אור ברסלב
דברי יהונתן פרשת בראשית › אות יג)

דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

פרשת בראשית · אות יג)

אות יב)

ביבמות דף ס"ב א"ר תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה. בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך. בלא ברכה להניח ברכה אל ביתך. בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. במערבא אמרי בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושי' נדחה ממני ע"כ. ויל"ד דהא האי קרא דנלמד מיניה בלא טובה הוא מוקדם בתורה דהוא בפ' בראשית והקרא דנלמד מיני' בלא שמחה הוא בפ' ראה ולמה נקיט ר"ת תחלה בלא שמחה ואח"כ בלא טובה. ובאמת בטור אהע"ז סי' א' נקט תחלה בלא טובה ואם באמת יש מילתא בטעמא דנקט הש"ס תחלה בלא שמחה קשה על הטור למה שינה מסדר הגמרא. ונ"ל והסגנון כך הוא דהגמרא ס"ל דר' חנילאי לא אמר בלא טובה כלל רק בלא שמחה ובלא ברכה לבד ור' תנחום הוסיף ואמר ג"כ בלא טיבה והוכיח זאת מדברי ר"ח דאמר בלא שמחה מדכתיב ושמחת אתה וביתך ע"כ מוכח נמי בלא טובה מדכתיב לא טוב היות האדם לבדו ולכך נקט בלא טובה בסיף דקאי אדברי ר"ח דמדבריו מוכח כך אבל הטור דידע מזה דהוסיף ר' תנחום בלא טובה לכך נקט שפיר כסדר דכתוב באורייתא. וכדי ליישב איך תלוי זב"ז נקדים לתרץ דברי הטור דכתב בזה"ל יתברך שמו חפץ בטוב וכו' ונקדים קו' המהרש"א ותירוצו ומה שיש להקשות עליו דהמהרש"א ביבמות הנ"ל הקשה אהא דקאמר בלא שמחה דכתיב ושמחת וז"ל וא"ל הקרא שהמצוה הוא כך שישמח הוא ואשתו באכילת מע"ש בירושלים דכיון דאין האשה חייבת במצות ראי' וכי משום אכילת מע"ש יצטרך להעלותה לירושלים ברוב השנים שהמע"ש נוהג בה אלא דהכתוב לא השמיע לנו אלא שלא יהא שמחה בלא אשתו עמו שם עכ"ל המהרש"א ולפ"ז קשה דמשמע אילו היה נשים חייבת בראי' הייתי מוקי הקרא שהמצוה הוא כך כיון שצריכה לעלות משום ראי' והרי איתא בגמ' קידושין דף ל"ד ע"ב כל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות דילפינן מתפילין ופריך אדילפי' מתפילין לפטורא נילף משמחה לחיובא אמר אביי אשה בעלה משמחה ופי' תוס' אשה בעלה משמחה שבעלה מחויב להעלותה לירושלים לשמחה בשלמי שמחה וא"כ כיון שמחויב להעלותה משום שלמי שמחה הדרי קו' המהרש"א לדוכתי' דלמא המצוה הוא כך שישמח הוא ואשתו כמש"ל. אך רש"י פי' בעלה משמחה בבבל בבגדי צבעונים ובא"י בבגדי פשתן וכן פירש"י ג"כ בר"ה דף ו' ע"ב אלא שהתוס' הקשה שם ע"ז קו' עצומה מהא דאיתא בחגיגה דף ו' גבי הא דתנן איזה קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית מתקיף לה ר"ז עד הכא מאן אתי' א"ל אביי עד הכא דמחייבי אימי' בשמחה אייתי' אימי' מכאן ואילך אם יכול לעלות ולאחוז בידו של אביו מירושלים להר הבית חייב ואם לאו פטור אלמא דאשה חייבת לעלות לירושלים משום שלמי שמחה עיי"ש. ונראה דהא דרש"י לא מפרש שבעלה משמחה שמחויב להעלותה לירושלים אפשר דקשה ליה לרש"י קושי' המהרש"א הנ"ל מנ"ל דשרוי בלא שמחה דילמא הקרא אתי לאשמעינן שהמצוה הוא כך אלא ע"כ דאינו מחויב להעלותה לירושלים משום שמחה. ומה דקשי' לי' לתוס' וריטב"א אפירש"י נראה לתרץ באופן זה דבר"ה דף הנ"ל איתא בעי ר"ז אשה מה היא בבל תאחר מי אמרינן הא לא מחייבי בראי' א"ד הא איתא בשמחה א"ל אביי ותיפוק ליה דהא איתא בשמחה ומי אמר אביי הכי והאמר אביי אשה בעלה משמחה ומשני לדבריו דר"ז קאמר ופירש"י א"ד הא איתא בשמחה דאמר מר בזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים דכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ואהא דאמר אביי אשה בעלה משמחה פירש"י בבבל בבגדי צבעונים ובא"י בבגדי פשתן דמשמע דאף בזמן שבהמ"ק קיים ס"ל דאין חייב להעלותה וכן משמע לתוס' מפירש"י וצ"ל דס"ל לרש"י לחלק אם האשה חייבת בשמחה בפ"ע כמו האיש בהא מחויבת לעלות בזמן שבהמ"ק קיים כמו האיש ולשמוח בשלמי שמחה אבל אם היא אינה מחויבת בשמחה רק בעלה משמחה בהא אינה מחויבת לעלות אלא בעלה משמחה בבגדי פשתן וכו' ומבואר בגמ' דר"ה דר"ז ואביי פליגי בזה דר"ז ס"ל דאשה חייבת בפ"ע ולאביי בעלה משמחה. והשתא י"ל קו' התוס' והריטב"א ארש"י מחגיגה דשם השיב אביי כן לר"ז שמתקיף עד הכא מאן אתי' שפיר א"ל כיון דלדידך דס"ל דאשה חייבת בשמחה בפ"ע א"כ מאי קשי' לך עד הכא אימי' מחייבת אייתיתי' אימי' אבל לאביי דס"ל דאינה חייבת בפ"ע אלא בעלה משמחה אינה מחויבת לעלות ואקושי' דר"ז ס"ל לאביי תירץ אחר ומה דמתרץ היינו דמתמה אר"ז אשיטתי'. היוצא לנו מזה דיש בזה פלוגתא אי אשה מחויבת בפ"ע או בעלה משמחה ונ"מ אי חייבת לעלות לירושלים משום שמחה. אך קשה למ"ד דחייבת בפ"ע נשאר קו' הגמרא בקידושין אדילפי' מתפילין וכו' אך י"ל דהאי מ"ד ס"ל דקו' המקשין ל"ק דאע"ג דקיי"ל דהיכא דאיכא לאקשוי' לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן מ"מ בזה דמ"ע שהז"ג בלא"ה יש סברא לפטור כדכתבו קצת מפורשים דהטעם שמ"ע שהז"ג נשים פטורות כיון שרשות בעלה עליה אין לחייבה בז"ג דולמא באותו זמן יאמר הבעל לעשות צרכיו והמ"ד דס"ל בעלה משמחה דקשי' ליה קו' המקשן י"ל דס"ל דמהאי סברא אין לפוטרה ממצוה זולת כשיש איזה לימוד משום מקום דאף שמשועבדת לבעלה היינו כשאין לה לעשות שום מצוה. לפ"ז י"ל דפלוגתת המ"ד אי אשה חייבת בשמחה או לא תלי' במ"ש הראב"ד המובא בטור אהע"ז דלכך ברא אלקים את האשה ולקחה מן האיש ולא כשאר ברואים אשר בראם שנים שאלו נבראו זכר ונקבה כשאר ברואים היתה הנקבה עומדת אצל הזכר כנקבות הבהמות העומדת אצל הזכר ואינו מקבלת שלטנות הזכר לכן לקח הקב"ה אחת מצלעותיו וזה לא טוב היות האדם לבדו כלומר אין טוב שיהי' לבד מאשתו כמו הבהמה שאינה עומדת לעזר לו אלא אעשה לו עזר כנגדו בענין שתהא הנקבה עוזרת לו שבראה ממנו וזהו כנגדו שתהא עומדת אצלו יום ולילה עיי"ש באריכות. ואדבריו יש להקשות דלפ"ז מדוע אמר הקב"ה לחוה לאחר שהאכילה לאדה"ר מעץ הדעת והוא ימשול בך הא בלאו הכי ממשלת האיש על האשה מכח בריאותה כנ"ל אמנם י"ל דמצד בריאותה ל"ה מושל עליה רק בעת שאין לה לקיים איזה מצוה ולכך חזר ואמר והוא ימשול בך להוסיף לה ממשלה אף בזמן שיש לפניה איזה מצוה היא משועבדת לבעלה ופטורה מן המצוה וא"כ לדברי הראב"ד שבריאת האשה מגופו הי' כדי שימשול עלי' ממילא מוכח שפטורה ממ"ע שהז"ג כנ"ל וא"א למילף משמחה וי"ל אשה חייבת בפ"ע וק"ל. אמנם דברי הראב"ד יתכן רק למ"ד דמאחת מצלעותיו נברא האשה אבל למ"ד שני פרצופין נבראו אם כן אין הכרע מצד בריאת האשה שתהא משועבדת לו כיון דשני פרצופין נבראו וננסרו הרי בריאות זכר ונקבה בשוה ואינו מוכרע מי ימשול על מי ולכך אמר הקב"ה לאחר החטא והוא ימשול בך והיינו דממשלת הבעל רק בעת שאין לה לעשות מצוה ואין כאן סברא שתהא פטור' ממ"ע שהז"ג ונשאר קו' המקשן ונילוף משמח' וצ"ל אשה בעלה משמחה. היוצא לנו מזה דהפלוגתא אי חייבת בפ"ע בשמחה או בעלה משמחה תליא בפלוגתא אי נבראת מגוף האדם או שני פרצופין נבראו. ועפ"ז יתורץ דברי הטור שכתב יתברך שמו של הקב"ה שחפץ בטוב בריותיו שידע שלא טוב היות האדם לבדו ע"כ עשה לו עזר כנגדו ועוד כי כוונת הבריאה לפרות ולרבות וא"א בלא העזר וע"כ צוהו לדבק בעזר שעשה לו ולכך חייב לישא אשה ואח"כ כתב כל מי ששרוי בלא אשה שרוי בלא טובה שזה כבר נשמע מתחלת דבריו וצ"ל דתחלת דבריו אינו אלא שלא טוב לו רק בדבר הזה ואח"כ קאמר שאין לו שום טובה וא"כ קשה אדברי הש"ס והטור דקאמרי ששרוי בלא שום טובה וכי בשביל שחסר טובה א' ממנו שלא יהי' לו עזר לא יהי' לו שום טובה אחרת ועוד קשה קו' הדרישה שהקשה אדברי הטור שכתב ועוד כי כוונת הבריאה לפרות ולרבות וכו' דנראה ששני הטעמים סותרים זא"ז דלטעם ראשון משמע שבריאת העזר הי' לטובת האדם בעצמו ולטעם השני משמע שבריאת העזר הוא לקיים מצות הבורא פריה ורביה ולא לטובת האדם והול"ל לשון א"נ אמנם לדברינו נראה דחדא קו' מתורצת בחברתה דלפמ"ש שיש פלוגתא אי בריאת הנקבה הי' מגופו א"כ בהכרח הי' לטובת האדם שיהא לו לעזר שימשול עלי' אבל אי בריאותה הי' ע"י שני פרצופין אין הכרח מצד בריאותה שתהא לו לעזר דמאי חזית כנ"ל והא דכתי' אעשה לו עזר כנגדו כדי לפרות ולרבות והא דכתיב לא טוב היות האדם לבדו צ"ל דכל מי ששרוי בלא אשה שרוי בלא טובה מצד שהיא עוזרת לו בצרכיו. והשתא א"ש דברי הטור דמתחלה כ' לדעת המ"ד שמגוף האדם נבראת הנקבה וצ"ל כטעם הראב"ד שתהא עוזרת לו והוא ימשול עלי' ולכך כתב שפיר שהקב"ה חפץ בטוב בריותיו כי לא טוב היות האדם לבדו ע"כ עשה לו עזר כנגדו ואח"כ כ' ועוד כלומר ואת"ל כמ"ד דשני פרצופין נבראו וא"כ אינה משועבדת לו מצד בריאותה ולמה כתיב אעשה לו עזר כנגדו וקאמר דאפ"ה א"ש אעשה לו עזר כי כוונת הבריאה כדי לפרות ולרבות ולפ"ז קשה לי' להטור מה זה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו בשלמא בלא זה הייתי אומר כמ"ש הראב"ד הפי' דלא טוב וקאמר הטור דלא טוב אתי לאשמעינן דשרוי בלא טובה ואין לו שום טובה בעולם אם אין לו אשה ודוק. ומעתה מובן דברי הגמרא שהתחלנו כיון דאמר ר"ח השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה וקשה קו' המהרש"א הנ"ל וצ"ל כתירוצו דכיון דאינה חייבת בראי' אין חייב להעלותה וקשה קושיתנו הא חייבת בשמחה וצ"ל דס"ל אשה בעלה משמחה וכשבעלה משמחה אין חייב להעלות' אלא משמחה בבגדי פשתן וקשה מנ"ל דאינה חייבת בפ"ע בשמחה וצ"ל דא"כ ישאר קו' המקשן ונילוף משמחה וקשה דלמא מצד הסברא יש לפוטרה כנ"ל דלכך נבראת מגופו כדי שימשול עלי' והא דקאמר והוא ימשול בך היינו להוסיף לו ממשלה שתהא משועבדת לו גם בעת שיש לה לעשות מצוה וצ"ל דלא ס"ל כמ"ד דמגופו נבראת אלא שני פרצופין וקשה למה כתיב לא טוב בשלמא בל"ז הייתי אומר כפי' הראב"ד וצ"ל דאתי' להורות ששרוי בלא טובה וא"כ הוכיח ר"ת שפיר מדברי ר"ח שאמר ששרוי בלא שמחה מוכח ג"כ ששרוי בלא טובה שאין לו שום טובה בעולם אך דעדיין קשה מנ"ל דלמא לא טוב אתא לאשמעינן דישא אדם אשה ואח"כ ילמוד תורה כדי שילמוד בטהרה וזהו כוונת הפסוק דמצינו דאין טוב אלא תורה דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם וכו' וה"ק הקרא לא טוב היות האדם לבדו כשהוא לבדו בלא אשה א"א להיות טוב דהיינו תורה ע"ז מסיים במערבא אמרי בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושי' נדחה ממני וא"כ מצד הסברא ידעינן דישא אשה ואח"כ ילמוד דא"א לו ללמוד מקודם וא"כ קשה למ"ל הקרא א"ו אתא לאשמעינן דכל מי ששרוי בלא אשה שרוי בלא טובה אבל אם יש לו אשה שרוי בטובה ובשמחה ובברכה ויכול ללמוד בטהרה ודוק:

ואגב דעסקי' בענינא דנשואין אציג עוד בענין זה

תוכן העניינים

דברי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה