דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה יג
אין אופין ומבשלין ביו"ט כדי להאכיל גוים או כלבים שנאמר הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים לפיכך מזמנין את הגוי בשבת ואין מזמנין אותו ביו"ט גזירה שמא ירבה בשבילו אבל אם בא הגוי מאלו אוכל עמהן מה שהן אוכלין שכבר הכינוה. והנה אם אמרינן לכם ולא לכלבים מחלוקת דתנאי במס' ביצה כ"א ע"א גם מחלוקת בין הבעה"מ עם שאר הראשונים להלכה עם מי וסוגית הגמ' שם דתניא אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ממשמע שנאמר לכל נפש שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע כענין שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם לכם ולא לכלבים דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר אפי' נפש בהמה במשמע מה ת"ל לכם לכם ולא לנכרים ומה ראית מרבה אני את הכלבים שמזונתן עליך ומוציא אני את הכותים שאין מזונתן עליך וכו':
ובתוספות שם בד"ה לכם דקיי"ל כריה"ג אף דהלכה כר"ע מחבירו משום דסתמא דמשנה דחלה כותיה בעיסת כלבים בזמן שהרועה אוכל ממנה נאפת אפי' ביו"ט הא לאו הכי לא והכי איתא בסיפא בהדיא אבל אין הרועים אוכלין ממנה אין אופין אותה ביו"ט עיי"ש וכן דעת הרי"ף והרא"ש ורמב"ן וכן דעת רבינו אבל הבעה"מ חולק ע"ז ודעתו כר"ע ועל הקושית ממשנה דחלה כתב דמצריך דוקא שרועים אוכלין ממנה י"ל גם לר"ע דמודה בזה כיון דאפשר לכלבים בלי אפיה לא טרחינן להו במלאכה יתירא אלא בזמן שרועים אוכלין ממנה עיי"ש ויש לומר דמשו"ה הביאו בתוס' הנזכר לדייק מרישא ואח"ז כתבו ובסיפא אי' בהדיא דהוי לאתוי הסיפא בלבד וי"ל דמרישא אין ראיה כ"כ די"ל דמיירי כמ"ש בבעה"מ דאפשר ליתן לפני הכלבים בלי אפיה אבל מדכפלו בסיפא אבל אם אין הרועים אוכלין ממנה אין אופין אותה ביו"ט נראה דאתא לאורי דבשום אופן כשאין הרועים אוכלים ממנה לאפות אותם ביו"ט אפי' באין אוכלין אלא ע"י אפיה אבל הבעה"מ לא נחית לדייק כן. והנה מ"ש בבעה"מ לחלק בין אפשר בלי אפיה דבאדם אין לחלק ובבהמה לחלק בזה דבאדם לא מצינו אלא באפשר מאתמול מדרבנן לדעת רבינו וסייעתו ועיין בר"ן דף י"ז שכתב לחלק בין בשבת דאמרינן במס' מנחות דף ס"ד בעוקץ אחד תאנה אחת ובאחר ב' תאנים וקצץ לצורך החולה אותו שיש בו שתים וא"צ אלא אחת חייב דזה דוקא בשבת ולא כן ביו"ט דהותרה ומותר להרבות עיי"ש וא"כ לצורך בהמה כיון דהוי לר"ע בכלל אשר יאכל לכל נפש כמו כן נאמר הותרה ואף דאפשר בלי מלאכה ואין לנו לחלק בין אדם ובהמה בזה ולא נראה דהוי מדרבנן כן ולא אסרו אלא לצורך בהמה ורחוק לומר דבעה"מ לית ליה הותרה ביו"ט:
ונראה דהנה מקשינן לר' עקיבא מה ראית לחלק בין לכלבים לנכרים ואמר דכלבים מזונתן עליך הנה אף דלית ליה לר' עקיבא מתוך אפ"ה מתיר לכלבים משום דהוי בכלל נפש ולא לנכרים משום דמזונתן אינם עליך ומזה דלא התיר אלא לצורך ואי אפשר בענין אחר דבכלל מזונתן עליך לא הוי אלא מה שצריך למזונתן ולא שיעשה במה שא"צ לזה באם אפשר בלי אפיה אין לאפות ולא אמרינן הותרה בבהמה אף דאמרינן כן באדם דאם נאמר דאין לחלק בהותרה בין אדם לבהמה א"כ בהמה ונכרי שוין יקשה קושית הגמ' מה ראית ולמה נחלק לכם ולא נאמר דקאי על תרוייהו ועל כרחך מדכתיב נפש לרבות אחד משניהן מחלקין בין מזונתן עליך ודוקא באי אפשר דבהמה גרוע מאדם בזה דלא אמרינן הותרה ומלכם דמיעט נכרי נדע כן בבהמה דבנכרי נתמעט מלכם בכל גונא ובבהמה באפשר בענין אחר וא"כ דברי הבעה"מ נראין לכאורה מוכח מהסוגיא:
וי"ל דהנה למאן דאית ליה מתוך א"כ צריכין ללכם למעוטי כלבים ונכרים אפי' לתוס' דבעינן צורך קצת במזונתן עליך נראה דהוי צורך קצת וביותר למ"ש במג"א בסי' שכ"ד ס"ק ו' דמצוה ליתן מזונות אפי' לכלבים של אחרים ועי' באליה רבה שהשיג עליו עיי"ש ועי' במחצית השקל שם ובמג"א בסי' ש"ה ס"ק י"ב בשם שו"ת הרמ"א דמותר לומר לעכו"ם להמרות האוזים בשבת משום צער בע"ח וכתב דמשמע בליכא עכו"ם מותר ע"י ישראל ובאליה רבה בסי' שכ"ד ס"ק י' השיג גם על זה עיי"ש ועכ"פ מקרי צורך קצת ועי' מ"ש לעיל אם מצוה מקרי צורך קצת דצ"ע לפי זה וא"כ צריכין הקרא דלכם אבל לר"ע דלית ליה מתוך כלל למה לי קרא דלכם דכיון דלא הוי לצורך אוכל נפש בלאו קרא דלכם לא יהיה ס"ד להתיר וביותר למ"ש לעיל דמאן דלית ליה דמלאכת או"נ לא הוי בכלל מלאכת עבודה וגם לר' יהושע במס' פסחים ס"ח דאו"נ התירה התורה משום שמחת יו"ט וא"כ בלאו לכם נדע לאסור לעכו"ם דרק לצורך או"נ דישראל התירה התורה וי"ל דמשו"ה כיון דפירשה התורה לכם מזה נדע דיש אשר לא הוי לכם ממש ואפ"ה התירה התורה ומשו"ה אצטריך קרא דלכם למעוטי ומסתבר ליה לחלק בין מזונתן עליך דכמ"ש בשם מג"א דהוי מצוה דמותר ולפ"ז אנן דקיי"ל מתוך ולכם דלא נאמר בהמה במשמע כמ"ש לעיל דיש לומר דהוי לצורך וק"ו לא לעכו"ם וי"ל משו"ה נקטו ולא לכלבים ולא נקטו ולא לבהמה משום לאשמעינן לר"ע דאפי' לכלבים הוי מזונתן עליך וכמ"ש במג"א הנ"ל ואם כן מ"ש מוכיח כדעת רבינו וסייעתו דקיי"ל כר' יוסי הגלילי:
והנה למה לא נאמר דלכם אצטרך ונאמר דמותר בנדרים ונדבות וי"ל דנו"נ כדאיתא בגמרא משולחן גבוה קזכי וביותר למ"ש בתוס' שבת כ"ד זה שהוא מצוה מסתבר ביותר דלא מקרי לכם עיי"ש:
והנה לדעת האליה רבה דלא הוי בכלל מצוה ליתן מזונות לבהמה י"ל לפרש דהנה בלא"ה יש לדקדק בסוגיא למה הצריכו להביא מקרא דמכה נפש ישלמנה ולא הביא מקראות הקודמין דבנפש נכלל גם בהמה כמו ישרצו המים שרץ נפש תוציא הארץ נפש וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו וכיו"ב ויותר נראה משום דבנפש בהמה ישלמנה כתיב נפש בהמה וסתם נפש י"ל דוקא באדם בלבד וגם כנראה מלשון ר' יוסי הגלילי משמע שנאמר לכל נפש שומע אני אפי' נפש בהמה וכו' דנראה דאמר דס"ד מדכתיב כל לרבוי אתיא אפי' בהמה דאם מלשון נפש הוי ליה לומר שנאמר נפש וכו' כמו שלא הביא תחילת המקרא אשר יאכל משום דמביא רק הצריך להנאמר שומע אני ומקרא דנפש כנראה מביא שלא דנפש מוציא הבהמה וע"ז הביא המקרא דמכה נפש וכו' אבל מקרא דלכם ממעט בהמה ונכרים והנה אין להקשות דהרי במס' כתובות דף ז' ע"א נלמד מכל נפש דבר השוה לכל נפש די"ל דאחרי דמלכם נדע דכל אינו לרבות בהמה ונכרים אמרינן דבעי לאורי דבעינן שוה לכל נפש אבל לר"ע דס"ל נפש בהמה במשמע וכנראה ג"כ מכל יקשה דמנ"ל שוה לכל נפש דנראה דלא פליג ע"ז עיין במס' כתובות שם:
אמנם כנראה לר' עקיבא לאו מלשון כל יליף לה אלא כמ"ש לעיל משום דלית ליה מתוך ומקרא דלכם נדע דיש דלא הוי לכם ומותר ובחר במזונתן עליך ובכלל נפש גם בהמה במשמע אבל לר' יוסי הגלילי יש לומר גם יש לדקדק בלשון ריה"ג שומע וכו' נפש בהמה במשמע כענין שנאמר מכה נפש בהמה וכו' דלשון כענין בלתי מובן דהו"ל כמו שנאמר מכה נפש בהמה וכו' וי"ל דריה"ג שאמר שומע אני לאו מלשון כל דנדרש לשוה לכל נפש גם מקרא דמכה נפש וכו' לא הביא דנפש כולל גם בהמה דנדע ומפורסם במקראות רבות אלא דהנה אם לא נאמר לכם הוי ס"ד להתיר לצורך בהמה משום מתוך ואף למ"ש בתוס' דבמתוך צריך צורך קצת לצורך בהמתו יהיה בכלל צורך קצת משום הפסד בהמה דהוי הפסד קנינו ואף דכנראה במס' פסחים מ"ו ע"ב ומשום הפסד ממון שריא איסורא דאורייתא עיי"ש מ"מ כמה דלא נדע מקרא דלכם ס"ד לומר איפכא דהוי לצורך ומסייע לזה המקרא דמכה נפש ישלמנה דמקודם נאמר מכה אדם יומת דנענש על המעשה הריגת האדם אבל להרוג בהמת רעהו עונשין על היזק קנינו של חבירו וישלמנה וא"כ מדאחשביה בהמה להיות קנינו ומחויב המכה אותה כ"כ אין לומר דלצורך קיום הבהמה לתת מזונה כדי חייה דלא יהיה בכלל לצורך האדם ולכן אמר כענין שנאמר מכה וכו' כענין שם דמקרי בהפסד בהמה מפסיד קנין רעהו וכמו כן כאן לענין לצרכו מה שצורך קיום קנינו מקרי לצרכו וע"ז נאמר לכם למעט בהמה משום דצריך שיהיה הצורך לצורך יו"ט והפסד ממון הוי על לאחר יו"ט וזה נדע מלכם דלא הוי בכה"ג לצורך וכל זה לריה"ג אבל לר"ע דלית ליה מתוך י"ל דלאו מהאי קרא יליף אלא מנפש דמצינו הרבה בתורה כמ"ש לעיל ועי' מ"ש לקמן אחר הי"ד לדעת הבעה"מ שם עיי"ש: