אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק א · הלכה טז

הלכה טו

ואם אין אחד יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו כגון שנים שאחזו קורה והוציאוה לרה"ר הואיל ואין כח באחד מהן לעשותה לבדו ועשו אותה בשותפות מתחילה ועד סוף שניהן חייבין ושיעור אחד לשניהן וכו'. ועיין ברש"י במס' שבת דף ק"ו ע"ב במשנה לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין אורחיה הוא לנעול בשנים והרי לכל אחד מלאכה דבלא איהו לא מתעבדא עכ"ל והנראה דאזלינן בתר הדבר לפי כבידו וגדלו אם אורחיה לעשותו בשנים ולא בתר הדרך שעשה אותו אם בדרך הזה אי אפשר באחד וכן נראה ממשלם בהגמ' ובדברי רבינו בקורה וכו' אמנם בתוס' צ"ג ע"א הנ"ל בד"ה אמר מר כתבו דאפי' בעל כח הרבה שנושא בענין שאלמלא אחר אי אפשר לו לנושאה בלבדו כגון באצבע מקרי אינו יכול וכו' אף דבאופן אחר היה אפשר לו עיי"ש ולדעת רש"י צ"ע דנראה מדבריו שכתב שם משום דהוי אורחיה באינו יכול לבדו אבל לומר דאורחייהו לנשאו באצבע יקשה לכאורה לומר כן:
והנה בזה שא"א לבדו אף דלשאר ולרוב הוי אפשר מקרי אינו יכול וכמו שכתב ברשב"א במסייע דכיון דעשה מה שבכוחו עדיף מיכול וכו' עיי"ש בכה"ג אזלינן בתר האדם ולא בתר הדבר:
בגמ' שם ע"ב מבעיא למאן דאמר זה יכול וזה יכול חייב אם בעי שיעור אחד לשניהם ובתוס' בד"ה אמר מר הקשו ע"ז למה אבעיא למאן דס"ל זה יכול וכו' חייב דלא קיי"ל כותיה ור"ח גורס זה אינו יכול עיי"ש ובכ"מ כתב דרבינו גורס זה אינו יכול עיי"ש ועי' במרכבת המשנה דגם לגירסת רש"י באינו יכול וכו' גם כן בשיעור אחד סגיא וראיה מנעלו וכו' עיי"ש:
וי"ל דלמאן דס"ל זה יכול וזה יכול חייב על כרחך ס"ל דכיון דשניהם יכולין המעשה נגרר בתר שניהם לכל אחד ואחד וכאלו שניהם עשו מעשה אחת כולה בפני עצמה וא"כ נאמר לדידיה על השיעור ג"כ דהוי כאילו נשא כל אחד שיעור בפ"ע אבל למאן דס"ל דזה יכול וכו' פטור רק זה אינו יכול וכו' חייב וא"כ ס"ל בזה יכול לא גריר המלאכה בתר כל אחד בפ"ע ומסתברא באינו יכול וכו' יותר לומר שכל המלאכה גריר לכל אחד בפ"ע כיון שאין בכח כל אחד לעשותה וא"כ היה מסתבר ביותר דצריך ב' שיעורים אלא כמ"ש ברש"י ק"ו ע"ב הנ"ל דכיון דא"א לגמור הדבר בלעדי שניהם המלאכה נקרא על שניהם עיי"ש אבל בענין השיעור י"ל עוד דהוי חצי שיעור על שניהם וא"כ מצד השיעור יהיה זה יכול עדיף משאינו יכול דבזה יכול שייך ביותר לומר דהוי שיעור לכל אחד משאינו יכול דעל כרחך לא יצא רק מכח שניהם השיעור כולה ופשטינן מצבי שנכנס וכו' ועיין בתוס' שכתבו אבל לגירסת הספרים דפליגי בזה יכול וכו' איכא למימר דבאינו יכול מודו כולהו דשיעור אחד לכולן ומאן דמייתי סייעתא מצבי שנכנס לבית אין נראה לו לחלק בין שניהם יכולין לאין יכולין עיי"ש ולמ"ש י"ל דפשטינן מצבי שנכנס וכו' דהוי זה אינו יכול וזה אינו יכול ואפ"ה די בשיעור אחד מכ"ש בזה יכול למאן דס"ל דמחייב וא"כ הספק בגמ' י"ל היה למאן דס"ל זה יכול וכו' דבעל אבעיא ס"ל באינו יכול צריך שני שעורים ונפשט דאפי' באינו יכול די בשיעור אחד והנראה דשיעור דהוי דרך הוצאה בכך וכיון דא"א רק בשנים ואם כן הוי דרך הוצאה בפחות כמצינו כמה פעמים בענין שיעור דלפי חשיבותו קטן שיעורא וביותר בכה"ג ואם כן מ"ש ברש"י כיון דא"א בלבדו אורחא בכך הוי סברה גם כן לענין שיעור גם כן אבל באופן שכתבו בתוספות דאפשר רק באותו אופן אי אפשר צ"ע אם יהני בכהאי גונא בשיעור אחד:

היה כח באחד להוציא קורה זו לבדו והשני אינו יכול להוציאה לבדו ונשתתפו שניהם והוציאוה זה הראשון שיכול חייב והשני מסייע הוא ומסייע אינו חייב כלום וכן כל כיו"ב. עי' בטו"ז יו"ד סי' קצ"ח ס"ק כ"א ובנה"כ שם ובמג"א בסי' ש"מ ס"ק א' וטו"ז או"ח סי' שכ"ח ס"ק א' ובסדרי טהרה ביו"ד הנ"ל בענין מסייע אין בו ממש ובריטב"א במס' מכות שמחלק בין המסייע לענין איסור מלענין היכא דהאיסור מצד עצמו בלי מעשה הוי מסייע מעשה לקרוא לאו שיש בו מעשה כמו בהקפה דהלאו על הניקף ומשום מסייע מקרי יש בו מעשה וכמו עקימת שפתים דהוי מעשה בלאו וצ"ע לדעת החינוך היכא דאפשר בלא מעשה מקרי לאו שאין בו מעשה די"ל כה"ג הוי א"א וכמ"ש בטו"ז דאי אפשר שלא יסייע להטות לו או כיון דבלי הטיתו יכול לעשותו הוי אפשר בלי מעשה ונראה יותר דהוי כאי אפשר ועי' בשו"ת חכם צבי סי' פ"ב:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה