דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד
חדושים על או"ח · סימן מח
מה שהשבתי על דבריו
מה שכתב כת"ה בסי' שכ"ה סי"א להקשות לדברי התוס' (ביצה דף ג') דפירות הנושרים משו"ה היו מותרים משום מוקצה הואיל דאיכא תרוייהו חזו לעורבים ויושב ומצפה אבל עשבים להאכיל לבהמה בתלוש לא הותר אע"ג דמותר במחובר כיון דליכא יושב ומצפה והקשה כת"ה הא עשבים לא הוי מוקצה כלל דמעיקרא לבהמה והשתא לבהמה ותירץ כת"ה דמ"מ בעודם מחוברי' היו אסורים בטלטול מצד מחובר ואיסור טלטול זה מגו דאתקצאי ביה"ש איכא עליהם כל היום אפי' בשתלשן נכרי והקשה כת"ה א"כ בפירות הנושרין נהי דהמוקצה מצד שלא עמדו לאדם נתבטל ע"י דמוכן לעורבים הוי מוכל"א מ"מ הא אסור בעודו מחובר באילן בטלטול ככל המחוברין ואיך נסתלק האיסור טלטול משום דיושב ומצפה הא התם לר"י קיימינן דלית לי' יושב ומצפה. לענ"ד טעם גדול יש בדבר והוא דכתבו תוס' (ביצה דף ח') ד"ה אר"י. ואומר ר"י דמוקצה אינו אסור לטלטל ביו"ט בשביל אוכל נפש ושמחת יו"ט וכ"כ התוס' (כ"ח ע"ב) בשם ריצב"א דטלטול מוקצה התירו משום אוכל נפש וכן פסק רמ"א סוף סי' תק"ט וכללא דמלתא כל מוקצה דליתא ביו"ט מצד שלא אסרום ביו"ט אע"פ שהיא מוקצה לא אסרום בשבת ועיין במ"א סי' תק"ט סקט"ו שכתב שמותר לטלטל מוקצה בשביל אוכל נפש אבל אסור לאכלו ולהשתמש בו עכ"ל ומכאן אני דן במוקצה גופא היכא שיש בו בעצמו איסור מצד מוקצה כגון היכא שלא הי' מוכן כלל או למד"א דמוכן לכלבים לא הוי מוכן לאד' פשיטא שאסור ביו"ט אבל אי מצד עצמו לא הוי מוקצה כגון באופן שכתבו התוס' הכא בפירות שאינם מוקצה מצד מוכן לעורבים ויושב ומצפה אלא שיש כאן איסור טלטול דלא מהני לזה מוכן לעורבים כקושית כת"ה כגון זה מותר לצורך או"נ דאם מותר טלטול המוקצה בדבר אחר כדי שיאכל דבר זה כ"ש הדבר ההוא בעצמו שבהאכילה עצמה אין כאן איסור ואך הטלטול מעכבו וכבר ביארו הטעם שהטלטול מוקצה לצורך או"נ הותר מטעם שמלאכה גמורה הבערה ובישול נמי הותרו אבל היכא שיש איסור מוקצה והכנה בהאוכל עצמו אינו מותר כמו כל איסורי אכילה שלא הותרו ביו"ט וא"כ לפי זה באוכל בהמה וצורך בהמה שלא הותרה מלאכה בשבילם כמש"כ בא"ח סי' תקי"ב ס"ג ה"נ שלא הותר טלטול מוקצה בשבילם ומש"ה יפה פי' רש"י ותוס' דהטעם שלא יעמיד בהמתו על המוקצה משום טלטול דלא הותר טלטול מוקצה בשביל אוכל בהמה:
ומה שכתב כת"ה לתרץ קושית המג"א על המחבר דפסק בסי' רע"ט דמהני תנאה בנר שכבה ובסי' תקי"ח סובר דלא מהני תנאה בסוכה רעועה. יפה כתב אך הי' לו להביא גם התוס' שבת (קנ"ז ע"א) ד"ה לבר דפסקינן כר"י במוקצה מחמת איסור דוקא היכא דדחי' בידים:
ומה שהניח כת"ה בצ"ע דברי המלחמות דכתב לדעת רבינו הגדול בפירות ועצים מן המחובר דאסורין שמא יעלה ויתלוש וכו' ולא אמרינן מפני שאין דעתו עליהן וכו' דכיון דדעתי' עליהן מאתמול הרי הם מוכנים במחובר והקשה כת"ה הא בהדי' פריך הש"ס בפסחים (דף נ"ו) והא מוקצות נינהו ומסקנא משום דמוכן לעורבים אלמא דמה"ט לא הוי מוקצה ולא משום דדעתי' עלייהו עכ"ל לענ"ד ברור הדבר שבמחובר איכ' למימר דהוי מוקצה מטעם שלא תלשן מע"ש והניחם בחבורן דלא הוי מוכן מצד עצמם דומיא דתרנגולת העומדת להטיל ביצים ובהמה העומדת לגדל וולדות. וא"כ לא הי' צריך כלל לפירות הנושרין גזירא שמא יעלה ויתלוש וזה בא הרמב"ן לשלול ולבאר דמוקצה זו ליתא במחובר שהרי אנשי יריחו היו פורצין פרצות בגנותיהן כדי להאכיל נשר וא"כ דעתי' עלייהו ובטל מוקצה זו כמו בתרנגולת העומד להטיל ביצים ובהמה לגדל וולדות שאם הזמינן לאכול יצאו מתורת להטיל ולגדל ונעשו עומדות לאכילה אלא שיש עלייהו איסור שמא יעלה ויתלוש ולא מוקצה אבל יש מוקצה עלייהו מצד אחר מטעם שלא הי' אפשר לתולשן ולא היו ראוים ביה"ש לאכילה וכן בשנתלשו מע"ש ונאחזו על בין הכיפין דאסור לעלות על האילן וליטלן דאפי' לאנשי יריחו פשיטא דמודים שאסור להשתמש בהאילן עצמו דלא פליגי אמתני' דאין עולין באילן אלא בפירות שהמה כבר על גבי הקרקע התירו והא דאסרו בביצה משום פירות הנושרין אע"פ שהיא ע"ג קרקע היינו לרבנן דאנשי יריחו לא מועיל דעתי' עלייהו וזה לא גרע ממטה שיש עלי' מעות שאע"פ שהמטה מוכנת ודעתי' עלה המעות שעלי' אוסרות אותה וכן נר שכבה אע"פ שיושב ומצפה מ"מ האיסור שהי' על זה ביה"ש אוסר לכל היום וא"כ אפילו כשבאו העניים ללקוט מעל גבי קרקע יאסר הואיל ובין השמשות מוקצה היו מפני מחובר ומפני שלא היה יכול לעלות באילן והיינו דמקשי גמרא והא מוקצות נינהו וע"ז תירץ הגמ' דהתם בנר הדולק שכבה בשבת ובמטה שהי' עלי' מעות ביה ש והדומה להם לא היה מוכן לעורבים מה שאי"כ בפירות הנושרין שהיו מוכנים לעורבים ביה"ש בהיותם מחובר ובהיותם תלושין בין הכיפין על האילן ואח"כ כשנפלו לארץ והוסר מהם איסור מחובר ואיסור שימוש אילן חזרו להיתרם איסור מוקצה של מחובר ושימוש אילן אבל אלו הי' במחובר איסור מצד עצמו שאינם מוכנים לא מועיל טעם מוכן לעורבים כמו שאינו מועיל בתרנגולת העומדת לגדל ביצים אע"פ שיכול הכלב נמי' וחולדה לאוכלה וכל זה ביאר הרמב"ן ז"ל בפסחים וביצה שם. והיינו נמי שהצריכו התוס' בביצה ר' מוכן לעורבים ויושב ומצפה לפי שיושב ומצפה מבטל מהם שלא יהיה מוקצה מצד הכנה ומוכן לעורבים שלא יהי' אסורין מצד שהי' באיסורן ביה"ש: