דברי מהריא חלק א· רבי יהודה אסאד
ספר בראשית · לפרשת לך לך
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה פירש"י ז"ל ואעשך וכו' ז"ש אלקי אברהם ואברכך ז"ש אלקי יצחק ואגדלה שמיך ז"ש אלקי יעקב וכו' ונ"ל לפרש עפי"מ שקשה על נוסח תפלת י"ח בברכת אבות שתקנו אנשי כנה"ג אלקי אברהם וכו' ואלקי יעקב טפי הו"ל לתקן לומר ואלקי ישראל שהרי הקב"ה אמר לו לא יקרא שמך יעקב הנה ז"ל הר"ד אבודרהם בפי' התפלה ואמר ואלקי אבותינו אלקי וכו' ואלקי יעקב על שם שאמר הקב"ה כן למשה כה תאמר אל ב"י אלקי אבותיכם אלקי אברהם וכו' ואלקי יעקב וכו' וז"ל ועוד שהוא הענין שזכר השם יתברך למשה "תחלת דבר ד' בו וכינה עצמו יתברך כן כאמרו אנכי אלקי אביך אלקי אברהם וכו' ואלקי יעקב ולא אמר אליו אנכי אלקי השמים ואלקי הארץ וכו' ע"ש וקצת צ"ע על הרד"א הנ"ל דמייתי קרא בפ' שמות המאוחר הנ"ל טפי ה"ל להביא מקרא המוקדם שם באותו פרשה. עצמה (שמות ג') הנ"ל תחלת דבר ד' למשה וכמ"ש הרשב"א מפסוק זה והנני מוסיף נופך משלי עוד טעם לפי שתקנו ג"כ לומר חסדי אבות וכו' ופי' אבודרהם וז"ל שנא' וזכרתי את בריתי יעקב וכו' וכתיב וזכרתי לך חסד נעוריך וכו' והרשב"א סי' הנ"ל הקדים עוד טעם ותירוץ לשאלת השואל הנ"ל מה שאנו מזכירין האבות פ' שאנו מכוונים להזכיר זכותם בתחילה וכו' וזהו שאנו מזכירין בזה המקום להיא בתפלה באמרו וזוכר חסדי אבות וכו' ע"ש א"כ בהאי קרא וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ, אזכיר יעקב כתיב לכן ע"כ לומר תחילה ג"כ ואלקי יעקב וכו' וזוכר חסדי אבות וכו' כדכתיב וזכרתי את בריתי יעקב וכן בהני תרי קראי דתי' הרשב"א והרד"א הנ"ל יעקב כתיב בקרא ואלקי יעקב הכי תיקנו כדכתיב כנ"ל.
ובר מן כל דין נ"ל עוד פשוט טפי טעם שהתקינו להזכיר האבות בתחלת התפלה מלבד הטעם דבגמרא מגילה דף י"ז ילפינן ליה מקראי עוד זאת למ"ד במס' ברכות דף כ"ו תפלות האבות תקנום וכו' יעקב תיקן תפלת ערבית שנא' ויפגע במקום וילן שם אין פגיעה אלא תפלה וכו' ולכן מזכירין אנחנו את שלשת האבות בכל התפלות תחלה ואז בשעה שתיקן יעקב התפלת ערבית בברחו מפני עשו אחיו קודם שנשא אשה עדיין יעקב לבד היה שמו קודם שהעמיד תולדות ישראל לכן תקנו לומר ואלקי יעקב שם אבינו המתקן התפלה וכן גם אח"כ שכבר הוליד תולדות ישראל ר"פ וישלח בלשון תפלתו שיצילהו ד' מיד עשו אחיו התחיל תפלתו ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ד' האומר אלי שוב לארצך וכו' והרי אז כשאמר לו ד' שוב לארצך וכו' בפרשת ויצא וגם אח"כ בשעה שהתפלל כן אז עדיין לא נקרא היה בשם ישראל וע"כ כוונתו היה באמרו ד' האומר אלי שוב לארצך וכו' כאלו אמר אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ואלקי יעק"ב היינו ד' האומר אלי שוב וכו' ולכן גם אנשי כנה"ג כך תקנו לנו להזכירם בתחילת התפלה בנוסח זה בשם יעקב היותם מתקני התפלות וגם יעקב אבינו עצמו אמר כן תחלת תפלתו ואלקי יעקב ויובן עוד יותר לפמ"ש דורשי רשימות דזה דתפלת אבות תקנום רמוז כן בשמם דהיינו אות שני משם א"ברהם הוא ב' בר"ת בקר הוא תקן תפלת שחרית שנא' וישכם אברהם ב"בקר ויעמוד אין עמידה אלא תפלה וכו' אות שני משם י"צחק הוא צ' בר"ת "צהרים הוא תקן תפלת מנחה שנא' ויהי לפנות ערב היינו מיד אחר חצות היום שהחמה נוטה למערב ויצא יצחק לשוח אין שיחה אלא תפלה אות שני משם יעקב הוא ע' ר"ת "ערב הוא תיקן תפלת ערבית ויפגע במקום וילן שם אין פגיעה אלא תפלה וכו' לכן ע"כ תקנו לומר ואלקי יעק"ב ע"ש הפסוק ער"ב ובק"ר וצהרי"ם אשיחה וכו' בתהלים נ"ה ועוד י"ל טעמא עפמ"ש רש"י במסכת ברכות ד' ע"ב וסמיכות גאולה לתפלה רמזה דהע"ה בספר תהלים דכתיב ד' צוני וגואלי אחר י"ח פרשיות וסמוך ליה יענך ד' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעק"ב לכן גם בנוסח זכירת האבות תקנו ואלקי יעקב כאז"ל במד' ילקוט תהלים ק' מכאן לבעל הקורה שיכנס בעובי של קורה ועי' בפסחים קי"ז ע"ב אחז"ל ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם וכו' ואגדלה שמך זה שאומרים ואלקי יעקב עי' ברא"ם ר"פ לך לך ובפרישה בא"ח סי' קי"ב וסי' קי"ג [וגם ידוע פי' מפרשי' על התורה בכוונתם בזה ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב היינו ע"פ דאיתא שמות האבות אברה"ם יצח"ק יעק"ב היא בכלל מספר י"ג אותיות כמנין אח"ד וכן שמות האמהות שר"ה רבק"ה רח"ל לא"ה הם בכלל מספר י"ג אותיות כמנין אח"ד עולים בכלל כמספר שם הויה ב"ה עולה בגימ' כ"ו אבל אם יעקב קרוי ישראל הם ה' אותיות ובכלל היה עולה י"ד אותיות וע"כ צריך לקרוא לאברהם אברם להשלים מספר השם כ"ו במכוון זה"ש ואגדלה שמך דייקא שיהיה שמך אברהם ולא אברם ע"י זהו שאומרים אלקי יעק"ב דייקא ולא ישרא"ל ודו"ק ונכון הוא לתרץ כן על הערתינו בנוסח התפלה מה"ט] וע"פ כל הני טעמים לשבח יש ג"כ תשובה נכונה לשאלת השואל בתשו' הרשב"א הנ"ל למה לא תקנו לומר בתפלה אלקי השמים ואלקי הארץ ולק"מ מכל הני טעמי דאמרן.
ועוד מילין לאלוק' הנה ז"ל הרבינו בחיי (וכ"ה במ"ר ובילקוט ר"פ תולדות] פ' ויגש בפסוק ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו שלשת האבות נקראו ישראל ובכאן נקרא יצחק ישראל שהרי אמר כי יעקב ובניו הם בני ישראל וא"כ יצחק נקרא בשם ישראל אברהם ג"כ נקרא ג"כ ישראל ממ"ש (שמות י"ב) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים וד' מאות שנה וכבר ידעת כי החשבון הוא משנולד יצחק וקרא אותם בכלל בני ישראל א"כ הרי אברהם נקרא בשם ישראל וע"כ קרא התלמוד לעשו ישראל משומד וכדאיתא בפ"ק דקדושין בשמעתת' דגוי יורש את אביו דבר תורה לפי שהיה מזרע האבות ולא הלך בדרכיהם עכ"ל א"כ מבואר דלק"מ קושי' המפורשים ספ"ק דברכות ע"ש דקורין ליעקב יעקב ולא כן באברהם וי"ל ה"ט דכיון כל ג' האבות נכללו בשם ישראל ע"כ יעקב שם פרטי שלו נשאר קיים דאילו שם ישראל לבד הוא שם הכולל גם לאברהם וליצחק ומכ"ש עוד לפי שהקב"ה קראו כן בשמו יעקב בעצם וראשונה מיד כשנולד כפירש"י ר"פ תולדות ויקרא לו יעקב ע"ש וכתיב דבר אלקינו יקום לעולם א"כ ה"ט נמי דבדוקא נקטו גם אנשי כנה"ג בנוסח תפלה להזכיר זכות כל אחד מהאבות בשמו הפרטי הראשון אמנם הרי לפניך הרבה טעמים לשבח מסוד חכמים ונבונים מלבד הסתרים אשר מטעם המלך וגדולי' נמנו על כל תיבה ותיבה רמזו על גבוה מעל גבוה מסוד ד' ליריאיו ברוה"ק ידעו לסדר שבחו של מקום על סדר פרקי המרכבה על מכונו.
שוב מצאתי בס' זרע אפרים להגאון מהר"ז מרגליות בפירושו לפסיקתא פסקא עשרת הדברות אות ז' דף נו"ן ושמעתי בשם חד"ז אלוף נעורי הגאון החסיד שבכהונה מו"ה יצחק אייזיק הכהן ז"ל בעהמ"ח ספר ברית כהונת עולם שאמר כי האבות אברהם יצחק ויעקב הם המרכבה ודוד הוא רגל רביעי שבמרכבה ומספר אברה"ם יצח"ק יעק"ב דו"ד עולה תרנ"ב והוא גימטרא רבתי"ם (בכתוב רבתי"ם חסר וי"ו) וזהו שאמר הכתוב רכב אלהים דהיינו האבו"ת וד"ד שהם המרכבה מספרו רבתים והוא פלא עכ"ל.
ולענ"ד נראה לכוין הדברים גם לפי המקרא בכתוב רבותי"ם מלא וא"ו הא מצינו גם יעקב מלא וא"ו בששה מקומות וגם לפי המקרא רבותי"ם מלא דמלא וי"ו ויו"ד נמי הא מצינו גם דוד מלא יו"ד בס' דברי הימים בכל מקום. *) *) [א"ה עיין בשו"ע מהרי"א או"ח סי' י' ראיתי בס' באר שלמה מידידי הה"ג אבדק"ק האלאס נ"י שהביא שם בשם בעל קול ארי' זצ"ל שז"כ דהע"ה כי גר אנכי כ"י ג"ר בגימט' רג"ל, אנכ"י בגימט' כס"א ר"ל שגם אנכי מן הכסא רגל דמרכבה ככל אבותי ע"ש ולענ"ד נר' ליישב קושי' כבוד קדושת א"ז הגאון זצוק"ל עפמ"ש האלשיך ז"ל בפרשת ויצא על המאמר ברכות דף כ"ו אברהם תיקן תפלת שחרית שנא' וישכם אברהם בבקר יצחק תקן תפלת מנחה שנא' ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב יעקב תקן תפלת ערבית דכתיב ויפגע במקום וילן שם הנה ראוי לשית לב למה שינו הסדר שהיום הולך אחר הלילה בק"ש וכמאמר ויהי ערב ויהי בוקר והיה ראוי אברהם יתקן תפלת ערבית ויצחק שחרית ויעקב מנחה ולא שילך הלילה אחר היום ויתחיל אברהם מהבקר ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול וכו' אית' במדרש ואעשך לגוי גדול לכהן גדול ונ"ל עש"מ דאית' במפורשי' שהק' למה הבטיח הקב"ה איתו לעשותו כהן גדול גם צריך לקשר סמיכות הפרשיות ועו"ק דפירש"י ואעשך לגוי גדול מלמד שהדרך ממעט שלשה דברים ממעט השם ממעט ממון וממעט פרי' ורבי' וקשה בשלמא הנך תרתי ממון ופרי' ורבי' ניחא אבל ממעט השם הא חזינן דאינו ממעט השם אדרבה הוא מגדל את שמו דאם הוא במדינת מרחקים לא יוודע מעשיו הטובים וגם חירתו לא ידעינן אבל כשהי' מטלטל עצמו למדינ' אחר' יכירו וידעו כל יושבי תבל מתורתו וצדקתו וכלם משבחים ומפארים אותו וקונה שם טיב לעצמו אלא דאית' בירושלמי הרוצה לידע שם הגדול יתרחק מהנאות של אנשים אחרים וזה כוונ' הפסוק ויבטחו בך יודעי שמך ר"ל שמי שרוצה לידע שם המפורש יהא בטחונו בהקב"ה שלא להנות משום אדם והשתא הכי פירושו דסתם אדם שרוצה לטלטל את עצמו אזי עפ"י הרוב מוכרח להנות מאחרים או לקבל שום מתנה וזאת היא הגרמה בניזקין שלא יוכל ללמוד שם המפורש וא"כ כך פירושו של רש"י ז"ל מלמד שהדרך ממעט השם שאינו יכול ללמוד שם המפורש, והשתא נמי יתורץ דקאמר ואברכך בממון דלכאו' קשה מה הי' צריך להבטיח אותי על הממון הלא אברהם הי' עובד את ה' מאהבה בלתי תשלום גמול וא"כ קשה מדוע הבטיח הקב"ה אותו על זה אכן יבואר בזה המדרש דאמרן ואעשך לגוי גדול לכהן גדול וכל כהן גדול הוא הי' צריך ללמוד שם המפורש ואיש אשר נודה למרחקים הוא עפ"י רוב מוכרח לקבל מתנות ומחמת זה לא אפשר לו ללמוד שם המפורש כדאית' בירושלמי והנה לפי"ז לכאורה תרתי דסתרי הדדי דקאמר ליה לך לך מארצך וזה יגרום להיות נהנה משל אחרים ולא יוכל ללמוד שם המפורש ואח"כ אמר לו ואעשך לגוי גדול לכהן גדול ולכן אמר לו הקב"ה ואברכך בממון שלא תהא צריך לשום מתנות אדם וא"כ שפיר אמר ואעשך לגוי גדול לכהן גדול.
אך הוא כי אברהם התפלל על הבית הראשון שבזכותי שהיה בבקר של האלף הרביעי ולא הועיל לגמרי כי באה שמשו בצהרים יצחק התפלל במקום ההוא לעת ערב על הבית שבזכותו שיחרב בערב של אלף ההוא באותו מקום ואחרי כן חשך היום ויהי ערב חשך ואפלה וע"כ תיקן יעקב תפלת ערבית שיאיר לו הבקר אור כי נפשו לה' משומרים לבקר ויהיה לפי דרכנו זה ויפגע במקום לשון תפלה שהתפלל בעד מקום שהיה בו הוא ב"ה וילן שם הלילה לראות מה ידבר בו הוא ית' בחלום הלילה, מזה ירא' שיעקב התפלל בערבית היינו בזמן הגלות שחשך לו היום שהקב"ה יאיר לו הבקר וידוע הוא שבזמן גלות נקרא יעקב ולא ישראל וז"ש ג"כ הכתוב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה יעקב יעקב כי הגלות מכונה בשם לילה ואמר לו ד' ויאמר אלקים לישראל באמת שנקרא ישראל אבל במראות הלילה ר"ל בחושך הגלות יעקב יעקב שמורה על הגלות אז נקרא בשם יעקב ועוד ששם יעקב לא נעקר לגמרי כמ"ש הפסוק ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך והכוונת הפסוק נר' ויאמר לו וכו' שמך יעקב דייקא נשאר שמך יעקב דהיינו בגלות אלא לא יקרא עוד שמך יעקב היינו לחודא כי אם ישראל יהיה שמך דהיינו ישראל נמי יהי' שמך ר"ל אם ישראל יהי' שמך אז נמי יוכל לאמר יעקב ומיושב קושי' א"ז הגאון ז"ל שלמה לא אמרי' אלקי ישראל כי עתה בזמן גלות שנקר' יעקב ותפלת ערבית תקן שמורה ג"כ על הגלות כאמרן ע"כ אמרי' שפיר אלקי יעקב] ואעשך לגוי גדול וכו' רש"י ז"ל זה שאומרים אלקי אברהם וכו' יכול יהי' חותמין בכולן תלמוד לומר והי' ברכה בך חותמין ולא בהם ונר' לפרש דאית' בווי העומדים דכתיב בפ' בחקותי וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם פירש"י למה הזכירם אחורנית כלומר כדאי יעקב לעצמו ואם אינו כדאי הרי יצחק וכו' והנה ק' על הפ' למה הזכירם אחורנית להודיע לנו שזכות אחד מהאבות כדאי לנו הלא בפ' דברים כתיב לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב ודייק שם אברהם כדאי לעצמו וכו' אעפ"י שהם נזכרים כסדרן וכאן דייק על שהזכירם אחורנית ונר' לתרץ על דרך הגמ' דר"ה אלפא רמי כתיב ורב חסד וכתיב ואמת ומשני בתחלה אמת ולבסוף ורב חסד פירש"י ולבסוף כשראה שאין העולם מתקיים ורב חסד רב הונא רמי כתיב צדיק ה' בכל דרכיו וכתיב וחסיד בכל מעשיו ומשני בתחלה צדיק ולבסוף חסיד פירש"י צדיק במשפט אמת והשתא אתי שפיר מה שמזכיר בפ' בחקותי האבות אחורנית כי גילה לנו להקל לישראל בתוכחות דהיינו בתחלה אמת ולבסוף להתנהג עמנו בחסידות ברב חסד כי מקרא מלא הוא תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם ובאם האבות הי' נזכרים כסדרן הי' חסד בתחלה כמדתו של אברהם ואמת לבסוף כמדתו של יעקב ובזה אי אפשר לעולם להתקיים ולעמוד לכן מהפך המקרא הסדר ומזכיר אותם אחורנית כדי שיהי' יעקב ברישא ואברהם בסוף להודיע לנו שאמת הוא בתחלה ולבסוף חסד עכ"ד ווי העומדים ובזה יובן דברי רש"י ז"ל ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם ואברכך ז"ש אלקי יצחק ואגדלה שמך ז"ש אלקי יעקב דהיינו כפירש"י בפ' דברים אברהם כדאי וכו' והי' קשה לרש"י אם נאמרים כסדר אזי יהי' בתחלה חסד ולבסוף אמת ומתרץ רש"י יכול יהיו חותמין בכולם תלמוד לומר והי' ברכה בך חותמין ולא בכולם ואז יהי' בתחלה אמת ולבסוף חסד זו מדתו של אברהם.
לך לך מארצך וכו' אשר אראך עיין פירש"י ואפשר לומר דהנה ידוע דאברהם זכה גם בחו"ל לגדולה עד למאד א"כ איזה דברים אשר לא הי' יכול להשיג בחו"ל י"ל חוץ מה שפירש"י כאן אין אתה זוכה לבנים י"ל דגם אברהם זכה לכל השגות אשר השיגו כל, הנביאים אף בחו"ל אך להשיג הנבואה במראה ולא בחידות הי' אברהם מוכרח לילך לארץ הקדושה וז"ש הכ' לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך דייקא דהיינו שם תשיג הנבואה בבחינת המראה והיינו אשר אראך אבל כאן בחו"ל אי אפשר לך להשיג גדולה כזאת.
ולאברם היטב בעבורה ויהי לו צאן ובפר וגמלים וכו' ונ"ל כי נאמר להלן ואברם כבד מאד במקנה וכו' כלומר שהעושר היה לו למשא כבידה כו' אברהם לא היה משמש בעשרו לעצמו כי הי' מסתפק לעצמו באהל ארעי, רק עשירות הי' אצלו בעיניו כפקדון שיהי' רק ממונה עליו לחלקו לכל איש ואיש כראוי לו ארז"ל שיהי' חלקנו מנותני צדקם ולא ממחלקי צדקה והיה אברהם חפץ יותר שהקב"ה יבחר לו ממינה אחר להקל המשא מעליו אבל כל זה אצל אברהם אבל שרה דרך נשים הי' לה להיות לשמור בעושר וכבוד שיהי' לה וידוע מרז"ל כל מקום שנא' ויהי אינו אלא צרה וז"ש הכ' ולאברם היטב בעבורה מה שהקב"ה היטב לאברהם הי' רק בעבור שרה רק בעיני שרה נחשב' לטובה אבל ויהי לו לעצמו הי' צרה ולמשא כבוד ועושר שלו.
ואנשי סדום רעים וחטאים לד' מאד ונר' לבאר דהנה אית' בפ"א מאד מאד הוי שפל רוח וקשה כפילות הלשון מאד מאד ונ"ל שמצינו אדם א' מי שהוא גדול בחכמת התורה וע"ז יגבה לבו ויש לו גאוה מהתורה שקנה לו, אבל יכול לגאות בעושרו ובממנו אם הוא עני ויש לו חסרון כיס, וכן יש עשיר אשר רם לבבו ויש לו גאוה בעושרו אם נתן מהונו ומלחמו לאביון אבל אין יכול לגאות בתורה אם לא למד ע"כ באו חכז"ל ולמדו אותנו להיות שפל רוח גם אז אם קנה לעצמו דברי תורה וגם אם ברך ד' אותו בהון ובעשירות והוא גומל לאיש חסד והנה ר"ת "מ"א"ד המ' "מימינו "אש "דת וגם ר"ת "משכיל "אל "דל וז"כ מאד מאד הוי שפל רוח אם גם ברך ד' אותו בחכמת התורה שנקר' "מימינו "אש "דת וגם ברך אותו בממון ואנשי' נהנים ממונו והוא איש "משכיל "אל "דל גם בשני מתנות שקיבל מהקב"ה לא יתגאה כי המ' רק מתן ד' וזה הכוונ' ואנשי סדום וכו' חטאים מאד ר"ל שהמ' חוטאים בממונם שנקר' מאד כדכתיב בכל מאדך וחוטאים במצות "משכיל "אל "דל שר"ת "מ"א"ד.
במסירה ויחשבה לו צדקה ויחשבה לשכורה ויחשבה לזונה נ"ל פי' דאית' ביומא עבר עבירה ראשונה ושני' מוחלין לו שלישית אין מוחלין לו שנא' הן כל אלה יפעל אל וכו' וטעמ' דב' פעמים מוחלין נ"ל משום דאין צדיק וכו' ולא יחטא וטעמ' מ' דתשובה א' מתרי"ג מצות א"כ על עבירה א' י"ל כדי לקיים מצו' תשובה עשאה ומצוה יחשב לו א"כ עבירה ב' הו' חטא הראשון כיון דהראשונה נהפך לו למצוה וא"כ על עבירה הב' הי' ה"א יש לו תירוץ היצה"ר הוא המסית ואשר הערעותי כתיב אבל בעבירה הג' מגרי יצה"ר אנפשי ושנה בעבירה הותר לו מה"ט דג' אין מוחלין וז"ש הן כל אלה יפעל אל פעמיים דייקא י"ל תירץ ויש לתלות להקב"ה שציוה על התשובה וגם ברא יצה"ר אבל שלש עם גבר האדם ואין לו תירוץ וז"ש על עבירה א' ויחשבה לצדקה יר' למצוה לקיים מצות תשובה וחשבה לו לזכות דייקא ר"ל למצוה לקיים מצות תשובה א"כ השני' הי' הראשונה ויחשבה הקב"ה לו לשכור משום יצה"ר המסית המבלבל דעתו כשיכור כמ"ש אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות יר' היצה"ר רוח טועים אבל ג' ויחשבה לזונה ומה"ט אומרים בסליחות הוידוי ג"פ כי מי יאמר חף אני מפשע וזו עבירה א' לב יודע מרת נפשו כי לא לשם תשובה עבר עבירה א"כ שנוי' הי' בלא הסתת יצה"ר לכן מתודים על כל ג"פ ועפ"ז מובן בב"מ נ"ט בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות ושואלים דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ותמו' ונ"ל דאי' ל"ה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ביחיד והנה האלשיך פי' לך ד' החסד עפמ"ש בברכות אם רואה אדם שיסורי' באים עליו יפשפש במעשיו כי היסורי' הם לעורר את האדם לשוב כדי שירגיש הוא בחטא ובאותו אופן שחטא באים עליו היסורי' ואז"ל אין בעהר"ח פוגע בנפשות תחילה אלא תחילה נגעי בגדים בממון ואח"כ נגעי בתים ואח"כ נגעי אדם כמ"ש בסדר הפ' והיינו כפי' האלשיך לך ד' החסד וכו' א"כ ה"פ בלא"ה ל"ה מקום לשונאי דוד לומר לו שחטאבאשת איש מיתתו במה דאין לו חטא כלל שהי' כדי להורות תשובה דיחיד אבל בשע' שעוסקים בנגעים ואהלות תחילה נגעים ואח"כ אהלות וטעמ' דמלת' ע"כ כנ"ל וא"כ מהתם מוכח לה תשובה דיחיד דכל אלו ביחיד מיירי אדם כי יהי' בעורו וכו' שפיר שאלו וא"כ נ"ל נגד ג' עבירו' הנ"ל ראשון שאין חמור כ"כ נגעי בתים כדי לעורר בתשובה שניי' חמור יותר נגע בגדים שהו' סמוך לגופו שמרגיש יותר ואם לא שב אלא חטא פעם ג' באים נגעי גופו א"כ המסורה כנגע נרא' לי בבית מרחוק ד' נרא' לי ירא' אם כנגע נ"ל בבית אז מרחוק ד' נרא' לי מדה"ר ולך ד' החסד בזה כפי' האלשיך לי לטובתי מחידושי' מורי זקיני הגאון מ' אהרן שמואל אסאד זצ"ל.
וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי אית' במדרש בשתי אותיות הללו "ד"ן הבטיח הקב"ה את אברהם שהוא גואל את בניו ונר' ממכת דם עד מכת בכורות שנקראת גם נגע כמ"ש הקב"ה למשה עוד נגע אחד תמצא עשר מכות "ד"ן ר"ת "דם "נגע דן אנכי אביא עליה מכות "ד"ן דם עד נגע ואח"כ יצאו ברכוש גדול. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ויש לדקדק מאי דקאמר הלשון דן אנכי אבל יובן דהנה הקשו המפורשים למה הטביע הקב"ה את המצרים בים הא קי"ל דאין לוקה ומשלם כ"ש דאין מת ומשלם אבל י"ל דהא דאמרינן דאין לוקה ומשלם היינו דוקא במיתה בידי אדם אבל במיתה בידי שמים אמרי' אפילו מת משלם וזש"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי דייקא אני בעצמי ר"ל מיתה בידי שמים ממילא שפיר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול מוכרחים הם גם לשלם.
ותאמר שרה אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה והנה יש להבין דהא שרי אמנו נביאה היתה וא"כ היתה יודעת כל דיני תורתינו הקדושה וא"כ היתה יכולה לעשות ערמה שיהי' לה בנים כמו שמצינו בגמ' דברכות ל"א אם ראה תראה אמרה חנה לפני הקב"ה אם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתרה לפני אלקנה בעני וכיון דאסתר' משקה לי מי סוטה והווין לי בנים כדכתיב ונקתה ונזרע' זרע ואין אתה עושה תורתך פלסתר א"כ ק' שגם שרי היתה יכולה לעשות כן ונ"ל לתרץ דהנה לכאורה הסברה שאם הסוטה היא אשה עקרה שתוליד אח"כ בנים משום שחשדו' בחנם ובייש' א"כ עושה הקב"ה נס ומהפך את הטבע שלה אמנם הא תינח אם המניעה היא מחמת האשה א"כ תוכל להסתר ולעשות ערמה ועי"ז יהפך הקב"ה את הטבע שלה אמנם אם המניעה הוא מצד האיש שהוא לא יוכל להוליד א"כ לא מהני מה שהאשה תסתר דמחמת זה לא יהפך הקב"ה את הטבע של איש ובזה ההקדמה ניחא הכל דבשלמא חנה היתה יודעת שהמניעה הוא ממנה כיון דלאלקנה בעלה הי' בנים מפנינה רק חנה שהיתה אשתו שניה לא הי' לה בנים והיא היתה עקרה ולא הוא א"כ היתה יודעת שע"י שתסתר תזכה לבנים אבל שרי לא היתה יודעת מאיזה צד המניעה היתה דאם המניעה מאברם אז אינו מועיל כלום הסתירה כיון שהכל טעמא מאי שיהי' לה בנים כשסתרה משום שחשדו אותה בחנם וא"כ השכר בא לה אבל לא לו, ולהכי אמרה שיבא אברם אצל שפחתה תחלה ואם תלד בן ממנה אז אראה מאיזה צד המניעה ואח"כ אסתר בחנה ובזה ניחא שאמרה אולי אבנה ממנה ע"י סתירה ע"י שהגר תלד בנים אזכה גם אני לבנים כנ"ל ודוק והגאון הפלתי ז"ל פירש כי ידעה שרה שהיא עקרה וצריכה רחמי שמים רק גם זה יודע' כי לא פסקו הזוהמא מאבותינו כמבואר בגמרא אברהם הוליד ישמעאל וקליפ' קדמה לפרי וא"כ בן הראשון יהי' רשע וכי יעשה הקב"ה נס להוליד רשע הלא שורת הדין שלא יהא רשע נולד כלל רק עולם כמנהגו נוהג וא"כ איך יהי' הקב"ה עושה נס שיהי' נולד רשע וא"כ אי אפשר שתלד ולכך ביקשה ממנו שיקח שפחתה שילד ממנ' וא"כ אח"כ השני יהי' צדיק ובזה תבנה ויעשה לה הקב"ה נס להוליד והנה שלא יהיה זרע רשע מייחס לאברהם לקח השפח' וא"כ הולד כמוה כנודע ואין הרשע נקרא על שם אברהם ודפח"ח.
ותקרא שם ד' הדובר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרן רואי ע"כ קרא לבאר באר לחי ראי וכו' ונפרש הכתובי' בלי זכרוי הדקדוקים והם יובנו מאליו ונקדים לזה הקדמה אחת כי בשני פנים יכול האדם לזכות למראה הנבואה או לדבור מלאך אם מפאת עצמו שהוא מוכן למדרגת הנבואה או להתראות מלאכי אלקים אמנם לפעמים יכול האדם לבוא להשגת איזה נבואה מה שהוא אינו מוכן לו מעצמותו רק באמצעות המקום שהמקום אשר הוא עומד שם אדמת קודש הוא וע"י כן הוא זוכה למראה הנבואה או לדבור מלאך, אמנם ההבחן ביניהם כי אם האדם זוכה מצד עצמותו לנבואה אינו יכול לעלות פתאום כמו רגע אל מדרגה העליונה שהוא זוכה לה רק הוא הולך לאט בהדרגה אחר הדרגה ואית' במדרש הובא ברש"י ויאמר לה וגו' על כל אמירה הי' שלוח לה מלאך אחר ובמדרש איכא פלוגתא חד אמר חמשה מלאכים נזדמנו לה בכל אמירה מלאך, וחד אמר ארבעה בכל מקום שנאמר מלאך וצורך ארבעה מלאכים כדי שתכון את עצמה מעט מעט ויהי' לה כח הסבל לנבואה ולכך בתחלה נדמה לה כאיש מכירה ונכנס עמה בדבור בדרך שאלה הגר שפחת שרי אי מזה באת והיא השיבה לו לפי תימה שהיא סברה ששאלתו הוא בדרך תימה מפני שהוא מכיר בה ויודע אותה שהיא שפחת שרי ושאלה בדרך תימה שרואה אותה הולכת מתנודדת כצפור נודד מקנו ועל זה השיבה לו מפני שרי גברתי אנכי בורחת כלומר אין רצוני שתהי' לי שוב לגברת לכך אנכי בורחת, והוא אח"כ שוב נדמה לה כאיש יועץ ואמר לה שטוב לה יותר שתשוב אל גבירתה עד שלבסוף שאמר לה הרבה ארבה את זרעך וכו' אז ידעה כי מלאך ה' הוא ואח"כ עלתה במדריגה יותר גדולה ויאמר לה מלאך ה' הנה הרה וילדת בן וגו' וגילה לה את כל משפט הנער ומעשיהו, הנה מדרגת נבואה זו אם זוכה מעצמו לנבואה הוא הולך לאט לאט מדרגה אחר מדרגה אבל אם המקום גורם לנבואה אז עולה בפעם אחת להשגת הנבואה אשר המקום גורם וזה הוא שאמרה אתה אל ראי כלומר אני מצד עצמותי זכיתי לראיית המלאכים השלוחים מאל כי אמרה הגם הלום ר"ל אם גם המקום הוא שגורם ראיתי אחרי רואי ולא ראיתי מלאך אחד בפעם אחת רק מראה אחר מראה לכך ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי אני הפעול לנבואה זו בהדרגה אחר הדרגה ע"כ קרא לבאר לחי רואי כלומר לא הנבואה תייחס אל המקום רק ההיפוך שהמקום קנה שם חדש מראיית המלאכים שראתה הגר וראוי שיקרא הבאר ההיא מאז והלאה באר לחי רואי ונפרש הכתובי' סוף ס' ויצא ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחניים ויש לדייק באומרו ויפגעו בו גם כאשר ראה מחנ' אלקי' זה ויקרא שם המקום וגו' מה השמיענו בזה וכי לא ידענו שלא אמר כן קודם שראם ויקרא שם המקום ההוא מחניים צריך ביאור ולדברינו יובן הכל שהכתוב השמיענו ממעלתו ומדרגתו הגדולה של יעקב ועל זה אמר ויעקב הלך לדרכו ולא פנה לבו להכין עצמו נגד הנבואה ויפגע בו פתאום בלי הכנה מלאכי אלקים ועם כל זה מיד כאשר ראם אמר מחנ' אלקים זה ולא הי' צריך לעלות בהדרגה אחר הדרגה עד שישיג שהם מלאכי אלקים כמו שהי' אצל הגר אמנם יעקב בענותנותו לא רצה לייחס לעצמו מדרגה גדולה כזו שהוא מוכן לגלוי פתאומית של מחנה אלקים בלי התבודדות והכנה כלל ע"כ ייחס הגדולה והכבוד להמקום שקדושת המקום גורם אשר גם בהיותו במחנה בני אדם בלי התבודדת יכול להיות עם מחנה אלקים וזהו באומרו ויקרא שם המקום ההוא מחניים ר"ל ע"י המקום ההוא זכה להיות בשני מחנות במחנ' בני אדם ובמחנה, אלקים, ואמרן אכן יש ד' במקום הזה וקדושת המקום היא הגורם למראה הנוראה הזאת והראי' על זאת ואנכי לא ידעתי עד עתה מענין הנבואה כלל ואיך אפשר שאזכה מיד בתחלת נבואתי למעלה גדולה כזאת אם לא שבסיבת המקום שהוא מקודש זכיתי למראה הנבואה ולא מצד עצמותי דבר זה מאבי זקיני הגאון מו"ה עזרא צורף ראבדק"ק סערדאהעלי זצוק"ל] ועיין בילקוט אליעזר ערך משה אות ב' בענין זה.
בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו וכו' הקשה הגאון בן הפלאה זצ"ל בסוף ספרו אחר הקו"א בחידושי מס' ר"ה דף י"ד בתוס' ד"ה אלא דקאי בחג וכו' ובפ' דר"א נמי אמרי' דביוה"כ וימול וכו' וז"ל לכאורה קשה הא מבואר בא"ח בסי' של"א דאדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת דשמא יקלקל ויחלל שבת בחנם וא"כ הא אברהם קיים אפי' עירובי תבשילין והאיך מל עצמו ביוה"כ וכו' עש"ה ולענ"ד לק"מ דהא בלא"ה קשה הרי דוקא מילה בזמנו היא דחי שבת מביום השמיני וכו' אבל אברהם בן צ"ט שנה היה האיך מל עצמו ביוה"כ הא מילה שלא בזמנו לא דחי ליוה"כ ועכצ"ל כיון דלא נצטוה מקודם על המילה רק בעצם היום הזה הו"ל אז מילה בזמנו א"כ הרי העליתי האי דינא דלא ימול מי שלא מל מעולם היינו רק לכתחלה להקדים את המוחזק אבל לעיכובא בדיעבד לא לדחוה עי"ז המילה בזמנו בליכא אחר וכן משמע לשון המרדכי והש"ע לא ימול בשבת פעם ראשון ולא כתבו בלשון לסור למול וכו' אלא לא ימול לכתחילה ע"כ כדין עשה אברהם אבינו שמל א"ע ביוה"כ שהיה הוא ראש למולים ומילה בזמנו היה כנ"ל ובאמת בלא"ה לק"מ דכיון שהקב"ה ציוה לו למול א"ע ביוה"כ נכון לבו בטוח היה שלא יקלקל כי שומר מצוה לא ידע דבר רע א"כ פשיטא טפי דנאמן לומר שכבר מל פעם א' ועי' תשו' ח"צ סוף סי' ס"ה. *) *)ואמר המסדר כדי להוסיף נופך על דברי א"ז הגאון זצוק"ל נר' דהב"י באו"ח סי' תק"ן הביא דעשרה בטבת אלמלא הי' יכול להיות חל בשבת לא היה נדחה משום דכתיב בעצם היום הזה סמך מלך בכל מפני שנראה דכל מקום דכתיב בעצם היום הזה כל שעושהו ביום אחר אינו מקיים המצוה כתיקונו דדוקא על עצם היום הזה קפיד ולפי"ז א"ש דהתורה כתב' כאן בעצם היום הזה דקפיד על עצם היום הזה בלתי ספק היום זמנו ולכך דוחה יוה"כ וילפינן מעצם היום הזה והגאון בן הפלאה תירץ קושי' הנ"ל דאדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת דשמא יקלקל וחילול שבת בחנם וא"כ ק' על אברהם אע"ה האיך מל עצמו ביוה"כ אך לפי הדרשא שהובא ברש"י ז"ל דהקב"ה סייעו ואחז עמו א"ש, ותו י"ל דראי' מזה לפמ"ש בס' פרשת דרכים דהא מצינו דאברהם קיים אפי' עירובי תבשילין אע"ג דב"נ מוזהר שלא לשבות היינו דמשעת המילה נבדל מדין ב"נ ונעשה עליו דין ישראל וא"כ מיושב קושי' הנ"ל דאם יקלקל דהו"ל כאלו לא מל לא יעבור על חילול שבת דאדרבא קודם המילה הי' מוזהר שלא לשבות, אך הא קשה לפמ"ש המ"א שם ס"ק יו"ד באו"ח סי' של"א דאם מל ולא פרע מעולם אסור לפרוע בשבת מה"ט דשמא יקלקל וא"כ לפמ"ש רש"י פ' לך דגבי אברהם לא הי' פריעה וגבי ישמעאל הי' פריעה א"כ כיון דמשעת שמל אברהם עצמו נעשה עליו דין ישראל והאיך פרע אח"כ בעצם יום זה ישמעאל בנו ואפשר דנכון בזה ליישב סמיכות בעצם היום הזה נמול אברהם וכו' השעה"מ הקשה פי"ב מעכו"ם בשם מהר"י אשכנזי למ"ד מילה בנכרי כשירה אמאי דחי שבת והא אפשר לקיים שניהם ע"י נכרי ותירצתי עפ"י דברי הגאון המקנה שכתב טעמא שלא קיים אברהם מצות מילה קודם שנצטוה דלא הי' רשאי לעבור על איסור חבורה בעצמו שנצטוה עליו, א"כ גם אחר שניתנה תורה ולא נאמרה מילה לבני נח אבל אסור חבורה בין לעצמו בין לזולתו נשאר קיים אצלם א"כ נהי דמילה בעכו"ם כשר אבל אסור לו לעכו"ם למול משום איסור חבורה כמו לאברהם אבינו קודם שנצטוה על המילה ולא הוי אפשר לקיים שתיהם ע"י נכרי ולכן דחי שבת ותירצתי בזה תמיהת המפורשים במשנה למלך פ"י ממלכים על תוס' סנהדרין נ"ט ע"ב בד"ה והא פו"ר וכו' אמאי לא הקדימו תמיהתם על קושית הש"ס ממילה ולק"מ דהא ידע המקשה דמילה דוחה שבת דמתני' בפ' ר"א דמילה וא"כ שפיר הוכיח דע"כ לא נאמרה לב"נ דאם איתא הא ליכא איסור חבורה גבייהו ואפשר בשבת ע"י נכרי למול ולמה דחי שבת *)
לברית מילה
איתא בילקוט על פסוק אם לא בריתי יומם ולילה וכו' וז"ל את מוצא השבת והמילה מדיינים זה עם זה השבת אומר אני גדול ממך שבו שבת מלאכת עולמו שנא' וישבות ביום השביעי והמילה אמרה אני גדול ממך שאלמלא אני לא נברא העולם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וכו' א"ר יהודא משל לשתי מטרוניתא שהי' עומדת ולא היה אדם מכיר איזה גדולה כיון שהעביר אחת מלפני חברתה ידעו הכל שאותה שהעבירה מלפני חברתה היא הקטנה כך ממה שאנו יודעין שהמילה דוחה שבת אנו יודעין שהמילה גדולה משבת עכ"ל ותימא למה היה שבת מריב' דוקא עם מילה שדוחה שבת ולא יריב עט שארי מצות שדוחין אותה כגון פסח ושאר קרבנות צבור או שופר כמ"ש יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש הי' תוקעין ונ"ל דכתיב והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואית' במסורה והיית"ם ל"י סגול"ה מכ"ל סופי תיבות מיל"ה וקשה למה רמז הכתוב כאן על המילה, ונ"ל דאיתא בציוני למה בכל מה שברא הקב"ה עשה הפרש והבדל בין בהמה טהורה לטמאה ולמה לא הפריש ועשה סימן בין ישראל לעמים אלא ע"י שימולו ותי' דאם היה מפריש בשעת בריאת העולם היה הבריות אומרים שיש שתי רשויות ח"ו אחד לישראל והשני לאומות זה שאמר הקרא והייתם לי סגולה מכל העמים מרמז בו המילה מפני שאם תקשה אם אנחנו מסוגלים לך למה לא בראת הפרש ביני ובין העמים להיות נולדים נימולים ולכן מסיים הקרא כי לי כל הארץ שתדעו כי אנכי לבדי בראתי כל הארץ ואם הייתי בורא אתכם נימולים היה אומרים שיש שתי רשויות ח"ו ונמצא למידין שמילה מורה שהקב"ה לבדו ברא הכל ושבת נמי מורה שד' הוא הבורא שנא' וישבות דברי רש"י ישן הנ"ל לדברי רש"י אח"כ הנ"ל והיינו שמצינו שם בקרא דבהמולו את בשר ערלתו דכתיב גבי ישמעאל דמשמע שהי' ג"כ בסיוע הקב"ה דדרשא דוכרות עמו הברית משמע גם ברית ישמעאל דלפי"ז שייכים שפיר דברי רש"י אח"כ ודו"ק עיין בשו"ת מהרי"א יו"ד רנ"ג ושו"ת מהרם שי"ק כתב סופר יו"ד קכ"ב.] *) [אמר המסדר עיין בשו"ת מהר"י יו"ד סי' רמ"ט ותמצא נחת.] ביום השביעי ולפי"ז מתורץ שפיר הקושי' דלעיל דלכך מריב שבת עם המילה דכיון שגם אני מורה על בריאת עולם כמו אתה למה תדחני אבל עם שאר מצות שאינם מורים על כך לא הי' יכול לריב עמהם וק"ל.
איתא בגמרא שבת דף קל"ו ע"ב המברך אומר אשר קידש ידיד מבטן חוק בשארו היינו בבשרו שם, וקשה למה תקנו לומר קידש ידיד ועוד מאי לשון חוק דהרי יש לנו כמה טעמים על מצות מילה וחק לא שייך רק על מצוה כלי טעם ונ"ל דאעפ"י דיש לנו כמה טעמים אעפי"כ שייך בו חוק דהרמב"ם נתן בו טעם מפני שממעט עי"כ המשגל ולהחליש זה האבר עד שימעט במעשה הזה ותחסור בו התאוה היתירה עכ"ל וזה תמוה דמשמע ע"י המילה יותש כח האבר ולא יוכלו להוליד כמו שאר האומות ובאמת מצינו להיפוך שהרי כשהי' במצרים אמרו חכז"ל שהולידו ששה בכרס אחד ובאו"ה לא מצינו על אופן זה ונ"ל הנה רש"י מפרש בפ' קדושים כל מקום שנא' קדושים הוי פרושים מן העריות ולפי"ז שפיר תקנו אשר קידש ידיד דהיינו שיהי' פרושי' מן העריות ע"י שימול יתחלש כח האבר כמו שכתב הרמב"ם רק על זה טעם קשה האיך יתרבה במצרים או בשאר מקומות כמו שאמר הכתוב כחול הים וע"כ צריך לומר שלא נוכל להשיג בשכלינו גזירת המקום ולכן אמר וחק בשארו שם דגם המילה נשאר כשאר חוק אעפ"י שיש לנו טעמים ודוק והמפ' כ' על ברכת אשר קדש ידיד וכו' וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם וכו' דהנה בתוספות כתב ידיד זה אברהם ואצלו היה המילה בתורת חק כי מל לעת צ"ט שנה ואז כבר נתבטלה תאותו משא"כ בזרעו הי' צורך למעט תאות המשגל ועריות ולהיות עם סגולה ועם קדוש וז"כ אשר קדש ידיד זה אברהם שהי' קודש ונתבטל מכל תאוה וחק בשארו שם אצלו הי' המילה רק חק אבל צאצאיו חתם באות ברית קודש להיות חותם עליהם שיהיו פרושים מן העריות ודוק.
מה שהספדתי בשעת קבורה על חמותי ע"ה
ביום ה' ח"י אדר תקצ"ה לפ"ק.
כשהלל שלמה המלך ע"ה את אשת חיל אמר דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערתיה, וקשה מה שבח זו לה שדרשה אחר צמר ופשתן ועו"ק במה שהתפארה שממרחק תביא לחמה מאי נ"מ ועו"ק שמצינו להיפוך כל כבודה בת מלך פנימה ונ"ל דהנה מצינו שנשתנה מחשבות בני אדם ובפרט מי שהוא תחלה עני ואח"כ משפיע עליו השי"ת שפע טובה וברכה בלתי ספק שרוב בני אדם הולכים בדרך עקלקלות להנות מעוה"ז ומכ"ש כנשים שרגילים ללבוש שני עם עדנים אבל מי שעומד על משמרתו הראשון זה צדיק גמור ועוד מצינו מי שיצליח השם חפצו הוא מתרשל במלאכתו הראשונה או מפני שאינו כבודו עוד או שאומר בלבבו כבר בירך השי"ת את חילי אבל מי שהוא זריז במלאכתו הראשון מזה יוכיח שאין לבו גבה מחמת עשרו ואף כל אלו מעלות הי' בחמותי הכשרה חדא שכבר כסף הרביתה לה ולא רצתה נפשה לעשות תכשיטים ואף לא רפתה רוחה לעסוק במשא ומתן כבתחלה ועל אשה כזו אמר שלמה שפיר דרשה צמר ופשתם דאעפ"י שהי' ביכולתה לעשות תכשיטים בגדי משי לא רצתה רק בצמר ופשתם כשאר אינשי ואעפי"כ ממרחק תביא לחמה כבראשונה וכל זאת עשתה ליתן טרף לביתה וגם לעניים אשר הי' רגילים לסמוך על שולחנה ולכן מסיים תנו לה מפרי ידיה ויהללו בשערים מעשיה וכי בשערים המצוין בהלכה יהללוה ולתרץ כל זה נוכל לומר דאיתא יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך בעוה"ב כי בודאי מי שאינו נהנה רק מיגיע כפו ואין חמס בהם יזכה להיות טוב לעוה"ב וגם אמרי' איר שמעון בן לקיש כל העונה אמן יהא ש"ר בעוה"ז פותחין לו שערי גן עדן שנאמר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרא שומר אמונים אלא אמנים ונמצא למידין שסתם שערים האמתיים הם שערי גן עדן וזהו שסיים תנו לה מפרי ידיה דהיינו מה שיגיע בידיה ולא גזלה שום פרוטה ועי"כ יהללוה בשערים ר"ל בשערי גן עדן שם יהללו מעשיה ותקבל שכרה מאת ד' שלימה.
בהפטרה לך לך למה תאמר יעקב תדבר ישראל נסתרה דרכי מד' ומאלקי משפטי יעבור וקשה למה כתב מתחלה יעקב ואח"כ ישראל ועוד מתחלה כתיב ד' ואח"כ כתיב ואלוהי ונ"ל דהנה בי"ח ברכות אמרינן אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב מפני מה אמרי' אברהם ולא אברם וצ"ל מפני שאמר לו הקב"ה לא יקרא עוד שמך אברם אלא אברהם וא"כ ק' אמאי לא אמר ג"כ ישראל ולא יעקב ותי' דהנה התבות יהו"ה בגמטרי' כ"ו והמלות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ג"כ בגמטרי' כ"ו כנגד השם וא"כ אי הוי כתב ישראל הוי אות א' מיותר משו"ה כתב יעקב אבל ק' כיון דכתב ואלקי יעקב והאי וי"ו היא מיותר וא"כ לכתוב ישראל ולא לכתוב וי"ו של ואלקי אבל י"ל דהנה בפ' משפטים כתב ואלה המשפטים והקשה הזוהר למה כתב ואלה לכתוב אלה ותירץ דהאי וי"ו יורה על מקל דהיינו אם יקיים המצות מוטב ואם לאו מלקין אותו עד שיקבל אותם א"כ י"ל דגם כאן צריך הוי"ו לרמוז שאם לא יקבל עליו אלוהות מלקין אותו וא"ש למה תאמר יעקב דהיינו למה אמר אלהי יעקב ולא אמר אלקי ישראל ותירץ דאם יכתוב הכי יהיה נסתר דרכי מ"ה דהיינו לא יהיה אותיות השם אבל ק' לא לכתוב הוי"ו של ואלקי ולכתוב ישראל ע"ז אמר ומאלקי לכך כתוב בוי"ו משפטי יעבורו שאם יעברו משפטי מלקין אותם ודוק. *)
קהלת אמר טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם והחוט המשולש לא במהרה ינתק ונ"ל לפרש עפמ"ש בס' העקידה שער נ"ה והובא בס' של"ה בסוף ח' עמק הברכה וזה תוכן דבריו בקצרה כי חסדי ד' ית' עמנו נכללים בג' סוגים הכרחיים למציאתינו והם א' החיים המדע, ג' הפרנסה וקראי כתיבי על החיים כתיב עיני כל אליך ישברון וכו' פותח את ידיך ומשביע וכו' ועל סדר זה תקנו לנו אנשי כה"ג הברכות קודם תפילת שחרית על מתנת החיים יסדו השבח אלקי נשמה שנתת בי וכו' ברוך ד' המחזיר נשמות וכו' אח"כ על מתנת המדע ברכת הנותן לשכו בנה וכו' אח"כ על הפרנסה ושארי צריכים ברכת פוקח עורים וכו' העושה לי כל צרכי וכו' עש"ה ונ"ל להוסיף לקח כי שלשתן אלו רמזה לנו תוה"ק בפסוק אחד בפ' ואתחנן ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשיך ובכל מאודך, ודחז"ל שלהי ברכות בכל לבבך בשני יצריך ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך ובכל מאודך בכל ממונך ומכוונים ג' אלו נגד שלשה אבות *) [א"ה בזה נ"ל פי' הפ' לולי ד' שהי' לנו יאמר נא ישראל הכונ' לולי ד' שהי' לנו אם לא הי' לנו להקפיד על השם אז יאמר נא ישראל ולא יעקב.] כל אחד ואחד מהם אחז ביותר באחת מהנה לעבוד את ד' ועל סדר הכתוב אברהם יצחק ויעקב, ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ר"ל בפשט על מתנת החיים כי הלב הוא מקור החיות שם רוח החיים ובכל נפשך על מתנת המדע כמ"ש ונפשי יודעת מאוד, ובכל מאודך על מתנת הפרנסה שהוא הממון, ואברהם נאמר עליו ומצאת את לבבו נאמן לפניך ועבד את ד' ביותר בכל לבבו לפי הדרש בשני יצריך כמ"ש במדרש אברהם השלים עם היצה"ר עי' בס' בעל נפש להראב"ד ולפי הפשטות הודה ביותר על מתנת החיים כאז"ל מי העיר מ"מ"ז"ר"ח צדק זה אברהם קראו מזרח "מצד "זה "רוח "חיים בר"ת וכתיב וישכם אברהם בבוקר אור בשע' המחזיר נשמות וכו' חדשים לבקרים רבה אמונתך, יצחק עבד את ד' ביותר בכל נפשו לפי הדרש אפי' נוטל את נפשך והרי הקריב א"ע ומסר נפשו לד' ולפי הפשט הי' אחוז ביותר במתנת המדע שכן יצחק עולה בגימטרי' ח' פעם הוי' היא מדת בינ"ה ספי י' השמינית הוא המדע ונפשו יודעת מאוד שכבר סבל צער מיתה בעקידתו, יעקב עבד את ד' ביותר בכל ממונו בכל מאודו לפי הדרש ממונו הי' חביב עליו מגופו שנשתייר על פכים קטנים לפי שלא פשט את ידו בגזל כאז"ל ר"פ גה"נ ומאס בבצע ומעשקות לכבוד ד' ואמר הסירו אלקי הנכר והחליפו שמלותיכם והטהרו ואמר נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקא לך וכו' ואמר הייתי ביום אכלני חרב וכו' ותחלף משכורתי וכו' ולפי הפשוט יעקב התפלל ביותר על הפרנסה כמ"ש ונתן לי לחם לאכול וכו' ושבח לד' האלקים הרועה אותי מעודי וכו' ועל אלו שלשתן רמז קהלת באמרו טובים השנים ר"ל שני המתנות הם החיים והמדע שהם קדומים במעלה ובזמן והמה עיקרים חלק אלקי ממעל כמ"ש ונשמת שדי תבונם יותר מן האחד הוא הפרנסה מתנה שלישית כי הוא חלק הגוף גרמי, ולהיות אי אפשר למציאות החיים והמדע זולת הפרנסה ומזונות לכן סיים והחוט המשולש היינו בצירוף עם מתנת הפרנסה לא במהרה ינתק כנ"ל.