דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה כא
זה שאנו עושין בחו"ל כל יו"ט מאלו ב' ימים מנהג הוא ויו"ט שני מדברי סופרים ומדברים שנתחדשו בגלות ואין עושין בני א"י שני יו"ט אלא בר"ה בלבד וכו'. במסכת ביצה ד' ע"ב אתמר שני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה לימא קסבר רב אסי קדושה אחת היא והא ר"א מבדיל מיומא טבא לחבריה ר"א ספוקי מספקי ליה ועביד הכא לחומרא והכא לחומרא א"ר זירא כותיה דר"א מסתברא דהאידנא דידעינן בקביעה דירחא ועבדינן תרי יומא אמר אביי כותיה דרב מסתברא דתנן בראשונה וכו' והשתא דידעינן בקביעה דירחא מ"ט עבדינן תרי יומא משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם זימנין דגזרו מלכות גזירה ואתי לקלקולי וכו':
וברש"י בד"ה לימא קסבר רב אסי קדושה אחת היא חכמים קבעום על בני גולה לעשותם לדורות מחמת ספק זה והטילום עליהם כחומר יום ארוך עכ"ל. הנה לשון קדושה אחת נראה דהוי כיום ארוך. ויש להבין למה לא נאמר דהוי כב' קדושות קדושה דיו"ט דאורייתא וקדושה דיו"ט דרבנן ונולדה בזה אסורה בזה משום הכנה דכמ"ש ברש"י לעיל דהכנה מיו"ט לחול לא מקרי הכנה דהכנת חול לא חשיבי משא"כ מיו"ט ליו"ט אף דהב' מדרבנן מקרי הכנה מדאורייתא לדרבנן משום שקבעו הב' כיו"ט ממש מדרבנן דבקדושה אחת לא שייך הכנה דיו"ט מכינה לעצמה כדאיתא במסכת עירובין ל"ח וכמ"ש לעיל בהכנה דממילא גם רש"י ס"ל מכינה לעצמה ונפק"מ בליכא כמו בעירוב בב' גליות אבל מטעם ספק הוי שניהם ספיקא דאורייתא ולא שייך הכנה רק ממנהגא כדמסקינן וא"כ לאחד קדושה דאורייתא ולאחד קדושה מדרבנן בזה י"ל משום הכנה דבספק שייך ממ"נ ולא הוי הכנה והנה ממנהגא י"ל דהוי מדינא דאורייתא מטעם נדר כדאיתא ביו"ד בסי' רי"ד ובמס' פסחים בסוגיא דבני ביישן עיי"ש ואפ"ה הקילו בזה דע"ד קיבלו על עצמם וי"ל ג"כ כיון דקודם שהיו בקיאין בירחא היה מותר מיום לחבירו ממ"נ והמנהג היה כמו מאז ולא היה המנהג אלא כמעיקרא שיהיה מותר בממ"נ ולא שייך הכנה מיום ליום אף אח"ז:
ויש לפרש הסוגיא כותיה דרב אסי מסתברא וכו' דיש להבין מאי ס"ד דאמר מסתברא וכו' וי"ל דבקסלקא דעתא ס"ל דמטעם נדר וקבילי דלא שייך היכא דיש לומר דהוי בטעות מחמת שהיו נוהגין מזמן שהיה בספק ונשאר במנהג ובכה"ג לא הוי בכלל מנהג איסור כמ"ש ז"ל וע"כ הוי מתקנת חכמים כמ"ש ברש"י על ישראל הרחוקים וכו' עיי"ש וא"כ שייך ה"נ מסתברא דהאידנא ידעינן וכו' וקא עבדינן וכו' והשיבו ע"ז דהוי ממנהגא ושהיו יודעין שהטעם בטל ששלחו להם הזהרו במנהג אבותכם וכו' ואם כן שייך מנהג איסורא ונדר ואם כן לא הוי מסתברא כר"א מזה ועיין ברשב"א במס' חולין בסוגיא דמוגרמת שכתב במסופקין אם מטעות אין מתירין וי"ל בס"ד דהוי מוכח ביותר שהוא בטעות מזמן הקודם ועי' בשיטה מקובצת שכתב ואע"ג דאמנהגא לא מברכין ואנו מקדשין ומברכין ביום שני היינו משום דהוא יסוד חכמים וכשגזרו עלינו לנהוג כמנהג אבותינו כך עלינו לנהוג בו באיסור מלאכות ותפילות וברכות עכ"ל ורבינו כתב מנהג הוא ומדברי סופרים ונראה מדאי' שלחו הזהרו במנהג אבותיכם וכו' הוי מדרבנן ג"כ ונפק"מ מד"ס מברכין ומנהג חמיר כדאורייתא אלא במאי שהקילו ולא קיבלו על עצמם מעיקרא כמ"ש ועי' בתוס' ברכות י"ד ע"א ימים עיי"ש. ובהל' תלמוד תורה פ"ו הי"ד עיי"ש. ובלח"מ בד"ה המחלל יו"ט שני עיי"ש:
ואין עושין בני א"י שני ימים טובים אלא בר"ה בלבד וכו'. עי' מ"ש לקמן בזה בהל' קידוש החודש: