דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה כג
כיצד המת ביו"ט ראשון יתעסקו בקבורתו הגוים וביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ועושין לו כל צרכיו וכו' שיו"ט שני לגבי המת כחול הוא חשוב ואפי' בשני ימים טובים של ר"ה. ועי' בהמ"מ וברא"ש ור"ן ביצה דף ו' ע"א ובשו"ע בסי' תקע"ו סעיף ד' ביו"ט שני ביש עממין אם מותר ע"י ישראל דדעת הה"מ דוקא בליכא עממין ורב אחא משבחא דוקא בליכא עממין ולא כן דעת הר"ן שם עיי"ש:
ויש להבין למה ביש עממין לומר דיהיה ע"י ישראל כיון דחזינן דחשו במת ביו"ט שני דילמא אתו לזלזולי ובשאינו בני תורה אסרו בכ"ג כדאי' במס' שבת דף קל"ט וגם לכו"ע עכ"פ באפשר בענין אחר למה התירו:
והנה ביו"ט ראשון דמתירין ע"י עממין ג"כ דעת הרי"ף באשתהי והרא"ש והר"ן חולקים ע"ז גם כן עש"כ דמשום כבוד המת התירו שבות דאמירה לנכרי בכל גונא. ועיין בסי' שי"א באו"ח ובמג"א דלא הוי מכבוד המת כ"כ שלא יסריח עיי"ש. ובכמה דברים שלא הקילו משום כבוד המת לעבור איסורי דרבנן וכאן הקילו:
וביותר יש להבין דלקבור בשבת דאסור וכמ"ש בר"ן דמוכח כן במס' ר"ה דף כ' ע"א ועי' במג"א בסי' שי"א ס"ק י"ג ובתוס' במס' ב"ק דף פ' ע"ב בד"ה אומר שכתבו דהוי מכוער ולא מכבודו של מת שנקבר באיסור עיי"ש. ויש להבין מ"ש יו"ט לענין זה ואין בין יו"ט לשבת וכו'. ועיין במרדכי בפ' כירה מובא בב"י בסי' שי"א בענין קבורת מת בשבת ע"י עממין עיי"ש. וגם בס"ד דלא ידעינן מכחול שויוהו רבנן למה נעשה בשני של ר"ה ע"י עממין וגם ביו"ט של גליות באיכא עממין:
ונראה לומר: דהנה במס' סנהדרין מ"ו ע"ב כל המלין את המת עובר בל"ת הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו וכו' ושם ע"ב א"ר יוחנן משום רשב"י מנין למלין את מת שעובר עליו בל"ת ת"ל כי קבור תקברנו מכאן למלין את מתו שעובר בל"ת איכא דאמרי רמז לקבורה מנין מהתורה ת"ל כי קבור תקברנו מכאן רמז לקבורה מהתורה וכו' ובילקוט מובא בהגהות הש"ס שם מנין למלין וכו' שעובר בל"ת ת"ל לא תלין וכו' מנין שעובר אף בעשה ת"ל כי קבור תקברנו וכו'. ורבינו בהל' אבל בפי"ב ה"א אבל אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו ובפט"ו ה"ח מהל' סנהדרין מצות עשה לקבור את כל הרוגי בי"ד ביום ההריגה שנאמר כי קבור וכו' ולא הרוגי בי"ד בלבד אלא כל המלין את מתו עובר עליו בלא תעשה וכו' עיי"ש. ובריש הל' אבל מנה רבינו קבורה למ"ע עיי"ש:
ויש להבין למ"ש בתוס' במס' ביצה ח' ע"ב בד"ה סוף דרבא ל"ל דיו"ט הוי עשה ול"ת וכמ"ש בפמ"ג אביי לא ס"ל כן ועי' בירושלמי שהבאתי בריש הל' שבת. וא"כ למה לא נאמר בקבורת מת בשבת וביו"ט דעשה דוחה לל"ת וא"כ אף ביו"ט ראשון יהיה ע"י ישראל. והנה י"ל כיון דאפשר לקיים שניהם לא אמרינן דעשה דוחה לל"ת וכאן אפשר ע"י עממין. אמנם הרי דלכן אמירה לנכרי אלא שבות בלבד משום דמתורה אין שליחות לעכו"ם וא"כ מהאי טעמא לא הוי שלוחו ג"כ לומר דישראל קיים המ"ע אף דלא תלין לא ביטל אם נקבר ע"י הגוי אבל העשה לא קיים עוד דאין שליחות לנכרי. ועיין ברשב"א בשו"ת בסי' שנ"ז עיי"ש:
והנה יש לומר בכה"ג דמלין מתו שלא לעבור על ל"ת לא הוי כלל בל"ת דלא תלין כמו במלין לכבודו שאינו עובר בל"ת דדוקא שלא לצורך הוי לבזיון ולא כשמלין משום האיסור אמנם עי' בב"י בסי' תקכ"ו וז"ל וכתב עוד שם שמענו על הראב"ד שצוה להלין מת ביו"ט ראשון עד יו"ט שני כדי שיתעסקו בו ישראל וחלקו עליו חביריו דלאו שפיר עביד דאין לנו להשהות מת ליו"ט שני דמוטב לקברו וכו' דאסור להלינו עכ"ל נראה דאפי' בכה"ג די"ל דמשום האיסור הלינו שייך הלנת המת דוקא משום כבודו. ועי' בתוס' במס' נזיר דף מ"ז ע"א בד"ה וכן שכתבו שקבורת מת מצוה אינו דוחה יו"ט וכ"ש שבת ויו"כ עיי"ש. ומצוין ומובא בט"ס במל"מ כאן. ועי' במג"א בסי' תרפ"ז ס"ק ו' ובמזרחי בבאורו לסמ"ג שם ובס' שושנת עמקים ובר"ן כאן ובמס' ר"ה עיי"ש. וא"כ נראה דאין לדמות למשום כבודו למלין משום איסורא והחילוק מובן בפשיטות. וא"כ יקשה כנ"ל ליתו עשה וידחה לל"ת. ונראה דתוס' במס' נזיר חזרו ממ"ש במס' ביצה דרבא ל"ל דיו"ט הוי עשה ול"ת וכיו"ב במס' שבת כ"ד ע"ב בד"ה ולא כ"כ. ועי' במס' ב"מ דף ל' ברש"י דאין עשה ול"ת דוחה לעשה ול"ת עיי"ש. גם הרי אפשר ע"י נכרי ולא נשאר אלא עשה דאין דוחה לל"ת ועשה. ולכאורה י"ל בלא"ה דמשום העשה אפשר לקברו למחר אלא דל"ת המעכבת ולא דחי ל"ת לל"ת. אבל זה אינו דהרי בהעשה כתיב ביום ההוא ג"כ. גם כמ"ש ברשב"א במס' שבת באפשר למחר לא הוי אפשר לענין שלא ידחה עשה לל"ת עיי"ש דף כ"ד:
וא"כ לפ"ז נאמר דבלילה ע"י ישראל דוקא לקיים העשה ומשום דלא אתי לזלזולי ביו"ט שני לא הקילו לעקור העשה אף בשב ואל תעשה דאז המ"ע על הקרובים וביו"ט י"ל דהכל כמת מצוה. אבל למה לא נאמר להמתין ביום הראשון עד הלילה לקיים המ"ע. ע"ז נאמר דביו"ט ראשון כיון דאין עשה דוחה לל"ת ולא הוי החיוב עליו כלל אלא לקברו ע"י עממין דמותר ואף שאינו מקיים העשה מ"מ יכולין לתקן שלא לעבור על הל"ת עכ"פ. אבל לומר שימתינו עד הלילה בזה תיקנו שפיר דלא ליתי לזלזולי ביו"ט שני וטוב שיעשה ביו"ט הראשון ע"י עממין אף דאינו מקיים העשה דאינו בר חיובא אז ואף דיש להביא א"ע לידי חיוב כדאי' בפ' תכלת מ"מ מהאי טעמא דלא לזלזל ביו"ט שני יקבר בראשון ע"י עממין מלהמתין עד הלילה וע"י ישראל. ודוקא באפשר לו להביא לידי חיוב העשה כדאי' במס' מנחות ענשיתו אעשה. אבל כאן י"ל החכמים מונעים אותו וכיון שאין עוקרים דאורייתא לא חשו לזה וכמו שחשו לבני בשכר כיון שאינן בני תורה שלא לקבור כלל משום דלא לזלזולי ביו"ט שני. וכמו כן בזה כיון דהוי בלי עקירת דאורייתא עשו והתירו ע"י עממין. נמצא לפ"ז הקילו ביו"ט הראשון ע"י אמירה לנכרי שלא יבוא שיעשו בעצמם ביו"ט שני ע"י ישראל דאם לא היו מקילין ע"י עממין ביו"ט הראשון היו צריכין להמתין עד יו"ט שני ואז צריך שיעשה בעצמו כשיבוא לידי חיוב מ"ע כמ"ש. וכל זה שייך ביו"ט ראשון לענין השני משא"כ בשבת דלא שייך לומר כן משו"ה לא הקילו אף ע"י עממין ושאני לענין זה מיו"ט וכמ"ש. (ובס"ד דלא ידעו מכחול שויוהו וכו' ביו"ט שני אף דאפשר בלילה לא החמירו מבראשון ואתי שפיר):
וראיתי בשיטה מקובצת שכתב ואסור ג"כ להלינו דכל שאפשר לקבור היום ע"י עממין אסור להשהותו עד למחר שיקבור ע"י ישראל שלא יהיה מכוין מלאכתו ליו"ט וכו' עכ"ל ומכוין למ"ש:
והנה רבינו סתם לשונו ויש לדון מדעתו דאפי' אפשר בשני ע"י עממין יהיה ע"י ישראל כדעת הסוברים כן ולמ"ש טעם להבין דעתם: