דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה יב
מי שהיתה לו בהמה מסוכנת לא ישחוט אותה ביו"ט אא"כ יודע שיכול לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום כדי שלא ישחוט ביו"ט מה שיאכל בחול וכן כל כיו"ב. בהמ"מ מביא הגמרא ביצה כ"ה ע"א מחלוקת הת"ק ור' עקיבא דת"ק אמר כזית צלי ור"ע אמר אפי' כזית חי מבית טביחתה עיי"ש. וברא"ש ובטור פסקי דא"צ בדיקה ונראה דפסקו כר"ע וכ"כ בב"י ובב"ח. ובב"ח כתב דרבינו פוסק כת"ק. ונראה מדכתב צלי ולר"ע אפי' חי ואם כן גם מבית טביחתה גם כן לא ס"ל כר"ע ובספר קרבן נתנאל כתב דר"ע ות"ק לא פליגי בזה דגם לת"ק ס"ל בית טביחתה עיי"ש. והנה כ"כ במג"א בסי' תצ"ח ס"ק י"ג דמשמע דת"ק מודה לר"ע בזה דא"צ בדיקה כדאיתא בגמ' ועוד דהא כתב ברמ"א שאסור להפשיטה אבל ביש"ש פסק דצריך שיהא שהות לאכול אחרי הפשט וניתוח ואינו מוכרח עכ"ל ואם כן י"ל דרבינו גם כן ס"ל דא"צ בדיקה אף דהו"ל לפרושי דא"צ בדיקה:
והנה שם בגמרא הפשט וניתוח וכו' למדה תורה דרך ארץ וכו' מאי קמ"ל וכו' לאפוקי דרב הונא וכו' אלא רמי בר אדא אורח ארעא קמ"ל עיי"ש. ובתוספות בד"ה אורח ארעא הקשו דלהלן משמע משום איסור טריפה דאיתא נטיעה מקטעה רגלי דטבחא ותירצו דליכא איסור מיהו אם נמצאת טריפה הוי שוגג ולא אונס שלא היה לו למהר כ"כ עיי"ש:
והנה בלא"ה הסוגיא בלתי מובן כמ"ש ז"ל דהרי מפורש בדבריהם למדה התורה דרך ארץ וכו' ונראה בדברי התוספות למ"ש בר"ן ריש מסכת פסחים דהסומך על החזקה ואם היה באיסורא הוי אונס עיי"ש וכן נראה במסכת שבועות בפ"ב בשלא בשעת וסתה אונס הוא עיי"ש. אמנם שם לא הוי לברורי והוי אונס אבל כאן דאיכא לברורי הוי שוגג ולא אונס לדעת התוס' אלא דיקשה כמ"ש ז"ל דהרי בריאה קיי"ל דמשום דשכיחי בה סירכות צריכה בדיקה ועי' בפנ"י וצל"ח עיי"ש וי"ל דהנה קיי"ל חזקה דאיכא לברורי מבררין אם לא ביש טורח והפסד דאז אין צריך לברר. והנה הפשט וניתוח טורח גדול וצריך זמן מרובה והוא צריך להדבר מיד ואם כן היה לפטרו מלברר אבל כיון דבלא"ה מדרך ארץ להפשיט ולנתוח אם כן לא הוי בכלל טורח אחר זה וממילא מחויב לבדוק משום איכא לברורי וגם מה שיעשה מדרך ארץ לא הוי בכלל טירחא לענין איכא לברורי. וביו"ט דאיכא במסוכנת הפסד בדבר לא צריך לברורי ולפי זה משום דרך ארץ שלמדה התורה שקלינן וטרינן בגמרא אם הוי עי"ז לאפוקי מדרב הונא וכו' ואם כן למסקנא דאיתא אלא אורח ארעא קמ"ל דודאי מהני החזקה כדר"ה באיכא טורח והפסד אבל בזה בלא"ה גם לר"ה צריך בדיקה משום דהוי אורח ארעא בלא"ה ואם כן יש לברר משום האיסור דלא שייך טורח ומיושב קושית התוספות הנ"ל דמשום אורח ארעא אמרינן קטיעה מקטע רגלים דטבחא משום דהוי איכא לבירורי עי"ז. וזה יסכים דהסוגיא דא"צ לבדיקה למסקנא וביש"ש הקשה דלפי תירוץ התוס' יקשה עוד דמ"מ למה לנו להניחו מתחילה לאכול בלי בדיקה עיי"ש ולמ"ש מיושב: