דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה ה
כל מלאכה שאפשר להעשות מערב יו"ט ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון אם נעשית מבערב אסרו החכמים לעשות אותה ביו"ט אע"פ שהיא לצורך אכילה ולמה אסרו דבר זה גזירה שמא יניח אדם מלאכתו שאפשר לעשותן מעיו"ט ליו"ט ונמצא יו"ט כולו הולך בעשית אותן מלאכות וימנע משמחת יו"ט ולא יהיה לו פנאי לאכל. ומזה הטעם וכו'. עד הל' ט'. והנה דעת התוס' בריש פ' אין צדין ודף ג' ע"א בד"ה גזירה ובמס' שבת צ"ה ע"א בד"ה הרודה וברא"ש ביצה דהוי מדרבנן כדעת רבינו דמדאורייתא אין לחלק באוכל נפש בין אפשר מאתמול או לא ועי' בתוס' במס' מגילה דף ז' ע"ב בד"ה כאן ובמהרש"א בפי' התוס' ובפרי חדש תצ"ה בפי' ומכל הפי' נראה דדעת התוס' ביש קלקול קצת ודאי מותר מדאורייתא אבל באפשר בלי קלקול קצת י"ל דאסור מדאורייתא עיי"ש ולהמתירין מדאורייתא דרשא דירושלמי אסמכתא:
וברש"י במס' ביצה כ"ג ע"ב במשנה אין צדין דגים מן הביברים ביו"ט וכו' וז"ל ואע"ג דשחיטה ואפיה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יו"ט טעמא משום דאי אפשר מערב יו"ט דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם ויסריח אבל צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים ולא ימות ולמחר יטלהו עכ"ל ובר"ן שם מסופק בדברי רש"י אם דעתו באפשר לעשות מערב יו"ט באוכל נפש אסור מדאורייתא או רק מדרבנן ולרא"ש שם פשיטא ליה דלדעת רש"י הוי מדאורייתא וכן נראה מתוס' שם מקושיא על רש"י ובס' מגיני שלמה כתב דאין בלשון רש"י רמז דהוי מדאורייתא ובפנ"י הראה דברש"י במס' עירובין דף ל"ט ע"ב בד"ה פסק שכתב ועוד צידת צבי מלאכה דאורייתא היא עיי"ש ולשון ירושלמי שמובא בתוס' דף ג' הנ"ל כפשוטו נראה דהוי מדאורייתא ועי' בפר"ח בסי' תצ"א שמביא כמה לשונות בגמ' שנראה כן ועיין שבת צ"ה גבי מגבן ובס' טורי אבן במס' חגיגה דף י"ז ע"ב דאיתא שם בגמ' קצירה ביו"ט מי שרי דנראה דהוי מדאורייתא ועי' בשעה"מ בפ"א מהל' יו"ט ה"ד עיי"ש:
והנה כתבתי מה שנראה מתוס' במס' מגילה הנ"ל ועיין בב"ח בסי' תנ"ה בשם הסמ"ג דדעתו כמו דמחלקין במכשירין מדאורייתא בין אפשר לעשותו מאתמול כמו כן מחלקין באוכל נפש אלא כיון דסתם מכשירין הוי אפשר מאתמול ואם לא מיעט התורה בהוא ולא מכשירין הוי אמינא להתיר בכל מכשירין וצריך מעוטא דקרא אבל באו"נ במסתבר תפסינן ורק באפשר עיי"ש ובביאורי הסמ"ג למהר"א שטיין ומהרש"ל שם ובב"ח כתב שאפשר לפרש בדעת רש"י כן ועיין במזרחי פרשת בא ובמרדכי וכנראה שיש לכוין דברי מהרש"א במס' מגילה עם דברי הסמ"ג עיי"ש:
והנה יש לעיין להסוברים אפשר מאתמול אף באוכל נפש אסור מדאורייתא האיך מצינו בדבר שאי אפשר לעשות השתא לאסרו כיון שהיה אפשר מקודם ומצינו במסכת שבת דף ק"ל ע"א ובכמה דוכתי כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינו דוחה את השבת. וזה שם דמטעם דחיה מסתבר לומר דלא נדע מביום השבת אלא במילה דאי אפשר רק בשבת אבל מכשירין דאפשר מער"ש ודאי לא התירה התורה להמתין עד שבת כדאמרינן בכ"מ כל שאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה לל"ת ועל לכתחילה אפשר ולכן גם בעבר ולא עשהו מער"ש עכ"פ אין לנו לרבות מביום אפילו בשבת גם האפשר מער"ש. וביו"ט במכשירין דלמדין מלכם והוא ולא מכשירין לחלק גם כן בין אפשר מערב יו"ט ללא אפשר י"ל כמו כן מהאי טעמא אבל באו"נ דאמרינן הותרה ואפי' באפשר השתא בלי מלאכה מותר וכמ"ש לעיל בשם הרא"ש במסכת יומא בסוגיא דבולמוס דלא אמרינן דיאכל נבילה מלדחות עשה ול"ת ואפי' בעוף דלמ"ד שחיטתו מדרבנן משום דמלאכת יו"ט באו"נ הותרה ועיין בר"ן ביצה י"ז אופה וכו' שפת נאפה יפה שכתב דביו"ט אין לדקדק בהוספה משום דהותרה וכמ"ש לעיל להמ"מ אין מלאכת או"נ בכלל מלאכת עבודה כלל ואם כן האיך מסתבר לומר באפשר השתא בענין אחר מותר מדאורייתא. ובאפשר מערב יו"ט אסור באו"נ גופו וכה"ג שכתב ברא"ש שם לעשות האיסור הקל דהוי ודאי אפשר ואפשר השתא:
גם יש לעיין למ"ש בפנ"י במסכת ביצה דף י"ב דנאמר מתוך במכשירין ואם כן יהיו כל מלאכות מותרים ואיככה נפרנס לא תעשה כל מלאכה ביו"ט וכתב במכשירין דאפשר מאתמול דאסור פשיטא דלא שייך בהם מתוך רק באוכל נפש שייך מתוך עיי"ש. ואם כן להסוברים דגם באו"נ מדאורייתא לחלק בין אפשר מאתמול ואם כן ממ"נ אם דלא נאמר גם באו"נ מתוך או גם במכשירין ולדעת הסוברים דבאו"נ מדרבנן לחלק בין אפשר י"ל דלא החמירו במתוך אבל למאן דהוי מדאורייתא יקשה לכאורה:
ועי' עוד בפנ"י שם שכתב דאם נאמר מתוך במכשירין יהיה הל"ת דמלאכה בשאין בו צורך כלל עיי"ש. ובלעדי זאת דיקשה להגביל האיסור מלאכה ביו"ט בגדר קטן כזה. גם יקשה לדעת רבינו דס"ל דבנין ואריגה וכיו"ב אפי' עשאן לאכילה לוקה דהרי מכשירין דהתירה התורה על כרחך אפי' במלאכה דלא שייך באוכל נפש דאל"כ תיפו"ל מטעם מתוך וצורך קצת משום מכשירין ועל כרחך התירא דמכשירין במלאכות דלא שייך באו"נ כלל ולא שייך מתוך אלא מצ"ע מותרין ואם כן יקשה להיפוך למה נלקה בבנין וכיו"ב דאינן מיוחדים לא"נ בעשאן לאו"נ נאמר מתוך משום מכשירין וצורך קצת משום האוכל נפש ולמ"ש בפנ"י ליכא שום מלאכה דלא שייכי במכשירין אלא זריעה עיי"ש:
אמנם לדעת רבינו לא יקשה דס"ל אפשר באוכל נפש מותר מהתורה ואם כן י"ל במכשירין לא שייך מתוך וכמ"ש בפנ"י הנ"ל. ולדעת הסוברים דאפשר מדאורייתא אסור באו"נ י"ל דלא ס"ל כדעת רבינו בבנין וכיו"ב בעשאן לאו"נ דאסור מדאורייתא ולק"מ (וע"ע ברמב"ן בפ' אמור מ"ש בשם המכילתא בפי' מקצת או"נ דוחה עיי"ש):
אמנם הקושיא הראשונה מהותרה יקשה לכאורה ונראה לומר דהסוברים דאפשר מאתמול באו"נ אסור מדאורייתא בלתי סוברים דמלאכת או"נ ביו"ט הותרה אלא הודחה ומשום קושית הרא"ש הנ"ל משחיטה ביו"ט עיין בר"ן שם שכתב דבנבילה איסורא בכל כזית משא"כ בשחיטה עיי"ש. גם י"ל לדעתם דלא מצינו שתתיר התורה שום איסור משום או"נ ביו"ט אלא מלאכה בלבד ואם כן לא שייך להתיר נבילה וכמו שאין הודחה אלא מלאכה כן אין לתמוה למה לא נבחר באיסור נבילה ממלאכה החמורה דאם כן יקשה גם כן למה במלאכה התירה התורה דהוי עשה ול"ת ובאיסור לא התירה התורה כלל משום או"נ ואם כן י"ל נמי דרק ממלאכה הודחה באו"נ מהתורה ולא נבילה. ואף בעוף למאן דס"ל שחיטתו מדרבנן כיון דעכ"פ אסור מדרבנן מטעם נבילה הוי השחיטה לצורך יו"ט ועיין במל"מ בפ"ז מתרומות ובספר שאגת אריה בהל' ר"ה בסי' ק"ח ובטורי אבן במסכת ר"ה בסוגיא דאין מכירין עיי"ש שכתב דלא אזלינן בתר דאורייתא בכה"ג עיי"ש. וגם כיון דשחיטת בהמה מותרת ושייך בשחיטה מתוך ועכ"פ הוי מטעם איסורא דרבנן צורך קצת לאפרושי מאיסורא. ולפ"ז לא שייך לדעתם לפרש מ"ש לעיל בה"ד בפי' מתוך מטעם הותרה אלא מטעמים אחרים שכתבתי שם. וגם לספר יראים שכתב בכלל אשר יאכל וכו' משמע גם הנאה לא שייך מתוך במכשירין דילפינן מלכם לכל צרכיכם ולא מאשר יאכל וכו'. והנה כנראה במסכת פסחים ס"ז דאו"נ ביו"ט מותר מטעם מצוה שייך לחלק בין אפשר השתא ומשום אפשר מעיקרא כר' עקיבא במסכת שבת הנ"ל ועם כל זה מטעם הותרה לא שייך לומר כן:
והנה ראיתי דעת הרשב"א בספר עבודת הקודש בבית מועד בשער ראשון וז"ל ולא כל אוכל נפש התיר הכתוב שהרי אחר שהתיר מיעט שנאמר אך הוא לבדו יעשה לכם. אך הוא לבדו ולכם מיעוטין הם ולפיכך יש אפי' מלאכות שיש בהן צורך או"נ ואסורות ומסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שהקוצר וכו' ומפני מה מנו את אלו וכו' מה שדרך בני אדם לתקן מהן הרבה לימים הרבה כדי שלא יטריח ביו"ט לתקן מחמת חול וכו' עכ"ל עיי"ש וכמ"ש ז"ל בחוה"מ וכיו"ב בכמה דברים דתורה מסרה לחכמים ומיושב קושית הטורי אבן ושעה"מ הנ"ל ממס' חגיגה עיי"ש וגם מ"ש דלמה גזרו בפירות הנושרין דהוי גזירה לגזירה דלפ"ז הוי מדאורייתא אלא דנמסר לחכמים ולא מצינו נגד זה בדעת רבינו ואולי גם דעתו כן ועמ"ש בס"ד עוד בענין זה בפ"ב בענין צידה ובדעת רש"י במסכת עירובין הנ"ל עיי"ש. וע"ע בפנ"י במסכת ביצה דף י"ד מ"ש ועיין בפ"ג הי"ב ובלח"מ שם ובפר"ח בסי' תצ"ה עיי"ש ועמ"ש בפ"ג ה"א להלן עיי"ש ועיין מ"ש בהל' יו"ט פ"ז ה"א עיי"ש:
אבל לשין וכו' וכן מכשירי אוכל נפש שיש בהן חסרון אם נעשו מבערב עושין אותן ביו"ט כגון שחיקת תבלין וכיו"ב. עיין בפ"ד ה"ט ובכ"מ ולח"מ שם ובהל' ד' שם ובהמ"מ שם בדעת רבינו דלא כר' יהודה במכשירין עיי"ש וצריכין לומר לפי זה דמ"ש רבינו כגון שחיקת תבלין לא הוי מכשירין ממש וראיתי במרכבת המשנה כיון שנתון לאוכל כאוכל דמי ורמז למ"ש בראב"ד שם פ"ד ה"י:
אין אופין ומבשלין ביו"ט מה שיאכל בחול ולא הותרה מלאכה שהיא לצורך אכילה אלא כדי ליהנות בה ביו"ט עשה כדי לאכול ביו"ט והותיר מותר לאכול המותר בחול. ובלח"מ עמד ע"ז ממ"ש רבינו בהי"א המבשל או אופה ביו"ט כדי לאכול בו ביום וכו' ונשאר התבשיל וכו' הרי זה מותר לאכלו למחר בין בחול בין בשבת וכו' ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור אפילו בשבת שאחר יו"ט מפני שהחמירו במערים יותר מן המזיד משמע דבמזיד אפי' אפה לחול מותר לאכול וכאן משמע דוקא בעשה כדי לאכול ביו"ט והותיר מותר לאכול המותר בחול כלשון רבינו כאן והביא בשם מהרלב"ח בסי' נ"ג דרבינו לא כתב להלן אלא הטעם למה במערים אסור אפי' בשבת אחר יו"ט ומזיד מותר אבל לחול אף במזיד אסור וכתב בסי' נ"ג שם ויש טעם חזק לדברי הרב הן מהשכל הן מהגמרא מהשכל שכיון שזה בישל במזיד מיו"ט לחול ראוי לקנוס אותו שלא יוכל לאכלו ודוקא לשבת הוא מותר מפני כבוד השבת שאין לו דבר אחר שיאכל. גם מהגמרא שהרואה בסוגיא יראה שהבעיא של עבר ואפה מאי לא היתה אלא מיו"ט לשבת ולא אפשטא וכיון דהאיסור מדרבנן פסק הרב לקולא וזה דוקא מיו"ט לשבת אבל מיו"ט לחול מנין לנו וכן בדברי רש"י מבואר בסוגיא במקומות רבים וז"ל במזיד לא יאכל שעבר על שבות דאין מגביהין וכו' אלמא אחמור רבנן במלתייהו ואפי' גבי עונג שבת דאית ליה פירי אחריני לשבת עכ"ל. ודומה לאלו הלשונות יש אחרים בסוגיא ההיא עכ"ל שם. ומסתבר דבריו כמ"ש ברא"ש ביצה י"ד בעבר ואפה דמשום כבוד שבת התירו עיי"ש וממילא באפה לצורך חול אסור:
אמנם בשו"ת הריב"ש בסי' רנ"ד לא נראה לו לחילוקא הנ"ל ולדעתו שוה מיו"ט לשבת ליו"ט לחבירו ובב"ח בסי' תק"ג ובשו"ת קכ"ח ח"א נגד דעת הריב"ש ועיין בפר"ח בסימן תק"ג שדעתו בשאינו מערים אפי' אופה מיו"ט לחול שרי וכתב שמדברי רבינו כאן כדברי הריב"ש ומ"ש משום דלית ליה פירי אחריני למסקנא לא התירו משום עונג שבת ומסיק דאפי' במבשל במזיד כל שאינו מערים אפי' לצורך חול מותר עיי"ש. והנה אינו מפרש כמהרלב"ח ולשון רבינו בהל' זאת עשה וכו' נראה כמהרלב"ח וסייעתו ועיין במרכבת המשנה בהי"א שכתב גם כן בדעת רבינו לחול אסור עולמית עיי"ש:
והנה למ"ש לקמן בס"ד בסוגיא דעירוב תבשילין דיותר מסתבר לומר בעבר ואפה מותר למאן דס"ל דמדאורייתא צרכי שבת מותרים ביו"ט ומותר לאפות מיו"ט לשבת מלמאן דס"ל דאסור מדאורייתא אלא משום הואיל מותר דנראה דמצד הואיל עכ"פ מותר אפי' אפה לחול אבל אם לא נאמר הואיל ואם כן לצורך חול אסור מדאורייתא דרק לצורך שבת מותר ואם כן אם נאמר עבר ואפה אסור ממילא אפה שלא לצורך כלל ועשה איסור דאורייתא אבל אם נאמר דמותר לאכלו אח"כ לא עבר אלא על דרבנן ועיין במסכת שבת ג' גבי רדית הפת דמוטב לעבור על איסור קל בידים שלא יעבור למפרע באיסור דאורייתא עיי"ש ואם כן מסתבר לומר דעבר ואפה מותר כדי שיהיו צרכי שבת אבל כל זה בשבת אכן באופה לחול ודאי לומר עבר ואפה אסור לפי זה דלא שייך מ"ש והנה לדידן דקיי"ל דאמרינן הואיל לא נפק"מ אלא בסמוך לחשיכה דלא שייך הואיל כמ"ש בתוספות בכמה דוכתי ונראה לפרש בזה לשון השו"ע בסי' תקכ"ו סעיף כ"ג עבר ואפה אפי' בשוגג וכו' ובמג"א עמד על אפי' בשוגג עיי"ש ולמ"ש אתי שפיר דיש מקום לומר דבשוגג להחמיר טפי בעבר ואפה משום במזיד שייך לומר כמ"ש לתקנו למפרע שלא יהיה עובר על הדאורייתא וע"י שמותר הוי תיקון לאיסורו מדאורייתא דצרכי שבת נעשין ביו"ט אבל בשוגג ס"ד דאין לחוש לתקנו כ"כ וכתב דאפי' בשוגג בעבר ואפה מותר:
והנה כמ"ש לקמן בסוגיא דהואיל דכנראה מרמב"ן שם דלמאן דלית ליה הואיל אפי' באו אורחין ואם כן חזי ליה אפ"ה לוקה דבתר דעתו לחול אזלינן עיי"ש. ועל כרחך צ"ל כן דאל"כ בכל פעם יהיה עכ"פ התראת ספק שמא יבואו אורחים ועי' בצל"ח שם באפה מיו"ט לחול גם כן בדעתו תליא עיי"ש ואם כן לא שייך לומר כמ"ש ז"ל בעלמא לחלק בין אם ע"י האיסור נסתלק הלאו למפרע דלפי זה בכל גונא אפילו באסור בחול כבר עבר. וגם הרי כמ"ש לעיל האיסור לחול הוי משום דלא הוי לצורך יו"ט ובעי לכם ואם כן בכל גוונא עבר האיסור ולא הוי בתקנה אם נאסור לאכלו בחול: