דברי מהריא חלק א· רבי יהודה אסאד
ספר בראשית · פרשת נח
במסורה ו' פסוקים של ה' תיבות סמוכות מב' אותיות כל אחד מהן א] נח את שם את חם ב] כי גם זה לך בן, ג] כי יד על כס יה ד] על כן לא בא אל שלחן המלך, ה] גם לי גם לך לא יהיה, ו] אין זה כי אם רע לב, ונר' דאית' באלשיך פי' שיהי' הרמז כי הוא כעין ויכוח היצה"ר עם היצה"ט כי היצה"ר אומר לאדם נח את שם לומר עשה נחת רוח בין את שם הוא יצר הטוב בעל שם טוב וגם את חם הוא יצה"ר שבחטא יתחמם תן חלק לזה וגם לזה, ואל תחוש מהרעה הבאה עלך מהעון, כי גם אל תיראי כי נה זה לך בן כי גם העין שהוא אויב נעשה לפעמים בן ע"י תשובה כשהיא מאהבה וזדונות נעשים כזכיות כמאמר ביומא דף פ"ו ואל תחוש שמא לא תוכל נגד יצרך, כי הלא יד על כס יה נשבע להיות מלחמה לד' בעמלק הוא יצה"ר כי שרו של עמלק הוא סמא"ל הוא יצה"ר כי ה' ילחם לך עם היצה"ר עד תשוב בתשובה להפך הזדון לזכות, משיב היצה"ט ואומר שאל יעשה האדם כן שחוטא בכונה שישוב אח"כ על כן לא בא אל שולחן המלך בג"ע כי האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, משיב יצה"ר ואומר גם לי גם לך לא יהי' שלא יתעסק לא במצות עשה ולא במצות לא תעשה ולא יקניט לא את היצ"ט ולא את היצה"ר, משיב היצ"ט ואומר אין זה כי אם רע לב כי היות בטל מעשות טוב ומעשות רע לעון יחשב כי הוא עשות רצון היצה"ר וזהו אין זה כי אם רע לב כלומר אין זה בלתי עשות רצון זה ולא רצון זה, כי אם רע לב הוא עשות רצון היצה"ר ועצתו, כי שומר נפשו ירחק ממנו ונראה לפרש דהנה איתא במדרש לעולם יהי' דעתו של אדם מעורבת עם הבריות ואיתא באבות דר"נ דאפי' עם הרשעים יהי' דעתן של צדיקים מעורבת כדי שיהי' דבריהם נשמעים בעיניהם ויחזרו למוטב ואמרו חכז"ל את הנפש אשר עשו בחרן מכאן הלומד את בן חבירו תורה נחשב כאלו ילדו וא"כ לפי"ז אפשר שגם הרשע יכול להיות בן אם מחזירו למוטב, א"כ קשה מ"מ נשבע השי"ת שימחה את עמלק הלא גם את הרשעי' יכולי' להחזירם למוטב, אבל נראה דיש חילוק שיש רשע שהוא רע לשמים וטוב לבריות ויש רשע רע לשמים ויש רשע רע לשמים ורע לבריות ולזה אי אפשר להדריכו לדרך ישרה ועם איש כזה אין צורך לאדם לדבר עמו שלא ילמד ממעשיו הרעים וידוע שעמלק הי' ג"כ רע לשמים ורע לבריות, וא"כ ממילא א"א להדריכו בתשובה וגם נקדים ששם הוא אב לצדיקים וחם הוא אב לרשעים, ולפי"ז פי' המסורה כך, נח את שם את חם פי' נח שתהא מעורב גם ברכות "נזיר "יבמות "כריתות, ועי' במהרש"א שמפרש למה דוקא ד' מסכתות אלו מסיימים במאמר הנ"ל ורב שלום בניך וכו' וגם לענ"ד נר' שד' שלומות יש א' שלום בין ה' לאדם ומס' ברכות מורה ששם מדבר מק"ש ותפלה קבלת עול מלכות שמים ושלא יהנ' שום דבר בלי ברכה הוא ענין שלום בין הקב"ה לאדם, ב' נזיר מרמז על השלום בין איש לאשתו שהיין גורם זנות ועושה מחלוקת בין איש לאשתו, ג' שלום בין אדם לחבירו ומא' יבמות מרמז לזה להקים לאחיו שם בישראל, ד' שלום בין גוף ונשמה ומס' כריתות מורה לזה שלא יחטא האדם ושלא יטמא את נפשו להתחייב כרת ח"ו ולא יהי' מחלוקה בין גוף, ונשמה ויכוף את יצרו וישמר מן החטא ויעשה שלום בין גוף ונפש גם את חם כמו עם חם אעפ"י שהוא רשע לא זו אף זו קתני לא מבעי את שם אפילו את חם, והטעם כי גם זה לך בן, אם אתה מחזירו למוטב כמ"ש כל הלומד את בן חברו תורה כאלו ילדו, ואל יקשה לך, כי יד על כס יה, פי' א"כ אמאי ציוה השי"ת למחות את זכר עמלק שמא יחזירו גם אותו לתשובה על זה אמר הטעם הוא, אין זה כי אם רע לב דהיינו גם לי גם לך לא יהיה פי' כיון שעמלק הי' רע לשמים ורע לבריות א"כ טוב שלא לדבר עמו כי א"א להחזירו למוטב ע"כ לא בא אל שלחן המלך פי' מאחר שגם רע לבריות אין לו תקנה לראות פני השכינה.
נח איש צדיק וכו' אית' במדרש הה"ד הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ובית צדיקים יעמוד זה נח ובניו ונ"ל דכ' רש"י נח הי' צריך סעד לתומכו את אלקים התהלך נח וקשה מה היה הסעד שצריך לנח דהוצרך הכ' לומר את אלקים וכו' ונר' כשראה נח ובניו את שלות דורם שכולם רשעים ואעפי"כ רשע וטוב לו, זה הי' להיות להם למכשול לומר שח"ו לית. דין ודיין בפרט כשרואה צדיק ורע לו רשע וטוב לו ונח ובניו ראו בעיניהם שלות רשעים וכמעט נטו רגליהם עם בני דורם למרוד ח"ו כנגד ד' ע"ז הי' צריך סעד לתומכו והסעד הי' שהביא הקב"ה המבול לעולם וע"כ צווה ד' ק"כ שנים קודם לעשות התיבה להודיע כי יבא יום אידם ועכשיו ראה נח שיש דין למעלה לא כן הי' אברהם אעפ"י שראה שלות רשעים שטוב להם והוא בעצמו נרדף מנמרוד וכמה צרות שבא עליו לא מש מאהל של שרה ועומד בחוזק בבטחונו ע"כ אם הי' נח בדורו של אברהם וראה שלות רשעים לא הי' צדיק כלום רק בדורו שראה שד' הביא המבול והעניש את הרשעים אז נתחזק ביראתו ובצדקתו ולולא כן לא הי' צדיק רק שראה סופן של רשעים שהקב"ה מתנהג עמהם עם מדה"ד ושפך חמתו עליהם ויובן המדרש הפוך רשעים ואינם זה דור המבול מאחר שראה מפלות מאנשים הרשעים האלה עי"ז בית צדיקים יעמוד זה נח ובניו רק עי"ז האמין נח בד' ועמד בצדקתו וז"כ ג"כ הפ' מגדול עוז שם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב הכוונה הצדיק גמיר כאברהם גם אז ירוץ ונשגב אם מנהיג הקב"ה את עולמו גם במדת הרחמים אבל נח לא הי' במדרגה זו שלא שמח רק עד אשר שראה שהקב"ה העניש את דור המבול במדה"ד וז"כ את אלקים התהלך נח וזה נרא' ג"כ הכוונה מפ' יתמו חטאים מן הארץ וכו' ברכו נפשי את ד' דאית' במד' שביקשו מלה"ש לומר שירה אצל הים אמר הקב"ה מעש' ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה ומזה נראה שכל זמן שהוצרך הקב"ה לעשות דין עם הרשעים אין יכולין לומר רק אם כבר יתמו חטאים מארץ ואין כאן רשעים אז אנו במדרגה לומר שירה וז"פ יתמו חטאים ברכו נפשי את ד' וז"פ ג"כ מהכ' פ' וירא אצל עונש אנשי סדום המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וכו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' וכו' הכוונה המכסה אני מאברהם את העונש אשר אני עושה ועתיד אני להביא על סדום הגם כי אצל אברהם לא הי' מוכרח להראות לו העונש מהרשעים כי הלך בצדקתו מאליו הגם שראה שלות רשעים רק התכלית הי' שאמר ד' גם לאברהם את סופן הרע רק כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו רק לבניו ולביתו שגם הם יתחזקו באמונת ד' ע"כ מוכרח הי' להראות גם לו את המפלה ושמרו דרך מלשון ואביו שמר את הדבר שיראי ג"כ שד' מאריך לרשעים אעפי"כ אם אינו חוזרים בתשובה יעניש אותם ודו"ק,
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו וכו' קשה כפל הלשון נח ועו"ק מה דקאמר היה ונר' דאית' בתיקוני' בתחילה היתה נשמת משה אצל נח ואחר שנתרשל להתפלל על דורו הלך מאתו נשמת משה ומשה תיקן זה שהתפלל על דורו ואמר מחני נא ואותיות מחני הוא מי נח מה שקלקל נח ולכן נקרא המבול על שם נח דכתי' נשבעתי על מי נח ונר' בשעת צוה על התיבה קודם המבול עדיין לא הי' בנים לנח כמו שפי' רש"י שבנו הגדול לא הי' בר עולשין בשעת המבול ובנין התיבה הי' ק"כ שנים קודם המבול לפ"ז בשעת שהוליד נח כבר הלך לו נשמת משה שכבר נצטוו על בנין התיבה ואמר לו הקב"ה שיהי' המבול והוא לא התפלל וז"כ אלה תולדות נח ר"ל בשעה שהוליד אזי לא נקרא צדיק כנ"ל ואח"כ אמר ונח איש צדיק תמים היה היה דייק' ר"ל כבר קודם שהלך מאתי נשמת משה הי' נקר' צדיק וקאמר הכ' טעם על זה את אלקים התהלך נח אלקים דייק' שהוא מדה"ד והי' נח ג"כ מסכים לזה ולא התפלל עליהם.
צהר תעשה לתיבה פירש"י י"א חלון וי"א אבן טובה היה שם המאירה להם ונל"פ עפי"ד רש"י בס' נח עה"כ נח איש צדיק יש דורשין אותו לשבח אלו הי' בדורו של אברהם הי' צדיק ביותר ויש דורשין לגנאי אלו הי' בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום ונ"ל דהני פלוגתות מושך שייכי אהדדי דהנה מי שאינו ניצול בזכותו אינו רשאי לראות במפלת שונאו וכמו שפירש"י עה"כ ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח עיי"ש וא"כ שפיר מובן פלוגתתם דמ"ד צהר פירושו חלון סובר כמ"ד דאלו הי' בדורו של אברהם הי' צדיק ביותר וא"כ ניצול בזכותו וע"כ שפיר הי' יכול לעשות חלון לראות במפלת אנשי דור המבול משא"כ מ"ד אבן טובה הוא סובר כמ"ד דאלו הי' בדורו של אברהם לא נחשב לכלום וע"כ לא הי' יוכל לעשות חלון רק אבן טובה הי' מאיר להם ועפי"ז א"ש הכתוב ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי ר"ל אם ה' לי בעזר מחמת זכותי וזהו. בעוזרי דייקא אז ואני אראה בשונאי אוכל אני לראות במפלת שונאי וק"ל.
בהפטרה רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ד' הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו וכו' ונר' לפרש לאדמו"ר הגאון מ' מרדכי בנעטה זצוק"ל שרש"י ז"ל פי' על פסיק ויהי נח בן ה' מאות שנה ויולד נח את שם וכו' אר"י מה טעם כל הדורות מולידין לק' שנה ונח לה' מאות שנה אמר הקב"ה אם רשעים יהי' בניו יאבד במים ורע לצדיק זה, אם יהי' בניו צדיקים מוטל עליו לעשות תבות הרבה ע"כ כרש את מעיינו ולא הוליד עד ה' מאות שנה ושפיר נבון ההמשך מפסוקים הנ"ל רני עקרה דחאי על נח שהי' עקר עד ה' מאות שנה אך על זה קשה שמחה מה זו עושה דקאמר רני לזה אמר כי רבים בני שוממה ר"ל דור המבול שהושמו מן העולם וא"כ קרוב להפסד באם שהי' נח מוליד לק' שנה הי' בניו רשעים בי רבים הי' בני שוממה באותו הפעם מבני בעולה והי' לצדיק צער ואם יהי' צדיקים וא"כ הרחיבי מקום אהלך ר"ל שהי, מוכרח לעשות תיבות הרבה לכך הי' עקר ודפח"ח.
[צהר תעשה לתיבה וכו' אמר המסדר שמעתי לפרש בדרשה א' מא"ז הג' מ' אהרן שמואל זצ"ל בשם אביו הג' המחבר זצוק"ל שהצדיקים יש להם כח להפוך מדת הדין למדת הרחמים אם רואים למעלה איזה קיטרוג על ישראל ח"ו יש ביכולתם בכח קדושתם ובכח תורתם להפוך הצרה לרצה או לצהר וז"ש הקב"ה לנח שהי' אז צדיק א' בעולמו צהר תעשה לתיבה שחיוב הי' ממך להתפלל על דורתך שיהפוך התיבת צרה לתיבת צהר שתמתיק הגבורות לחסדים, ואל "א"מ"ה תכלנה מלמעלה ואת "אלקים "מדת "הדין ר"ת "א"מ"ה תכלנה מלמעלה תכלה ותעקר בכח תפלתך שיתהפוך המדה"ד למדת הרחמים וחסדים, ופתח התיבה בצדה תשים האות "צ שהי' בתחלת ובפתח התיבה של תיבת צרה שהי' גם תחילת ופתח התיבת בצדה תשים יכול להיות ולעמוד כבתחלה כי באות צ' אין חילוק בין תיבת צרה לצהר אבל תחתים שנים ושלשים תעשהו ר"ל תחתים אות ר' ה' שהם אותיות תחתים בתיבת צרה, תעשה לשנים ולשלישים דאות ר' שהי' בתיבת צרה אות שני יהי' עתה בתיבת צהר לאות שלישי ואות ה' שהי' באות צרה אות שלישי יהי' עכשיו אות שני בתיבת צהר וראיתי אח"כ דבר זה ג"כ בילקוט גירשוני בשם צדיק א'.]
ק"ץ כל בשר בא לפני פירש"י לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל וקשה למה דווק' על הגזל לבד נחתם גזר דינם והלא גם עברו על ע"ז ג"ע וש"ד ופירשו ז"ל עפ"י מד"ר וז"ל אר"ח חמס אינו שוה פרוטה וכך הי' אנשי דור המבול עושי' הי' אחד מוצא קופתו מלא תורמסין זה נטל פחות משוה פרוטה וזה נטל פחות משוה פרוטה כדי שאינו יכול להוציא ממנו בדיינים ע"כ ויפה פי' הכלי יקר הכ' ותשחת הארץ לפני האלקים וכו' אלהים היינו הדיינים כי היו גוזלים פחות משוה פרוט' שאין מוניאין בדיינין ועיני הדיין רואות ואין לאל ידו להציל דמעת העשוקים לכך נאמר לפני האלקים לפניהם ממש ואיתא בגמ' כי מיתה האמור' בבני נח אינו אלא סייף ואית' עוד בגמ' מי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה גם שם בגמ' דסנהדרין דחנק חמור מסייף ואית' במדרש שדור המבול נידונין במים באשר שהיו חייבין בחנק וקיי"ל אעפ"י שד' מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב חנק או טובע בנהר וכו' בזה יובן דהכא פירושו לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ר"ל דין זה שימותו במיתה חמורה דהיינו חנק כדקיי"ל שחנק חמור אלא דוק' על הגזל גזר דינם דייק' ר"ל במיתה חמורה אלא על הגזל דבלא גזל הי' נידונין במיתה קלה אף שנתחייבו תרי מיתות מה שאין כן עכשיו ע"י גזל צריכין לדונם בחמורה ונקדים דאית' במס' זבחים דף קט"ו דקודם מ"ת דין בני נח הי' להם וקיי"ל כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא סייף נמצא שהי' להם מיתה קלה לדעת הגמ' דסנהדרין מה שאין כן עכשיו שגזלו כ"א פחות משוה פרוטה א"כ הי' סוברים שדין ישראל להם אף שהיה קודם מ"ת דאל"כ מה הי' פעולה שלהם שגזלו פחות משוה פרוטה כדי לפטור את עצמן מן הדין הא קיי"ל דבני נח נהרג אף על פחות משוה פרוטה אלא ע"כ שסברו דין ישראל להם ולפי שחטאו באשת איש כפירש"י ועל אשת איש בדין ישראל חייב חנק וכבר הקדמנו מי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה לכך נידונים במים דהיינו חנק ולזה פירש"י לא נחתם גזר דינם גזר דייקא פירש גזר דינם חמור שיהי' נדון בחמורה אלא על גזל כנ"ל וזולת זה לא הי' נדונים אלא סייף כדין כל מיתה האמורה לבני נח שאינו אלא סייף.
מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה ודרשינן מזה דדברה תורה בלשון נקייה דהול"ל ומן הבהמה הטמאה והקשה החזקוני דלמה לא דרשי' זה ממקר' הקודם דכתב מכל הבהמה הטהורה וכו' ומן הבהמה אשר לא טהורה הוא שנים איש ואשתו ונר' עפ"י מה שכתב החוות דעת בבית הספק שלו סי' ק"י דכל לשנא דקרא משמעות' על הודאי ולא על הספק והנה בפ' אלו טריפות אית' בהרבה מינים יש שהם ספיקות א"כ לא מצי אמר על זה שהוא טמא שהרי דילמא אינו טמא אלא אינו טהורה שאצלינו אינו טהורה א"כ א"ש דבמקרא הקודם שאמר השם לנח מכל הבהמה הטהורה תקח לך שנח ילך בעצמו ליקח מן הטהורים ומן הטמאים א"כ לא ידע מה יעשה עם הספיקות ע"כ אמר לו השם ית' דמן הבהמה אשר איננה טהורה דהיינו הספק נמי יקח רק שנים אבל אח"כ דכתיב שנים שנים באו אל נח ופירש"י מאליהן וקמי שמי' גלי' איזו ודאי טמא ואיזה ודאי טהורה וליכא ספיק' קמא שמי' ואפי"ה כתיב אשר איננה טהורה ע"כ משום דרצתה התורה לדבר בלשון נקייה ודו"ק, *)
וימח את כל היקום אשר על פני האדמה אית' בגמ' סנהדרין דף ק"ד אם אדם חטא בהמה מה חטא' וכו' אלא אמר הקב"ה כלום בראתי אלא בשביל אדם עכשיו שאדם חטא בהמה וכל היקום למה לי ע"כ ויפה פירש הגאון מ' משה האמבורגער זצ"ל שזו פירש במסכת אבות הדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה ע"כ והכי פירושא הדין דין אמת קשה הא במבול שחטא אדם ואעפי"כ כתב וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה ע"ז קשה אם אדם חטא בהמה מה חטא' לכך מתרץ תירוץ דגמרא והכל מתוקן לסעודה שלא ברא הקב"ה את הבהמה אלא שיהי' לו לאדם לסעודה ועתה שאדם חטא בהמה למה לי ודפח"ח.
וישלח את העורב אר"ל חשיבה נצחת השיבו עורב לנח א"ל רבך שונאני ואתה שנאתני רבך שונאני מן הטהורים שבעה ואתה שנאתני שאתה מניח ממין ז' ושולח ממין ב' אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא חסר בריה א' וקשה לי ע"ד החקירה שעמדו עלי' רבים לפי הכלל דריב"ל במסכ' בכורות דף ז' לעולם אין מתעברות לא טמאה מן הטהורה ולא טהורה מן הטמאה שזה הכלל לא קאי על עופות א"כ ק' מה קאמר העורב לא נמצא העולם חסר ברי' א' הא אפשר להתעבר מעוף אחר אלא ע"כ שאין עוף מוליד עוף אחר ולענ"ד אין זה ראיה כיון דעונש המבול הי' רק בסיבת כי השחית כל בשר
[אמר המסדר עיין בשו"ת מהרי"א א"ע סי' רמ"ו שהוב' שם בשם א"ז הגאון מו"ה אהרן שמואל זצ"ל דבר זה וקלסוה אביו הקדוש זי"ע ויובן ג"כ לתרץ קושי' החזקוני ובאמת הביא קושי' זו המרש"א בפסחים דף ג' בשם החזקוני הפי' בגמ' כך הוא דאית' ברש"י בפסוק שניי' כתיב הטהורה בה"א שעתידה להיות טהורה לישראל מלמד שלמד נח תורה ואית' בגמ' זבחים דף קט"ז אפי' בני נח מקריבין דוקא טהורים ולא טמאים אף דשרי באכילה ולפי"ז פי' הפסוק ראשון גבי הצוי' שאמר הקב"ה לנח מן הבהמה הטהורה היינו קאי על הקרבה מה שהקריב אדה"ר שהקריב רק מן הטהורים כנ"ל לכן אמר אח"כ אשר לא טהרה היא היינו שלא טהרה להקרבה ואז לא שייך לומר טמאה כיון דשרי באכילה לא הוי טמאה, רק להקרבה אינו טהורה אבל גבי נח כתיב עוד מן הבהמה הטהורה בא זה ללמד שעתידה טהורה לישראל ואז שייך שפיר לומר טמאה וקאי על לעתיד שאסור באכילה אלא עיקם הכתוב עיין בראש יוסף] בשר את דרכו אפילו חיה ועוף נזדווגו לשאינן מינן א"כ שפיר השיב העורב נמצא העולם חסר בריה א' משום דודאי נקיבתו לא תזדווגה לעוף אחר זכר שוב אחר המבול שהרי רק אותן שלא השחיתו דרכן באו לתיבה וקלטתן הרי שמרה נקיבת אותו העורב את יחוסה גם קודם המבול כנ"ל אלא דעדיין קשי' עדיפא לענ"ד הא אפשר לזווגה שתזדקק למין עורב והיינו כגון זרזיר או סנונית לבנה או בראשי יונים וכו' שהן מיני דעורב כמ"ש בחולין דף ס' וזה קשה גם לפי השיטות דעוף אין מוליד מאינו מינו אבל הני מינו נינהו ודאי מולידין זא"ז, ולקושי' זו גם תירוץ ליתא התירוץ דנהי דעורב מוליד מאינו מינו מ"מ לא הוי כולו עורב אלא יש לו מקצת סימני אביו כמו בתיש הבא על הצבי' בבכורות דף ו' וא"כ שפיר נמצא העולם חסר בריה א' קאמר מין שכולו עורב אבל כה"ג אם ממין עורב מתעברות ודאי ויולדת כגון מזרזיר וסנונית ועמקי וכו' סתמא האפרוח כולו עורב הוא כיון שגם האב מינא דעורב הוא וא"כ הדק"ל לכ"ע וצ"ע לכן נ"ל עדיפא דשפיר אמר ר"ל תשובה נצחת השיבה העורב לנח כנ"ל ולהכי סיים שאם יפגע בי וכו' או שמא לאשתי אתה צריך ר"ל וממך הא ודאי אינו מתעברת לפי שאינן נעשין לבשר אחד כדפירש רש"י ר"פ אין מעמידין כ"ב ויהיו בשר אחד יצאו בהמה וחיה ועוף שאין יולדין מן האדם וכ"ה בש"ס סנהדרין דף נ"ח ושוב לא תלד אפילו תזדקק לעוף אחר דהא נעשית עקרה ע"י ביאת אדם עלי' כדאית' ר"פ אין מעמידין הנ"ל נכרי חס על בהמתו שלא תעקר וע"כ נמצא העולם חסר בריה אחת כנ"ל וגם י"ל דתמיה מאי חסר ברי' א' קאמר והרי שנים שנים איש ואשתו הי' שם ועכ"פ נשאר זוג א' מין עורב זכר ונקיבה שיפר וירבו אח"כ ולא חסר ברי' מין עורב לגמרי ועכ"ל דנמצא העולם חסר ברי' היינו על עצמו וגופו קאמר לבד שיכחד מן העולם ועכצ"ל כונתו היינו העולם חסר ממין זה שלא יהי' הפו"ר רק מזוג א' בלבד משא"כ כל שארי המינין יהי' פו"ר משני זוגות, ועי' הגירסא בעין יעקב שם ועוד א"ל שמא לאשתי אתה צריך ובגמרא הגירסא או שמא ניחא טפי פירושי שכתבתי לעיל דה"פ טענת העורב לנח את"ל דלא יהי' העולם חסר ברי' משום דאפשר שתתעבר מעוף אחר שאינו מינו שמא לאשתי אתה צריך ושוב מ"מ לא תתעבר *) שופך דם "ה"א"ד"ם "בא"ד"ם דמו ישפך ונ"ל דאיתא בגמרא לא דג דם ולא דם *) [אמר המסדר עיין בשו"ת מהרי"א יו"ד סי' צ"ב. ויש ליישב ג"כ קושי' כבוד קדושת א"ז הגאון זי"ע דאמרי' בחולין דף ס"ב פלוגת' דחכמים ור"א דחכ"א דעורב מין לחודי' וזרזיר מין לחודי' ור"א אומר זרזיר מין עורב ואמרי' שם דף ס"ה לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו ובודאי דהלכה כחכמים ובהיות כן בודאי באו לתיבה שנים מן עורב ושנים מן זרזיר אמנם העורב הי' מסופקת אם הלכה כחכמים או כר"א ולכך בא' בטרוניא בממ"נ או שרבך שנאני דהיינו אם הלכה כר"א זרזיר ועורב מין א' א"כ ע"כ אין אני מן הטמאים שהרי מכולם הי' זוג וממנו הי' ב' זוגות וכיון דאני מן הטהורים ולא ציוה ליקח ממנו ז' זוגות א"כ רבך שנאני ואת"ל דהלכה כחכמים וא"כ שפיר שלקח ממני רק זוג א' שהרי זרזיר מין אחר א"כ את שנאתני שמא יפגע בי וכו' נמצא חסר ברי' א' בשלמא אלו הי' זרזיר ועורב מין א' לא הי' חסר ברי' אף אם יפגע בי שר צנה וחמה אבל בממ"נ או כר"א רבך שנאוני או כחכמים את שנאתני וחסר ברי' א' ותיושב קושי' א"ז הגאון זצ"ל עיין בקול יהודה. דג פירוש ביום שאכל דגים אסור להקיז דם וביום שהקיז דם אסור לאכול דגים וזה מרמז הפסוק כאן "ה"א"ד"ם ראשי תיבות היום אכול דג מחר, "ב"א"ד"ם ראשי תיבות "ביום "אכול "דג "מחר, ע"כ הפי' כך הוא שופך דם "היום, "אכול "דגים "מחר, אבל אם "ביום "אכול "דג, "מחר דמו ישפך ודו"ק. *)
ז' מצות בני נח רמוזות באותיות א"ב דהיינו א' אבר מן החי, ב' ברכת ד' ג' גזל, ד' דינין, ה' הרג, ו' וסת ע"ז כנדה, ז' זנות. *)
וישת מן היין וישכר וכו' ונ"ל דאית' במסכ' שבת ס"פ במה אשה חמרא וחיי לפום רבנן איכ' בינייהו משום דרכי אמורי, מעשה בר"ע שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון ונ"ל לבאר קצת דכתב ויהי האדם לנפש חי' תרגום אונקלוס לרוח ממללא הכוונה היא כי מעלת האדם הו' על כל הנבראים היינו מדבר ואחז"ל האי תלמידא דהוי גריס בלחישא וברורי' דביתהו דר"מ שדי' בי' קלא כי חיים הם למוצאיהם למוציאם בפה עי' בעירובין ד' נ"ד ואית' בעירובין ד' ס"ה אר"ח כל המיישב ביינו י"ב מדעת זקינים יי"ן ניתן בשבעים אותיות וסו"ד ניתן בע' אותיות נכנס יין יצא סוד, א"כ היין מעורר שמחה בלב ולבא לפומא גליא כי נכנס יין יצא סוד ומתעלה מעצת האדם לנפש חיה לרוח ממללא כי איים הם למוציאים בפה וכתיב ותירוש ינובב בתולות וזהו חמרא הוא גורם חיי לפום רבנן דייקא שע"י היין הנכנס ישמח לב ותירוש יניבב יינא סוד בפה למוציאים בפה הד"ת זוכים לחיים ארוכים כנ"ל והנה יין במלואו יו"ד יו"ד נו"ן אותיות אמצעים הם ג' ווי"ן עולים ח"י וראשי אותיות הם יי"ן ואותיות אחרונות דד"ן הם עולים נ"ח כי נח הראשון שנטע כרם וישת מן היין וישכר וכו' וממה שאירע לו לנח נלמד שלא להשתכר כנח וכיון שיין מלא כנ"ל רמזה בו תיבת יי"ן ח"י נ"ח ר"ל השותה יין יראה שתהי' דעתו מתישבת ונ"ח ביינו ויהי' ח"י ולא תטרוף דעתו כמו נח לז"א חמר"א וחיי"א לפום רבנן יי"ן ח"י לפום רבנן ולא יין מלא עם אותיות אחרונות להשתכר כמו נח, ורש"י פי' חמרא וחיי כשמווגין ונותנין כוס אומר כן לברכה בעלמא נ"ל כוונתו עפ"י הנ"ל דיין חי פי' שאינו מזוג, ויין מלא כנ"ל הוא יי"ן ח"י נ"ח ר"ל נח שתה יין חי בלא מזיגה לכן נשתכר אבל ר"ע שמזגו, שפיר אמר חמר' וחיי' לפום רבנן כשמוזגין וכו' דייקא יהי' החמרא חיי לפום רבנן שלא ישתכרו וכאז"ל בב"ת ריש כל אסיין אנא חמר וכו' ואר"י בפ' יוה"כ חמרא וריחני פקחין וכו'.
וימת תרח בחרן כ' רש"י ז"ל נו"ן הפוכה לומר עד אברם הי' חרון אף מקשי' למה לא רמז מיד בלידת אברהם, איתא בגמ' דפ' לך לך נאמר קודם מיתת תרח דהיה רשע ולא הי' אברהם מחויב לדור אצל אביו ולכבדו רק מפני הבריות שלא יאמרו אברהם עבר על מצות כבד את אביך וכו' לכן היפך הסדר והקדים מיתת תרח לפ' לך לך שיחשבו שמת תרח קודם לכן ואית' בגמ' נו"ן הפוכה בפ' ויהי בנסוע לומר שאין זה מקומה לכן גם במיתת תרח נו"ן הפוכה לומר שאין זו מקומה, עיין בד"ש.
*) [אמר המסדר הגמ' הנ"ל אית' במסכת ע"ז דף, כ"ט ע"א שנ לדג דם שני לדם דג שלישי לו סכנתא פירש"י אם הקיז דם היום אוכל דגים למחר קדושת א"ז זי"ע כיון בזה לתורת חיים שם] **) [א"ה עי' דבש לפי מערכת זיי"ן] הספר על הגאון מהו' שלמה קוועטש זצ"ל אבדק"ק נ"ש תרט"ז לפ"ק פה סערדארהעלי.
אית' במסורה טרף ב' קמצין והנה עלה זית טרף בפיה [נח] כי הוא טרף וירפאנו [ [הושע ו'.]
הנה היום ז' אדר יום שמת בו משה רע"ה אדון הנביאים מן אז חשכו המאורות אור התורה כבה עד שהקב"ה הספיד עליו ואמר החכמה מאין תמצא ר"ל עפ"י מאחכז"ל על מ"ש משה לא אוכל עוד לצאת ולבא ופי' בדברי תורה מלמד שאז נסתמו ממנו מעינות החכמה כוונתם אף שמרע"ה לעצמו השיג אז יותר ממקדם גם בשער הנו"ן כמ"ש הפ"י במס' ברכות ל"ב לפי שכתב תוסף רוחם יגועון פי' קודם הגויעה ופרידתן שתדבק הנשמה במקורה משגת יותר ויותר במציאת ד' ונ"ל מה"ט קראה התורה למשה איש האלקים לפני מותו כי נאמר עליו ותחסרהו מעט מאלקים שנמסרו לו מ"ט שערי בינה חוץ מא' אבל לפני מותו השיג גם בשער הנו"ן קראו אז איש האלקים דייקא אבל להיותו הצינור להשפיע לישראל מהשגתו מהשכלו שאת אבל ביום מותו נסתמו ממנו מעיינות החכמה דייקא המעיין הנובע לאחרים פסק הצינור ממנו כאמרו לא אוכל עוד לצאת ולבא דייקא בד"ת להשפיע לכם מעתה אמר די והחכמה מאין תמצא וכן דור אחר דור תמיד מתמעט היניקה משפעת אלקי בחכמת התורה אשר ע"כ ראוי ומחויב לכל ישראל בכל שנה ושנה לעורר האבל עלי' ביום מיתתו ומה גם היום הזה אשר קראונו למספד ולבכי על רעי ואמיתי גדול הדור שנעדר זה ד"י היום ה"ה הרב הגאון הגדול בקי בש"ס ופוסקים סיני ועוקר הרים המפורסם כקש"ת מו"ה משה שלמה קוועטש ע"ה זצוק"ל הנה גם הוא היה צינור גדול מעודו בימי חורפו עד יום מותו יגע והעמיק בתורה הפליא לעשות והגדיל תושיה הרביץ תורה בישראל והשקה עדרים אוי נא אמרה רקת זו ק"ק נ"ש וק"ק לייפניק שהי' אב"ד ור"מ שמה מהר אבדה כלי חמדתה החיוב הי' על כל ישראל להספידו ולבכות עליו כי היה מגין הדור בתורתו ולא השלים שנותיו שבעים שני דורות בלתי ספק שבעונות הדור נתפס צדיק זה וכשאז"ל במס' ברכות פ"ד ויאמר למלאך המשחית בעם רב [שמואל ב' כ"ב] א"ר אלעזר א"ל הקב"ה למלאך טול לי לרב שבהם שיש בו ליפרע מהם כמה חובות בזכותו באותו שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין ופירש"י שיש במיתתו כדי לכפר על כמה עונות וחשוב הוא לאתפוסי אדרא ומ"ו הגאון מו"ה אהרן סודיץ הגאב"ד מפה זצ"ל זי"ע פי' כי יהי' באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על העץ ופי' כי יהי' באיש גדול הדור המשפיע חטא פי' חסרון משפט מות כמו אני ושלמה בנך חטאים ופי' רש"י חטאים חסרון מהגדולה והומת ותלית אותו על היע"ץ בר"ת "עון "ציבור עליו נאמר אל תבכו למת וכו' בכו בכו להולך וכו' ודחז"ל להולך בלא בנים, והצדיק והגאון הנ"ל לא הניח בנים אחריו וגם לא תש מחמת זקנה כי בימי עמידתו הי' עדיין הולך לז"א כפל לשון בכיה בכו בכו להולך עליו שעדיין היה יכול לחיות שנים רבות ולהריק שפע ועל שאין לו בוכים לפי שהלך בלא בנים.
ויובן יותר עפמ"ש בילקוט פ' מסעי וז"ל כשראה משה כבודו של אהרן שמטתו ברומו של עולם ומלאכי השרת סופדין וכו' הי' יושב ובוכה ואמר אוי לי שנותרתי לבדי ואצל אחותינו מרים לא הי' אחד מישראל אצל מיתתה רק אני ואחי אהרן ובניו אצל אחי אהרן נתעסקתי אני ובנו אלעזר ומי יעמוד אצלי בשעת מיתתי להתעסק לא אב ולא בן לא אח ולא אחות מי יבכה עלי ומי יתעסק עמי באותו שעה השיבו הקב"ה אל תירא אני אקבור אותך בכבוד גדול כמ"ש ויקבור אותו בגי ולא ידע איש את קבורתו וכו' עש"ה לז"א בכו בכו בכפל להולך בלא בנים שאין לו מי יבכה עליו כנ"ל גם נ"ל ליתן טעם שאמר בכו בכו להולך וכו' דאית' במסורה טרף ב' קמצין והנה עלה זית טרף בפיה, כי הוא טרף וירפאנו ונ"ל הכוונה דהצדיק מכונה בשם זית או מפני שממנו יוצא אורה לעולם והכל הולכים לאורו מפני שעל הרוב מזונותיהם של צדיקים בצמצום ומרורים כזית ע"ש במנחות נ"ג ע"ב ובתנחומא ר"פ תצוה כתית למאור כתית דייקא והנה שני תועליות גדולות מגיעים להדור ע"י הצדיקים ות"ח עי"ז נמשלים לזיתים כתית למאור היינו א' שמגינים על הפורעניות כאז"ל ע"פ מושל באדם צדיק מושל וכו' שהקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה וכן אמרו ע"פ ואלה יעמדו לברך את העם אבל בקללה לא כתיב לקלל אלה ואלה יעמדו על הקללה מלמד שהצדיקים כובשים את הפורעניות והיינו אם ע"י קדושת תורתם ותפלתם ולפעמים ע"י שהם סובלים יסורים ובחבורתם נרפא לנו גם משפיעים טובה בעולם כאז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וכו' והיינו נמי ע"י שהם הצדיקים מסתפקים במיעוט וז"ש לפי שחנינא בני די לו בקב חרובים לכן מגיע השפע לדורו וזהו שרמזה המסורה והנה עלה זית טרף בפיה ר"ל הצדיק שנמשל לזית ב' תועליות מגיעים לנו עי"ז שמזונותיו מצומצמים ומרורים הזית ודי לו בקב חרובים כתית למאור הוא כי טרף בפיה מלשון טרף נתן ליראי' של כנסת ישראל הוא מכין מזון להם שכל העולם ניזן בשבילו, ועוד שנית כי הוא טרף וירפאנו שהצדיק מגין וכובש את הפורעניות שהקב"ה גוזר והוא מבטלה בזכות התורה ותפלה וגם ע"י שמעורר את העם לתשובה משיגים רפואה ולפעמים ע"י כי הוא טרף בפי' פי' שבור ומוכה ביסורין הצדיקים עצמן וירפאנו כי בחבורתן נרפא לנו כנ"ל ולז"א על העדר וסילוק הצדיק בכו בכו להולך כפל בכיה על חסרון שני התועליות ומעתה לכו ונשובה אל ד' כי הוא טרף וירפאנו יאמר לדרכינו בהקדים פי' המסורה אחרת משכני ג' בקריאה ונתתי משכני בתוכם [במדבר כ"ו] בטמאם את משכני [ויקרא ט"ו] והיה משכני עליהם [יחזקאל ל"ז] ונ"ל הכוונה עפ"י מאחז"ל במ"ר פ' תרומה ועשית את הקרשים למשכן משכן היה צריך לומר מהו למשכן אלא א"ר הושעי' ע"ש שהוא עומד למשכן אם נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה והוא מממשכן עליהם אמר משה לפני הקב"ה והלא אחר החורבן שלא יהי' להם לא משכן ולא מקדש מה תהי' עליהם אמר הקב"ה אני נוטל מהם צדיק א' וממשכני בעדם ומספר אני עליהם על כל עונותיהם וכו' וכ"ה בתנחומא ס"פ ויקהל ע"ש ובמסכ' שבת ל"ג ע"ב א"ר גורי' אמר ר' יוסף בר שמעי' בזמן שצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור אין צדיקים בדור תינוקת של בית רבן נתפסים על הדור א"ר יצחק בר זעירי מאי קרא אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו' ורעי את גדיותיך על משכנת הרעים גדיים הממושכנים על הרועים ע"י פירש"י ובס' אהבת ציון דרוש ז' מזה והוה באופן זה שבתורת משכן נעדר הצדיק מגיע כפרה עי"ז על עונות הדור אמנם לפעמים מצינו שהקב"ה נוטל לצדיק מן העולם קודם זמנו ע"ד והן בקדושיו לא יאמין פן יטה. ח"ו אחרי הדור וכמ"ש רש"י פ' בראשית ע"פ ויתהלך חיוך וכו' צדיק היה ושלא ישוב להרשיע לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו קודם זמנו וז"ה ששינה הכתוב במיתתו וכתב ואיננו בעולם למלאות שנותיו כי לקח אותו לפני זמנו עיי"ש ובאופן זה בודאי אין סילוקו מכפר על הדור כי לטובתו היה הסילוק כדי שלא יתקלקל ולא לטובתם וממילא שוב מגיע עליהם לפרוע חובותם ויתמשכנו בעצמם שיגיע העונש ויהיו עונותם על עצמותם וזה"ש המסורה ונתתי משכני בתוככם תרתי משכונות במשמע בזמן המקדש, בזמן המקדש הקרשים למשכן היה כבמדרש הנ"ל ובזמן שאין מקדש אז צדיקי הדור הם המשכון משכנות הרועים כנ"ל ואמר הקב"ה ונתתי משכני בתוככם דייקא ר"ל גם שני המשכנות אניח לכם בתוככם אבל בטמאם את משכני שגברו עונות הדור שיש לחוש ומקום מורא שלא יחטיאו גם את משכני הצדיקים שבהם אזי אקח מהם משכוני את הצדיק לטובתו קודם זמנו ושוב והי' משכני עליהם דייקא ר"ל על הדור ההמון יהיו עצמם מתמשכנים בחובותם וכן יסד הפייטן בסליחות יום ראשון גמר חסיד וצדיק נרפס דור עני בעונו נתפס ר"ל אחר שאין להם משכן אחר וגם לא לכפר עליהם גמר חסיד אלא לפי שהוא הצדיק נתפס והן בקדושיו לא יאמין כנ"ל והנה מי שנפטר קודם זמנו שהיה יכול לחיות עוד שנים רבות נקרא טרף שנטרף ונלקח מאתנו לפני זמנו כמו ששינה הכתוב במיתת חנוך וכתב ואיננו וכו' מה"ט כפירשנו הנ"ל וכמ"ש טורף נפשו באפו וכו' חוטפים כאז"ל במס' ברכות ולז"א הנביא לכו ונשובה אל ד' ופי' המסורה כך הוא אם והנה עלה זית טרף בפיה אם הצדיק שנקרא זית נלקח מאתנו בטרף היינו קודם זמנו אז מחויב אנו לומר זל"ז לכו ונשובה אל ד' מעתה כי הוא טרף את הצדיק וגאון מה"ו שלמה קוועטש זצ"ל ואיננו, לפני זמנו לקח אותו מאתנו ע"כ לכו ונשובה אל ד' וירפאנו כמ"ש ושב ורפא לו שלא סגי בלא זה להשיג רפואתינו כנ"ל.