דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה כ
וכשם שאסור לאכלה כך אסור לטלטלה ואפי' נתערבה באלף כולן אסורות שהרי למחר יותרו הכל וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף אלפים אינו בטל וכו'. עיין בהמ"מ דרבינו השמיט הספק ביש לו מתירין דפשיטא מביטול ברובא דלא מהני מכ"ש ספק ובלח"מ הקשה ע"ז דהרי בס"ד דגמ' ביטול ברוב לא מהני בישל"מ וספיקא מותר:
והנה המשך הסוגיא במס' ביצה דף ד' וספיקא אסורה ואם נתערבה באלף לא בטילה בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי ספיקא דאורייתא וכל ספיקא דאורייתא לחומרא אבל לר' יוסף ולר' יצחק הוי ספיקא דרבנן וכל ספיקא דרבנן לקולא אמר ליה סיפא אתאן לספק טריפה א"ה אם נתערבה באלף כולן אסורות אי אמרת בשלמא ספק יו"ט ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיל"מ אפי' בדרבנן לא בטל עיי"ש וא"כ כנראה אף דידעינן בישל"מ דאינו בטל גם בס"ד מ"מ בספיקא בישל"מ ס"ד דמותר כמ"ש בלח"מ ויקשה הרי בכ"מ ודאי רובא עדיף מספיקא ועי' בפנ"י שעמד ע"ז:
ולכאורה יש לומר בפשיטות דשאני רובא דעלמא היכא דשייך מרובא קפריש כמו בט' חנויות ודאי רובא עדיף מספיקא אבל ברובא דביטול דמיעוט האיסור ודאי ג"כ בהרוב וטעמא דביטול כמ"ש ברש"י במס' מנחות ובכמה דוכתי דמעוטא כמאן דליתא דמי וכמ"ש במקום אחר בזה בכה"ג נראה דספק אם כאן איסורא עדיף מרוב דיש בו בודאי איסורא דיש לפרוש אותו וכנראה בלח"מ בהנ"ל שם שדעתו כן עיי"ש ובירושלמי במס' ביצה נתערבה אחת במאה או אחת באלף כולן אסורות מה כמאן דאמר ספק מוכן אסור ברם כמאן דאמר ספק מוכן מותר מודה הוא הכא שהוא אסור נשרין ספק מהיום נשרו ספק מאתמול נשרו ברם הכא יש כאן אחת לאיסור והיא מוכחת על כולן עכ"ל הרי מפורש יצא ככה ועיין בר"ן בפ' אין צדין ובמל"מ בפ"ז מהל' מעילה ובצל"ח בסוגיא דבתר בתרא בפ"ק דפסחים בפריש בישל"מ עיי"ש ברם יש להבין עוד דמ"ש מכל איסורי דעלמא דספק בדאורייתא אסור ואפ"ה ביטול ברוב אמרינן ולא אמרינן כירושלמי הנ"ל ויש לומר כמ"ש במקום אחר דשאני יש לו מתירין בביטול ברוב דכיון דנוכל להפרישו הוי כהוכר האיסור דלא שייך ביטול אבל בספק לא שייך דהוי כהוכר האיסור דהרי בכל פעם רק ספק וא"כ בישל"מ שייך להקל בספק מברוב מבביטול בעלמא דהיכא דאי' בישל"מ דרוב עדיף מספק גם יש לומר בספק דרבנן למ"ש ז"ל דלא עשו הרבנן על הספק ומשו"ה ל"ש ישל"מ עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהתר דספק לא הוי בכלל האיסור אבל בביטול ברובא שהיה האיסור במעיקרא על הנתערב רק שתפסק ע"י הביטול ברוב ואמרינן כיון דאפשר להפרישו עודנו לא נפסק עדיין:
אמנם יקשה עודנו דאיתא אם נתערבה באלף כולן אסורות דמלשון כולן אסורות דמשמע בין אכלו אחד או אפי' כמה בני אדם וגם בנתערבה באלף דודאי לא שייך שיאכלם כולי האי בפעם אחת וא"כ בכה"ג הוי כל אחת ואחת ספק ג"כ ויהיה מותר מטעם ספק עכ"פ דבס"ד מהני ביש לו מתירין והנה לענין טלטול דשייך שמטלטלם בבת אחת וכמ"ש בצל"ח לא שייך בטלטול ישל"מ אלא לענין אכילה ויקשה טפי:
גם להמפרשים ונתערבה וכו' קאי על ספיקא אסורה עיין בתוס' ובהמ"מ ושאר הראשונים ז"ל בזה הנה לא הוי בהאי רובא ודאי למה לא יבטל ביש לו מתירין ולומר לחלק בהכנה דאורייתא דספק מהתורה לספק דרב יוסף ורב יצחק דספק מדרבנן נראה לדוחק וא"כ כיון דידעינן בס"ד מישל"מ אלא לחלק בין ספק לרובא וא"כ גם לרבה יקשה האי נתערבה בספיקא:
והנה עיין בר"ן דף ז' גבי בדק בקינה של תרנגולים וכן דעת הב"ח באו"ח בסי' תצ"ז דדוקא באיתחזק איסורא כגון דהוה קמן ביצה שנולדה ביו"ט ואח"כ נסתפקו על ביצה אחת אם זאת היא שנולדה ביו"ט אם לאו מחמירין בספיקו וכן בכל ספק נולד היכא דאתחזק איסורא ואע"ג דהוי מדברי' הולכין וכו' ביש לו מתירין וכו' אבל היכא דלא אתחזק וכו' להקל אפי' בישל"מ וכו' עכ"ל הב"ח שם עיי"ש וברש"י וספיקא של זו אסורה קס"ד ספק נולדה ביו"ט ספק בחול אסורה ביו"ט עכ"ל וכן לשון הגמ' להלן לעולם ספק יו"ט ספק חול וכו' נראה כרש"י והנה שם נוכל לפרש דהוי הספק אם הי' זו הנולדה בחול או ביו"ט אבל מלשון רש"י נראה דהוי הספק מצדה בלבד ולא אתחזק ולדעת הב"ח צריכין לפרש דברי רש"י ג"כ באתחזק ועיין בר"ן ס"פ אין צדין עיי"ש:
והנה יש לומר דבס"ד סבירי להגמ' עכ"פ דספיקא אסורה קאי בפ"ע ונתערבה קאי בפ"ע ולא על ספיקא אסורה. ויש לומר דעל כרחך בס"ד אף בנתערבה באלף ובאכלו הוי ספק גם כן כמ"ש מ"מ כיון קודם שאכלו הוי ודאי בהתערובת צריך להפרישו משא"כ בספק מעיקרא אבל למסקנא לרב אשי בכה"ג לא מסתבר ליה לחלק דאם נאמר בספק לא שייך יש לו מתירין אף דהיה ודאי בשעת התערובת מ"מ בשעת אכילתו הוי ספק וע"כ מזה דאיתא אפילו באלף לא בטל נדע דספק בישל"מ לחומרא בכל אופן ומדויק דאיתא רב אשי אמר לעולם ספק יו"ט ספק חול הוי דשיל"מ וכל דבר שיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל דהו"ל לומר ספק יו"ט ספק חול הוי ישל"מ דזה לא ידע בס"ד ומאי דבר שיל"מ לא בטל לענין ספק ועיין ברש"י בד"ה אפי' מדרבנן וכו' וכי היכא דבביטולא מחמירין מהאי טעמא בספיקא נמי מחמירין מהאי טעמא עכ"ל ובלתי מובן דהרי בס"ד עד השתא אמרינן ספק עדיף מרובא ולא נדע מביטול בישל"מ לספק אבל למ"ש דבכלל ביטול בישל"מ גם כן בדנתערבה באלף דהוי הספק עם התערובת גם כן ואפ"ה לחומרא בישל"מ ואם כן מכל דבר שיל"מ וכו' נדע ספק בישל"מ ממילא גם כן דלא בטיל ולכן אמר ספק יו"ט וכו' וכל דבר וכו' ראיה ע"ז. ולפי זה למסקנא נפרש ספיקא אסורה ונתערבה קאי על ספיקא אסורה דאפי' בכה"ג דשיל"מ לא בטיל וי"ל דנקטי לא בטיל בספק דבלשון ביטול ברובא הוי אתחזק וכמ"ש בר"ן וב"ח הנ"ל ומשו"ה נקיט לישנא דאופן ישל"מ לא בטל נכלל בו וזה באתחזק ואם כן מיושב קושית הלח"מ על רבינו שהשמיט ספק דלמ"ש בלשון לא בטיל נכלל ספק גם כן ורבינו כתב אפי' אלפי אלפים דודאי ספק נכלל בו:
אמנם מדברי הירושלמי הנ"ל נראה דמאן דס"ל ספק מוכן מותר סבירי ליה דיש לו מתירין לא בטל דמודה בזה וספק בישל"מ להקל ויש לומר דירושלמי ס"ל דבעי אתחזק ולכן מחלק בספק מוכן דלא אתחזק והמחמירין בספק מוכן י"ל כמ"ש בתוספות דהוי כעין דאורייתא וצ"ע גם י"ל מחובר הוי בחזקת קמייתא לאיסורא ולכן ספק לדידן אסור ומאן דס"ל מותר ס"ל ספק דרבנן באתחזק לקולא ולענין ישל"מ לא מהני חזקת קמייתא דעכ"פ לא הוי ודאי איסור ואקבע איסורא מסתבר יותר לפרוש האיסור מאתחזק. וביותר למ"ש ז"ל דחזקה קמייתא לא הוי מסברה משא"כ אקבע כמ"ש בירושלמי הכא יש כאן אחת לאיסורא והיא מוכחת. ורבינו שפסק ספק מוכן אסור בפ"ב וג"כ מטעם ישל"מ לא הוצרך להביא כאן ספק בישל"מ:
(ב) ובדרך אחר נאמר ליישב במה נשתנה דעת הס"ד בגמ' הנ"ל מהמסקנא בענין יש לו מתירין בספיקא וניישב הלשון ספק יו"ט ספק חול הוי ליה דבר שיל"מ דלעיל מדויק שפיר אבל למסקנא בלתי מדויק. דהנה יש לעיין כמ"ש בענין מוקצה בהל' שבת במוקצה דאסרו החכמים באוכל נפש והתורה התירה כל המלאכות באו"נ ולמה הוסיפו החכמים לאסור המותר ונראה דכיון שהקצה ממנו אין עומד לו לאו"נ ולא הוי בכלל או"נ שהתורה התירה ועיין בתוס' במס' ח' ע"א ול"א ע"ב שכתבו דטלטול מוקצה התירו בשביל או"נ עיי"ש. וזה משום דמהאוכל עצמו לא הקצה וממילא כמו בכל מלאכות דאורייתא שהותרו בשביל או"נ מכ"ש מוקצה מדרבנן אבל לא כן במקצה האו"נ עצמו דשייך איסור מוקצה משום שאינו עומד לו לאו"נ. אמנם יקשה לפ"ז בתערובת עם המוקצה למה נאסר ההתר בשביל האיסור בנתערב מוקצה בשאינו מוקצה נאמר להיפוך שנתיר האיסור משום ההתר באוכל נפש מכ"ש ממלאכה שהתירה התורה באו"נ וכמ"ש:
והנה בטעמא דאיסור מוקצה מצינו ב' טעמים. דכמ"ש הרמב"ן משום והכינו שיהיה מכין בערב יו"ט שלא יבוא לידי מלאכה ביו"ט. וכבר כתבתי בהל' שבת בפרק כ"ד די"ל דמוקצה הוי בגדר כלים שאינם נצרכים שגזרו בימי נחמיה משום הוצאה כדאיתא בפרק כל הכלים עיי"ש ומוקצה ג"כ בגדר שאין בו צורך לו וטעם הב' כנראה מרש"י משום והכינו משום חשיבות סעודת יו"ט להיות מוכן לה וכמ"ש לקמן בזה בס"ד עיי"ש:
ולכאורה להטעם משום הוצאה הרי הוצאה גופה מותרת באוכל נפש ועיין בפנ"י בריש המסכתא עיי"ש. וצריך לומר בזה כיון בודאי מוקצה לא שייך משום אוכל נפש להתירה כמ"ש אלומי מלתייהו גם בתערובות שמא משאין נצרכים דיש לספק בכל אחד ואחד דלא שייך בו או"נ ועיין בתוספות דף ג' ע"א בד"ה גזירה שכתבו בצידה דאסור שמא יצוד דגים טמאים שאין בו צורך יו"ט עיי"ש והחמירו לענין מוקצה ג"כ וכמ"ש נראה מסוגיא וכמ"ש בתוספות ישנים להחמיר בספק מוקצה ועיין במהרש"א שם. אמנם יקשה בישל"מ דמדינא בטיל ומותר אלא משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהתר כיון דאפשר להפריש האיסור כשנמתין עד למחר משו"ה אסור יקשה נאמר להיפוך משום ההתר נתיר האיסור דהוי האיסור משום מוקצה לצורך או"נ בהתירו משום ההתר אף דבכל ישל"מ לא שייך ביטול במוקצה נאמר דיבטל בכל גוונא מהאי טעמא שכתבתי. והנה י"ל לפמ"ש בצל"ח דבס"ד סבירי להגמרא דישל"מ לא בטל מטעם מין במינו כמ"ש בר"ן במסכת נדרים עיי"ש. וא"כ אף במוקצה שייך לומר כן ועיין שכתב דבספק במוקצה דלא שייך האי טעמא דהר"ן ומשו"ה בס"ד לא אמרינן ישל"מ בספק אבל יקשה למסקנא דאמרינן אפי' בספק ישל"מ לא בטל וכמ"ש בצל"ח דלמסקנא טעמא דגמרא בישל"מ משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהתר עיי"ש ויקשה כמ"ש. וי"ל דהנה הב' טעמים שכתבתי בלתי מתנגדים ושניהם אמת. ויש לומר לפי זה למסקנא משום והכינו וכו' להכין לשמחת יו"ט ולהאי טעמא אפי' במוקצה בספק דלא שייך סברת הר"ן משום מ"מ לא בטיל משום מתוך שתאכלנו וכו' ואפי' ביו"ט שייך לומר כן דלא שייך להתיר משום שמחת יו"ט שהרי האיסור דמוקצה הוי להרבות לשמחת יו"ט. ובזה נשתנה הס"ד מהמסקנא בדעתם ומדויק שפיר ספק יו"ט ספק חול הוי ליה דבר שיל"מ דזה שהוסיף רב אשי דאפי' ספק יו"ט דלא שייך מטעם מין במינו אמרינן ישל"מ אף דהוי לאו"נ אפ"ה מטעם והכינו שייך ישל"מ אפי' בספק ואתי שפיר וע"ע בש"ך יו"ד בסי' ק"י ס"ק נ"ו עיי"ש: