דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד
חדושים על או"ח · סימן מט
מה שנשאלתי מידידי הרה"ג ר' שאול הלוי נ"י וז"ל השאלה.
בסימן שכ"ו ס"י הרמ"א מתיר לרחוץ בחלב והגר"א שמה מביא הרבה פוסקים שחלקו על רבותינו בע"התוס' ואוסרים מדרבנן והגר"א מסכים על ידיהם ואוסר בסיכה בכל האיסורים ושמתי אל לבי שנהגו העולם היתר באין פוצה פה ומצפצף ועיינתי בתוס' ביומא (דף ע"ז) והמה הביאו ראיה לדבריהם להתיר ביתר האיסורים חוץ מיו"כ ממה שאמרו בכריתות (דף ז') כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו מתעגל על כריסו ואינו חושש וזו באמת ראי' לסתור ומוכח שמה שאסור אפי' מדאורייתא שאמרו שם כה"ג שסך משמן שעל ראשו על בשרו חייב ומקשה ממתעגל. פי' הרי שאנו מתירין כיון שכבר נעשה בו צורך גבוה שניתן לכהן לסוך. ה"נ כיון שכבר נמשח בשמן המשחה ונעשית מצותו יהא מותר. ומתרץ שאני תרומה שכבר נאמר ומתו וכו' יחללוהו וכבר אחליה ומכלל דבשמן שלא נתחלל עדנה איסורא דאורייתא איכא לסוך. והראיה שמביאים תוס' מחלב חי של שור הנסקל ג"כ לאו ראיה דלעולם חלב בעלמא נמי אסור בסיכה והתם הגמרא לא קאמר אלא דאפי' דברים של איסור הנאה סד"א שיתחייב בכל אופן שנהנה דהכי ס"ל שם למד"א אין לוקין אלא דרך אכילתן שהכוונה באיסורי אכילה הוא דבעינן דרך אכילתו אבל איסורי הנאה חייב בכל ענין ולישנא אחרינא קאמר דאפי' איסורי הנאה נמי דוקא בדרך הנאתן לאפוקי חלב שור הנסקל שאע"פ שאסור בהנאה אין לוקה בנותנו חי ע"ג מכתו וחלב כל הבהמות פשיטא שאם נותנו חי ע"ג מכתו שפטור שהרי אינו דרך אכילה מ"מ דרך אכילה וסיכה שהיא כשתייה אפשר דאסור גם מה שכתבו התוס' דמה דקאמר בתרומה אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך משלם חומש וחומשא דחומשא הוא מדרבנן דוחק הוא:
אבל לענ"ד נראה להתיר והוא דקשה לי בגמרא ראשית דקאמרה המתני' מנין לסיכה שהיא כשתיה ביוה"כ אמאי קאמר ביה"כ אס"ד כדברי הפוסקים דאסור בכל האיסורין. שנית קשה בסוגיא דאמרה וסיכה מנלן דאיקרי עינוי ומייתי מדניאל. והלא במתניתין למדה מקרא דותבוא כשמן בעצמותיו וכבר הקשו זאת בתוס' ועשו צריכותא בדוחק גדול. שמה שאמרו דמקשה הגמ' וסיכה מנלן דאיקרי עינוי להתיר סיכה לבעלי חטטין וכדומה במקום שאינו עונג. אין במשמע לשון הגמרא. ועוד היכי מייתי מדניאל להתירא אין ה"נ דסיכה מקרי עינוי מ"מ במקום דליכא עינוי נמי אסור משום דסיכה כשתי' וכי מקרא דדניאל התירא אשמעינן אתמהה ועוד מאי מקשה הגמ' רחיצה מנלן דאיקרי עינוי פשיטא דרחיצה אסורה מקרא דכשמן בעצמותיו דלאו דוקא שמן ה"ה לכל הנסוכין ולכל איסורי תורה ואי להתיר רחיצה שאינה של תענוג הא נמי פשיטא דלא עדיפא מסירת שמן דיליף מדניאל:
אבל הנ"ל ברור דיש חילוק בין איסורין לאיסורין דאיסור אכילת תרומה שהוא בשוה פרוטה שאם אכל בשוה פרוטה משלם חומש וחומשא דחומשא א"כ סיכה שהיא כשתי' אם סך ג"כ שמן שהנאת הסיכה היא לו שוה פרוטה חייב נמי מדאורייתא. והיינו גמ' דפסחים דאחד האוכל וא' השותה וא' הסך וגמרא דכריתות סך שמן של תרומה דמתיר מתעגל לבן בתו משום דכבר נתחלל אבל בלא"ה אסור. ושאר איסורי תורה שרוב שיעורם בכזית מותר לכתחילה אפי' מדרבנן שאי אפשר לסוך עד שיכנס לתוך גופו כזית ונהי דהוי כשתי' עכ"ז שתי' עצמה פחות מכשיעור אינו אסור בלאו. ואי משום דמרבינן מכל חלב חצי שיעור היינו משום דחזי לאיצטרופי אבל בסיכה שאי אפשר לבוא לכשיעור לעולם מותר אפי' לכתחלה ולענין יוה"כ אלו לא היה מקרי עינוי לא היו חז"ל אוסרים שאע"פ שזה כשתי' מ"מ הלא שתי' מועניתם ילפינן וכיון שאין זה עינוי אי אפשר לאסור דלא אסרו כמו בשאר איסורין לפיכך הוכרח הגמ' להביא מקרא דדניאל דהוי עינוי. והוצרך להביא דרחיצה הוי עינוי דבלא"ה אע"פ שאסרו סיכה לא אסרו אלא משום דהוי עינוי ואם לא היה עינוי ברחיצה לא היה מקום לאסור ואע"פ שנקרא עינוי מ"מ אי לא דמייתבא דעתיה לא היה ג"כ מקום לאסור דהוי לעולם חצי שיעור וכמו שאמרתי בשאר איסורין ומייתי מקרא דוכשמן בעצמותיו דמייתבא דעתא וניחא מה שאמרו סיכה שהיא כשתי' ביוה"כ דוקא יוה"כ דתלוי ביתובא דעתי' מסיק מקרא דכשמן דמייתבא דעתי'. ומ"מ לא הוי סיכה מדאורייתא שלא אסרה תורה אלא עינוי שהיא אבידת הנפש כדכתיב והאבדתי וגו' וכדאמרינן לעיל מזה בפ' יוה"כ מה שא"כ בסיכה שאפי' אם לא יסוך לעולם אין הנפש אובדת. ומייתי הגמ' ג"כ ממקרא דכשמן לתרומה דאסורה בסיכה שאיסור התרומה גם כן תלוי בהנאה בש"פ וכמש"כ:
שאול הלוי.