אור ברסלב
דברי חנוך חדושים על או"ח › תשובת הרב ר' הענדיל לסי' ו'.

דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד

חדושים על או"ח · תשובת הרב ר' הענדיל לסי' ו'.

סימן נב

ועתה אבוא על ד"ת כת"ר הביא דברי המג"א להתיר להניח ע"ג תנור שזה בכלל סמיכה ומה שהצריכו גדולי המחברים לעשות דף על התנור אין זה אלא משום היכר אבל מדינא ל"צ עכ"ל. ובתחילת ההשקפה תמהתי הלא במג"א סי' רנ"ג ס"ק ל"א כתב דהוי כגרופה וקטומה וכת"ר הסיב טעם אחר משום סמיכה. אולם אחרי העיון דברי כת"ר קיימים. דהמג"א כ' וכ"מ סי' שי"ח סט"ו ושם התיר כנגד המדורה ומה ענינו לכאן. ועוד דבאמת האיך התיר מטעם גו"ק הא לא עבד שום היכירא אבל כוונת המג"א ע"פ מ"ש המג"א שם בס"ק ל"ח מותר להניחו כנגד המדורה דדמי לסמיכה בכירה דשרי ואע"ג שאין דבר מפסיק בינו לאש. כיון שהצריכו חכמים להרחיק קצת מן המדורה אית ליה הכירא ולא אתי לחתויי עכ"ל (הגם שאין זה לשון הרא"ש. וברא"ש ב' תי'. מ"מ יש לכוון גם דברי הרא"ש כן) הננו רואים דטעם היתר סמיכה הוא משום הכירא. דמניח החלל ועל גבה. דחומם רב. ומסמיך אצל הדופן תו לא אתי לחתויי. וא"כ ה"נ אם מרחיק מן האש. אף שאין עושה היכר על הגחלים והאש עצמו אפ"ה הוי הכירא ומזה למד המג"א להתיר על התנור. כיון דמניח התנור עצמה ומניח ע"ג. גלי דעתיה דאינו רוצה בחימום. ובזה עולה יפה דברי כת"ר דכתב משום סמיכה דטעם אחד לכולם. ודעת המחמירים שם במג"א דס"ל דטעם סמיכה אינו משום הכירא. והא דהתיר בש"ע לתת ע"פ קדירה ריקנית שע"פ הכירה היינו משום דהנחת הקדירה ע"פ הכירה הוויא כקטימה וכאלו נתן עליה נעורת של פשתן כמ"ש המג"א בסק"ג וא"צ לקטום עד שאין ניכר כלל רק בקטימה כל שהוא סגי כו' כיון דגילה דעתו דלא בעי לגחלים סגי ע"כ. וא"כ ה"נ בכיסה הכירה בקדירה הרי גלי דעתי' דלא בעי לגחלים אבל ע"ג התנור. הרי לא עשה שום היכר על הגחלים. ולהכי אסור. ולא ידעתי דעת כת"ר דחילק לשני נושאים הכירא. ודינא. דהיכרא גופא היינו דינא. [המג"א סקל"א התיר ע"ג תנורים בלא דף ואחר כך מביא דברי מהרי"ל ואגודה ותשב"ץ להניח דוקא ע"ג עץ או דף וכותב משמע דס"ל שיניח שום דבר להכירא הרי בירר המג"א מילולי' דמדינא מותר על כסוי התנור בלא כלום אלא שגדולי המחברים הצריכו עץ או דף להכירא. שאול.] ובהרשב"א שמובא בהגר"א בס"ק ס"א תלי טעמא בדרך בישול בכך. ועתה נשובה לדברי כת"ר מ"ש דאסרו בכירה ע"ג. וע"ג היינו על עובי דופני הכירה מלמעלה דתוכה היינו נגד חללה וא"כ ק"ו על עובי התנור לדידן כמבואר בדבריו באריכות. ואבאר בקוצר הנה הטור כתב על גבה על שפתה או על כסוי שעל חללה והב"י הביא לשון הגמרא וכתב ופשיטא דלישנא משמע דבשולי הקדירה מונחים על דפנות הכירה וממלאים את חללה מקרי על גבה וכשהקדירה כולה בתוך חלל הכירה ויושבת על גבי קרקעות הכירה מקרי לתוכה וכך הם דברי רש"י בר"פ. אבל מדברי רבינו דכתב ע"ג על שפתה כו'. נראה שאינו מפרש כן אלא ע"ג היינו ששולי הקדירה עומדין על דופן הכירה לא על חללה או ששם כסוי על פי הכירה והושיב הקדירה על אותו כסוי אבל כל ששולי הקדירה ממלאים את חלל הכירה מקרי לתוכה עכ"ל הב"י והוכחתו מדברי רש"י לא ביאר. אבל מצאנו ברש"י (ל"ז א') ד"ה היינו דשני בין תוכה לעל גבה דכי משהי לתוכה דשאינה גרופה מטמין ממש ברמץ עכ"ל נראה בהדיא כהב"י דתוכה מקרי כשנוגע בגחלים. אולם לעומת זה מצינו ברש"י שם בד"ה מהו לסמוך גבה עובי שפתה או כסוי שעל הכירה הרי הוא כלשון הטור. וביותר ביאור דכתב על עובי שפתה ולא על שפתה כלשון הטור אלמא דמפרש דכל הקדיר' עומדת על שפתה אבל בלשון הטור י"ל כהב"י. ומצאתי בב"ח שהרגיש בזה (והא דכתב רש"י דעל כסוי כירה נמי אסור אין סתירה למ"ש בש"ע דמותר ע"ג קדירה לפמ"ש משום הכירא היינו דווקא קדירה דלאו אורח'. אבל כסוי אורח' הוא. וגם דרך בישול בכך. אבל לישב דברי הב"י נראה דוודאי גם הוא מודה דעל עובי שפתה בכלל ע"ג מקרי והראיי' מדבעי מהו לסמוך. משמע דעל שפתה בוודאי אסור וכן מדהתירו שם בשני כירות המתאימות להניח על הגרופה משמע דעל עובי שפת שאינה גרופה אסור. ובזה מיושב לדעה זו מה דנקטה הגמר' על גבה ולא על פיה אלא משום דבעי לכלול גם על עובי שפתה בכלל איסור בשאינו גרופה וזהו עולה לדברי רש"י שכתב זה על איסור' דשאינו גרופה אבל לא על הטור דנקיט אהתיר' דגרופה ולא נקיט רבות' יותר דאף על חללה מותר מכלל דבאמת אסור זהו מה דנראה בדברי הב"י. וכת"ר כתב להוכיח דלתוכה אין פירושו בתוך חללה להב"י דסבר דאם נוגע בגחלים מקרי הטמנה. כוונת כת"ר דא"כ אף מבעו"י אסור והשו"ע לא נקט איסורא דתוכה אלא לענין חזרה. ובזה מיושבת קושית הפרישה שהקשה בהיפוך על הטור ולשון השו"ע בסס"א דהתיר בתלויה ע"ג אבנים הלא מלשון הטור נראה דכ"ז בכלל תוכה ואסור אבל באמת ניח' דהא דאסור הטור בתוכה היינו לחזרה. והכא קאי הטור לשהיה מבעו"י דמותר אף בתוכה אלא דווק' באם נוגעת בגחלים הוי' הטמנה ואסור אף מבע"י אבל ראית כת"ר לדברי הב"י לכאורה עולה יפה אבל באמת אין זה ראיה. דנוכל לומר דתוכה פירושו אם הקדירה נכנסת בתוך הכירה אבל עכ"פ אינה נוגעת בגחלים דארבעה אופנים יש כאן. (א) כל הקדירה על עובי שפתה. ואינה מכסה את חללה כלל. (ב) אם שפתי שולי הקדירה עומדין על שפתה ושולי' מכסין את חלל הכירה. (ג) אם הקדירה רחבה למעלה וקצרה למטה והיא נכנסת כולה בתוך הכירה אבל עכ"פ היא תלויה ואינה סומכת על קרקע התנור. (ד) אם הקדירה יושבת בקרקעות הכירה. אבל מה נעשה דהב"י בעצמו הסכים דווק' לאופן ד' דדווק' אם יושבת על קרקע הכירה מקרי תוכה. וכן הסכים המג"א בס"ק כ"ב והדק"ל קושית כת"ר דבנוגעת בגחלים מקרי הטמנה ואף מבעו"י אסור וצ"ל כיון דמיירי בגרופה אף דנוגעת בקרקעות הכירה אין שם גחלים. [ק"ל הא המג"א סקכ"ב קאי גם אקטומה אע"פ שישנן הגחלים. שאול.] ולא הוי' כהטמנה אלא דווק' אם יש גחלים תחת הקדירה כמ"ש התוס' ריש פ' במה טומנין ד"ה דזיתים משום דאין נדבקים לדופני הקדירה. אבל עכ"פ כבר הוכחתי דאף על עובי שפתה אסור ועכ"פ הק"ו שדן כת"ר לפמ"ש דבהכירה תלי' י"ל לפמ"ש הב"ח דהי' דרכן להעמיד על שפתה. א"כ לא הוי הכירא. גם מ"ש לפקפק גם בהתיר' דדף על התנור לכאורה יש לדון בזה. דל"ד למניח קדירה ע"פ הכירה דהתם הגחלים מכוסים. אבל הכא עכ"פ הרי התנור פתוח דבכל גוונ' איירי ודמי לפינה ממיחם למיחם דאסור בשהיה אף דעביד הכיר' לקרר. ועוד דמשמע מדברי המהרי"ל במג"א דאף אם מונח מע"ש הדף על התנור שרי ובזה לא עביד עתה שום הכיר'. אלא דאין לדון בזה אחרי רבותינ' כמ"ש כת"ר כיון דאין מחוברים לא הוי כדופן עבה ודמי' לשתי כירות המתאימות דשרי אע"ג דקא סליק הבלא מאידך. וכן רש"י כתב בגמרא מהו לסמוך קדירה אצל דופן הכירה שהכירה מטולטלת ומושיבין ע"ג קרקע עכ"ל משמע דלסמוך אצל הטיח לא מבעי' ליה דודאי שרי כיון דמפסיק בין דופן הכירה ויש לדחות ובזה עלו כל הדברים כהוגן:

ומה שכתבתי בתחילה בדברי רש"י לולי דמסתפינ' שלא יאמרו עלי שמעוות אנכי את השמועה הייתי אומר דלכאורה יש כאן דקדוקים רבים. (א) מ"ש מתחילה דמרש"י בריש העמוד משמע דתוכה לא מקרי אלא כשמושיב הקדירה בקרקעות הכירה כמ"ש הב"י והב"ח וכפן הד' ולפ"ז על גבה נוכל לפרש כפן הב' והג' ולבסוף בגמר' דבעי מהו לסמוך תוכה וגבה אסור כו' כ' רש"י גבה עובי שפתה או כסוי שעל חללה. (ב) מדוע נטר רש"י לפרש פירוש על גבה עד לבסוף ואלו בתחילה במימר' דר' חלב' לא שנו אלא על גבה לא פירש כלום אלא שכתב ע"ג דלא נפיש הבלא כולי האי ומשמע פשט' דמילת' דבמושיב שפתי שולי הקדירה על שפתי הכירה ושולי הקדירה מכסין את הכירה כפשט' דמתניתין נותנין עליה ולא אמר על שפתה. (ג) קושית הר"י והרמב"ן על שי' רש"י ותוס' ורז"ה שפירשו הבעיא מהו לסמוך לפי ההלכה לענין חזרה א"כ מאי קאמר או דילמא ל"ש משמע דשוין תוכה וגבה וסמיכה הא ע"כ אין שווין תוכה וגבה דלתוכה אסור להחזיר אף בגרופה. ואמאי הזכיר כלל תוכה עיי"ש ברא"ש ובמלחמות. אשר מכ"ז נראה דרש"י דקדק הלשון דבתחילה קאמר ל"ש אלא לתוכה והכא קאמר תוכה (ובלא"ה כתבו התוס' והרמב"ן בכמה מקומות דמצינו לשונות שוות וכוונות מתחלפות ועיין בשג"א סי' ע"ז) ולזה מפרש רש"י לתוכה היינו תוכה ממש כפן הג' או כפן הד' שכתבנו דהקדירה כולה בתוך חלל הכירה ובזה אסור חזרה ובגבה לא מפרש כלום דכולל פן הא' והב' כמ"ש אך לסוף דנקיט תוכה וגבה ולא קאמר לתוכה משום דתוכה ממש חמיר ואסור חזרה וזה לא נקיט הש"ס כקושית הר"י והרמב"ן להכי תפס הגמרא לשון תוכה וגבה דהיינו גבה פן הא' כפירש"י ותוכה כפן הב' דשולי הקדירה על תוכה וא"כ ע"כ צריך רש"י לפרש ע"ג על עובי שפתה דאין משולי הקדירה על גבי הכירה כלום בשולי הקדירה על הכירה קורא עכשיו תוכה ובזה עלה כולו כהוגן:

תוכן העניינים

דברי חנוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה