אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו

פרק א · הלכה יט

הלכה יז

חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט אבל אין יו"ט מכין לשבת ולא שבת מכינה ליו"ט לפיכך ביצה שנולדה ביו"ט אחר השבת אסורה ואע"פ שתרנגולת עומדת לאכילה הואיל ומאמש נגמרה הביצה נמצא שבת מכין אותה ליו"ט ואסרוהו בכל יו"ט גזירה משום יו"ט שאחר שבת וכן ביצה שנולדה בכל שבת אסורה גזירה משום שבת שאחר יו"ט. ובלח"מ בהל' י"ז הקשה דרבינו פסק כרב נחמן דאמר יו"ט אתי לזלזולי וכו' ומוקצה דרבנן ופסיק כרבה בהכנה דמשמע דרבה ס"ל מוקצה דאורייתא כמ"ש ברש"י וכתב דרבינו אינו מפרש כרש"י וגם רבה הדר ביה במסכת פסחים מ"ח עיי"ש:
והנה במס' ביצה דף ד' ע"א אתמר שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה נימא רב סבר קדושה אחת היא והאמר רב הלכה כד' זקנים ואליבא דר' אליעזר דאמר ב' קדושות הן אלא הכא בהכנה דרבה קמפלגי רב אית ליה הכנה דרבה ור"י לית ליה הכנה דרבה וכו' ולעיל דף ב' ע"ב אלא אמר רבה לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה וביו"ט שחל לאחר שבת עסקינן ומשום הכנה קסבר רבה כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה ורבה לטעמיה דאמר רבה מאי דכתיב והכינו וכו' חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט וכו'. וברש"י לטעמיה דאמר רבה בפסחים דף מ"ז ע"ב ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא עכ"ל. ובתוס' במס' עירובין דף ל"ח ע"ב בד"ה אמר רבה וכו' ורש"י פי' בביצה דרבה לטעמיה דאמר במס' פסחים מוקצה ולא נהירא ועוד דמשמע התם דהדר ביה עכ"ל וכיו"ב בר"ן ובשיטה מקובצת בשם הרשב"א בסוגיא במס' ביצה עיי"ש. ובפנ"י כתב ע"ז דלדעת רש"י רבה לא הדר מלאוקמי בעצי אשירה אלא משום קושיא השנית שם בגמ' דמקשינן ולא מהכנה ומוקצה דאורייתא וכיו"ב בש"מ שם וכתבו לומר דלא חש על הקושיא מהברייתא דמוקצה לרבה משום דאיסור אחר גרם לו עיי"ש וא"כ צ"ל דלא חש לקושית הגמ' אם מוקצה דאורייתא מה לי איסור אחר גרם וכו' וגם תירוצם דר' חסדא ס"ל כן ולא רבה עיי"ש והנה כמ"ש הלח"מ לרבינו על כרחך רבה הדר מזה וקיי"ל מוקצה דרבנן והכנה ומוקצה דאורייתא בלתי נאגדי' זה בזה:
והנראה לומר בזה דהנה במס' פסחים מ"ח ע"א דמקשינן לרבה דס"ל מוקצה דאורייתא מברייתא דאיתא אין מביאין נסכים מטבל משום שאיסור גופו גרם לו ויצא מוקצה שאיסור אחר גרם לו ואי אמרינן דאורייתא מאי שנא איסור גופו ומאי שנא איסור אחר גרם לו עיי"ש דיש להבין ממ"נ דאם נאמר ממשקה ישראל ממותר לישראל לא אמרינן אלא באיסור דאורייתא וא"כ הוי ליה למימר יצא מוקצה דהוי דרבנן ועל כרחך צריכין לומר דגם בדרבנן שייך ממשקה לישראל ועי' במל"מ בפ"ז מהל' תרומות עיי"ש וכיו"ב בכמה דוכתי וגם דבגמ' מפורש מה טבל מיוחד שאיסור גופו וכו' יצא מוקצה וכו' ולא קאמרי דהוי דרבנן גם דבטבל בנסכים דהוי בתירוש ויצהר דהוי מדאורייתא מ"מ נראה דעיקר הדחיה משום דדבר אחר גרם דממשקה ישראל לא נדע אלא מה דלא הוי מותר מצ"ע ולא הנאסר מחמת דבר אחר הזמן גורם דלמחר יהיה ראוי וא"כ מ"ש בזה אם הוי מדאורייתא או מדרבנן דגם בדאורייתא יש לומר כן ואם לא נחלק בזה גם בדרבנן לא נחלק:
והנ"ל בזה דהנה בפ"ה ה"ט מאיסורי מזבח כתב רבינו דאין מביאין מטבל משום דהוי מצוה הבאה בעבירה עיי"ש והנה עזב הטעם המפורש בגמ' ממשקה ישראל ונראה משום דטעמיה דמצוה הבאה בעבירה שייך בכל גונא אף היכא דאיסור מדבר אחר גרם לו דלא שייך לאסור משום ממשקה ישראל אבל מהב"ב שייך גם בכה"ג ועיין בתוס' סוכה ט' ע"א בד"ה ההוא אם מצהב"ב מדאורייתא או מדרבנן ושם דף ל' ע"א בד"ה מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול הכא דוקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה עכ"ל ועי' בס' ארעא דרבנן ונראה דאם מהב"ב (דרבנן) בהדאורייתא מדאורייתא גם בדרבנן אמרינן כן ואם מהב"ב בדאורייתא מדרבנן בדרבנן הוי תרי דרבנן דלא אמרינן ולפ"ז י"ל דקושית הגמ' דודאי ממשקה ישראל שייך גם באיסורי דרבנן אלא דהקושיא דאם אסור מדאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור אחר גרם אף דלא שייך ממשקה ישראל מ"מ שייך מהב"ב דס"ל לסתמא דגמ' מהב"ב דאורייתא וא"כ כדעת הרבינו סמך מהגמ' למ"ש וא"כ הוכיחו בגמ' דמוקצה מדרבנן ושייך איסור אחר גרם לחלק בזה כיון בדרבנן לא שייך מהב"ב ואם נאמר מוקצה דאורייתא א"כ שייך מהב"ב אפי' באיסור אחר גרם לו יהיה אסור ונראה דמשו"ה דעת רבינו וכמ"ש בלח"מ לדעתו דס"ל דרבה חזר בו ומוקצה דרבנן ואף למ"ש בס' ארעא דרבנן ובשו"ת נוב"י חלק או"ח בס' קל"ג לומר אפי' בדרבנן מהב"ב מ"מ קושית הגמרא דאם גם נאמר דלא אמרינן אלא בדאורייתא מ"מ מוקצה דאורייתא לרבה ומה לי וכו' וכמ"ש לעיל ועי' בנוב"י הנ"ל בסי' קל"ד:
(ב) בענין הכנה בידים ושאינה בידים ואם שבת ויו"ט מכינין לעצמם. ברש"י שם בד"ה רבה דאסור בהכנה שאינה בידים ממש עכ"ל ובד"ה והכינו והזמינו כגון מכאן אני אוכל למחר דאי משום הכנה בידים לומר שיאפו ויבשלו מבעוד יום בהדיא כתיב ואת אשר תאפו אפו אלא הזמנה בפה קאמר וכתיב ביום הששי וסתם ששי חול הוא ואחשביה רחמנא לסעודת שבת שיזימנה מבעוד יום ובחול עכ"ל הנה מחלק בין הכנה בידים ממש ועיין בתוס' להלן דף י"ז ע"א בד"ה מאי טעמא כתבו דר' יוחנן דלית ליה הכנה בידי שמים אבל הכנה בידי אדם ס"ל עיי"ש:
והנה מלשונו של רש"י דאי משום הכנה בידים ולומר שיאפו וכו' בהדיא כתיב אשר תאפו וכו' נראה כמ"ש ברש"י דהכינו ביום הששי דסתמו לחול למעט מיו"ט לשבת וכן להיפוך וא"כ להכנה דאפיה מיו"ט לשבת דלא דהרי כתיב אשר תאפו וכו' דוקא ביום הששי ולא מיו"ט לשבת וא"כ הכנה בידים ועל כרחך והכינו וכו' על הכנה בידי השמים וא"כ מזה דרש"י ס"ל דאפי' ובישול מקרי הכנה ולא כדעת התוס' בד"ה והיה שכתבו בדבר אפוי ומבשל לא שייך הכנה דא"צ אלא תיקון עיי"ש וע"כ נראה שאין לפרש דמ"ש ברש"י ולומר שיאפו וכו' בהדיא כתיב אשר תאפו וכו' לפרשו שצריך שיאפה מערב שבת ולא בשבת דא"כ למה לי אשר תאפו ולא משום לא תעשה כל מלאכה ועל כרחך כמ"ש על הכנה בידי אדם כתב כן:
אמנם במס' פסחים דף מ"ז ע"ב ברש"י בד"ה והכינו במזומן שמזמן כל צרכי היום ויאמר דבר זה לצורך היום דמשום טורח מלאכת שבת לא צריך דהכתיב את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו וכו' עכ"ל ולפ"ז לא נמצא מפורש ברש"י בסוגיא שלפנינו דאפי' ובישול הוי הכנה בידי אדם אלא דמ"מ למ"ש ברש"י לפרש דוהכינו ביום השישי דסתמו בחול ולא ביו"ט שקודם שבת ושם נאמר אשר תאפו וכו' דקאי גם ע"ז וע"כ משום הכנה אסור ביו"ט לשבת ודוקא בחול נאמר אשר תאפו וכו' כאשר סיים בלשונו מבעוד יום ובחול עכ"ל ועיין בר"ן שכתב כלשון רש"י עיי"ש ומזה נראה מ"ש ז"ל דרש"י והר"ן ס"ל אפיה ובישול מקרי הכנה נגד דעת התוס':
ועיין בפנ"י שכתב דעיקר פשוטי דקרא לרש"י דוהיה ביום הששי שאין לאכול בשבת או ביו"ט שום דבר שלא הוכן בששי אבל הא דדרשינן שאין שבת מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת אין זה בכלל משמעות הקרא והיכן רמיזא עיי"ש אבל למ"ש ברש"י דיום הששי משמעו חול ומזה לא מיו"ט לשבת וא"כ מפורש בקרא וכמ"ש מזה נדע דאפיה ובישול הוי הכנה דקרא גם לזה אתיא ועי' ברש"י בד"ה ואין יו"ט מכין לחבירו לא גרסינן במלתא דרבה דהא קרא קדריש וב' יו"ט רצופים בתורה לא אשכחן דמספיקא עבדינן להו עכ"ל נראה כמ"ש ועי' בפנ"י שכתב בזה להצדיק דבריו דלאו מקרא אלא מסברה אמרינן דאין יו"ט מכין לשבת עיי"ש. ודעת הר"ן וז"ל והא דאצטריך למימר מאתמול גמרה דאי מהיום גמרה לא מתסרא דהא קיי"ל במס' עירובין דף ל"ח גבי תחלת היום קונה עירוב דשבת מכינה לעצמה אבל ליו"ט אינה מכינה ויו"ט דכותיה וכו' עכ"ל וכיו"ב בבעה"מ עיי"ש:
אמנם בפנ"י כתב דדעת רש"י דאין שבת ויו"ט מכינין לעצמם ועי' מ"ש לפרש הסוגיא דמס' עירובין ובשיטה מקובצת כתב דעירוב שאני דאזמין לסעודתא דעירוב מבעוד יום וקנין שביתותו הוי ליה ממילא ותדע דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום כדמוכח התם וכו' עכ"ל וכבר כתבתי דנפק"מ בנולד עגל ביה"ש או בעצים שנשברו ביה"ש דאם שבת מכינה לעצמה וכמו כן יו"ט וא"כ ממ"נ מוכן דאם הוי יום או לילה לית ביה משום חסרון הכנה:
וע"ע שכתב דרש"י שהביא כאן דמוקצה דאורייתא דס"ל דוקא היכא דשייך מוקצה ונולד אז צריך הכנה וכיון דבעי הכנה להוציא מידי מוקצה משו"ה אין שבת ויו"ט מכינים זה על זה והוי בגדר מלאכה עיי"ש:
והנה לדבריו יקשה לפרש במס' עירובין ל"ח דמשום הכנה אסור לערב מיו"ט לחבירו ושם לא שייך מענינא דמוקצה ועי' מ"ש ע"ז גם למ"ש דנראה מרש"י דבאפיה ובישול שייך ג"כ הכנה ושם לא שייך מוקצה ומלשון רש"י דרבה אתי לאשמעינן להכנה שאין בידים ממש דנראה דבידים ממש נדע מלישנא דקרא בלא"ה ולא ימצא אלא באפיה ובישול וכיו"ב או בעירוב הכל בדברי' בדלא שייך מוקצה ודוחק לומר דכונת רש"י רק בידי שמים בלבד שייך הכנה גם לשון רש"י להלן בנולדה בזה וכו' דבעי הכנה מבעוד יום מגזה"כ עיי"ש לשון מגזה"כ בלתי מדויק למ"ש בפנ"י דהוי מסברא ולא מגזה"כ:
ונראה לענ"ד לומר ונאמר ליישב כמה קושיות לפי דברינו בס"ד קושית התוס' בסוגיא דנולדה בזה אסורה בזה וכו' אלא הכא בהכנה דרבה קמפלגי וכו' ובתוס' שם בד"ה אלא הקשו הא אמרינן מאתמול נגמרה ואם כן מאי הכנה איכא ותירצו דלידה הוי כמו כן הכנה עיי"ש. ולכאורה בלתי מובן דכיון שנגמרה מאתמול ויוכל לשחוט התרנגולת ביו"ט ואם כן מאי הכנה איכא ואף שכתבו בתוס' דכיון שלא נולדה ע"י כך לא חשיב גמר מ"מ בנולדה ואם כן חזינן דנגמרה וגם כיון שיוכל לשחטה מאי שנא לו שנולדה והנה בשבת אחר יו"ט הוי הלידה שפיר הכנה דאי אפשר לשחטה בשבת וכמו כן י"ל בעומדת לגדל אבל בעומדת לאכילה וביו"ט אחר שבת מאי הכנה איכא כיון דיכול לשחטה ולאכול מה שבגוה ועיין ברש"י שכתב בד"ה שבת ויו"ט דהוא הדין יו"ט ושבת עיי"ש דלכאורה לשון מיותר ולמ"ש י"ל דאשמעינן דבכה"ג כו"ע מודו. וגם תירוצם השני של תוס' צריך פי' ועיין בר"ן שכתב משום זה דהוי הכנה גרוע ולכו"ע לאו דאורייתא בכה"ג עיי"ש:
(ב) דאיתא שם כתנאי נולדה בשבת תאכל ביו"ט ביו"ט תאכל בשבת ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר עדיין היא מחלוקת שב"ש אומר תאכל ובה"א לא תאכל עיי"ש. דמוכיח מזה ומזה דלעיל גבי ביצה היא ואמה שריא דלית להו הכנה ולפמ"ש בתוספות במסכת עירובין ל"ח ע"א בד"ה משום דכיון דר"א מתלמידי בית שמאי סבירא ליה כב"ש ובמסכת עירובין שם ס"ל לר"א הכנה ועיין בתוספות הנ"ל שם גם הלשון עדיין היא מחלוקת ב"ש וב"ה וכו' צריך פירוש:
(ג) יקשה לדעת הרי"ף בסוגיא דעצים שנשרו מדקל בשבת אסורים ביו"ט שלאחריו משום הכנה ועיין בטור או"ח בסי' תק"ז בשם ה"ר יחיאל ז"ל דגם ביטול לא מהני דהוי איסורו מדאורייתא משום הכנה ובדאורייתא אין מבטלין עיי"ש. מסוגיא דפסחים מ"ו הנ"ל לדעת הסוברים דרבה חזר ממה שאמר מוקצה דאורייתא מקושית הגמ' שם ולדעתם ז"ל יקשה דנאמר במס' פסחים שם עייל עצי הכנה בנשרו מדקל וביו"ט אחר שבת וצ"ל דגם מהכנה חזר וזה לא ניתן לאמר דכאן מפורש הכנה דאורייתא לרבה וכן להלכה וכמו דאמרינן במוקצה ואזהרתה מלא תעשה כל מלאכה כן נאמר מהכנה ובכה"ג וכנראה דאהדרא וכו' ועיין בתוס' במתוך הנ"ל:
ונראה לענ"ד לומר איפכא דמוקצה תליא בהכנה אבל שייך הכנה בלי מוקצה לענין דאורייתא לרבה דהנה זה נתבאר דדעת רש"י דצריך הכנה מבעוד יום של חול. ויש לומר דודאי בדבר החזי וראוי מצ"ע לא צריכין להכנה רק בדבר החדש אשר לא היה מוכן מצ"ע בערב שבת אסור משום חסרון הכנה ומהאי טעמא גם כן מוקצה אע"ג דלא נוסף בו דבר ולא נשתנה מ"מ בגדר דבר חדש דהרי לא הוי מוכן מערב שבת משום הקצאתו ולזה צריך הכנה בפה להוציאו מגדר שאינו מוכן ומהאי טעמא מוקצה אסור לרש"י מדאורייתא משום דהוי אינו מוכן וכללא דמלתא דאורייתא דבר חדש או מוקצה בעי הכנה וזה דעת הגמ' במסכת פסחים בס"ד ולפי זה למסקנא שם למאן דל"ל מוקצה מ"מ הכנה סבירי ליה דמאן דל"ל מוקצה כמ"ש ברש"י לעיל במסכת ביצה משום דכל מאי דחזי לאינש דעתיה עליה וגם י"ל לפי טעם האחר ומוקצה לא הוי בגדר דבר חדש לפי זה:
ולמ"ש מיושב דלא מצי למימר עייל עצי הכנה דהנה להרי"ף דפירות שנשרו מהדקל משום הכנה י"ל דהכנה ליומא מותר ואם כן אם היה נושר בשבת או ביו"ט היה מותר ומאי הכנה הוי מיום על חבירו כיון דשבת מכין לעצמו רק אם היה שייך ביה מוקצה מדאורייתא ואם כן הכין מיום לחבירו שהיה אתמול נולד ואם כן תליא הכנה במוקצה וכיון דליכא מוקצה למסקנא ממילא ליכא הכנה. ולרש"י דס"ל דבעי הכנה מבעוד יום דהוי חסרון הכנה דס"ל בעצים שנשרו וכו' משום מוקצה ולא משום הכנה עיי"ש בלא"ה לא יקשה (ויש לעיין כיון דמדרבנן עכ"פ מוקצה אסור אם הוי מטעם זה הכנה מדאורייתא וצ"ע למ"ש ז"ל בזה אם אזלינן בתר דאורייתא):
ולפי דברינו זה מובנים דברי רש"י שכתב בסוגיא דהכא בהכנה ממוקצה דהנה לפי הנראה מרש"י דבעי הכנה מבעוד יום ואם כן לא אמרינן דשבת מכין לעצמה וכמ"ש בפנ"י וצריכין להשתדל ליישב הסוגיא דמסכת עירובין הנ"ל ועיין בר"ן שכתב דבעי בכל סעודת שבת וסעודת יו"ט שתהיה מוכנת מבעוד יום של חול והא דאצטריך למימר מאתמול גמרה לה משום דאי היום גמרה לה לא מתסר דהא קיי"ל במסכת עירובין גבי תחילת היום קונה עירוב דשבת מכינה לעצמה אבל ליו"ט אינה מכינה ויו"ט נמי דכותיה ומשו"ה אצטרך למימר מאתמול גמרה וכו' עכ"ל:
והנה כתב מוכנת מבעוד יום וכתב שבת מכינה לעצמה דנראה כדברים סותרים וגם דלפי הנראה לרש"י צריכין להכנה ליו"ט ושבת ואסור משום חסרון הכנה ולהר"ן ובעה"מ דוקא משום הכנה משבת ליו"ט ולהיפוך ולא משום חסרון הכנה דהרי שבת מכינה לעצמה:
ונראה לומר דגם רש"י ס"ל כמו דאיתא במסכת עירובין דשבת מכינה לעצמה וזה בהכנה דממילא כמו בעירוב דסעודתו הזמין בערב שבת וקנין שביתה ממילא רק בהכנה בידים אפי' במאי דלא הוי באיסור מלאכה צריך הכנה מבעוד יום:
וא"כ לפי זה בנולדה בזה לאסרה בזה בלתי מובן דכיון דנולדה בשבת ושבת מכינה לעצמה והיה מותרת מטעם הכנה וממילא הכנה ליו"ט ולרבה דיליף מהכנה בידי שמים דהוי ממילא ועל כרחך רק מיו"ט לשבת וכמ"ש ואם כן צ"ל מטעם מוקצה ומדאורייתא דאל"כ לא שייך הכנה כלל ולדידן משום מוקצה דרבנן נולדה בזה אסורה בזה. ומיושב למה כתב ברש"י כאן דס"ל במסכת פסחים דמוקצה דאורייתא ואתי שפיר. ולפי זה דוקא בנולד למאן דס"ל דאסור לדידן ואם כן שייך הכנה משבת ליו"ט דלענין מוקצה לא שייך בשבת לדידן לפ"ז:
וא"כ מיושב קושית התוס' בנולדה בזה דמאי הכנה בזה כיון דמאתמול נגמרה דלמ"ש הכנה דממילא לא שייך אלא בצירוף מוקצה ועל כרחך בעומדת לגדל ושייך מוקצה ומזה הכנה ולא יקשה גם כן מ"ש לעיל לר' אליעזר דס"ל במסכת עירובין הכנה וכאן לא ס"ל הכנה דלפמ"ש בתוס' בסוגיא דעומד על המוקצה דר"א לא ס"ל מוקצה אלא בדחיה בידים עיי"ש. וביצה לא דחיה בידים ולא שייך מוקצה ור"א ס"ל הכנה אבל הכא לא שייך לדידיה הכנה ומדויק לשון הגמרא עדיין מחלוקת ב"ש וב"ה במקומה עומדת וכו' דתליא במחלוקת הנ"ל אם אמרינן מוקצה או לא ומיושב גם כן קושית התוס' לעיל דר"י ס"ל דלא פליגי ב"ש וב"ה בזה:
ונאמר נמי ליישב לפמ"ש קושית התוס' במסכת ביצה י"ז ע"א בד"ה מ"ט שהקשו האיך יחלוק ר' יוחנן על כמה ברייתות דס"ל הכנה ותירצו דמאן דלא ס"ל הכנה דממילא הכנה בידים ס"ל עיי"ש. ויש לעיין בזה דהנה יש להבין למאן דס"ל דלא בעי הכנה מחול רק דאין יו"ט ושבת מכינים זה לזה משום דחשבי הכנה הוי כמלאכה ואם כן לא יהיה עדיף ממבשל בשבת דמהתורה מותר לאכלו וה"נ אף שאסור להכין מ"מ בהכין אפי' בידים נמי מותר מהתורה. ואם דזה נדע מלא תעשה כל מלאכה וע"כ התורה לאסרה באכילה מה נאמר בעירוב וכיו"ב הכנה מבלי מלאכה והנה לומר כמ"ש ז"ל בסנדל של ע"ז דנאמר שלא יצא ואם כן לא עביד איסורא וכמו כן בזה שאסור לאכלה ולא עביד למפרע הכנה. אבל יקשה לפי זה במבשל בשבת אף דאי אפשר לתקן המלאכה דכבר נעשית מ"מ למאן דלא סבירי ליה דשבת מכינה לעצמה יהיה אסור לאכלו משום הכנה דבזה אפשר בתיקון למפרע וראיתי בריטב"א במסכת עירובין דף ל"ח בד"ה ושבת מכינה לעצמה פי' ומהאי טעמא אמרינן בעלמא כי המבשל בשבת בשוגג או במזיד יאכל כדאי' התם ואתיא שפיר אפי' למאי דקיי"ל בהכנה דרבה עכ"ל אבל עוד יקשה כנ"ל מנ"ל בהכין מיו"ט לשבת דאסור ולמה יגרע ממבשל בשבת:
אמנם י"ל עוד ע"ז מדאסרה התורה אפי' בהכנה בידי שמים דלא עשה מאומה וע"כ גם בהוכן כבר אסורה אבל למ"ש בתוס' דאף מאן דס"ל דלא אמרינן הכנה בידי שמים הכנה דממילא סבירי ליה ולמ"ש מאן דלא סבירי ליה הכנה בידי שמים מנ"ל אם הוכן כבר דאסור. ואם כן לפי זה קושית התוס' במקומה עומדת לר' יוחנן דיחלוק על כמה ברייתות דס"ל הכנה. אבל כמ"ש אתי שפיר דר"י ס"ל במסכת שבת כר' שמעון דלית ליה מוקצה ואם כן ממילא לפי דברינו לא שייך הכא הכנה אבל בעלמא היכא דשייך הכנה בלעדי המוקצה ס"ל כן באמת. וי"ל גם כן כמ"ש בתוס' דבהכנה בידי שמים צ"ל משום מוקצה כמ"ש ולית ליה לר"י אבל בידי אדם דלא תליא במוקצה ס"ל לר"י גם כן וי"ל אף דס"ל ב' קדושות הן מ"מ התורה אחשביה לשבת ויו"ט דהזמנה להוציא מידי מוקצה כדי שיהיה מוכן מקודם שבת מיו"ט מכבוד היום הוא וכיון שעשהו באופן שמגרע כבוד יום הקודש האחר הוי כלא הזמין כלל שלא על דרך הזה רצון התורה וא"כ עודנו המוקצה במקומה ולפמ"ש לדידן דמוקצה דרבנן ואפ"ה הכנה דאורייתא דעכ"פ בלתי מוכן הוא ועיין מ"ש ז"ל בהואיל במבשל בשבת באיסור דרבנן וכיו"ב מ"ש במל"מ בהל' תרומות ובשעה"מ בהל' סוכה ובטורי אבן ומ"ש במקום אחר בזה. ובדעת רבינו אם ס"ל שבת מכינה לעצמה מלשונו הי"ח "אבל בשבת הכל מוכן אצל שבת וא"צ הכנה" אין הכרע מזה דרק לומר דלא שייך מוקצה בשבת ועי' במרכבת המשנה דלדעתו לרבינו הכנה מדרבנן עיי"ש:
(ג) בתוס' דף ב' ע"ב בד"ה והיה וכו' הקשו למאן דס"ל הכנה האיך אופין מיו"ט לשבת ותירצו דרבה ס"ל הואיל ועוד תירצו דאפיה ובישול לא מקרי הכנה עיי"ש. ועיין במוהרמ"ל דמה שהוסיפו בתוספות על קושית הגמרא כן במסכת פסחים משום דלא שייך תי' דר' חסדא צרכי שבת נעשית ביו"ט והואיל ואי מקלעי אורחים דלא קיי"ל צרכי וכו' ע"ש ועיין במג"א בסי' תקכ"ז בריש הסי' עיי"ש:
ולכאורה בלתי מובן מאי מהני לענין הכנה הואיל אף דהוי מהאי טעמא כאלו אופה לצורך יו"ט מ"מ לא הוי מוכן ולא יהיה עדיף מהכנה דממילא דאסורה והיה נראה מזה דתוס' ס"ל דלא צריך הכנה מבעוד יום רק שלא יכין מיו"ט לשבת ובזה מהני הואיל לומר שהכין ליו"ט בלבד ועיין ריש פ"ב דמסכת ביצה אבל למ"ש ברש"י דצריך הכנה מבעוד יום לא מסתבר דמשום הואיל הוי כמוכן מחול מערב יו"ט. וגם מ"ש דאפיה לא מקרי הכנה למ"ש לעיל רש"י לא ס"ל כן ואם כן יקשה עוד האיך אופין מיו"ט לשבת אף בעירוב תבשילין כמ"ש בתוספות:
והנה למ"ש בפנ"י הנ"ל י"ל דלא בעי רק הכנה מיום הקדום ויו"ט אין מכין לשבת משום איסורא דמלאכה דאחשביה התורה להכנה וא"כ י"ל בכהאי גוונא דמשום הואיל לא הוי מלאכה אסורה וממילא מועיל הכנה מבעוד יום דיו"ט אבל למ"ש ע"ז דא"כ הכנה דממילא בידי שמים ישתרי וצריכין לומר לרש"י דצריך הכנה מבעוד יום והכנת יו"ט אף בידי שמים לא מהני דאין היום מכין על שבת אבל בכה"ג דשייך הואיל ואפי' בידים מותר ביו"ט מכין ג"כ היום לעצמו על שבת דנפקע איסור מלאכה והכנה ביום המותר לעשותו לעצמו וצ"ע ובזה י"ל נמי לפמ"ש לעיל דבביצה י"ל ג"כ הואיל אלא משום דהוי מוקצה לא שייך הואיל ואתי שפיר במ"ש לעיל ועיין בתוס' פסחים שם עיי"ש:
ולכאורה הוי אמינא לרש"י דס"ל דהזמנה בפה מהני להיות הכנה בדבר חדש ובמוקצה וא"כ בעשה עירוב תבשילין הרי הזמינו בפה ולא קעקיר הדאורייתא כמו שהקשו בתוס' אלא הדאורייתא לא התחיל כלל ע"י העירוב תבשילין וכמ"ש בביצה לרש"י רק מטעם מוקצה ולענין דאורייתא מהני תנאי במוקצה לכו"ע כמ"ש במ"א בהטעם דלא מהני תנאי במוקצה דלא שייך אלא בדרבנן עמ"ש ברש"י בסוגיא דמתוך דלא גזרו אלא במאי דרוב ציבור יכולין לעמוד ובמוקצה יכולין לעמוד שהרי הוקצה לו וא"כ גם טלטול ההתר אסור עיי"ש וזה לא שייך בדאורייתא ולרש"י מוקצה דאורייתא אבל לדידן דמוקצה מדרבנן מהני בלא"ה העירוב תבשילין דעוקר דבריהן בלבד וא"כ לא יקשה האיך אופין וכו' לדעת רש"י אבל נראה דוקא במוקצה דמוכן מצ"ע אלא שלא היה דעתו עליו מהני הזמנה בפה אבל באפיה ובישול שאין מוכן מצ"ע צריך הכנה במעשה וצ"ע:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה