דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה יז
כל שאסור בשבת וכו' ויש ביו"ט מה שאין בשבת אסור מוקצה שהמוקצה אסור ביו"ט ומותר בשבת מפני שיו"ט קל משבת אסרו בו המוקצה שמא יבוא לזלזל בו. כיצד תרנגולת העומדת לגדל ביצים וכו' ואסור לאכול מהן ביו"ט עד שיכין אותה מבערב ויחשוב עליהם לאכול אבל בשבת הכל מוכן אצל שבת ואינו צריך הכנה וכשם שהמוקצה אסור ביו"ט כך הנולד אסור. ועיין בהמ"מ ועיין בלח"מ שעמד על מ"ש רבינו כשם וכו' כך נולד אסור הרי נולד פשוט ביותר לאסור ממוקצה כדאיתא מאן דלית ליה מוקצה אית ליה נולד עיי"ש:
וי"ל ע"ז דהנה בגמ' מס' ביצה יש להעיר כן דאיתא שם קס"ד מאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד ב"ש כר' שמעון וב"ה כר' יהודה וכו' דג"כ הלשון דאית ליה מוקצה אית ליה נולד מיותר דפשיטא כיון דאית ליה מוקצה מכ"ש נולד:
ונראה דבלא"ה יש להבין בסוגיא שם דאי' ומאי קושיא דילמא לית להו לב"ש מוקצה וכו' והרי בתרנגולת אף למ"ש במהרש"א כיון שגדילים בבית לא הוי כמוקצה דבע"ח עיי"ש מ"מ בעומדת לגדל ביצים הוי כדחיה בידים דאפי' ר"ש מודה וא"כ גם להביצה נאמר דאוכלא דאפרת היא בעומדת לגדל והוא חלק מחלקה ואסור כמו דאמרינן כן מעיקרא אוכלא דאפרת בעומדת לאכילה וכמו לב"ש בבע"ח מוקצה כדאיתא להלן דף י' וכמ"ש בתוס' שם כ"כ דילמא בדחיה דנראה מסברה דחמיר מבע"ח ולשון אוכלא דאפרת שכתב ברש"י אוכל שנפרד וכו' לאו דוקא באוכל אמרינן כן רק כנראה פי' בעומדת לאכילה והביצה חלק ממנה ובהתרנגולת כמו כן בעומדת לגדל כמוה הוא ועי' בר"ן שכתב דביצים במעי אמו אפי' בגמורות הוי כאחד מאבריה עיי"ש ולפי הסוגיא גם כשנפרדה מהתרנגולת חלק מחלקה הוי בכל גונא:
אמנם בתוס' בד"ה אוכלא הוסיפו ע"ז שכתבו אוכל הנפרד מן האוכל דהביצה שנולדה נפרדה היא מן התרנגולת ואי בעי שחיט לה ואכל כל מה שבגוה עכ"ל ויש לומר בעומדת לאכילה בלבד שייך מהאי טעמא לומר אוכלא דאפרת אבל לא בעומדת לגדל וי"ל דעל התרנגולת הוי דחיה בידים וסילוק הדעת משא"כ על הביצה דלא הוי דעתו עליה וא"כ לא שייך דחיה בידים על הביצה אף דעל התרנגולת שייך דחיה בידים וא"כ יש לומר דלית להו ב"ש מוקצה בביצה ואמרינן ס"ד מאן דלית ליה מוקצה נולד אית ליה אף בלא דחיה בידים אבל יקשה לפ"ז דמקשינן וליפלגו בתרנגולת וכו' והרי כמ"ש בדחיה בידים כו"ע מודו ועיין במס' שבת בפ' כירה דבעי לר"ש דחיה בידים ולא חזי רק בבע"ח ומחובר הוי מוקצה אפילו בחזי ובמ"א כתבתי בזה ולפ"ז יש לומר בתרנגולת דהוי חזי:
והנה לרב נחמן דס"ל מאן דלית ליה מוקצה ל"ל נולד וזה לר' שמעון דל"ל נולד ויש לומר דלר"ש דל"ל מוקצה אלא בדחיה בידיו ומהאי טעמא לומר דנולד גרע לר"ש דהרי מחובר ובע"ח הוי לר"ש בגדר דחיה בידים משום דהוי כאלו מגלה בפי' סילוק דעתו מהם משום דמסתמא מסלק ממנו והוי כדחיה בידים בפירוש וכמ"ש ברש"י למאן דל"ל מוקצה דעל מידי דחזי לא מקצי אינש דעתי מיניה אבל בנולד דלא ידע שיהיה דעתו עליו עיי"ש ונראה כונתו שדעתו עליו על מאי דחזי אבל בנולד שלא ידע ולא אסיק דעתו עליו ומיניה ג"כ לא הוי ג"כ סברה לומר שסילק דעתו וכדחיה בידים לו לר"ש וא"כ מסתברא אף לדידן נולד יותר מוקצה משום דלא נתן דעתו עליו להיות ראוי לו לר"ש נהפוך דודאי לא אסיק אדעתיה לדחותו בידים ולא הוי דחיה כלל משא"כ במוקצה די"ל בלא חזי מסלקו מדעתיה ולכן אמר בשניהם מאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד דלא נאמר נולד גרע דלא הוי דחיה כלל ומאן דל"ל וכו' דלא אמרינן כס"ד וא"כ מובן לשון רבינו ג"כ ביו"ט לומר כשם שמוקצה אסור כך בנולד דהרי בשבת קיי"ל כר"ש דלמ"ש נולד גרע וביו"ט רק דלא אתא לזלזולי ואף בנולד דקיל לר"ש אסור ביו"ט:
ועל מ"ש יו"ט דקיל שעמד במל"מ עי' במרכבת המשנה ג"כ דאי' פי' משום דקיל בחומר האיסור אלא משום דקיל שמותר במלאכה באוכל נפש ולא יכין כל צרכו מע"ש עיי"ש ועי' סוכה ט"ו ע"ב דעשה קיל בסוכה לשבת דאי' סקילה עיי"ש: