דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת בראשית · אות יב)
במדרש אמר קין להקב"ה אתמול גרשת את אבא ועכשיו גרשת אותי ותמוה. ונרא' דאי' במדרש קין והבל הי' חולקין ביניהם את העולם קין נטל הקרקעות והבל נטל את המטלטלין אמר קין להבל ארעא דאת קאים עלה דידי היא אמר הבל לקין לבישין דאת לביש דידי הן ומתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו וג"כ תמוה. ונראה בהקדם הגמ' מכות ד"ח ע"א זרק את האבן לחצרו והרג אם יש רשות לניזק ליכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנאמר ואשר יבא את רעהו ביער מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם אף כל רשות וכו' יצא חצר בעה"ב שאין רשות לניזק ליכנס לשם אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות אף כל רשות יצא האב המכה את בנו פירש"י להטותו לדרך האמת ולמצוה פטור לפ"ז לת"ק דס"ל דהיכי דאין רשות לניזק ליכנס פטור מגלות א"כ גם קין הי' פטור מגלות לפי שהבל ל"ה רשאי לילך על קרקע שלו אבל לאבא שאול דהקרא אתי למעט דבר מצוה י"ל אע"פ שקרקע שלו הי' חייב גלות. ואיתא במפורשים טעם על חטא של אדה"ר לפי שראה שחירם מלך צור יצא ממנו שיעשה עצמו אלהי לכך חטא להביא מיתה לעולם שימות גם הוא ויראו העולם שכמות כל האדם ימות ולא יטעו אחריו והי' כוונתו לש"ש. עוד איתא במפורשים אדה"ר חייב גלות לפי שגרם מיתה לעולם אך לדברי המפורשים הנ"ל דכוונתו היה לש"ש הרי פטור מגלות לאבא שאול דהקרא ממעט דבר מצוה מגלות וע"כ דקרא דיער כת"ק דהיכי דאין רשות לניזק ליכנס פטור מגלות ולפ"ז יש מקום לפטור את קין מגלות ומעתה א"ש טענת קין אתמול גרשת את אבא אף דכוונתו לש"ש והוי לדבר מצוה וע"כ צ"ל כת"ק דקרא אתי להורות שיהא רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם והשתא למה גרשת אותי הא קרקע שלי ופטור אני מגלות ודוק: