הוא בין לטובים בין לרעים לכך חלם לפרעה שניהם כנ"ל ועל דיקדוק א"ז הג' זי"ע על איזה נס וכו' מה כוונת רש"י בזה י"ל שבנס חנוכה היה באמת ב' ניסים הצלת הנפש שרצו היוונים לבטל תורתינו הקדושה והנס השני היה הצלת הגוף כנודע שנצחו חשמונאי ובניו במלחמה ע"כ הקשה הגמרא מאי חנוכה והכוונה דאנו יודעים היטב המעשה של חנוכה רק עיקר הקושיא הוא על איזה נס קבעוהו אם על הצלת הנפש או על הצלת הגוף ע"ז השיב התרצן שעיקר שמחתינו על הצלת הנפש בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון וכו' ונכנסו יוונים להיכל וטמאו כל השמנים וכו' ונעשה בו נס וכו' וקבעו' ימים טובים בהלל ובהודאה דייקא להורות ששמחתינו בימי חנוכה אלו היה על נפשתינו ולא על הגוף].

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה